פורום אוצר החכמה

בדף היומי (ערכין י"ז.) בדברי הגמרא: "...איידי דאמר הישג יד בנודר אמר נמי השנים בנידר". כתב המפרש (הערות ש"ס לובלין): "תמוה כיון שבסיפא שנינו במשנה לשון 'ערך', מדוע שינה ברישא מלשונו וכתב 'הנידר'? ונראה לחדש ולומר על פי דברי התוספות במגילה ל"ב. שטעם הדבר שהחמירו חכמים בשונה בלא זמרה, כיון שהיו להם זמירות מיוחדות לכל משנה, כדי שיזכרו אותן בעל פה, מפני שלא היו לומדים מתוך הכתב. ונראה לבאר שהיעו זוכרים על ידי שהיה הזמר מסודר לפי המלות והבבות של המשנה. ולכך פעמים בחר התנא בתיבה מסוימת, הכל לפי השיר המיוחד לאותה משנמה. ולפעמים אף היה משנה לצורך כן (תפארת ישראל בועז אות א'). יש לציין שבשל"ה למסכת שבועות כתב: 'וליה תלמוד בשיר בין במקרא בין במשנה, ולזה תמצא ספרי המשנה הקדומים כתובים עם הניקוד והטעמים' ". עכ"ל.
אודה למי שיביא דוגמאות נוספות וכדומה לענין להרחבת הנושא.

סי' נ מ"ב ס"ק ב "כתב של"ה:כשאומר איזהו מקומן או במה מדליקין או פטום הקטורת יעשה קול ניגון דמשניות".

נראה לי שאלבק (מבוא למשנה) או אפשטיין (מבוא לנוסח המשנה) ציינו כתבי יד מהגניזה בהם נרשמו טעמי נגינה (כמו טעמי המקרא) במשניות.

כמדומה שכבר נידון נושא זה בהרחבה, ומזכרוני הרעוע שבאו בדפוס משניות (אולי קידושין) עם טעמים

רבי חיים ויטאל כתב: ומורי (האר"י) זלה"ה תמיד היה קורא התפלה בתוך הסדור ולא ע"פ וגם היה אומר כל דבר שבמקרא בטעמים של אותו פרשה וכן משנה בניגון משנה. (שערי תשובה או"ח סי' מט' א')
השל"ה כותב, שראה משניות עתיקות שהיו מנוקדות בטעמים כעין טעמי המקרא.

החיד"א בשה"ג מערכת י' אות קיב כותב:

מהר"ר יוסף אשכנזי היה בעה"ק צפת בזמן מרן והאר"י ז"ל והיו קורין אותו 'תנא' שהיה שונה המשניות בניגון.

יישר כח לכולם. אולי ניתן להמליץ על כך '... זמירות היו לי חוקיך'. וזכורני כי שמעתי פעם כי זהו גם ענין ה'חיסורי מחסרא...', היינו שפעמים בחר התנא לחסר בלשון המשנה, בכדי להתאים משפט מסוים ל'מנגינה הכללית'.

שי אבי דוד כתב: וזכורני כי שמעתי פעם כי זהו גם ענין ה'חיסורי מחסרא...', היינו שפעמים בחר התנא לחסר בלשון המשנה, בכדי להתאים משפט מסוים ל'מנגינה הכללית'.

הדבר מבואר בתפארת ישראל בערכין פ"ד שציינת בראש הדברים.
אגב, ראוי לציון שבני תימן עדיין מחזיקים במנגינה מיוחדת ללימוד המשנה.

כמדומני שראיתי פעם בליקוט ספרי סת"ם של הסופר ר"צ כהנא שיש שם בין פרקא לפרקא- וגם בתוך פרקא- כל מיני פקסימיליות מכתיבות ישנות של סת"ם וכד' גם מזמן הבית, ויש שם צילום כת"י משניות נגעים מנוקדים בטעמים

רש"י עירובין כ"א ב':
אגמריה בסימני טעמים - קבע לה מסורת וסימנין, בין בתיבות המקרא בין בגירסא של משנה...

חיימקה כתב:סי' נ מ"ב ס"ק ב "כתב של"ה:כשאומר איזהו מקומן או במה מדליקין או פטום הקטורת יעשה קול ניגון דמשניות".

ועד"ז מובא ב"ספר המנהגים - מנהגי חב"ד", לומר את סיום הברייתות של "רבי ישמעאל" ו"אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא" בקול הנשמע לציבור (כנראה - כדי שיהיה לימוד בעשרה, שרק אחריו אומרים קדיש-דרבנן) "‫ובניגון כמו לימוד".