-----------------
איתא במדרש תנחומא (בובר) פרשת אחרי מות סימן י:
.וכן מובא בילקוט שמעוני (שמואל ב רמז קנה). ובדומה לזה מובא בלשון רש"י בפרשת חוקת: ותמת שם מרים - למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך מה קרבנות מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת.אמר ר' אבא בר אבינא מפני מה נסמכה פרשת מרים לפרשת אפר פרה, אלא מלמד שכשם שאפר פרה מכפר, כך מיתת צדיקים מכפרת
והנה בלשון רש"י משמע שהכפרה הרמוזה כאן אינה מיוחדת לפרה אדומה בדווקא אלא כפרת כל הקרבנות, אבל לפי"ז טעמא בעי למה נסמך דווקא לפרשת פרה אדומה. עמד על כך ר' יצחק קארו (בנו של מרן הב"י) בספרו תולדות יצחק עה"ת פרשת חוקת, וז"ל:
מה שסמכו חז"ל מיתת מרים לפרה לומר מה קרבנות מכפרים אף מיתת צדיקים מכפרת, יש לשאול אם כן היה ראוי שיסמכו לקרבנות של חטאת ועולה, שהפרה אינה קרבן גמור, ואף על פי שאמר בה שריפת החטאת.
וביאר
'ונראה שכוונת חז"ל, שמי שאינו עושה הרגש בנפשו במיתת הצדיקים אינו מכפר לו, אבל צריך שיתאבל בלבו ויחשוב שמיתת צדיקים רעה גדולה לישראל, ויכנע וישפיל גאותו ויהיה נחשב לעצמו כעפרא דארעא, ולכן סמך מיתת מרים לפרה אדומה שצותה התורה ושרף את הפרה לעיניו, את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף, ואיש אשר כזה יכפר לו מיתת הצדיקים, וכן כתב במדרש הזוהר דהא דקרינן ביומא דכפוריא אחרי מות שני בני אהרן, דמאן דמצטער על מיתת הצדיקים מעברין ליה חוביה'.
רעיון זה שכפרת מיתת צדיקים מועילה רק עם ההתעוררות לתשובה, מבואר בדברי השל"ה הק' (מסכת תענית פרק תורה אור סי' קס), וז"ל:
ובזה מתורצים שני מאמרים דסתרי אהדדי. רבותינו ז"ל אמרו (מועד קטן כח א) מיתת צדיקים מכפרת. ובפרק חלק (סנהדרין קיג ב) אמרו, צדיק אבד מהעולם רעה באה לעולם, שנאמר (ישעיה נז, א) 'מפני הרעה נאסף הצדיק. אלא, לא קשיא, כשאין מתעוררים לתשובה רעה באה לעולם, וכשמתעוררים לתשובה אזי מיתתו מכפרת.
וכן כתב בספר 'משך חכמה' (ויקרא טז), וז"ל:
ואח"כ אמר דוגמת פרה אדומה, שהיא גורמת טהרה, כן על ידי מיתת צדיק נתעורר האדם לעשות תשובה ולטהר מחטאיו, שמתבונן אם בארזים נפלה שלהבת וכו' וכיוצא בזה. או על דרך הני בריוני דרבי זירא, דאמרו עד השתא הוי לן גברא דבעי רחמי עלן וכו'. וזהו ענין טהרה כפרה אדומה.
ובעיקר דמיון מיתת צדיקים לפרה אדומה, שמעתי מהגה"צ ר' יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א (בהספדו על גיסו הג"ר ברוך אויערבאך זצ"ל) שביאר בדרך דרוש, פרה אדומה בשלימותה אינה כלום, ורק בשריפתה זריקת אפרה מטהר את הטמאים, וכן מצוי הדבר בעוה"ר בצדיקים שבחיי חיותן אין איש שם על לב להתדבק בהן וללמוד ממעשיהם, ורק אחר הסתלקותם כאשר אינם כבר בין החיים אזי הם בבחינת 'מכפרים' בהתגלות וסיפור מעשיהם ושבחיהן ונטילת לקח מדרכיהם הטובים, ודפח"ח.
ועוד שמעתי לבאר באופ"א, דבפרה אדומה חוקה היא בלא טעם במה שהיא מטמאת את הטהורים ומטהרת את הטמאים, ומעין זה נראה לנו במיתת הצדיקים שהם נאספים ברעת הדור כמ"ש מפני הרעה נאסף הצדיק, ובסליחות 'נאספו מנו בחטאינו', ומכפרים עלינו באסיפתם, ואילו הרשעים שבגינם באה הרעה יאריכו ימים על הארץ, וזוהי חוקה בלא טעם.