פורום אוצר החכמה

כתב בנתיבות שלום לאדמו"ר מסלונים זצ"ל באריכות (בראשית, עמ' רמז-רנ) שהאחים לא היו בעלי בחירה חופשית במכירה, והכל היה משמיא לקיים "מעמק חברון", עצה עמוקה של הגלות למצרים.
ויסוד הדברים כבר נמצא באברבנאל בפרשתנו בשם "אנשים חכמים".
[יש לעיין האם לגמרי לא היו בחיירים, או שכמעט בלי בחירה?]
וכעין שמצאנו בב"ר אצל יהודה, "ויט אליה אל הדרך", בא מלאך הממונה על התאוה ודחפו בעל כרחו לזה.

סיכום ההוכחות לומר כך, חלק מהנתיבות שלום וחלק נוספות:
א. דברי יוסף, לא אתם מכרתם אותי הנה כי האלוקים, ואתם חשבתם לרעה אלוקים חשבה לטובה
ב. היכן העונש? לא נמצא בפסוקים ובדברי חז"ל עונש ברור לרצון לרצוח אח, ולמעשה זריקתו לבור עמוק ומכירתו לעבד! [אמנם ידוע עשרת הרוגי מלכות, ועוד, אבל לא ברור כ"כ מקור הדברים]
ג. קשה מאד להבין איך אנשים ענקים כבני יעקב יפלו בכזה חטא נורא [ומהלך "רודף" הידוע בזה, אינו מיושב ומוגדר כל צרכו]
ד. ב"ר פד, יח, על "ויעברו אנשים מדינים", עיי"ש היטב, ומפורש.

גאולה בקרוב כתב:
ב. היכן העונש? לא נמצא בפסוקים ובדברי חז"ל עונש ברור לרצון לרצוח אח, ולמעשה זריקתו לבור עמוק ומכירתו לעבד! [אמנם ידוע עשרת הרוגי מלכות, ועוד, אבל לא ברור כ"כ מקור הדברים]

מדרש "אלה אזכרה". אמנם לא נענשו השבטים עצמם אם לא עפ"י תורת הגלגול.

מעניין לציין, שידוע מש"כ האור החיים הקדוש שראובן השליך אותו לבור להציל אותו מידי בעל בחירה, ובבור הנחשים אין להם בחירה ולא יזיקוהו אם לא רצון ה'. דבר כשלעצמו מחודש ואכמ"ל.

עשוי לנחת כתב:מעניין לציין, שידוע מש"כ האור החיים הקדוש שראובן השליך אותו לבור להציל אותו מידי בעל בחירה, ובבור הנחשים אין להם בחירה ולא יזיקוהו אם לא רצון ה'. דבר כשלעצמו מחודש ואכמ"ל.

ומקורו בזוה"ק על אתר (קפה,א).
ויעוין עוד ב'העמק דבר' על אתר (בראשית לז,יג ב'הרחב דבר') שהביא לכך הוכחה חזקה מספר דניאל - יעו"ש.
ומן הראוי לצטט כאן את סיום דברי הנצי"ב שם:
...ואמנם חלילה לומר שאין ביד ההשגחה העליונה לשמור גם מבחירת האדם, אלא כך יש לנו לומר, דלזה בעינן זכות יותר, והיינו שיהא טוב גם בין אדם לחבירו ויהיה 'צדיק וטוב לו' בשביל שהוא צדיק גמור, כמו שכתבתי לעיל ריש פרשת נח (ו,ט) ב'הרחב דבר'. ועל פי זה נשמר יעקב מבחירה רעה של לבן, וכמו שכתבתי בפרשת ויצא (לא,כא) ב'הרחב דבר'.

בספר בעין יהודית ח''ד יש מאמר נפלא על זה.

אכן מופיע גם בזוה"ק, ועי' מכתב מאליהו שמסביר את זה שאדם יכול לגרום לעצמו עין הרע מהסובבים אותו, וזו כוונת האוה"ח, אך מדבריו יוצא פי' מאוד מוקשה. ועי' גם לתלמידו הגר"ח בשפתי חיים שמרחיב בזה מאוד, אך תמיד נשאר באישזהו מקום קושיא. ואכמ"ל.

יש את ד' חז"ל האומרים שמיד לאחר המכירה נתחרטו ואמרו [את הפסוק] למה תתענו ה' מדרכיך וגו' שמזה מוכח שהיו מוטעים משמים.

