פורום אוצר החכמה

מהקידוש והתפילה בחגים.
וצ"ב ההבדל בין ששון לשמחה,
וכתב המלבי"ם ב"הכרמל" ערך ששון וערך ששון ושמחה, ששמחה היא בלב וששון היא שמחה גלויה בחוץ.
ונשאלתי הרי הפסוק אומר "נחלתי עדותיך לעולם כי ששון ליבי המה"!
וצ"ל שאדרבה, משם משמע שסתם ששון הוא בחוץ, ודוקא צריכים לפרט "ששון ליבי".
ועדין צ"ע.

המלבי"ם לא כתב זאת בספר הכרמל אלא בעיקר ביאיר אור (גיל) ובישעיה (לה א, סו י וכדו'). וכעי"ז באור לנתיבתי לט.
חלוקות אחרות ראה משך חכמה דברים כג יז, ליקוטי תורה שבסוף שו"ת ישועות מלכו פ' יתרו ובסוף קול הנבואה.

גאולה בקרוב כתב:וכתב המלבי"ם ב"הכרמל" ערך ששון וערך ששון ושמחה, ששמחה היא בלב וששון היא שמחה גלויה בחוץ.
ונשאלתי הרי הפסוק בתהילים אומר "נחלתי עדותיך לעולם כי ששון ליבי המה"!

כמו"כ בישעיה: "וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם"?
ובאיכה: "שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ"?

התשובה להכל, מונחת בפירושו של המלבי"ם לישעיה שם:
"וראיתם - עד עתה הייתם מאמינים בתקוה העתידה אבל לא ראיתם אותה בעיניכם, עתה וראיתם - אותה בעיניכם, ולכן ושש לבכם - עד עתה ע"י הבטחון החזק היה רק שמחה צפונה בלבכם כמ"ש כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו, אבל עתה ישיש בששון גלוי (כי זה ההבדל בין ששון ושמחה) והשמחה תתפשט מן הלב אל האיברים החיצונים, עד שעצמותיכם...".

על דרך זה יש לפרש ג"כ הפסוק בתהילים ובאיכה.

יישר כח.

ובספר הכרמל שנמצא לפני כן נמצאים הדברים. לא יודע איזו מהדורה נמצאת לפניך.

ככה"נ כוונתו, שהמלבי"ם לא כתב זאת בכרמל אלא בישעיה, כי "הכרמל" הוא ליקוט מספרי המלבי"ם ע"י ר' יוסף גרינבוים, ובדר"כ עדיף המקור מהליקוט.

תודה על ההבהרה,
כעת הבנתי כוונתו

וראה תשובה מעניינת בתשובות והנהגות (ח"ג סי' רצד - http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=328) נפק"מ לדינא משאלה זו

ייש"כ על המובאה מהגר"מ,
אלא שזה מחודש מאוד, הוא כותב דמקור לסעודת מילה ניתן ללמוד מזה ש"ששון זו מילה", ומכיון שששון זו שמחה חיצונית כמ"ש ג"כ הגר"א, זה רק ע"י בשר ויין.
לענ"ד איני מבין את ההכרח, וכי בכל מקום שנאמר "ששון" היה סעודה?