קשיים בהסבריו של הראב"ע באשר למנין המכות שבספר תהלים
פורסם: ה' ינואר 26, 2012 10:42 pm
בשני מקומות בספרו – ספר תהלים – מתאר המשורר האלוקי את השפטים שעשה ה' במצרים – הראשון במזמור ע"ח והשני במזמור ק"ה.
ואלו דבריו במזמור ע"ח (פסוקים מ"ב-נ"א):
"...לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר. אשר שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה צען. ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל ישתיון. ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם. ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה. יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל. ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים. ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים. יפלס נתיב לאפו לא חשך ממות נפשם וחיתם [ראב"ע: נפשם] לדבר הסגיר [ראב"ע: וזו היא מכת בכורות כאשר פירש אחרי כן]. ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם..."
חזינן אם כן שמתוך עשרת המכות הוזכרו כאן שש בלבד - דם צפרדע ערוב ברד ארבה ומכת בכורות, ויש לעיין מדוע לא הוזכרו כאן אף ארבע המכות הנותרות – כנים דבר שחין וחושך? מתרץ הראב"ע (שם פסוק מ"ה), וז"ל: ...ולא הזכיר מכת כנים גם מכת שחין גם מכת חשך גם מכת דבר - בעבור שנמלטו בני אדם, עכ"ל, ובפשטות כוונתו היא, שמאחר וכוונת המשורר היא לתאר את גודל השפטים שעשה ה' במצרים על כן הוא הזכיר רק את המכות שהיו כה קשות עד שהביאו למותם של בני-אדם ואלו הן שש המכות הנ"ל , משא"כ ארבע המכות הנותרות שלא הביאו למותם של בני-אדם ולכן הן לא הוזכרו כאן.
אמנם, דברי הראב"ע מוקשים ביותר, שהרי גם מכות דם צפרדע וארבה לא הביאו למותם של בני-אדם ובכל זאת הן הוזכרו כאן? ובשלמא לגבי מכת ארבה ניתן לומר שהיא גם כן הביאה למותם של בני-אדם בשל המחסור במזון שנוצר כתוצאה ממנה, אבל ממכות דם וצפרדע קשה? ואכן, בהמשך דבריו (שם) מבאר הראב"ע את הסיבה לכך שמכת דם הוזכרה כאן בכל זאת, וז"ל: ...ובעבור היות מכת דם ראשונה למכות הזכירה - גם צורך גדול יש למים, עכ"ל. אמנם אכתי קשה מדוע הוזכרה כאן מכת צפרדע? ובשלמא לפי דעת הסוברים שה'צפרדעים' הם התנינים א"ש שכן מדובר בטורפים אכזרים כידוע, אבל מה נעשה שדעת הראב"ע עצמו בפירושו לתורה (שמות ז,כז) אינה כן, וז"ל שם: והמפרשים נחלקו במילת 'צפרדעים', ורבים אמרו שהוא מין דג נמצא במצרים יקרא בלשון ערב 'אל-תמסאח' ויוצא מן הנהר וחוטף בני אדם. ואחרים אמרו כי הם הנמצאים ברובי הנהרות שמשמיעים קול, והוא הנכון בעיני, והוא הידוע, עכ"ל, וצ"ע.
נעבור כעת לדבריו של המשורר האלוקי במזמור ק"ה (פסוקים כ"ג-ל"ח):
"ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ חם. ויפר את עמו מאד ויעצמהו מצריו. הפך לבם לשנא עמו להתנכל בעבדיו. שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו. שמו בם דברי אתותיו ומפתים בארץ חם. שלח חשך ויחשך ולא מרו את דברו. הפך את מימיהם לדם וימת את דגתם. שרץ ארצם צפרדעים בחדרי מלכיהם. אמר ויבא ערב כנים בכל גבולם. נתן גשמיהם ברד אש להבות בארצם. ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם. אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר. ויאכל כל עשב בארצם ויאכל פרי אדמתם. ויך כל בכור בארצם ראשית לכל אונם. ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל. שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם".
חזינן אם כן כי בשונה מן המזמור הקודם הוזכרו כאן גם מכות כנים וחושך, ויש לעיין מדוע כאן הן כן הוזכרו ומדוע לא הוזכרו כאן שתי המכות הנותרות – דבר ושחין? מתרץ הראב"ע (שם פסוק ל"ב), וז"ל: ולא הזכיר הדבר והשחין - כי לא בקש פרעה ממשה להסיר המכה, עכ"ל, ובפשטות כוונתו היא, שאמנם גם כאן כוונת המשורר היא לתאר את גודל השפטים שעשה ה' במצרים, אבל כאן מזכיר המשורר גם מכות כאלו שאמנם לא גרמו למותם של בני-אדם אך בכל זאת הן היו קשות עד כדי כך שפרעה התחנן למשה ואהרן להסירן ממנו ומעמו ואלו הן שמונת המכות הנ"ל, משא"כ שתי המכות הנותרות שאותן לא ביקש פרעה להסיר – מה שמראה שהן כלל לא היו מכות קשות ולכן הן לא הוזכרו כאן.
אמנם, גם כאן דברי הראב"ע מוקשים ביותר, שהרי גם את מכות דם כנים וחושך לא ביקש פרעה להסיר ובכל זאת הן הוזכרו כאן? ובשלמא לגבי מכת דם ניתן לומר שהסיבה לכך שהיא הוזכרה כאן בכל זאת היא הסיבה שכתב הראב"ע בדבריו לעיל, וכן לגבי מכת חושך ניתן לומר שאע"פ שפרעה לא ביקש להסירה מכל מקום מצאנו שבעקבותיה הוא הסכים ללכת שלב נוסף לקראת משה ואהרן ולשלח את כל העם, אבל אכתי קשה מדוע הוזכרה כאן מכת כנים? וצ"ע.