וב' הוכחות נוספות:
א. כמדומה שמופיע ברשר"ה זצ"ל: הרי חברון רחוקה משכם 80 ק"מ, ומה פתאום יעקב שלח לשם את בן הזקונים לבדו???? לראות את שלום אחיו? מה כבר יכול להיות? ואם עליהם העשרה חשש איך לא חשש על היחיד? ומה יועיל לו כשיבוא יוסף אחרי שישוב מהדרך הרחוקה ויספר מה היה שלום אחיו לפני יומיים? כללו של דבר כל עניין השילוח הזה לא היה מובן וע"ז דייקא נא' וישלחהו מעמק חברון וכדרש חז"ל לקיים עצה עמוקה וכו'.

ב. ועוד, כמדומני מהשם משמואל זצ"ל: הרי כשהתחרטו אמרו אבל אשמים אנחנו אשר ראינו וגו', מוכח שלא נתחרטו על עצם הדבר אלא על שלא הקשיבו לבכיו.

גוראריה כתב:יש את ד' חז"ל האומרים שמיד לאחר המכירה נתחרטו ואמרו [את הפסוק] למה תתענו ה' מדרכיך וגו' שמזה מוכח שהיו מוטעים משמים.

וב' הוכחות נוספות:
א. כמדומה שמופיע ברשר"ה זצ"ל: הרי חברון רחוקה משכם 80 ק"מ, ומה פתאום יעקב שלח לשם את בן הזקונים לבדו???? לראות את שלום אחיו? מה כבר יכול להיות? ואם עליהם העשרה חשש איך לא חשש על היחיד? ומה יועיל לו כשיבוא יוסף אחרי שישוב מהדרך הרחוקה ויספר מה היה שלום אחיו לפני יומיים? כללו של דבר כל עניין השילוח הזה לא היה מובן וע"ז דייקא נא' וישלחהו מעמק חברון וכדרש חז"ל לקיים עצה עמוקה וכו'.

מכאן אין ראיה, השווה לשילוח דוד לאחיו היושבים במחנה לפני קרב ישראל ופלשתים: "ואת אחיך תפקד לשלום" (שמואל א יז יח).

גוראריה כתב:א. כמדומה שמופיע ברשר"ה זצ"ל: הרי חברון רחוקה משכם 80 ק"מ, ומה פתאום יעקב שלח לשם את בן הזקונים לבדו???? לראות את שלום אחיו? מה כבר יכול להיות? ואם עליהם העשרה חשש איך לא חשש על היחיד? ומה יועיל לו כשיבוא יוסף אחרי שישוב מהדרך הרחוקה ויספר מה היה שלום אחיו לפני יומיים? כללו של דבר כל עניין השילוח הזה לא היה מובן וע"ז דייקא נא' וישלחהו מעמק חברון וכדרש חז"ל לקיים עצה עמוקה וכו'.

וכן פירש הרמב"ן.
ובתרגום יונתן פירש שיעקב אע"ה חשש מפני החיוי שילחמו בבניו על דבר שכם בן חמור ולכן שלח את יוסף לדרוש בשלומם.
[רעיון נחמד מהחיד"א: "והבור ריק אי"ן ב"ו מים" ר"ת "אבל נחשים ועקרבים יש בו"].

לייטנר כתב:

גוראריה כתב:יש את ד' חז"ל האומרים שמיד לאחר המכירה נתחרטו ואמרו [את הפסוק] למה תתענו ה' מדרכיך וגו' שמזה מוכח שהיו מוטעים משמים.

וב' הוכחות נוספות:
א. כמדומה שמופיע ברשר"ה זצ"ל: הרי חברון רחוקה משכם 80 ק"מ, ומה פתאום יעקב שלח לשם את בן הזקונים לבדו???? לראות את שלום אחיו? מה כבר יכול להיות? ואם עליהם העשרה חשש איך לא חשש על היחיד? ומה יועיל לו כשיבוא יוסף אחרי שישוב מהדרך הרחוקה ויספר מה היה שלום אחיו לפני יומיים? כללו של דבר כל עניין השילוח הזה לא היה מובן וע"ז דייקא נא' וישלחהו מעמק חברון וכדרש חז"ל לקיים עצה עמוקה וכו'.

מכאן אין ראיה, השווה לשילוח דוד לאחיו היושבים במחנה לפני קרב ישראל ופלשתים: "ואת אחיך תפקד לשלום" (שמואל א יז יח).

