תפילה נענית בזכות הבטחון

[גאולה בקרוב]

מדרש תהלים (בובר) מזמור לא:
[א] למנצח מזמור לדוד, בך ה' חסיתי אל אבושה.
זהו שאמר הכתוב מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו (ישעיה נ י), בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ואומרים לפני הקדוש ברוך הוא גאל אותנו, [והוא אומר להם ויש צדיקים ביניכם, ויש יראי שמים ביניכם, והם אומרים לשעבר בימי אבותינו, בימי משה ויהושע, ובימי שמואל ושאול ודוד ושלמה, היו בהם צדיקים, אבל עכשיו כל שאנו הולכין דור ודור היא מכחשת והולכת לנו, שנאמר אשר הלך חשכים ואין נוגה לו (שם שם /ישעיהו נ'/ י)], אמר להם הקדוש ברוך הוא: בטחו בשמי ואני עומד לכם, שנאמר יבטח בשם ה' וישען באלהיו (שם שם /ישעיהו נ'/), ולמה, שכל מי שבוטח בשמי אני מצילו,
תדע לך שכן חנניה מישאל ועזריה בטחו בשמי, ובשביל שבטחו בשמי הצלתי אותם, נבוכדנאצר הרשע אמר בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו [וגו'] די התרחיצו (עלוי) [עלוהי] (דניאל ג כח),
וכן דניאל לא הצלתי אותו אלא על שבטח בשמי, שנאמר והסק דניאל מן גובא (שם /דניאל/ ו כד), ולמה, די (יהמנון) [הימן] באלהה (שם שם /דניאל ו'/),
אמר דוד הואיל שכך הוא, כל הבוטח בך נמלט, אף אני אבטח בך, שנאמר בך ה' חסיתי.


וידוע המעשה בילק"ש על אותו שבטח במלך, ואמר שהוא קרובו- ובזכות זאת המלך אכן חס עליו!

וא"כ נראה שזה הפשט גם במעשה דתפילה:
שתמהים הרבה על ענין 'שינוי הרצון' ח"ו בתפילה.
ויש מבארים, שבתפילה עצמה האדם מתרומם וכבר זכאי לדין חדש ושונה.
ולפי המבואר לעיל ניתן לבאר יותר טוב:
ענין התפילה, עבודת שבלב, באר המהר"ל (תחילת נתיב העבודה) העבדות הזאת כהכרה בתלות שלנו בקב"ה ושהכל ממנו.
ואם כן, עצם הבטחון הזה דיו לעמוד לנו לישועה!

[גאולה בקרוב]

ואין הכוונה לבטחון ש"יהיה טוב" דוקא, מה שנראה לי טוב, אלא שאנחנו חוסים תחת כנפי חסדו כל רגע ואין מקרה בעולם.
כן בארו מרן הגראי"ה בעולת ראיה ומרן החזו"א באמונה ובטחון, אע"פ שידוע שיש הסוברים אחרת בגדר "בטחון", ואכמ"ל.
והגרי"ס התבטא ש"הסוגיה של בטחון ארוכה מאד, שעדיין לא עברתי עליה בעיון" (תנועת המוסר לרד"כ, ח"א עמ' 280 במהד' פלדהים).

[נוטר הכרמים]

אצרף מש"כ בזה משכבר הימים. [ויש עמי בזה עוד דברים, אולי אעלה בהמשך].

ובתהילים לב,י: רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנהו. ובילקוט שמעוני (רמז תשיט) איתא: אפילו רשע ובוטח בה' חסד יסובבנהו.

והרמב"ן בתחילת ספרו 'האמונה והבטחון' כתב: עוד אמר בטח בה' ועשה טוב, כלומר, אע"פ שאין בידך מעשים ותדע בעצמך שאתה רשע, עם כל זה בטח בה' כי הוא בעל רחמים וירחם עליך, כמו שנאמר ורחמיו על כל מעשיו, ר"ל צדיקים ורשעים. ואמרו: בשעה שהקב"ה מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי. על כן אמר בתחילה בטח בה', כלומר, בין שתהיה צדיק בין שתהיה רשע בטח בה' ואח"כ אמר ועשה טוב, כלומר, אע"פ שהוא רחום וחנון אל יבטיחך יצרך שלא תראה רע, כי הקב"ה מאריך אף וגבי דיליה וכו'.

הרי מבואר מדברי הרמב"ן, דאף כי הבוטח בה' חסד יסובבנהו היינו אפילו רשע, מ"מ זה חלוק בגדרו מצדיק, שזוכה לחסדים רק מצד מדת הרחמים שישנו אף על רשעים, וכן צער השכינה שמצטערת בצער של כל אדם מישראל יהיה אשר יהיה.

