פורום אוצר החכמה

רופא מנתח, מעשן סיגריות באופן קבוע, טוען שאם ייעשן סיגריה לפני ניתוח הוא מרוכז ביתר שאת, ניתוח קריטי המוגדר כפיקוח נפש המתבצע ביום השבת ע"פ הלכה, האם יותר לו לעשן סיגריה טרם כניסתו לחדר הניתוח?

כן.

זו וריאציה של הבדיחה הידועה על העגלון המוזעק בשבת?

לכאורה הוא דומיא דיולדת דהותר לחלל בעבורה שבת במקרה דצורך הוא לה.

לחו"ר המלומדים; הא לכם סיכום שיעור 'רבם של הרופאים' - הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א מתוך ספרו החדש 'שיעורי הלכה לרופאים' - ה"כ
ניתוח מדהים ותשובה כהלכה!

ומה הדין ברופא שרוצה לאכול ביוה"כ, כי חש ברע ואם ירגיש יותר טוב, יוכל לנתח יותר בצורה מדויקת?

אוצר החכמה כתב:ומה הדין ברופא שרוצה לאכול ביוה"כ, כי חש ברע ואם ירגיש יותר טוב, יוכל לנתח יותר בצורה מדויקת?

עיין במובאה שבהערה 2

יש להעיר מדברי הרמב"ם הלכות תפילה שרעב נחשב חולי, וכן סמך לזה הוא בפיהמ"ש פסחים. ולעצם הענין מה שדימה הרי"ז הדבר להא דאמרינן ביומא דלחיש לה ואתלחשת, זה ברור ואינו צריך לפנים, אבל במקרה דלא אתלחיש, לא אדע איך אפשר לבטל דעתו במקום ספק פק"נ, דהרי בודאי שמידי ספק לא יצאנו, וקיי"ל דספק פק"נ דוחה. ואין זה דומה להא דהביא בשו"ת נוב"י דהיכא דליכא ריעותא לא דחינן שבת, ואפילו בפסק פק"נ, דהכא איכא ריעותא ממש. סוף דבר, לא אדע איך אפשר להסתפק בזה.

זה חידוש נורא

איני יודע מה כתב שם אבל לדידי היה נראה פשוט שמותר אם יש עניין פקו"נ בזה למנותח, (ולכן איני מבין מה זה שייך לשאלת אילחשו ליה כי כאן השאלה על המנותח) ומתוך כך חשבתי ששורש העניין של סברת הרב אליישיב בזה הוא שס"ל שזה מעין עניין לא כל כמיניה, כי אינו צורך אמיתי של האדם רק הרגיל עצמו בזה. וזה גופא צריך ביאור.

דודי כתב:זה חידוש נורא

זה לא חידוש גדול בכלל

תוכן כתב:כן.

אהבתי!

(נ.ב - חבל שאין כאן לייק)

ומה דבר אדם שיאמר הרופא שמצבו הכלכלי גורע מתפקוד ליבו ומסתכן, - האם הותר לו לגנוב? (והוא כעין נידון החת"ס הנ"ל). לכן נראה שאם לא מוצדק רצונו לד"ז - אין להתיר, ואפילו אם מסתכן, שלא מצאנו שהתירו לצורך פיקוח נפש אלא צורך מוצדק, וכעין ד' המהר"י סרוק המפו' (נשמח אם מישהו יצטט דבריו) שחולה מסוכן שאמדוהו הרופאים שצריך לאכול מבהמה טמאה, ולא הסכים, והכינו לו בשר מבהמה זו, וא"ל אביו: 'זו בשר כשירה', והשיבו שאם יאכל מבשר זה האב יאמין לו ויאכל גם הוא, ואמר המהר"י סרוק זי"ע שהיות ואיננו רשאי לדרוש כזה דבר, ימות ולא יאכל האב. [והוא חידוש גדול, ושמעתי שהגריש"א מסתפק אם הלכה כמותו שלא מצא ראיה לדבריו, ודו"ק].