מבלי להכנס לחילוקים בין שני המקרים, אבל דומה שנשתכח ממך סיפיה דקרא: "ואת אחיך תפקד לשלום, ואת ערובתם תקח", כך שהיתה מטרה בשילוחו שמה.

גוראריה כתב:

לייטנר כתב:

גוראריה כתב:יש את ד' חז"ל האומרים שמיד לאחר המכירה נתחרטו ואמרו [את הפסוק] למה תתענו ה' מדרכיך וגו' שמזה מוכח שהיו מוטעים משמים.

וב' הוכחות נוספות:
א. כמדומה שמופיע ברשר"ה זצ"ל: הרי חברון רחוקה משכם 80 ק"מ, ומה פתאום יעקב שלח לשם את בן הזקונים לבדו???? לראות את שלום אחיו? מה כבר יכול להיות? ואם עליהם העשרה חשש איך לא חשש על היחיד? ומה יועיל לו כשיבוא יוסף אחרי שישוב מהדרך הרחוקה ויספר מה היה שלום אחיו לפני יומיים? כללו של דבר כל עניין השילוח הזה לא היה מובן וע"ז דייקא נא' וישלחהו מעמק חברון וכדרש חז"ל לקיים עצה עמוקה וכו'.

מכאן אין ראיה, השווה לשילוח דוד לאחיו היושבים במחנה לפני קרב ישראל ופלשתים: "ואת אחיך תפקד לשלום" (שמואל א יז יח).

מבלי להכנס לחילוקים בין שני המקרים, אבל דומה שנשתכח ממך סיפיה דקרא: "ואת אחיך תפקד לשלום, ואת ערובתם תקח", כך שהיתה מטרה בשילוחו שמה.

לא נשתכחה, ואכן יש הבדלים רבים בין שני המקרים, אבל 'ערובתם' היינו עזר לצורך בסיסי של האחים (עיין רד"ק ורלב"ג שם), ובכך אין הבדל מהצרכים של אחי יוסף לצרכים של אחי דוד.

גאולה בקרוב כתב:כתב בנתיבות שלום לאדמו"ר מסלונים זצ"ל באריכות (בראשית, עמ' רמז-רנ) שהאחים לא היו בעלי בחירה חופשית במכירה, והכל היה משמיא לקיים "מעמק חברון", עצה עמוקה של הגלות למצרים.
ויסוד הדברים כבר נמצא באברבנאל בפרשתנו בשם "אנשים חכמים".
[יש לעיין האם לגמרי לא היו בחיירים, או שכמעט בלי בחירה?]
וכעין שמצאנו בב"ר אצל יהודה, "ויט אליה אל הדרך", בא מלאך הממונה על התאוה ודחפו בעל כרחו לזה.

סיכום ההוכחות לומר כך, חלק מהנתיבות שלום וחלק נוספות:
א. דברי יוסף, לא אתם מכרתם אותי הנה כי האלוקים, ואתם חשבתם לרעה אלוקים חשבה לטובה
ב. היכן העונש? לא נמצא בפסוקים ובדברי חז"ל עונש ברור לרצון לרצוח אח, ולמעשה זריקתו לבור עמוק ומכירתו לעבד! [אמנם ידוע עשרת הרוגי מלכות, ועוד, אבל לא ברור כ"כ מקור הדברים]
ג. קשה מאד להבין איך אנשים ענקים כבני יעקב יפלו בכזה חטא נורא [ומהלך "רודף" הידוע בזה, אינו מיושב ומוגדר כל צרכו]
ד. ב"ר פד, יח, על "ויעברו אנשים מדינים", עיי"ש היטב, ומפורש.

