הודעהעל ידי מורה צדק » א' דצמבר 04, 2011 7:26 pm
לכאו' אם הבריסעקר רב כ"כ חשש לדעת הרמב"ם, היה צריך לברך כבר בליל שבת, לפי המתבאר להלן:
השתדלתי לתמצת את העניין ככל יכולתי, והטעמים המובאים מודגשים.
כתב מור"ם בהגה ס"ב בשם מהרי"ל [סוף הל' חג השבועות] דאין מקדשין במוצ"ש שחל בו יו"ט. וכתב המהרי"ל טעם לזה, שכשם שיש תחומין למטה כך יש תחומין למעלה, ואין להקביל פני שכינה ביו"ט חוץ לתחום, ועוד דברכת הלבנה הוי כתחינה שאין לאומרה ביו"ט. אך רבו מהר"ש [וכן במנהגיו עמ' קצז] לא היה מקפיד בזה. וכ"כ בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' עח.
בשו"ת הב"ח סי' פ' ביאר דכיון דצריך אדם לראות עצמו כאילו יצא לקראת רבו בשביל לקבל פניו, הלכך יצא לחוץ ולא יעמוד אפי' תחת הגג חוץ לביתו, אלא צריך לצאת לחוץ ולעמוד ברחוב לקבל פני שכינה, כדין היוצא להקביל פני רבו שיוצא מרשותו לגמרי להקביל פניו, א"כ במחשבה זו מעלין עליו אם יהא מקדש הלבנה בליל שבת או בליל יו"ט כאילו יצא חוץ לתחום להקביל פני שכינה, ע"כ.
בשו"ת הרדב"ז ח"ד סי' קלג גם כתב להמנע מלומר, אך טעם אחר בידו, דבליל שבת אנו מקבלים פני המלך הקדוש בקידוש היום, והוא שעת הזיווג, ולא אורח ארעא להקביל פני שכינה באותה שעה (וכן הביא טעם זה בשערי טעמי המצוות אות רנט). ועל טעם דתחומין כתב דהוא טעם קלוש. וכן ברשב"א בתשו' ח"ד סי' מח כתב הטעם דתחומין בשם הרב משה מקוצי, אך בעיקר דין תחומין דעת רבותי שאין תחומין למעלה מעשרה, דתחומין דרבנן, ובעיא דלא איפשיטא היא, וכל ספק דרבנן לקולא אפי' מלכתחילה. ועכ"פ לענין ברכת הלבנה לא ידע מה ענין תחומין בברכת הלבנה, וכי אם לא היה אפשר להקביל פני רבו אלא ממרחק גדול ביניהם לא היה מקבל פניו. וא"ת כן, א"כ בחול לא יברך, והרי אין המברך קופץ למעלה עד מקום הלבנה. ועוד שגם המברך אינו מברך ללבנה אלא ליוצרה, והוא יתברך אינו למעלה מעשרה ולא למעלה מהתחומין, שהוא למעלה מכל זה עילוי רב מאוד, אלא שאנו כמקבלים פני שכינה בדמיון הלבנה שברא, ומחדשה בכל חודש, ושאינה משנה את תפקידה. ועוד יש בזה ענין פנימי למי שזיכהו ה' לעמוד עליו. ובדקתי בספר המצוות ולא מצאתי בו כן, ואפשר שיש מי שקיצר וכתב כן מעצמו, ע"כ. וכן תמהו ע"ז רבינו אשר בר חיים בספר הפרדס עמ' עד וברשב"ץ ברכות ל: וכ"כ דאפשר לקדש בליל שבת בלקט יושר עמ' סט בשם מהר"י אוברניק ובמנהגי רא"ט עמ' קי, וכן ביוסף אומץ יוזפא סי' תסח כתב שאם יש חשש שיעבור הזמן יברך אף בליל שבת וכ"כ בנוהג כצאן יוסף עמ' קמד בהל' קידוש הלבנה אות ג'. וכן הסיק הב"ח הכא וכן בתשו' סי' פ' גבי הא דלא נראתה הלבנה עד ליל ראשון של סוכות, ושאין לבטל מצוה חשובה זו כקבלת פני שכינה מפני טעמים אלו שאין להם שורש לפי הדין, והמהנדז ע"ז אין לו מוח בקדקדו ועליו נאמר הכסיל בחושך הולך. והב"ד כמה מהאחרונים, ומהם בעולת שבת וכתב דדבריו נכונים, ובשיירי כנה"ג בהגה"ט סק"ג כתב דמילתא מסתברא היא, ובחזו"ע עמ' שלז כתב ע"ז שפתים ישק משיב דברים נכוחים. וכ"פ עוד רבים וטובים. וכתב בשו"ת יבי"א ח"ח או"ח סי' מא כתב דבכל גוונא דאיכא חששא שלא יוכל לברך יותר, יברך אף בליל שבת ויו"ט, וחזר ע"ז בח"י סי' נה עמ' קלז. ומש"כ הפר"ח טעם לנמנעים מלברך, דאין מערבין שמחה בשמחה, כבר דחו דבריו דבשבת ליכא דין שמחה,
