בני קהילת ריספי שבברזיל, שהייתה הקהילה היהודית הראשונה באמריקה, כשהתיישבו נסתפק להם אימתי לומר בתפילתם "ותן טל ומטר לברכה", אם כבני א"י (והעולם הישן בכללו), בין ז' מרחשון (או ס' יום לאחר התקופה, כבני בבל), או בזמנם שהוא בין פסח לתשרי. וענו להם חכמי אמשטרדם, שאין להם לשנות ממנהג העולם (אף שהוא תלוי במנהג המדינה, ואין להם מנהג אחר שיש לחוש מלשנות), כיון שהם באו מאמשטרדם. ואכן כך נהגו.
וכבר הארכתי בזה במקום אחר (קובץ "צרפת פרצת" לט), ואכ"מ.
אב-י כתב:לענ"ד התירוץ לשאלה זו היא, מפני שבארצות הברית אין מסורת ארוכת שנים של ישוב יהודים. כולם היגרו אליה בדרך כלל מאירופה וזה דבר חדש יחסית 100 -130 שנה. ולכן כל קהילה נוהגת עפ"י מקורותיה שמשם היא הגיעה שהמסורת שם מתייחסת למאות שנים אחורה.
א', לא 100-130, כ"א 200-250. ואם כוונתך לרוב בכמות, הרי עליך לומר לא יותר מ90 שנה.
ב', ומה הועלת בדבריך? הרי עליהם לנהוג כמנהג המקום, ומעולם לא מצינו שיהיה מנהג המקום נקבע ע"פ אנשים הבאים.
ג', מהו גדר קהילה? בית הכנסת? הורים?
והנראה, שבאמת היו יכולים לשנות ממנהג אבותיהם כשהגיעו, ומאחר שלא עשו זאת אלא שמרו על מסורת אבותם, הרי מעתה מנהג המקום כן הוא. ויש להאריך בכל גדרי דין שאין לשנות ממנהג אבות ומנהג המקום.