והנה ראה לשון רבינו הגר"א בפירושו לנחום א,ז בביאור הכתוב טוב ה' למעוז ביום צרה וידע חוסי בו, וז"ל: יש הבדל בין מעוז לחוסיו, כי מעוז אשר עוז לו בזכותו או בזכות אבותיו, וחוסי בו שאינו תולה בזכות כלל, רק חוסה בשמו הגדול ומבורך לעולם, לכן למעוז טוב ה' ביום צרה, מרעה וצרה עצמה בורא לו טובתו תחילתו יסורים וסופו שלוה בכפליים, אבל לחוסי בו עצמו ית' הוא יודע ומשגיח ומגין שלא יבוא עליהם צרה כלל, לכן לא הזכיר אצל חוסי בו ביום צרה.

[וכן מטו משמיה דרבינו הגר"א לחלוק על דעת החובת הלבבות דס"ל דרשע הבוטח בה' לא מועיל לו בטחונו, אלא דמוכח מקרא ד'לא יכלמו כל החוסים בו'].

ודברי הגר"א מפליאים ביותר, דבדברי הרמב"ן שמענו דלרשעים מועילה מדת הבטחון רק לעורר רחמי שמים וצער השכינה, אבל ודאי זה פחות מענין הבטחון בצדיקים, וכאן שמענו בדברי הגר"א, דאדרבה ענין החסיון בה' שהוא ללא שום הבטחה מצד הבורא, ורק שהאדם מצד עצמו חוסה בו, וזה בלא שום זכות שלו או של אבותיו, זה משובח יותר מהבטחון, עד כדי שבטחון רק מושיע מהצרה להצמיח טובה מהרעה והיסורים, ואילו חסיון כזה מגן לגמרי שלא תהא צרה כלל.

ואשר נראה בביאור הדברים, דבאמת בהנהגה הקבועה של העולם הרי ישנה ההנהגה של מערכות הטבע, וישנה הנהגה לפנים מזה של שלש עשרה מידות של רחמים. ואחד ממידותיו שנוהג בהם את ישראל הוא מדת חנון שענינו מתנת חנם ואפילו למי שאינו הגון. והנה ודאי בטחון הצדיקים שהוא מצד ההבטחה של הקב"ה וזכותם או זכות אבותם זה דרגה גבוהה יותר מרשע שתולה עיניו לרחמי ה' וזוכה למתנת חנם.

אולם מדת חסיון בה' אינה בכיוצא בזה, אלא מדה אחרת טובה הימנה לאין שיעור. כי בטחון הוא במידותיו ית' וסדרי ההנהגה שמנהיג את בריותיו אם בדין או בחסד לפנים משורת הדין. אבל חסיון הוא בו עצמו יתברך, דהיינו למעלה מן המדות וסדרי ההנהגה של הקב"ה כלפי בריותיו, הוא חוסה בעצמותו ית', וזוהי דרגה גבוהה מאוד שמדלג כביכול על כל המידות והדרכים שהקב"ה מנהיג בהם את העולם, ותולה עיניו בעצמותו ית', בינה זאת .

וכיון שהוא דבק בעצמותו ית' הרי הקב"ה מגן בעדו שלא תבא הצרה כלל, שכו כל המאורעות הפוקדים את האדם ובכללן הצרות והיסורים הם בכלל הנהגת הקב"ה אתו. אולם מי שחוסה בעצמותו ית' הוא מתרומם למעלה מזה, שמתדבק בה' עצמו כביכול. ובזה הבטחון עצמו הוא העושה פרי לסעדו ולהושיעו, ואין צריך בזה לזכויות או למידת רחמים.

ונראה שזהו הביאור בנוסח הברכה: ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת. וצ"ב אטו יש שכר טוב ושכר שאינו טוב. אולם נראה ד'שכר טוב' היינו בבחינה זו שמקבל שכר על פעולת הבטחון בעצמה, ואין הבטחון רק היכי תימצי בעלמא לבטוח בזכויותיו או בהבטחת ה' ומידות רחמיו. ובזה הבטחון היא הפעולה שעליה מקבל את שכרו.

(וראה עוד בספרי רבינו החפץ חיים, שם עולם קונט' נפוצות ישראל סו"פ ח, שמירת הלשון ב, יט פרשת שלח).

[גוראריה]

ואין הכוונה לבטחון ש"יהיה טוב" דוקא, מה שנראה לי טוב, אלא שאנחנו חוסים תחת כנפי חסדו כל רגע ואין מקרה בעולם.
כן בארו מרן הגראי"ה בעולת ראיה ומרן החזו"א באמונה ובטחון, אע"פ שידוע שיש הסוברים אחרת בגדר "בטחון", ואכמ"ל.
והגרי"ס התבטא ש"הסוגיה של בטחון ארוכה מאד, שעדיין לא עברתי עליה בעיון" (תנועת המוסר לרד"כ, ח"א עמ' 280 במהד' פלדהים).

