בסידורים נדפס לפני ק"ש על המטה נוסח תפילה המתחיל 'רבונו של עולם' – הריני מוחל לכל מי שהכעיס והקניט אותי וכו' ולא יענש שום אדם בסיבתי.
ונראה דמקור תפילה זו היא ע"פ דברי הגמ' במגילה כח,א: ולא עלתה על מטתי קללת חברי - כי הא דמר זוטרא, כי הוה סליק לפורייה אמר: שרי ליה לכל מאן דצערן. וכתב רבינו יונה בספר היראה (פיסקא צה): בא מבית התפלה והגיע זמן השכיבה יקרא ק"ש כולו, שיש בו רמ"ח תיבות להרחיק כל מזיק מרמ"ח אברים שבו, ויאמר ויהי נועם והשכיבנו בלא חתימה ויפקיד רוחו ביד בוראו, ויתודה וימחול לכל המצערים אותו דארז"ל שרי ליה לכל מאן דצערן.
ואולי יש ליתן טעם לענין זה 'שלא תעלה על מיטתי', ומהי ההדגשה בזמן זה בדווקא, ע"פ מה שאמרו חז"ל בשבת קמט,ב: ואמר רבי יעקב בריה דבת יעקב: כל שחבירו נענש על ידו - אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא... אלא מהכא גם ענוש לצדיק לא טוב - אין לא טוב אלא רע. וכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגרך רע. צדיק אתה ה', ולא יגור במגורך רע.
והנה כל ענין קריאת שמע על המטה הוא לשמירה מן המזיקין, וענין השמירה הוא עי"ז שמפקיד בידי הקב"ה את נשמתו וכמ"ש ב'יושב בסתר' שהוא שיר של פגעים' – בצל שד"י יתלונן, אומר לה' מחסי וגו', ואמנם היאך יוכל לחסות בצל כנפי הקב"ה אם לא יכנס במחיצתו משום שחבירו נענש על ידו, ולכן מקדים ומתפלל תפילה זו קודם שינתו שהוא מוחל לכל אדם שחטא כנגדו ולא יענש שום אדם בסיבתו.
[ועצם הדבר שהעונש של מי שחבירו נענש על ידו הוא שאין מכניסים אותו במחיצת הקב"ה, אולי יש לבאר, דבאמת במידת הדין מי יעמוד לפני בוראו, ול"ש למי שהיה ילוד אשה ליכנס במחיצתו של הקב"ה אלא במידת הרחמים, אולם מי שנהג במידת הדין וחבירו נענש על ידו, אזי מדה כנגד מידה נוהגים עמו במידת הדין ואינו יכול ליכנס במחיצת הקב"ה].