פורום אוצר החכמה

חיים כתב:אני חושב שהפירוש פשוט. בשעה שנצחו בני יעקב במלחמה בגבורה נפלאה, עסק יעקב בתפילה ובתחנונים.

עמוד הימיני כתב:הבעיה היא שהרבה "מדרשי פליאה" הם המצאות של דרשנים למיניהם ולא היו ולא נבראו בספרות חז"ל.

חיים כתב:אתה צודק.
אבל עדיין אין זה דוחה את מה שפירשתי, שכן לא מובן כיצד הם התווכחו על דבר שאמור להיות ברור לכל מי שנכח במלחמה.
ואם הם אומרים לו שהוא זקן, כנראה שהשתתפותו במלחמה היתה דלה מאוד, עד שחשבו שהדבר נובע מזקנה.
לכן מסתבר לפרש שהויכוח ביניהם היה ברובד אחר, כפי שפרשתי.

חכם באשי כתב:בענין 'מדרשי פליאה' = להד"ם, דשו כבר בפורום כמה וכמה פעמים. יבוא רבינו יאיר וילנקק כדרכו הטובה.

ארי שבחבורה כתב:התואיל להעלות לכאן את המקור?

חכם באשי כתב:המעשה הבא מקורו, לזכורני, באלפא ביתא דבן סירא. ספר ששווה אשכול בפני עצמו...

ירושלמי כתב:כדבר בעיתו, נציין למדרש פליאה הידוע, שהחת"ס מביאו כו"כ פעמים:
"עה"פ (שה"ש ז, יד) "הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך" - "הדודאים נתנו ריח – זה ראובן [י"ג: שהציל את יוסף מן הבור]; ועל פתחינו כל מגדים – זה נר חנוכה שעל הפתח; חדשים גם ישנים – זה תורה שבכתב ותורה שבעל פה".

יאיר כתב:

ארי שבחבורה כתב:התואיל להעלות לכאן את המקור?

http://www.otzar.org/aspcrops/15692_64_ ... 122011.asp
http://www.otzar.org/aspcrops/15692_64_ ... 122011.asp

ארי שבחבורה כתב:ההשוואה בין הגירסאות השונות של הסיפור הזה מענינת מאוד.
ומכל מקום, העובדה שר' משה הדרשן מביא את הסיפור הזה בספרו מורה על כך שהוא לא ראה בסיפור זה - לכל הפחות - דברי הבל. והדברים צ"ע.
בשולי הדברים, שמעתי בשם הגר"י זילברשטיין שליט"א (ממקור ראשון) שהסביר את הסיבה לכך שנח אמר לעכבר להביא לו 'נימת שערו' של החתול דווקא על פי העובדה שהתפרים הנמסים שבהם משתמשים כיום לתפירת חתכים מופקים מחומר המצוי בשערותיו של החתול.

חכם באשי כתב:קצת מגוחך כל הפלפול סביב המעשה מהחתול שאינו מחז"ל!
(הגר"ח קנייבסקי בהגהותיו לאוצר מדרשים כותב מפורש ש'אלפא ביתא דב"ס' אינו מחז"ל, עיי"ש)

חכם באשי כתב:אבל מקורו של ר"מ הדרשן הוא א"ב דב"ס!
ר"מ הדרשן הביא את הענין כ'משל נאה', משהו כזה...

חכם באשי כתב:אין זה מדרש פליאה, בכלל לא. רק עיבוד-סיפורי (בתוספת פרשנות) לנאמר במדרש.
ולגופו של ענין, השווה בר"ר, צג ו:
"כיון שאמר [=יהודה] ממך אני מתחיל, רמז למנשה, ורפש חד רפש וזעת כל פלטין. אמר: דין רפש מן בית אבא".

בגולה כתב:בא' ב' דבן סירא לא נזכר שציוה לקחת שער החתול, אלא שער החזיר.

ארי שבחבורה כתב:אשמח אם תוכל לעזור לי גם עם ה'מדרש פליאה' הבא:
מדרש בראשית רבתי - המיוחס לר' משה הדרשן - ריש פרשת נח (עמ' 120):
"צדיק לפני". למה צדיק - לפי שהיה עושה צדקות עם כל אשר היו בתיבה.
אמרו: בתחילה בימי אדם הראשון היו חתול ועכבר בביתו של אדם הראשון שותפין זה עם זה. יום אחד נכנס תחרות בלבו של עכבר על חתול והלך אצל אדם, אמר לו: אדוני, תן לי רשות על החתול להורגו שהוא גנב וקוביוסטוס. אמר לו אדם: הואיל וסיפרת עליו לשון הרע תהיה לו למאכל. מיד קפץ החתול על העכבר והרגו. כיון שראו בניו של עכבר ונקבתו כן ברחו לסעיפי ההרים ולנקיקי הסלעים ולחורי עפר, אמרו: עוד לא תהיה פליטה לפני החתול אויבנו. כשבא נח והכניסן לתיבה, יום אחד היה החתול ונקבתו היו עומדין זה אצל זו, אמר החתול לנקבתו: זכורני כשהייתי תינוק הביא לי אבא ממשפחתו של זה ואכלתיו והיה טוב למאכל, ועתה ארדוף אחריו ואשיגנו ואוכלנו. כיון ששמע עכבר כדברים הללו נס מפניו, ורדף החתול אחריו, ונעשה לו נס ונזדמן לו חור אחד ונכנס שם. הכניס החתול פיו בחור להוציאו מתוכו ונשכו העכבר, גם החתול קרע לו בצפורנו שפתו התחתונה כחצי זרת. אחר שעה הלך העכבר אצל נח, אמר לו: איש צדיק עשה לי צדקה ותפור לי מה שקרע החתול אויבי. אמר לו: לך והבא לי נימת שערו. הלך אצל החתול ומצאו ישן ותפס משערו וחזר לנח ותפר קרעו, ולזה נקרא "איש צדיק".