למאי_נמ? כתב:ומה דבר אדם שיאמר הרופא שמצבו הכלכלי גורע מתפקוד ליבו ומסתכן, - האם הותר לו לגנוב? (והוא כעין נידון החת"ס הנ"ל). לכן נראה שאם לא מוצדק רצונו לד"ז - אין להתיר, ואפילו אם מסתכן, שלא מצאנו שהתירו לצורך פיקוח נפש אלא צורך מוצדק, וכעין ד' המהר"י סרוק המפו' (נשמח אם מישהו יצטט דבריו) שחולה מסוכן שאמדוהו הרופאים שצריך לאכול מבהמה טמאה, ולא הסכים, והכינו לו בשר מבהמה זו, וא"ל אביו: 'זו בשר כשירה', והשיבו שאם יאכל מבשר זה האב יאמין לו ויאכל גם הוא, ואמר המהר"י סרוק זי"ע שהיות ואיננו רשאי לדרוש כזה דבר, ימות ולא יאכל האב. [והוא חידוש גדול, ושמעתי שהגריש"א מסתפק אם הלכה כמותו שלא מצא ראיה לדבריו, ודו"ק].

אינו דומה כלל לנידון המהר"י סרוק א)במקרה המהר"י סרוק מכשיל אחר וכאן את עצמו ב)שם אם לא נתיר ימות הוא ודמו בראשו שגרם לעצמו וכאן ימות אחר שלא פשע כלל ג)שם במזיד אינו אוכל אפילו שחייב וכאן טוען שהוא אנוס בדבר ד)וזה עיקר נתיר לו ונאמר שזה רק אם ודאי צריך ואם לא נודיעו שעובר באיסור (והרי לא התרנו אלא אם חייב לעשן ואם לא הרי אין בכוחינו להתיר)אבל בנידון שם כל דרישתו אין לה שום טעם כלל

עוד נראה שאם יאמר אדם שמוכן להציל (מסכנת נפשות) רק אם נתיר לו איסור ודאי נתיר לו שהרי אין ההתר חל כלל שאין אנו מוסמכים להתיר איסורי תורה בלא טעם והוא יעבור באיסור ועליו החטא שגרם לעצמו ברשעותו ועלינו להציל האחר שלא חטא ואינו דומה כלל לנידון המהר"י סרוק ששם רוצה שאחר יאכל ומדוע יעבור אחר באיסור בגלל רשעותו דברי מהר"י סרוק שו"ת פרי עץ חיים חלק ראשון עמוד 142 באוצר דנים בדבריו בחשוקי חמד יומא עמוד 529 באוצר והגאון רבי אשר וויס קובץ דרכי הוראה ענייני ודיניחולה ביוה"כ עמוד 20 באוצר

הראייה שמביא הגר"י זילברשטיין נראית ראייה חזקה, ולכאורה הגר"א ווייס לא חולק עליו כי מדבר בזקן שאין דעתו צלולה עליו ואז אין שייך לומר לאו כל כמיניה. אבל כל זה לא כ"כ שייך לנידונינו, כי שם וודאי אם ישאל הוא עצמו יאמרו לו שיאכל, אבל כאן הלא הרופא טוען שהדבר כרגע באמת עוזר לו לניתוח ולכן שואל אם לעשות כן, ואם כי אפשר לשאול למה הרגיל עצמו בזה, אבל במצב הנכחי מדובר שאין זה סתם שגעון שלו אלא דבר אמיתי.

שם בגמ' בכתובות אינו ענין של פקו"נ אלא של צדקה, ואף להדעות שאם ימות ימות מ"מ אין חיוב של פקו"נ כין שהוא יכול לעולם לאכול ולהציל את עצמו, משא"כ כאן.
ומש"כ הרב ויס להביא ראיות שהותר פקו"נ עתידי, ראיותיו חלשות מאוד, והפוסקים לא נקטו כן לגבי נתוחי מתים ועוד.

שם בגמ' בכתובות אינו ענין של פקו"נ אלא של צדקה, ואף להדעות שאם ימות ימות מ"מ אין חיוב של פקו"נ כין שהוא יכול לעולם לאכול ולהציל את עצמו, משא"כ כאן.