א. לא הבנתי מה הראיה משם - שכן בפשטות כוונת יוסף היא שהקב"ה סיבב את הדברים בהשגחה פרטית ותו לא. וכפי שכותב ה'אברבנאל' שם, וז"ל: ולכן מה שראוי שיאמר בזה כפי העיון הטוב הוא, שהתכלית הכולל כפי הגזירה האלוהית הוא הכרחי, אמנם הדברים החלקיים המביאים אליו הם אפשריים בחיריים באמת - כי היה אפשר שימשך אותו תכלית הגזור לפניו יתברך באופנים מתחלפים כולם אפשריים בחוק הפועלים אותם. ולכן היה מה שעשו אחי יוסף נגדו דברים אפשריים לא מוכרחים בעצם, ומה שאמרו חז"ל באותם המאמרים אשר זכרתי הוא בבחינת התכלית, ולכן זכרו בו "וישלחהו מעמק חברון" - 'גזירת בין-הבתרים' בלבד, וכן זכרו אצל 'ראוי היה יעקב לרדת למצרים בשלשלאות של ברזל' - הרעב שהביאם שמה בלבד, לא שאר המעשים שהיו באחי יוסף, ומה שנאמין אנחנו באפשרות והבחירה הוא במעשים הפרטיים, ושני הדברים אמת, עכ"ל.
ב. כבר הקשה כן ה'אברבנאל' שם (השאלה הי"ח) ותירץ ב' תירוצים - יעו"ש. והשווה עוד לדבריו המזעזעים של רבינו-בחיי בענין זה בסוף פרשת ויחי (בראשית נ,יז) על הפסוק "ויבך יוסף בדברם אליו".
ג. ניתן לטעון כך לגבי מרבית החטאים של גדולי אומתנו המתוארים בתנ"ך, ובכל זאת לא מצאנו שרבותינו הלכו בדרך זו בשום מקום.
ד. יעו"ש ב'עץ יוסף', ולפי דבריו אין משם כל ראיה.
אכן, ה'אברבנאל' מביא דעה כזו בשם 'אנשים חכמים' [האם מישהו יודע למי כוונתו?] כפי שכתבת, אולם מן הראוי לציין שהוא דוחה אותה בחריפות - יעו"ש.

גוראריה כתב:יש את ד' חז"ל האומרים שמיד לאחר המכירה נתחרטו ואמרו [את הפסוק] למה תתענו ה' מדרכיך וגו' שמזה מוכח שהיו מוטעים משמים.

וב' הוכחות נוספות:
א. כמדומה שמופיע ברשר"ה זצ"ל: הרי חברון רחוקה משכם 80 ק"מ, ומה פתאום יעקב שלח לשם את בן הזקונים לבדו???? לראות את שלום אחיו? מה כבר יכול להיות? ואם עליהם העשרה חשש איך לא חשש על היחיד? ומה יועיל לו כשיבוא יוסף אחרי שישוב מהדרך הרחוקה ויספר מה היה שלום אחיו לפני יומיים? כללו של דבר כל עניין השילוח הזה לא היה מובן וע"ז דייקא נא' וישלחהו מעמק חברון וכדרש חז"ל לקיים עצה עמוקה וכו'.

ב. ועוד, כמדומני מהשם משמואל זצ"ל: הרי כשהתחרטו אמרו אבל אשמים אנחנו אשר ראינו וגו', מוכח שלא נתחרטו על עצם הדבר אלא על שלא הקשיבו לבכיו.

א. השוה לדברי ה'אברבנאל' שהבאתי בהודעתי הקודמת, ולפי דבריו אין מכאן כל ראיה שניטלה מאחי יוסף הבחירה במעשה המכירה עצמו.
ב. בפשטות טעמו של דבר הוא שאחי יוסף סברו גם אז שדינם דין צדק היה ותו לא.

גם בשיחות הרב נבנצל (בראשית עמ' רעט-רפ) הולך בכיוון הנתיבות שלום.

לא ראיתי שאברבנאל דוחה "בחריפות" את דברי האנשים החכמים. [וקושיתו שם לענ"ד אינה קשה כ"כ, שמצאנו נטילת הבחירה בענינים כלליים, כמו במלך, "פלגי מים לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפוץ יטנו"]

והעיקר: נראה לי שבנקודה ג' שכתבתי לא כתבתי כ"כ ברור: אם לא נאמר כמהלך זה, אז מה כן האחים חשבו? לא מובא בתורה שום נימוק שהגיוני בגללו לקחת אח צעיר ולהורגו! חלומות, כותנת, דיבה רעה לאבא- לרצוח?!
והגדרת דין "רודף" שיש כאלו שהלכו בכיוון זה, לא מובן בסברא לענ"ד.

ולסיום, איני מתעקש שזאת האפשרות היחידה להסביר, אלא שזו דרך הגיונית, ולענ"ד הכי מובנת.

גאולה בקרוב כתב:גם בשיחות הרב נבנצל (בראשית עמ' רעט-רפ) הולך בכיוון הנתיבות שלום.