ואלו דבריו במזמור ע"ח (פסוקים מ"ב-נ"א):
"...לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר. אשר שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה צען. ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל ישתיון. ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם. ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה. יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל. ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים. ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים. יפלס נתיב לאפו לא חשך ממות נפשם וחיתם [ראב"ע: נפשם] לדבר הסגיר [ראב"ע: וזו היא מכת בכורות כאשר פירש אחרי כן]. ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם..."
חזינן אם כן שמתוך עשרת המכות הוזכרו כאן שש בלבד - דם צפרדע ערוב ברד ארבה ומכת בכורות, ויש לעיין מדוע לא הוזכרו כאן אף ארבע המכות הנותרות – כנים דבר שחין וחושך? מתרץ הראב"ע (שם פסוק מ"ה), וז"ל: ...ולא הזכיר מכת כנים גם מכת שחין גם מכת חשך גם מכת דבר - בעבור שנמלטו בני אדם, עכ"ל, ובפשטות כוונתו היא, שמאחר וכוונת המשורר היא לתאר את גודל השפטים שעשה ה' במצרים על כן הוא הזכיר רק את המכות שהיו כה קשות עד שהביאו למותם של בני-אדם ואלו הן שש המכות הנ"ל , משא"כ ארבע המכות הנותרות שלא הביאו למותם של בני-אדם ולכן הן לא הוזכרו כאן.
אמנם, דברי הראב"ע מוקשים ביותר, שהרי גם מכות דם צפרדע וארבה לא הביאו למותם של בני-אדם ובכל זאת הן הוזכרו כאן? ובשלמא לגבי מכת ארבה ניתן לומר שהיא גם כן הביאה למותם של בני-אדם בשל המחסור במזון שנוצר כתוצאה ממנה, אבל ממכות דם וצפרדע קשה? ואכן, בהמשך דבריו (שם) מבאר הראב"ע את הסיבה לכך שמכת דם הוזכרה כאן בכל זאת, וז"ל: ...ובעבור היות מכת דם ראשונה למכות הזכירה - גם צורך גדול יש למים, עכ"ל. אמנם אכתי קשה מדוע הוזכרה כאן מכת צפרדע? ובשלמא לפי דעת הסוברים שה'צפרדעים' הם התנינים א"ש שכן מדובר בטורפים אכזרים כידוע, אבל מה נעשה שדעת הראב"ע עצמו בפירושו לתורה (שמות ז,כז) אינה כן, וז"ל שם: והמפרשים נחלקו במילת 'צפרדעים', ורבים אמרו שהוא מין דג נמצא במצרים יקרא בלשון ערב 'אל-תמסאח' ויוצא מן הנהר וחוטף בני אדם. ואחרים אמרו כי הם הנמצאים ברובי הנהרות שמשמיעים קול, והוא הנכון בעיני, והוא הידוע, עכ"ל, וצ"ע.
נעבור כעת לדבריו של המשורר האלוקי במזמור ק"ה (פסוקים כ"ג-ל"ח):
"ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ חם. ויפר את עמו מאד ויעצמהו מצריו. הפך לבם לשנא עמו להתנכל בעבדיו. שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו. שמו בם דברי אתותיו ומפתים בארץ חם. שלח חשך ויחשך ולא מרו את דברו. הפך את מימיהם לדם וימת את דגתם. שרץ ארצם צפרדעים בחדרי מלכיהם. אמר ויבא ערב כנים בכל גבולם. נתן גשמיהם ברד אש להבות בארצם. ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם. אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר. ויאכל כל עשב בארצם ויאכל פרי אדמתם. ויך כל בכור בארצם ראשית לכל אונם. ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל. שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם".
חזינן אם כן כי בשונה מן המזמור הקודם הוזכרו כאן גם מכות כנים וחושך, ויש לעיין מדוע כאן הן כן הוזכרו ומדוע לא הוזכרו כאן שתי המכות הנותרות – דבר ושחין? מתרץ הראב"ע (שם פסוק ל"ב), וז"ל: ולא הזכיר הדבר והשחין - כי לא בקש פרעה ממשה להסיר המכה, עכ"ל, ובפשטות כוונתו היא, שאמנם גם כאן כוונת המשורר היא לתאר את גודל השפטים שעשה ה' במצרים, אבל כאן מזכיר המשורר גם מכות כאלו שאמנם לא גרמו למותם של בני-אדם אך בכל זאת הן היו קשות עד כדי כך שפרעה התחנן למשה ואהרן להסירן ממנו ומעמו ואלו הן שמונת המכות הנ"ל, משא"כ שתי המכות הנותרות שאותן לא ביקש פרעה להסיר – מה שמראה שהן כלל לא היו מכות קשות ולכן הן לא הוזכרו כאן.
אמנם, גם כאן דברי הראב"ע מוקשים ביותר, שהרי גם את מכות דם כנים וחושך לא ביקש פרעה להסיר ובכל זאת הן הוזכרו כאן? ובשלמא לגבי מכת דם ניתן לומר שהסיבה לכך שהיא הוזכרה כאן בכל זאת היא הסיבה שכתב הראב"ע בדבריו לעיל, וכן לגבי מכת חושך ניתן לומר שאע"פ שפרעה לא ביקש להסירה מכל מקום מצאנו שבעקבותיה הוא הסכים ללכת שלב נוסף לקראת משה ואהרן ולשלח את כל העם, אבל אכתי קשה מדוע הוזכרה כאן מכת כנים? וצ"ע.