גם כאן יכול לשתות את החלב ולהציל את עצמו, ואולי כוונתך ששם הפקו"נ הוא רחוק ואם באמת יהיה במצב מסוכן ואינו מאכיל את עצמו, אזי כן יאכילוהו, ע"ז צריך להביא ראייה.

לגבי הראיות של פקו"נ רחוק, איני יודע למה נזקק שם לראיות אלו בכלל, ולא הבנתי מאי שנא החולה שלו, מכל יולדת שעבדינן לייתובי דעתא, ואם מחמת חוליו אין מתיישבת דעתו רק אם יאכל אחר עמו למה שלא יותר, משא"כ אם הוא בדעתו ועושה מחמת שאינו שומע לדין כמעשה דמהר"י סרוק.

לכאו' הנידון כאן שהחולה לא סובר שזה פקו"נ.
ויל"ע אחר דכה"ג פשיטא דמותר, מה הדין לדעת הראשונים דיכול להחמיר בשאר עבירות שיהרג ואל יעבור, אם מותר לאחר לחלל כדי לשכנעו לעבור, ולכאו' נ' אסור וצ"ע.

והראיות באמת אינם שייכים לענין הנידון וכבר הרגיש בזה בעצמו שם, רק הערתי לעצם הדברים.

הרב 'מדבר' כתב:אינו דומה כלל לנידון המהר"י סרוק: א) במקרה המהר"י סרוק מכשיל אחר וכאן את עצמו, ב) שם אם לא נתיר ימות הוא ודמו בראשו שגרם לעצמו, וכאן ימות אחר שלא פשע כלל, ג) שם במזיד אינו אוכל אפילו שחייב וכאן טוען שהוא אנוס בדבר, ד) וזה עיקר - נתיר לו ונאמר שזה רק אם ודאי צריך, ואם לא נודיעו שעובר באיסור (והרי לא התרנו אלא אם חייב לעשן ואם לא הרי אין בכוחינו להתיר), אבל בנידון שם כל דרישתו אין לה שום טעם כלל.

ראשית, יישר כח גדול על המקורות החשובים, הם שימחוני מאד!
תודה רבה!

שנית, כבודו הבין שטעם המהר"י סרוק הוא מפני שהלה אשם במיתתו, ואנו אין לנו לחלל שבת להצלתו. ולפ"ז חילק כמה וכמה חילוקים שיש בהם טעם, בין אם זהו האדם עצמו או אחר, וכד'. אכן, אני הבנתי את דברי המהר"י סרוק כך: "שלא התירה תורה לעבור על כל האיסורים לפקח את הנפש אלא כאשר יש קשר טבעי ואמיתי בין העבירה להצלת הנפש" (כסגננו הרהוט של הג"ר אשר ז. וייס שליט"א, שצירף כ"ת ברוב טובו וחסדו).

וא"כ דומים שני הנידונים, בכך שאדם רוצה לעשות איסור להצלת הנפש, אך אין קשר בין האיסור לבין הצלת נפשו. ודוגמה נוספת כהן שחפץ לישא גרושה, ואמר שאם לא נתיר לו לישאנה - יתאבד או ירצח אחר, האם נתיר לו האיסור, או שנאמר שהוא איננו רשאי לומר כן ודו"ק. (ולפ"ז צריך לדחוק בהא דסוף בן סורר שהעלה לבו טינא, וכתבו הראשונים שהוא מחמת אבזרייהו דג"ע או שגזרו חכמים כן שלא תהיינה בנות ישראל הפקר ח"ו וכד', וצ"ל שהיה קשר אמיתי וטבעי בין הדברים, שזה היה טיב מחלתו לפ"ד הרופאים, כעין מעוברת שאחזה בולמוס שהוא צורך אמיתי וטבעי).

ואוסיף, שלשיטתיה דמר המאבד עצמו לדעת - אין מצילים אותו בשבת (או ע"י שאר איסורים), וזו שיטת השבות יעקב ולא קיי"ל כן, ובנידו"ד שהלה מדמה שעושה חסידות אפשר שגם השבו"י יודה בזה.