גם החזו"א בסוף דבריו שם מביא את הבחינה האחרת שהבטחון עצמו מביא ישועה.
ידועים גם ד' הצ"צ 'טראכט גוט וועט זיין גוט'
[ולאוהבי ה'רקחות וטבחות' שבינינו: על היסוד הזה של הצ"צ להבדיל, מבוסס למען האמת, הספר רב המכר העולמי 'כוחו של תת המודע' מאת ג'וזף מרפי]

[גאולה בקרוב]

"תחשוב טוב יהיה טוב"- נכון שיש שהבינו כמו שביארו לעיל, מצד הבטחון,
אבל אולי הכוונה יותר פשוטה, שאם האדם פועל בהרגשה שיצליח, אזי גם מבחינה מעשית רבים יותר סיכויו להצליח.
וכבר עסק בזה בכ"מ הגרח"ש זצ"ל ב"שיחות מוסר" על "ויגבה ליבו בדרכי השם".

[הגיונות]

"תחשוב טוב יהיה טוב"- נכון שיש שהבינו כמו שביארו לעיל, מצד הבטחון,
אבל אולי הכוונה יותר פשוטה, שאם האדם פועל בהרגשה שיצליח, אזי גם מבחינה מעשית רבים יותר סיכויו להצליח.
וכבר עסק בזה בכ"מ הגרח"ש זצ"ל ב"שיחות מוסר" על "ויגבה ליבו בדרכי השם".

מחילה על הקפצת האשכול מלפני חמש שנים...

לאחרונה קראתי שחוקרים גילו ש'אפקט פלצבו' איננו רק מטיב פסיכולוגית עם האדם, אלא שפיזית הוא יוצר חומרים כימיים חיוביים.

חוקרים אמרו לחולים שהם מביאים להם תרופה מסוימת, בפועל היה זה פלצבו, החולים הגיבו באופן חיובי. עד כאן הדברים ידועים. החידוש במחקר הלזה היה שכאשר החדירו לאותם חולים באותו שעה, ללא ידיעתם, נוגדן כנגד אותה 'תרופה פלצבו', החולים הגיבו שהם אינם חשים ב'פלצבו'.

מכאן הסיקו שתרופת ה'פלצבו' איננה רק תרופה פסיכולוגית ברובד הנפשי אלא אף תרופה פיזית, ולכן הנוגדן ביטל את החומר הכימי שגורם לתחושה הנפשית.

ראו על כך באריכות בספר 'שלוש עשר חידות מדעיות' בפרק שהוקדש ל'אפקט הפלצבו'.

כשקראתי זאת חשבתי על הפתגם 'תחשוב טוב יהיה טוב'... הנה לנו שמחשבה חיובית משפיעה על המציאות הממשית...

[אוצר החכמה]

בעיני זה חידוש שזה חידוש עבורך.
אם אפקט פלצבו עוזר לאדם להרפא ממחלה מסויימת, לדוגמה דלקת, איך הדלקת באמת נעלמת? רק כתוצאה מפעילות כימית ביולוגית בגוף, כך שברור שהאפקט משנה את הפעילות הכימית ביולוגית בגוף.

אבל מה צריך להגיע לפלצבו. כל התרגשות או מתח גורמים להפרשת הורמונים בגוף (אנדרנלין לדוגמה) הנה השפעת המחשבות על העולם המציאותי.

[הגיונות]

בעיני זה חידוש שזה חידוש עבורך.
אם אפקט פלצבו עוזר לאדם להרפא ממחלה מסויימת, לדוגמה דלקת, איך הדלקת באמת נעלמת? רק כתוצאה מפעילות כימית ביולוגית בגוף, כך שברור שהאפקט משנה את הפעילות הכימית ביולוגית בגוף.

אבל מה צריך להגיע לפלצבו. כל התרגשות או מתח גורמים להפרשת הורמונים בגוף (אנדרנלין לדוגמה) הנה השפעת המחשבות על העולם המציאותי.

רוב החוקרים סבורים שאפקט הפלצבו איננו מרפא את המחלה אלא את החולי.

אבל אתה צודק בדבריך שאין צורך להגיע לפלצבו. ובכ"ז הדברים לדעתי מעניינים ויפים.

[אוצר החכמה]

מה ההבדל בין מחלה לחולי?

[הגיונות]

מה ההבדל בין מחלה לחולי?

מחלה - הבעייתיות הפיזית האובייקטיבית. חולי - התחושה הסובייקטיבית כתוצאה מהחולי.

לדעת רוב החוקרים (עכ"פ עד המחקר שכתבתי) שהפלצבו עוזר לחולי ולא למחלה. ראה בספרו של גלעד דיאמנט 'חשיבה חדה'.