לא ראיתי שאברבנאל דוחה "בחריפות" את דברי האנשים החכמים. [וקושיתו שם לענ"ד אינה קשה כ"כ, שמצאנו נטילת הבחירה בענינים כלליים, כמו במלך, "פלגי מים לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפוץ יטנו"]

והעיקר: נראה לי שבנקודה ג' שכתבתי לא כתבתי כ"כ ברור: אם לא נאמר כמהלך זה, אז מה כן האחים חשבו? לא מובא בתורה שום נימוק שהגיוני בגללו לקחת אח צעיר ולהורגו! חלומות, כותנת, דיבה רעה לאבא- לרצוח?!
והגדרת דין "רודף" שיש כאלו שהלכו בכיוון זה, לא מובן בסברא לענ"ד.

ולסיום, איני מתעקש שזאת האפשרות היחידה להסביר, אלא שזו דרך הגיונית, ולענ"ד הכי מובנת.

א. דברי ה'אברבנאל' על דעה זו - "אלא שכאשר יובן הדעת הזה בזה האופן מבלי התבוננות אחר יהיה בלי ספק סותר פינת הבחירה אנושית לגמרי" הינם דברים חריפים ללא כל ספק, העובדה שלך זה לא קשה אינה מקהה את חריפותם. ואגב, לדעתי אין כל ספק שה'אברבנאל' ידע גם ידע כי לעיתים הקב"ה נוטל את הבחירה מבני-האדם (מן הסתם הוא הכיר את דברי הרמב"ם המפורסמים בהלכות תשובה בענין זה), התנגדותו היא אך ורק להניח הנחה שכזאת בקשר לחטאים של בני-אדם, ועיין בזה.
ב. אולי גם אני לא כתבתי כל כך ברור: אני מסכים עם קושייתך לגמרי, אך עדיין קושיא שכזו ניתן להקשות על מרבית חטאיהם של גדולי אומתנו המתוארים בתנ"ך, ובכל זאת רבותינו לא יישבום בדרך זו אלא בדרכים אחרות. וגם כאן - עצם העובדה שעד ה'נתיבות שלום' והרב נבנצל לא מצאנו מי שהלך בדרך זו אומרת משהו.
ולסיום, לא טענתי מעולם שהדרך שהבאת איננה דרך לגיטימית, טענתי אך ורק שההוכחות שהבאתם לכך אינן הוכחות מספקות.

הרב ארי שבחבורה שליט"א,
יש הרבה מה להשיב ולדון,
אבל אולי הפעם נלך כדרכו הידועה של החזון איש זצ"ל במכתביו שאין תועלת כמעט בויכוחים, ובד"כ כל אחד נשאר בדעתו...
והבוחר ילמד ויראה מה שכתבו וכתבנו, ויבחר.

לא ידעתי איך ניתן לומר שלא היו בעלי בחירה ואין האשם תלוי בהם כאשר הם עצמם התוודו ואמרו.

פרק מ"ב פסוק כ"א
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת:

הרי להדיא שפשפשו במעשיהם ומצאו כי על חטא מכירת יוסף באה אליהם הצרה הזאת.
ואילו ניטל מהם הבחירה, מדוע, אשמים אנחנו, אשמים על מה?.

גם יהודה אמר "צדקה ממני" אע"פ שהמלאך דחפו.

אכן גם את יהודה הורידו מגדולתו לאחר מעשה תמר.

קשה מאוד ליישב את הפסוקים על דרך זה שניטל הבחירה וכדו' הדבר ברור שכל העושה עבירה כל שהוא נכנס בו רוח שטות וכבר הק' הרמב"ם שלא יתכן שיש ידיעה ויש בחירה והדברים ארוכים. אך מעולם לא שמענו לפרש בזה את חטאי אישי התנ"ך.

ראה מה שאמרו חז"ל כל האומר ראובן חטא ועוד כהנה ומי אלו אשר מתו בעטיו של נחש, משמע שלא נוכל בעצמינו להוסיף עליהם ולפרש כאוות נפשינו את הקושי שבדברים אלו.

.

גאולה בקרוב כתב:הרב ארי שבחבורה שליט"א,
יש הרבה מה להשיב ולדון,
אבל אולי הפעם נלך כדרכו הידועה של החזון איש זצ"ל במכתביו שאין תועלת כמעט בויכוחים, ובד"כ כל אחד נשאר בדעתו...
והבוחר ילמד ויראה מה שכתבו וכתבנו, ויבחר.

סוף סוף אנחנו מסכימים על משהו...

לשילה,
גם כשמדברים על נטילת הבחירה, כבר כתבתי שלא מוכרח שהכוונה לנטילה גמורה, אלא התערבות אלוקית במידה רבה וחזקה,
וראה את לשון העץ יוסף על הב"ר, שציינו לעיל גור אריה (ידידי המסכים עימי...)