הרב 'מדבר' כתב:עוד נראה שאם יאמר אדם שמוכן להציל (מסכנת נפשות) רק אם נתיר לו איסור - ודאי נתיר לו, שהרי אין ההתר חל כלל, שאין אנו מוסמכים להתיר איסורי תורה בלא טעם, והוא יעבור באיסור ועליו החטא שגרם לעצמו ברשעותו.

המהרש"ל (יש"ש ב"ק פ"ד סי' ט) כתב "שמעינן מהאי ברייתא דאסור לשנות דברי תורה, אף כי [- מפני] הסכנה. וחייב למסור עצמו עליה" ע"ש והדברים ידועים. (ולא ידעתי אם יש מי שחולק ע"ז, והג"ר יצחק הוטנר זצ"ל אמר שהסכמים עם הערבים שנותנים להם חלק מא"י וימנעו מלרצוח, נאסר מכח דברי המהרש"ל הנ"ל).

הרב 'אוצר החכמה' כתב:לגבי הראיות של פקו"נ רחוק, איני יודע למה נזקק שם לראיות אלו בכלל, ולא הבנתי מאי שנא החולה שלו, מכל יולדת שעבדינן לייתובי דעתא, ואם מחמת חוליו אין מתיישבת דעתו רק אם יאכל אחר עמו למה שלא יותר, משא"כ אם הוא בדעתו ועושה מחמת שאינו שומע לדין כמעשה דמהר"י סרוק.

החילוק פשוט - שהיולדת פחדה מוצדק, כמש"כ באגרות משה או"ח ח"א סי' קלב (ואף שיש להשיב על מסקנתו, גם לפי סברתו, מ"מ עצם הסברא ברורה).

ובעיקר עניין יתובי דעתא של יולדת - עי' במאמר "תומכת לידה (דולה) בשבת" (הרב אלי טרגין, תחו"מין ל עמ' 129).

<><><>

להרב 'אליהוא',
החולה סובר שהוא פיקו"נ, אלא שרוצה 'להחמיר', כי מימיו לא אכל טריפות וכיו"ב. (אם אכן אינו יודע שהוא פיקו"נ ומסוכן להגיד לו, אפשר שיהיה מותר לאחר לאכול עמו גם לשיטת המהר"י סרוק).

חילוק פשוט - שהיולדת פחדה מוצדק, כמש"כ באגרות משה או"ח ח"א סי' קלב (ואף שיש להשיב על מסקנתו, גם לפי סברתו, מ"מ עצם הסברא ברורה).

להיפך, לגבי היולדת הטענה של ר' משה פיינשטיין היא שהוו"ל לייתובי דעתה וגם זה חידוש וכמדומני שאין נוהגין כן כלל, אבל החולה שאין דעתו צלולה מה יש לך לדרוש ממנו!

הרב 'אוצר החכמה' כתב:

למאי_נמ? כתב:חילוק פשוט - שהיולדת פחדה מוצדק, כמש"כ באגרות משה או"ח ח"א סי' קלב (ואף שיש להשיב על מסקנתו, גם לפי סברתו, מ"מ עצם הסברא ברורה).

להיפך, לגבי היולדת הטענה של ר' משה פיינשטיין היא שהוו"ל לייתובי דעתה וגם זה חידוש וכמדומני שאין נוהגין כן כלל, אבל החולה שאין דעתו צלולה מה יש לך לדרוש ממנו!

לא הבנתי דברי מר, הרי האגרות משה כותב שההיתר להדליק הנר מחמת יתובי דעתא הוא מחמת שפחדה מוצדק, (ודן שם האם להתיר ג"כ לבעל, וזה שנוי במח', וכ"ת כתב שאין נוהגים כדבריו), אבל עצם הסברא היא שפחדה מוצדק.

עכ"פ לענ"ד אם מחמת מחלתו איננו שומע לנו, פשר שאף המהר"י סרוק לא פליג (וכדברי כ"ת).

אין הכוונה שפחדה מוצדק שאנחנו היינו חוששים לזה, שהרי א"כ אין לזה קשר ליתובי דעתה, אלא שיש מקום לפחדה, ואין לנו לומר לה, תני דעתך שאין בזה כלום ולא כל כמינך לחשוש כל מיני חששות. ועל החולה של הגר"א וויס נ"ל שאנחנו בעצם מסכימים ואין ויכוח בינינו.