ובבן איש חי ש"ב סדר ויקרא אות כו כתב דהא דאין מברכין, כתב בזה הפחד יצחק ז"ל [דף נו ע"ד ודף נז] כמה טעמים וכולם חלושים, ורק טעם זה עדיף, מפני שברכת הלבנה צריך לעורר בה שמחה, ובשבת ויו"ט בלאו הכי איכא שמחה, ואינו ניכר כבוד הלבנה בזה. ובספרי הק' מקבצאל כתבתי דמפני שצריך לקלל את האויבים בפסוק תפול עליהם אימתה ופחד ואין מקללין בשבת ויו"ט, דאין מחרימין בהם. ע"כ. ומ"מ גם בטעם של שמחה י"ל דהוא טעם קלוש, וע"ע בשו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' יז שכתב דטעם זה הוא רק ביו"ט, דבשבת ליכא דינא דשמחה. וכן הובא בתשו' מהגר"ד אופנהיים והובאה בתשו' שבות יעקב שם, ודחה דלא אמרינן אין מערבין שמחה בשמחה אלא רק גבי נישואין דיכול להקדים או לאחר לישא, משא"כ בברכת הלבנה דאינה תלויה בידו. וכן כל טעם אין מערבין וכו' הוא משום שמא יפנה לבו משמחת יו"ט, ולכאו' במצוה זו מקיימה ברגע א' ואינו מפנה בזה משמחת יו"ט, ואדרבה צער הוא לו שעדיין לא בירך, וחרד שמא יפסיד ברכה יקרה זו בחודש זה, ע"כ. וביותר נראה דכמה שמחה והנאה תהא לו אם יברך את הברכה, והיא שמחה גדולה ביותר אף מבשר ויין. ובמש"כ דאין לקלל, אין זה מעיקר הברכה. ועי' בשו"ת הרמ"ע סי' עח שהביא בין טעמיו שבהיות שנהגו לומר לא יוכלו אויבינו ליגע בנו, ואין שואלים צרכים בשבת, וע"ש שדחה זאת. ופשוט הוא שאינו מעיקר הברכה. וטעם נוסף שלא לברך כתב בשעה"צ סי' תכו ס"ק יב דיכולים לבוא לידי ריקוד, ולא דמי לשמחת תורה, דהכא אפשר לדחותו. וגם טעם זה אחר המחילה כחוש הוא, דאין לגזור גזרות מדעתנו בזה"ז, ואכמ"ל. ובמ"ש מהר"י משאש בשו"ת מים חיים או"ח סי' פט דנהגו ללבוש בגדי שבת רק בבוקרו של יום, ולכך אין מברכים בליל שבת שהם נמצאים בבגדי חול, זה אינו בכלל טעם כלל, וכבר השיגו רבים וטובים על מנהג רע זה, ועי' במ"ש בקונט' שלמי יוסף (הררי רפול) ב' סי' ה' בהערה מב. ועוד טעם כתב מהר"י משאש שם שבליל שבת נהגו להתפלל קודם השקיעה, ולכך השתרש המנהג שאין מברכים בליל שבת, אך אין זה מוכיח למנהג. והטעם הנוסף שכתב שם שכיון שאומרים ללבנה שתתחדש שאף הן עתידין להתחדש כמותה, דהיינו שעתידין להגאל וקיי"ל דאין בן דוד בא בשבתות וימים טובים, מ"מ מצינו כמה מקומות בתפלה שמדברים מעניין הגאולה, ובפרט במוספין.
וטעם נוסף, כתב הגר"ד אופנהיים בתשו' המובאת בשבות יעקב, דכיון דכתיב [בראשית א' י"ד] ויאמר אלהים יהי מאורות ברקיע השמים וגו' והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים, ושבת ויו"ט גופן אות, וכהא דאין מניחין תפילין בשבת ויו"ט מטעם זה, כך אין מקדשין הלבנה בשבת ויו"ט. אך דחה זאת ממש"נ [שם ט' י"ג] את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ, וא"כ איך יברך על הקשת בשבת, ובשלמא גבי תפילין אסור להניח בשבת ויו"ט שהרי הם אות, ושבת ויו"ט אי"צ לאות שהן גופן אות, משא"כ במש"נ בלבנה, ופי' בזה רש"י אם המאורות לוקין וכו', וכן באות הקשת, שנשבע הקב"ה שלא יביא מבול לעולם, מה ענין זה להנחת תפילין, ולאו אותות שווין הן, דכל אחד אות בפני עצמו וכל חד וחד למילתיה, והברכות שמברכין על הלבנה קאי על חידוש הלבנה שמחדש הקב"ה חדשים, חידוש הלבנה בכל חודש וחודש, וכן כשרואה קשת מברך זוכר הברית וכו', ואיך יעלה על הדעת לומר שלא לברך בשבת ויו"ט, ע"כ.