ושוב: יש לך אולי רעיון אחר מוצלח להסביר את הפרשה הסתומה הזאת, מהו ה"שגעון" שנכנס באחים הקדושים, "לכו ונהרגהו" בעקבות דיבה/ כתונת/ חלומות?
נשמח לשמוע ולהחכים.

זה עתה עיינתי בפירוש ה'אברבנאל' על פרשתנו - פרשת ויגש, ומצאתי שכאן (מה,א) כותב ה'אברבנאל' עצמו כדבריך.
וז"ל:
...ואחרי ההקדמות האלה כולם אומר שכבר חשבו אנשים שמעלת יוסף במצרים תיוחס אל מכירת אחיו אותו במקרה והזדמן טוב... והיו כפי זה אחי יוסף ראויים לעונש גדול - כי מה שנמשך מהטוב במעשיהם במקרה לא יצילם מעוון, ויש להפלא אם כן איך לא הודיענו הכתוב שהאשימם אביהם על זה אם היה שידעו כפי דעת חז"ל וכפי הנראה מהדעת שראוי היה שישאל יעקב את יוסף את כל התלאה אשר מצאתו ושהוא יגיד לו האמת כולו, ועכ"פ היה להם לענות נפשם בצום ובכי על פשעם ועל חטאתם - והם היו אנשים רשומים ראשי שבטי ישראל, ואיך בא הסיפור הזה המגונה שעשו בתורה מבלי שיזכור שהוכיחם עליו ה' יתברך ולא אביהם?... ולכן מה שראוי שיאמר בזה הוא שמכירת יוסף היתה מסובבת מה' יתברך בהשגחתו עליו שיעלה לגדולה הזאת, ויותר בהשגיחו על בני ישראל - כמו שאמר: "להחיות עם רב" (שם נ,כ), "לפליטה גדולה" (שם מה,ז), ואם לענין הגלות והגאולה, ולכן אחיו לא היו ראויים לעונש כלל - כי עם היות האדם בחיריי במעשיו הנה לפעמים יטה האל יתברך בחירתו כמו שנאמר (משלי כא,א) "[לב מלך ביד ה'] על כל אשר יחפוץ יטנו". אמנם היו ראויים לעונש מה מצד מחשבתם בעצמם - כי היו שונאים אותו ומקנאין בו, ומגלגלים חובה ע"י חייב, וכאשר נמצא בהם סיבה בשנאתם אותו הניע הקב"ה רצונם אל שימכרוהו להשלים עצתו כמו שאמרו 'להשלים עצה עמוקה' וכו', ולזה לא הוכיחם ית' ולא האשימם יעקב אביהם ולא יוסף גם כן - כי ראו שהכל מפעלות אלוהים, ולכן נזכר הפועל ההוא בתורה מבלי תוכחה עליו...
עכ"ל.
אמנם יש לציין שדברים אלו סותרים לגמרי את דבריו בפרשת וישב, וצע"ג.

ויש להוסיף עוד 2 מקורות חשובים שנקטו כמהלך הזה:
חתם סופר פרשתנו, ד"ה ויגידו לו לאמור

ומלבי"ם פרשתנו, וזה לשונו:
לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלהים, כי דבר כללי הנעשה לפליטה גדולה להחיות עם רב, הגם שנדמה לנו שנעשה במקרה, הוא באמת פועל ההשגחה, ואתם הייתם ככלים ביד האלהים שהוא מכר אותי הנה לטובת הכלל, ואתם הייתם משוללי הבחירה בפועל זה ההשגחיי, ולא יתיחס אליכם כלל רק אל האלהים שהוא פעל כל זאת. עדיין יעצבו על זה בעצמם מה שמנה ה' אותם להיות שבט אפו ושיעשה פועל רע הזה על ידם, ע"ז השיב שבאמת לא היה דבר רע, כי וישימני לאב לפרעה ועשה עמי בזה טובה גדולה, בענין שאין לכם להתעצב לא על גוף המעשה, שלא היה בבחירתכם רק הייתם מוכרחים לזה מצד ההשגחה, ולא מהנצמח על ידה שהיה אך טוב וחסד,
וזה כמשל אם ידחף אדם את חברו למים בשגגה וינצל ושם ימצא אבן טוב, שאין לו עון מצד המעשה כי היה בשגגה ולא מצד המסובב ממנו שלא נטבע רק מצא כלי חמדה