מבואר בגמ' שבלע מרור לא יצא,והטעם מתבאר בראשונים שבעינן טעם מרור, וע"כ בעינן גם שילעס למרור,כדי שירגיש טעם מרור.
ויש להסתפק בלעס מרור והוציאו מפיו, ואח"כ הכניסו ובלעו בלא לעיסה, האם נימא שיש כאן בליעה וגם לעיסה ויצא יד"ח, או"ד שבעינן בליעה ולעיסה יחד, שהרי זה ודאי שלעס מרור ולא בלעו כלל לא יצא.
ושמעתי בשם הגר"ח גריינימן שליט"א שאמר, שתליא אם מתי שהוציא המרור מפיו היה בדעתו לבלעו יצא,ואם מתי שהוציא למרור מפיו לא היה בדעתו לבלעו לא יצא ידי חובה.