וע"ע בשו"ת ישכיל עבדי ח"ז עמ' שטז דקיבץ השיטות וכתב ע"ז, והנה לך דרבים מאריות גברו, מתעצמים בזה, זה אומר בכה וזה אומר בכה, ומה אנחנו צעירי הצאן להכניס ראשינו בין הרים הגבוהים, ואמנם מאחר שראינו לכמה מהגדולים שעשו מעשה בעצמם לברך אפילו בליל שבת מחשש קל וכו', א"כ כדאי הם הרבנים הנ"ל לסמוך עליהם בשעת הדחק שלא לבטל המצוה היקרה הזו של הקבלת פני שכינה, ובפרט שכל הטעמים הנאמרים בזה לאיסור, הם קלושים, כמו שכן האריכו הפוסקים המתירים הנ"ל לדחותם בטוב טעם ודעת, כאשר יראה הרואה. וגבי הטעם שליל שבת הוא זמן הזיווג, כתב לענות ע"ז דעיקר זמן הזיווג הוא אחר חצות, ואת הלבנה מברכים בד"כ אחר התפלה, וביותר שאנו מקבלים פני שכינה בקבלת שבת אף שהוא ליל זיווג, ועע"ש. וכן העלה בשו"ת ציץ אליעזר שם, דמותר לברך בליל שבת ובפרט בלילה האחרון, ועדיף הוא מלברך קודם השקיעה, יעו"ש.
ואנכי הרואה בדברי קובץ המאסף [שנה יג, תרסח, סי' טז אות ח'] שתמה הגאון ר' ניסן חרל"פ ע"ד השד"ח [מע' ר"ה סי' ב' אות ב'] שהביא טעם דאין לברך הלבנה בשבת דחיישינן שיוציא את הסידור, וכהא דלולב ושופר ומגילה, ותמה ע"ז דלא מצינו שגזרו חז"ל שיעבירנו אלא ביו"ט שחל בשבת, וי"ל דאינו יו"ט כלל דהא לא בקיאין בעיבורא דירחא ויכול להיות שמחלל שבת בחנם, אבל בקידוש הלבנה בודאי מקיים המצוה כיון שנהנין לאורה לא גזרינן שמא יעבירנו. וראיתי שחכם א' העתיק מהמאסף שהוא כתב לחוש שמא יוציאנו, ולא עיין שם כלל. וע"ע במש"כ בספרי מועדי ה' הל' ר"ה סי' יב בסדר התשליך דמנהג ירושלים לומר התשליך אף בשבת, ונתבאר שם שיש שדחו את התשליך ליום ב' מחשש שיוציאו הסידור, ולכאו' גם בזה אפשר לומר את טעמו של הרב חרל"פ. וכיו"ב הביא באוצר המכתבים, מכתב אלף רמה אות ב', מר' משה אביגדור ברינר טעם דומה, דחיישינן שמא יוציא נר לקרוא לאורו, וכיו"ב ראיתי בספר חמדת צבי ח"ג סי' יב שהביא טעם זה בשם מרגליות הים סנהדרין דף מב, וכתב שקשה לומר טעם זה. והוא חשש יותר רחוק מלהוציא סידור לרה"ר בשביל לקרוא בו.
וטעם נוסף כתב בכה"ח ס"ק ל"א, דכיון דע"י ברכת הלבנה יהיה עילוי לבחינת המלכות וביו"ט ושבת בלאו הכי יש לה עילוי ע"י קדושת היום. וטעם נוסף, דבהיות ובשבת אנו מתיחדים עם הקב"ה ביחוד אמיתי אם אנו שומרים שבת כראוי, וברכת הלבנה רומזת שישראל לפעמים פגומים ולפעמים שלמים, ויען כי אין עניות במקום עשירות, אין להזכיר בשבת כשאנו מתייחדים עם קוב"ה פרצתם של ישראל, שאם יהיו שומרים השבת כראוי לא תהיה עוד לישראל פרצה, רק ששון ושמחה. וטעם זה כתבו בעיקרי הד"ט סי' טז אות א' בשם הרב עזריאל דאיינא בתשו' כ"י, והב"ד בקונט' שלמי יוסף ח"ב סי' ה' אות ט', ועוד הביא שם כל הטעמים לזה בסדר נכון וראוי, ט"ו טעמים, וגם הוא הסכים דאין לדחות ברכת הלבנה בשבת מחמת הטעמים הנז', דהוי מצוה עוברת, והאריך להביא דעות הפוסקים בזה. ומש"כ שם בשם ערוך השלחן ס"י דלא יאמר אלא הברכה בלבד ולא שאר התפלות והפסוקים, יל"ע בזה, וכפי שהביא שם בהערה. ובאמת שיש לעיין על מ"ש הג"ר יוסף משאש זצ"ל באוצר המכתבים ח"ג אלף תשעז, שאף שהיו י"ג יום עננים כבדים ולא נראה הירח, ובליל שבת שהוא ליל י"ד היו שמים טהורים, דאף בכה"ג לא לברך ברכת הלבנה אלא במוצ"ש, ואם אז יהיו עננים יחכו לליל ט"ז, ואם יהיה גם אז אין עליהם אשמה כלל, י"ל ע"ז דודאי וודאי שיש עליהם אשמה, דמחמת טעמים דחוקים נמנעים מלברך בשבת ומפסידים ברכה יקרה זו, ובפרט במקום שיש לחוש לתגבורת העננים ושיפסידו הברכה.