עמקן כתב:בתורה מָן הוא עם קמ"ץ. מיזה טעם בא"י נוהגים להגות מַן עם פת"ח גם אצל דוברי אידיש. האם יש מסורת אחרת לזה שלא כהנדפס בחומשים או שהוא טעות בעלמא?
איסתרא בלגינא כתב:אכן, מאד מסובך לבדוק. אבל ניסיתי לבדוק, ולפי עניות דעתי מעיון מעמיק בחומש עולה, כי אכן, מנוקד בקמץ גם שלא באתנחתא וס"פ
ס''ק כתב:מן הוא שם עצם, כמו יָד תָּם מָר וכו' כמו שכבר הזכירו למעלה.
ולכן הניקוד הבסיסי של המ' הוא קמץ, בין באתנח ובין במרכא, ויכול לפעמים להשתנות לפתח בסמיכות פנימית [דהיינו בתוך מילה או מקף].
היו שרצו להוכיח מזה שהאשכנזים היו הוגים בדורות עברו את הקמץ בדומה לפתח- אמנם הרי השיבוש הזה קיים גם בקמץ חטף (קטן) כמו ב"וכן למר" שהספרדים אומרים "וכן למור".
איסתרא בלגינא כתב:מר הוא דוגמא הפוכה, שנקוד פתח ונקמץ וס"פ ואתנח, וסימן לדבר הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר הראשון פתוח והשני קמוץ.
אבל דוגמא לדבר שבסמיכות נעשה פתח אפשר שיש במילת קו ישעיה י"ח ב' גּוֹי קַו-קָו ולפירש"י שם הוא ש"ע ולא פועל והנה הראשון פתוח מפני הסמיכות, וכמוהו יהיה לפי"ז גם וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ שם ל"ד י"א. אלא ששם ג"כ כח י' צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו ואינו סמוך וצ"ע.
הנאמן בפקדונו כתב:בענין הרגילות לומר מַן בפת"ח,
ראיתי בלוח דבר בעתו על איש צדיק שהיה מזהיר תמיד את המון העם לומר שבָט בקמ"ץ, ולא בפת"ח, וכפי שמנוקד בפסוק (זכריה א ז) 'בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט', ואכן זכה למות ביום זה.
ס''ק כתב:מן הוא שם עצם, כמו יָד תָּם מָר וכו' כמו שכבר הזכירו למעלה.
ולכן הניקוד הבסטיסי של המ' הוא קמץ, בין באתנח ובין במרכא, ויכול לפעמים להשתנות לפתח בסמיכות פנימית [דהיינו בתוך מילה או מקף].
היו שרצו להוכיח מזה שהאשכנזים היו הוגים בדורות עברו את הקמץ בדומה לפתח- אמנם הרי השיבוש הזה קיים גם בקמץ חטף (קטן) כמו ב"וכן למר" שהספרדים אומרים "וכן למור".
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 280 אורחים