פורום אוצר החכמה

תמיד אחרי הסעודה אני מכניס את ה'שאריות' למקרר ליום ראשון (כנהוג...)
למה אין בפעולה זו איסור מכין משבת לחול?
שאלתי ונעניתי כי אין בפעולה זו הכנה לחול, אלא זהו מקומו של האוכל.
מכיוון שלא זכיתי להבין תשובה זו אני שואל את חבירי חכמי הפורום מי יוכל להחכימיני.

מסתמא כוונתך לסעודה שלישית, כי על סעודת הליל והיום הרי אין שאלה (אם לצורך עריכת השלחן לסעודה הבאה, ואם מפני שודאי אין זה מכבוד שבת שיישארו על השלחן שאריות הסעודה, ופשוט).
אם כן באמת לא מובן למה מוחזק אצלכם שאין בזה משום טירחא מקודש לחול, הרי בפשטות יש ויש. ובהגהות 'ביצחק יקרא' לגר"א נבנצל (סי' שכ"ג) כתב שיש להתיר ההכנסה למקרר כדי שלא יתקלקל האוכל (והוסיף "או מיץ קר כדי שלא יתחמם", ולא זכיתי להבין איזה קלקול יש בזה, וממ"נ אם עוד אפשר שישתמש בו בשבת ודאי מותר, ואם א"א א"כ זהו טורח לצורך חול בלבד).

תוך כדי דיבור כתב:מסתמא כוונתך לסעודה שלישית, כי על סעודת הליל והיום הרי אין שאלה (אם לצורך עריכת השלחן לסעודה הבאה, ואם מפני שודאי אין זה מכבוד שבת שיישארו על השלחן שאריות הסעודה, ופשוט).
אם כן באמת לא מובן למה מוחזק אצלכם שאין בזה משום טירחא מקודש לחול, הרי בפשטות יש ויש. ובהגהות 'ביצחק יקרא' לגר"א נבנצל (סי' שכ"ג) כתב שיש להתיר ההכנסה למקרר כדי שלא יתקלקל האוכל (והוסיף "או מיץ קר כדי שלא יתחמם", ולא זכיתי להבין איזה קלקול יש בזה, וממ"נ אם עוד אפשר שישתמש בו בשבת ודאי מותר, ואם א"א א"כ זהו טורח לצורך חול בלבד).

אני מדבר דווקא על סעודה ראשונה.
אבל לא הסברתי את עצמי טוב. שאריות לא התכוונתי מהצלחת, אלא מה שנשאר בסיר. זה לא 'שאריות' אלא מראש מכינים כפול. שיהיה.
למה מותר לי לקחת את הסיר מהשיש ולהכניסו למקרר. כל הפעולה הזו היא רק הכנה ושמירה של האוכל ליום חול. לא כך?

אם כן בכה"ג יש שלושה טעמים אפשריים להיתר:

1. אם אתה צריך את השיש להמשך השבת (בשביל הסירים שלמחרת לדוגמא).
2. אם מפריע לך שיש סירים על השיש בין הארוחות (וכעין היתר האחרונים להציע מיטות בחדר שנמצאים בו).
3. אם האוכל עלול להתקלקל, ובמקום קלקול לא אסרו בכזאת (כן כתב הגרא"נ הנ"ל).

תוך כדי דיבור כתב:אם האוכל עלול להתקלקל, ובמקום קלקול לא אסרו בכזאת (כן כתב הגרא"נ הנ"ל).

מהיכי תיתי להתיר הכנה במקום קלקול?

אולי סברתו היא שכיוון שעיקר הדבר נעשה כדי למנוע קלקול, אין זה כל כך כגדר הכנה. שאינו עושה טירחא זאת בשבת כדי 'לחסוך' את הטירחא בחול, אלא צריך לכך גם בלי זאת (שאם ימתין עד מוצ"ש - עלול האוכל להתקלקל).

וכעת ראיתי בשש"כ (במהדורה הרגילה - פכ"ח ספ"א) שהתיר החזרת מאכלים למקרר - בלי לחלק - מטעם אחר לגמרי, והוא שדבר שאנשים רגילים לעשותו מבלי לחשוב על הצורך שיהא לו בעתיד, אינו בגדר איסור הכנה גם אם בעצם לא יהיה לו שוב שימוש אלא בחול, כגון הבאת הטלית מביהכ"נ או החזרת ספר למקום, וכן "להחזיר למקרר את המאכלים שנשארו בגמר הארוחה".

