פורום אוצר החכמה

כלי יקר שמות פרק כה :
שהיה הארון נושא את נושאיו, והוא כדמות רמז למחזיקים בידי לומדי התורה, נראים נושאות - והם נשואות מן לומדי התורה:

והיינו שנראה כאילו העשירים מחזיקים בתרומותיהם את הלומדים, אבל הוא להיפך.
ונראה שהכוונה נושאם, בחומריות שעי"ז גם מצליחים עסקיהם, וגם ברוחניות, שעי"ז מתרוממים מעט מעל עסקיהם החומריים.

רק אעיר, שהלשון "נראים נושאות - והם נשואות" לקוח מהסילוק הקלירי לראש השנה, המדבר על כסא הכבוד. שהחיות נראות כנושאות את הכסא, ובאמת הכסא נושא אותן.

ישר כח חכם באשי על הציון הנפלא!

כזאת נמצא גם בחת"ס עה"ת פר' תרומה בשם רבי נתן אדלר:


=========================
אציין גם להרגש נפלא ומתוק של מו"ר הגרב"מ שליט"א, שעמד על שאלה פשוטה: אם הארון נושא את נושאיו, אזי במה הם חשובים 'נושאיו', והלא הוא נושא אותם?
אלא, תירץ, הנושאים צריכים לגמור בדעתם ולקבל על עצמם להיות 'נושאים' בעצם. משהפכו בעצמותם ל'נושאים', אזי זוכים הם שהארון יישא אותם.

מצו"ב דבר נפלא בעניין מס' כתב סופר סוף פר' תרומה. הדברים מדברים בעד עצמם ורק אוסיף שע"פ דבריו מה יומתקו דרשת חז"ל על ת"ח שאין תוכו כברו.. מנלן מארון, שכל גופו של הארון מסמל אדם עץ השדה שנהפך להיות זהב טהור מבית ומחוץ. וזהו ת"ח שכל העולם ניזונים בזכותו.

בחתם סופר הדברים מבוארים קצת שונה (ועד"ז איתא בפי' הנצי"ב). שם הוא מבאר כי ארון מורה על תורה שבכתב, ומנורה מורה על תורה שבע"פ. שולחן כידוע מרמז על פרנסה.
ולהכי, תורה שבכתב הרי יש לקיימה בכל מצב ובכל זמן, והיא לא נתונה למצבו של האדם. משא"כ תורה שבע"פ הבנויה על אדני הפלפול והסברא, היא זקוקה לפרנסה בריוח, ובלעדיה קשה לאדם לעסוק בה כדבעי. לכן נבנה הארון קודם לשלחן, כי איננו תלוי במצב הפרנסה. לא כן המנורה - המרמזת על תורה שבע"פ, הקדימו לה את השולחן, למימר כי בלי סגולת הפרנסה, לא יוכל האדם לעסוק בתושבע"פ כדבעי.