פורום אוצר החכמה

אשמח למקורות על חשיבותה הגדולה של החיצוניות בעבודת ה'.
אדגיש, כי אין כוונתי לשאלה של מעשי המצווה מול הכוונה, אלא לעשיה חיצונית המראה על יראת שמים (כגון דרכי לבוש וכד').

"אחר הפעולות נמשכות הלבבות". אתה בודאי מכיר את המאמר וגם יודע מי אמרו.

אגב, מה עם המעשה ברנב"י שחוזאי ראו שיהיה גנב?

אני תמיד הבנתי שהחינוך מדבר על חשיבות מעשי המצוות ולא על מעשים שאינם מצוות.
לגבי רנב"י- אף פעם לא הבנתי איך יכול להיות שייגזר שיהיה גנב, ח"ו, והרי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים? הרי הכיפה אינה סיבה ליראת שמים, לכאורה,אלא רק סימן ליראת שמים, ואילו מהסיפור הזה משמע שכיסוי הראש יוצר יראת שמים.

1. ספר 'דרך ארץ זוטא', כשמו כן הוא. מרבה לעסוק בדברים הנדרשים משום מידת דרך ארץ. בין השאר עוסק הספר בהנהגות הראויות לתלמיד חכם (ולכל יהודי הרוצה להתדבק בדרכם של התלמידי חכמים. אחד הפירושים שנכתבו לספר זה הוא: 'דרך חיים' ו'ארחות חיים', מאת רבי יצחק אליהו לנדא מוילנא.
2. בפרק ג' (עמוד כ"ט: במהדורת 'לנדא') נמנו: "חמשה עשר מידות שנאמרו בתלמידי חכמים'. אחת מהן היא: 'נאה בביאתו ונאה ביציאתו'. מסביר בעל 'דרך חיים': מחוקי הטבע, שהאדם בהול לתכלית חפצו, ואין משגיח על סיבת מעשיו אם הם נאותים או לא, לפי שעיקר מטרתו להשלים חפצו. וכמו כן, כאשר הוא משיג חפצו, אז הוא נבהל למקום מאוויו. אכן, הת"ח הוא מחוייב להשגיח גם על פרטי מעשהו, הן בביאתו, להשתדל בהשגת חפצו, והן ביציאתו, כאשר כבר השיג חפצו בלכתו משם, יהיה הכל נאה ויפה. וכפי שמצינו את הנאמר באיוב (ל"א, ד'): 'הלא הוא יראה דרכי וכל צעדי יספור אם הלכתי עם שוא ותחש על מרמה רגלי'. מבאר איוב שלמותו: שהוא נאה בביאתו וביציאתו, שהוא יראה דרכי בבואי וצאתי, וכל צעדי יספור - ימצא כל צעדי שהם נאים וטהורים כספיר. האם הלכתי עם שוא, או מהרתי רגלי למרמה, שיהיו צעדי בלתי נכונים, רק כל צעדי טהורים כספיר ונאים. ובמשלי (י"א, י"ב) נאמר: 'בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה'. בביאת הזדון, נראה עם ביאתו קלון שאינו נאה בביאתו, ובביאת הצנועים בא החכמה, שהמה נאים בביאתם. וכן מצינו בקהלת (י', ג): 'גם בדרך שהסכל הולך לכל סכל הוא': שאינו נאה בביאתו, ומכירים סכלותו, בדרך הליכתו. ובמשלי מצינו 'הולך בישרו ירא ה', ונלוז דרכיו בוזהו'. הירא את ה' הולך בישרו שהוא נאה, בהליכתו בבואו ובצאתו, זהו הת"ח שהוא נאה, בביאתו וביציאתו, ומי שהוא מבזה את ה' שאינו ת"ח הוא מעקם דרכיו, שאינו נאה בבואו ובצאתו".
יש עמדי בכתובים דברים נוספים בענין זה

בקצרה:
ניקח דוגמא, מאלו שמוחאים כפים בתפילה וכהנה:
אם נובע מתוך הפנימיות- מצויין
אם מחזקם ומביאם לפנימיות- מעולה,
ואם לא זה ולא זה- פשיטא שלא ראוי.