ושוב ראיתי שרמז שם גם לטעם הקלקול הנ"ל, שציין לפי"ב (ס"ג) שם כתב ההיתר הרווח להשרות הכלים במים כדי שלא יידבקו השאריות, ואין זו הכנה "כי הרי שריה זו באה רק למנוע שינוי במצב הקיים". וע"ע שם בהערות, וב"ה שכיוונתי.

ביום חול כשאתה מחזיר את המאכלים האם אתה מחזיר כהכנה לסעודה שאחר כך, או בגלל שאתה רוצה שהשלחן והשיש יהיו נקיים? ויש להעיר מרש"י ביצה שחול לא שייך בה הכנה.

ברשותך אעבור מעניין לעניין
שמעתי שיש אוסרים להוציא חלות מהמקפיא בשבת משום דהוי בורר ולא לאלתר
אם יש למישהו מידע בעניין אשמח שישתף אותנו

בורר שייך רק אם יש על זה קרח ממש והוא מנער אותם. וזה באמת אסור.
אם אין קרח אלא רק שהחלות קפואות איזה בורר שייך כאן.

נראה כי כוונת האוסרים באופן שהמקפיא עמוס במוצרים זה על זה בערבוביא, וצריך לברור את שקית החלות מתוכם.
אם המקפיא מסודר, וניכר מיד בלא שום עיון היכן החלה, אכן אין בזה משום בורר כמדומה.

ברזילי כתב:נראה כי כוונת האוסרים באופן שהמקפיא עמוס במוצרים זה על זה בערבוביא, וצריך לברור את שקית החלות מתוכם.
אם המקפיא מסודר, וניכר מיד בלא שום עיון היכן החלה, אכן אין בזה משום בורר כמדומה.

השאלה היא אם בורר זה עם היד או עם העין כי כל בורר יש תיאום עיין יד ואתה בורר עם העין ואח"כ לוקח עם היד ודו"ק

אם הדבר ניכר להדיא בלא חיפוש, אין זו תערובת כלל.

ישראל הר כסף כתב:תמיד אחרי הסעודה אני מכניס את ה'שאריות' למקרר ליום ראשון (כנהוג...)
למה אין בפעולה זו איסור מכין משבת לחול?
שאלתי ונעניתי כי אין בפעולה זו הכנה לחול, אלא זהו מקומו של האוכל.
מכיוון שלא זכיתי להבין תשובה זו אני שואל את חבירי חכמי הפורום מי יוכל להחכימיני.

ראה שו"ת מהרש"ג ח"א או"ח סי' סא, סג; ח"ב סי' קלא.

השאלה שפתיחת האשכול כבדת משקל היא, וכפי שניסח הגרש"ז זצ"ל "עניין מסובך".

בש"ס מבוארים אופני איסור והיתר (למשל, מותר להחשיך בשבת על התחום כדי לצאת מיד במוצ"ש לעשות מלאכה שאין בה איסור שבת) וכפי זכרוני פוסקי דורנו כתבו הגדרות שונות בחילוקי הדין, וכמדומה שכמעט כל מי שעסק בזה כתב באופן שונה.
אנסה להעלות דפים ששמורים אצלי מהמנחת שלמה בעניין זה.

עוד בעניין

קנה בשם.

הנה כי כן, סוגייה שיש בה עבודה.

מי שיש לו פירות על הגג, ואם ירד גשם או טל עליהם יתקלקלו - האם מותר לו לכסות את זה בשבת?

לא עיינתי במ"מ הנ"ל, אבל כמדומה שמביאים ראיה להתיר מהא דשרינן גבי טלטול כלי היתר "מחמה לצל", דסתמא אין הכוונה בדוקא לכלי שיצטרך לו בשבת אלא בכל ענין, ואמאי ליכא משום 'הכנה', וע"כ כיון שיש עכ"פ צורך שלא יפסד בחמה, שפיר דמי, וכ"ש אוכלין דשרי מחמה לצל (דהא אפי' שלא לצורך כלל שרי), וכמובן דליתן במקרר מה שעומד לקלקול הוי בכלל 'מחמה לצל', ולא משגחינן אם לדעתו לא יצטרך לזה בשבת או לא.