פורום אוצר החכמה

בברכות פרק שביעי, דף מו עמוד א:
יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא; ורבי מוסיף בה דברים: ויצלח מאד בכל נכסיו, ויהיו נכסיו ונכסינו מוצלחים וקרובים לעיר, ואל ישלוט שטן לא במעשי ידיו ולא במעשי ידינו, ואל יזדקר לא לפניו ולא לפנינו שום דבר הרהור חטא ועבירה ועון מעתה ועד עולם.

ויש הרבה סידורים שמודפס בהם, אלא שכמדומה לא כו"ע נוהגים בזה.

וגם השאלה מהו גדר אורח, כגון חתן אצל חמיו וחמותו, שמצד אחד רשות לעצמו, מצד שני הוא כבן ולא ראוי שירגיש "אורח"..

ע' כה"ח סי' רא אות טו וע' זאת הברכה כיצד צריך לנהוג בזה

עיין שער הציון סימן ר"א ס"ק י"ד בזה"ל

וכהיום שבלאו הכי המנהג אצל כל אורח לומר הרחמן הוא יברך את בעל הבית וכו' איני יודע אם שייך כלל עניין זה, ועיין באליה רבה שפקפק גם כן.

ועל סמך דבריו אלו לא הקפידו אצלנו (כל כך) על ברכת האורח.

ומה עם אלו שלא נוהגים לומר הרחמן.

ואמנם למי שאומר הרחמן , י"ל שכבר מברך את בעה"ב, אם כי לכאורה גם עדיף שיברך בנוסח של הגמ', ולא בנוסח שנתקן מאוחר יותר.

ומעצם ברכת האורח, חזינן לכאו' שבזמן הגמ' לא אמרו הרחמן.

לגבי השאלה שלא ראוי שירגיש אורח, לכאורה פשיטא שאין זה שיקול הלכתי, אם כי שוב חשבתי שי"ל שברכת האורח הינו חובה מוסרית שחז"ל הטילו על האורח, הכרת הטוב כלפי המארח, וא"כ המארח יכול למחול לאורח על הברכה, ולפ"ז י"ל שמטעם השיקול שלא ירגיש אורח, אולי באמת יש אנשים שי"ל שמוחלים שבני ביתם הקרובים לא יברכו ברכה זו.