פורום אוצר החכמה

בריש מס' ברכות מתני' מאימתי קוראין את שמע בערבית וכו' ומיד הגמ' שואלת מי אמר בכלל שצריך לקרות קריאת שמע עד שהתנא שואל מאימתי. וכן מצינו בריש בגמ' בריש מס' תענית לענין אמירת 'משיב הרוח ומוריד הגשם'.
במשנה פ"ב דשבת אמרינן במה מדליקין ובמה אין מדליקין וכו'. לכאו' מי אמר שצריך להדליק נרות לכבוד שבת עד שהתנא שואל במה מדליקין ובמה לא וכו', פי' היכן למדנו מלפנ"כ שצריך בכלל להדליק נרות לכבוד שבת קודש, ומדוע הגמ' כאן לאחר המשנה לא שאלה כריש מס' ברכות ומס' תענית?

פשט המשנה לא קאי דוקא על נרות של מצוה, אלא במה מותר בכלל להדליק לצורך שבת ובמה אסור.
דין הדלקת נרות בשבת מבואר בגמ' שם כה: אמר ליה, שאני אומר: הדלקת נר בשבת - חובה, דאמר רב נחמן בר רב זבדא, ואמרי לה אמר רב נחמן בר רבא אמר רב: הדלקת נר בשבת - חובה, רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית - רשות, ואני אומר: מצוה.

קודם כל יישר כח, גם אני חשבתי כך. אלא שמלשון המשנה 'במה מדליקין' ברור הדבר שצריך להדליק לא שנא מצוה לא שנא רשות את החילוק הזה אין במשנה אלא מבוא' שצריך להדליק והשאלה היא מנ"ל שצריך?

אבל מהגמרא שהביא הבונה מוכח שאביי לפחות לא הבין כך את המשנה

אוצר החכמה כתב:אבל מהגמרא שהביא הבונה מוכח שאביי לפחות לא הבין כך את המשנה

ובנוסף, גם את משנת במה טומנין ובמה אין טומנין הבנת שחייבים לטמון?
אלא על כרחך הכונה במה ניתן לטמון ובמה לא
כמו כן, במה אפשר להדליק ובמה לא.

לגבי במה טומנין לא קשה, מפני שבתורה מבוא' שצריך לאכול בשבת 'והיה ביום השישי והכינו וגו' ובגמ' מובא בשם תנאים שצריך לאכול ג' סעודות בשבת וממילא הארוכל חמין צריך לדעת במה להטמין. אך לגבי אור בשבת אין לכך איזכור במשנה קודם במה מדליקין.

אבל אנשים מדליקים אור גם בלילות החול, ולכן צריך לדעת במה מותר ובמה אסור משא"כ קרי"ש שאם התורה לא ציוותה אין טעם בשאלה מאימתי לקרוא.