לגבי החולה שהחמיר מחמת צדקות, יש לציין לדברי בעל אגודת אזוב (אבי האבנ"ז) שמותר להחמיר ולא לאכול מאכלות אסורים מחמת צדקות, ואולי כך סבר גם מהר"י סרוק, לפחות כסניף.

בברכה המשולשת כתב:לגבי החולה שהחמיר מחמת צדקות, יש לציין לדברי בעל אגודת אזוב (אבי האבנ"ז) שמותר להחמיר ולא לאכול מאכלות אסורים מחמת צדקות, ואולי כך סבר גם מהר"י סרוק, לפחות כסניף.

כוונתך אינה מובנת (סניף למה?)

מהספר משנת פקוח נפש

להרב המכונה 'מדבר',

כמדומני שאביו (ח"כ הרב שלמה ז. לורינץ זצ"ל) בספר 'מילואי שלמה' מדבר בזה (אולי זה המאמר על רבי זכריה בן אבקולס, בעמ' רס-רסה), וכמדומה שבעיקר דבריו כבר קדמו הגר"ח שמואלביץ זצוק"ל, ובסברתו למעשה - כעי"ז נמצא בשיחות הגר"א נבנצל שליט"א.

מדבר כתב:

בברכה המשולשת כתב:לגבי החולה שהחמיר מחמת צדקות, יש לציין לדברי בעל אגודת אזוב (אבי האבנ"ז) שמותר להחמיר ולא לאכול מאכלות אסורים מחמת צדקות, ואולי כך סבר גם מהר"י סרוק, לפחות כסניף.

כוונתך אינה מובנת (סניף למה?)

סניף להיתר לשני לאכול.

בברכה המשולשת כתב:

מדבר כתב:

בברכה המשולשת כתב:לגבי החולה שהחמיר מחמת צדקות, יש לציין לדברי בעל אגודת אזוב (אבי האבנ"ז) שמותר להחמיר ולא לאכול מאכלות אסורים מחמת צדקות, ואולי כך סבר גם מהר"י סרוק, לפחות כסניף.

כוונתך אינה מובנת (סניף למה?)

סניף להיתר לשני לאכול.

המהר"י אוסר לשני לאכול עיין בקובץ ששלחתי לעיל

אי''ש יהודי כתב:רופא מנתח, מעשן סיגריות באופן קבוע, טוען שאם ייעשן סיגריה לפני ניתוח הוא מרוכז ביתר שאת, ניתוח קריטי המוגדר כפיקוח נפש המתבצע ביום השבת ע"פ הלכה, האם יותר לו לעשן סיגריה טרם כניסתו לחדר הניתוח?

תוכן כתב:כן.

סליחה על ההצתה המאוחרת, אבל איני יכול להתאפק מלהחמיא לר' תוכן על תשובתו המנומקת והמפורטת. אכן ניכרים דברי אמת.
בפעם הבאה שאנתח בשבת לא אשכח את פסיקתך ההגינוית.

אני מבקש אמנם שלא להזכיר שמי כשאתה מעשן, כדי שיצא שמי בעולם הוירטואלי כענו מופלג.

לגבי היש"ש - ראו גם viewtopic.php?f=17&t=13426#p125490 (ובהמשך התגובות באשכול)

אי''ש יהודי כתב:לחו"ר המלומדים; הא לכם סיכום שיעור 'רבם של הרופאים' - הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א מתוך ספרו החדש 'שיעורי הלכה לרופאים' - ה"כ
ניתוח מדהים ותשובה כהלכה!

לא זכיתי להבין טענתו שחוששין שמא יעשן גם מה שלא צריך לה, הרי טענה זו קיימת בכל דבר, כמו להגיע לביה''ח בשבת ברכב, ואין לדבר סוף.

ומש''כ מהגרי''ש באם היה בנו הוא די תמוה, ודאי כל אשר לאיש יתן בעד בנו, אבל זה לא יועיל לו למנוחת הנפש והרחבת הדעת.