פורום אוצר החכמה

הביאור הלכה דן במוחק על מנת לתקן (סימן ש"מ) האם חייב, ומביא ראי' לחיוב מקורע על מנת לתקן, שודאי לא צריך לקרוע בדוקא על מנת לתפור וכדכתב הרמב"ם והשו"ע דהעיקר שלא יהא על מנת לקלקל, וכמו כן במוחק לא צריך שיהיה בדעתו על מנת לכתוב בדווקא, אלא גם אם כתוב על נייר חוב שחייב לחבירו ומחקו חייב, והביא בסוף מהתוספתא ששיעורה בכל שהוא כיון שיש תיקון כל דהו.

ובקורע על מנת לתקן הסתפק הביאור הלכה האם השיעור הוא שתי תפירות כמו בקורע על מנת לתפור, או שבכה"ג שהוי תיקון גם בפחות יהיה חייב.

וצריך עיון טובא, דהרי כל חיובו של מוחק ע"מ לתקן יליף מקורע, וכמו במוחק שמבואר להדיא בתוספתא ששיעורה בכל שהוא, א"כ ה"ה בקורע ששיעורו יהיה אפי' בכל שהוא,
ומה ראה הביאור הלכה לחלק ביניהם?

וידידי רצה ליישב, שבמלאכת הכתיבה מצינו שיתחייב אף בפחות מהשיעור הרגיל, וכמו בהגיה אות אחת בספר, או שעשה מאות אחת ב' אותיות, ולכן גם במוחק ע"מ לתקן אפשר לחייבו בכל שהוא, ולא בעינן את השיעור השלם, אולם בתופר לא מצינו כלל שיתחייב בפחות משתי תפירות, ולכן רק שם הביאור הלכה מסתפק, שאולי בתפירה בעינן תמיד שיעור ב' תפירות, ואף בקורע ע"מ לתקן יתחייב רק בשתי תפירות.

אבקש מבני החבורה להשיב על הדברים בטוב טעם.

ידועים דברי המגן אבות, אבני נזר ועוד אחרונים שישנם מלאכות שהשיעור הנקוב בהם אינו שיעור בעלמא, אלא גדר המלאכה שפחות מן השיעור אינו מלאכה כלל, ולמשל, אם תפר תפירה אחת אין כאן דין 'חצי שיעור' האסור אלא שאין שום כלום.
אמנם בפשטות יסוד זה נכון בכל המלאכות שהמשנה בכלל גדול פירשה שיעורם, ולפי"ז אין חילוק בין כתיבה לתפירה.
אמנם השפת אמת כתב כעין זה אך חילק בין כתיבה לתפירה וז"ל:
"שפת אמת מסכת שבת דף עג עמוד א

בד"ה העושה צ"ל כו' לכאורה כולהו י"ל לבד עושה שני בתי נירין וכותב, דבאורג אין זה שיעור האריגה אלא דכל היכא שאין בו ב' חוטין לא הוי אריגה כלל דכל אריגה הוא מה שמחבר שני חוטין יחד, וכן בפוצע יש לפרש שינתק ב' חוטין אחד מחבירו, וכן תופר כל שאינו תופר ב' תפירות לא מיקרי תפירה, [ובפחות מכן י"ל דאיסורא נמי ליכא משום חצי שיעור דהוי כמו עקירה בלא הנחה דליכא איסורא דאורייתא משום ח"ש כמ"ש המאירי לעיל (ג ב) ע"ש משא"כ בכותב אות אחת]:

ולפי"ז, דברי המ"ב פשוטים. שבתפירה פחות מ2 אין כלום, וממילא יש להסתפק גם בקורע ע"מ לתקן, שאולי אין שם מלאכה כלל בפחות מב'.

משא"כ בכתיבה, שאף שיש בה שיעור של 2, שם מלאכה יש גם ב1, וכן למחיקה יש שם מלאכה ב1, ולעניין שיעור, שיעור מחיקה אינו תלוי בשיעור כתיבה.

עיין בעולת שבת בסימן שמ' שדן בנושא זה

ידידיה כתב:ידועים דברי המגן אבות, אבני נזר ועוד אחרונים שישנם מלאכות שהשיעור הנקוב בהם אינו שיעור בעלמא, אלא גדר המלאכה שפחות מן השיעור אינו מלאכה כלל, ולמשל, אם תפר תפירה אחת אין כאן דין 'חצי שיעור' האסור אלא שאין שום כלום.
אמנם בפשטות יסוד זה נכון בכל המלאכות שהמשנה בכלל גדול פירשה שיעורם, ולפי"ז אין חילוק בין כתיבה לתפירה.
אמנם השפת אמת כתב כעין זה אך חילק בין כתיבה לתפירה וז"ל:
"שפת אמת מסכת שבת דף עג עמוד א

בד"ה העושה צ"ל כו' לכאורה כולהו י"ל לבד עושה שני בתי נירין וכותב, דבאורג אין זה שיעור האריגה אלא דכל היכא שאין בו ב' חוטין לא הוי אריגה כלל דכל אריגה הוא מה שמחבר שני חוטין יחד, וכן בפוצע יש לפרש שינתק ב' חוטין אחד מחבירו, וכן תופר כל שאינו תופר ב' תפירות לא מיקרי תפירה, [ובפחות מכן י"ל דאיסורא נמי ליכא משום חצי שיעור דהוי כמו עקירה בלא הנחה דליכא איסורא דאורייתא משום ח"ש כמ"ש המאירי לעיל (ג ב) ע"ש משא"כ בכותב אות אחת]:

ולפי"ז, דברי המ"ב פשוטים. שבתפירה פחות מ2 אין כלום, וממילא יש להסתפק גם בקורע ע"מ לתקן, שאולי אין שם מלאכה כלל בפחות מב'.

משא"כ בכתיבה, שאף שיש בה שיעור של 2, שם מלאכה יש גם ב1, וכן למחיקה יש שם מלאכה ב1, ולעניין שיעור, שיעור מחיקה אינו תלוי בשיעור כתיבה.

צ"ב על דברי השפת אמת, שהרי מדבק ב' ניירות חייב משום תופר כמבואר בביאור הלכה באותו סימן, ולפי דברי השפת אמת שאין חייבים בתופר רק על ב' תפירות, א"כ מה השיעור של הדבקה ?

ובאמת מצאתי באפיקי ים שכתב שבין בקורע ע"מ לתקן ובין במוחקע"מ לתקן בשניהם השיעור הוא בכל שהוא, ולא ירד לחלק כביאור הלכה.