ספר תוספות חיים ומחברו ר' חיים הכהן הורביץ

[המחקר]

ב"ה
מחפש פרטים על מחבר הספר 'תוספות חיים - וויכוח והשלום' (לר' חיים הכהן הורביץ ז"ל), תמוז תרפ"ו, אשר בו ליקוטים מדברי הרב קוק לצד הפשקווילים שפורסמו נגדו בחתימת רבנים שונים.
מצאתי שיש שדורשים את הספר לגנאי (הרב זוסמן, מבחירי צדיקיא, כתב דברים נזעמים ביותר עליו) ויש לשבח (מובא צילום שער הספר ב'מלאכים כבני אדם' באופן שנראה שתפסו את הספר כשבח לרב קוק).
ואכן מתוך הספר לא ניכרת כדבעי מגמתו.
אם כי על השער כתוב על הרב קוק "נשיא ארץ ישראל" שמשתמע לכאורה כביטוי כבוד.
ואגב, המחבר פרסם כמה ספרים נוספים בעניינים שונים, באידיש ובעברית.
זכורני שהוא היה ממחנהו של הרב קוק, אך לא מצאתי עדיין ראיה לכך.

[תוך כדי דיבור]

ראיתי את הספר לפני כמה שנים, והיה די ברור בעיני שזהו כתב פלסתר מובהק ושמחברו אינו אלא מאחיז עיניים בדברי שבח מדומים.
כביכול אינו אלא בא להציע דברי שני הצדדים לפני הרבנים בעולם כדי שהללו יחוו דעתם לכאן או לכאן וכו' וכו', שיש כאן שאלה שצריכה ליבון, ושהראי"ה יבאר את רעיונותיו הנשגבות שלא יטעו הקוראים וכו' וכו', כמו שכותב את כל זה בהקדמה - אבל הרי כבר בשער הספר כתב במפורש: "ומדבריו למדנו שיטתו בי"א עיקרי יהדות", דהיינו שהדברים כבר נשפטו ולדידו באמת אין כאן שאלה. על אחת כמה וכמה כשרואים שאותם "לקוטי מאמרים" מדברי הראי"ה שנועדו "להציג את שיטתו", לאמיתו של דבר אינם אלא לקט שברי מאמרים וציטוטים שנבחרו בקפידה רבה, כאשר המכנה המשותף היחיד שלהם הוא שקל מאד להוציאם מהקשרם או לסלפם באמצעות ציטוט חלקי והשמטת קטעים משלימים (כמו הפיסקה המפורסמת על הנפש של פושעי ישראל), ובעיקר להציגם מאליהם כזרים ומוזרים בעיני הקורא שאינו רגיל בהגותו של הראי"ה ואינו יודע להעריך את מקומם ומשמעותם של הדברים במשנתו ופועלו, ושהם צריכים תלמוד במקורם המלא ואי אפשר להבינם בהעברה בעלמא של חצי משפט.
לקינוח הביא המלקט את המכתב מתר"פ של סיעת הגריח"ז כנגד 'אורות' (אגב מה בדיוק הופך אותו ל"פשקוויל"? העובדה שהוא כנגד הראי"ה?), כאילו עכשיו יכול לומר שהציג את שני הצדדים (כך הוא טוען בהקדמה) - בעוד שעדיין אין כאן אלא צד אחד בלבד, שהרי גם שברי הציטוטים שהביא מהראי"ה, שמונים אחוז מתוכם הם הם הציטוטים שנאחזו בהם הקנאים שוב ושוב כדי לטעון כנגד הראי"ה, ונשברו וקוטעו כבר על ידם למטרה זהה, כך שבעצם גם כשמביא את דברי הראי"ה הרי לפנינו מלאכת הקנאים. ואולי כחלק מאותה אחיזת עיניים הוא טרח לשבש בכל פעם את שמו של הרב זוננפלד ל"זינפעלד", למרות שכתושב ירושלים הוא אינו אמור לטעות בכגון דא. ויש עוד רמזים ודקירות בתחילה ובסוף אבל די בזה. [ז"א יש עוד מה לומר אבל לא כאן המקום. ובכלל לא כאן מקום להנ"ל, והחע"ב].

ומה בדיוק יש לצד הסנגוריה? "ראיה" מהסופר התמים שמחה רז? נו. אם כבר לנסות, אפשר להזכיר שבספר מוקדם יותר שלו (כשנתיים לפני כן - מילא אם היה אחרי כן) יש מכתב ברכה מרבי אריה לוין. באמת מי יודע, אולי כלימוד זכות נסבור שהמחבר נפל מן הירח ובאמת לא ידע שום דבר מי ומה, ורק בשגגה בעלמא יצאו מתחת ידו דווקא חצאי משפטים של קטעים מסויימים מאד מכל רחבי כתביו של הראי"ה. אכן, אולי רק במקרה, כשיצא מהשטיבל בשחרית, ראה פתאום איזה דף מתבדר לעברו ברוח והעתיק ממנו בתום לב גמור את כל שברי הציטוטים. או שמא בדיוק היה קרוע אצלו הדף עם המאמר על הנפש של פושעי ישראל ולכן לא ידע מה כתוב בהמשך...
בקיצור, אחר שהספר מונח לפנינו, ומגמתו ניכרת גם ניכרת בצורה חד משמעית, אין עוד צורך ואין משמעות ל"ראיות" צדדיות כהנ"ל, קל וחומר שאין מקום להסתנוורות מכל מיני תארים שלא נכתבו אלא כדי להסוות את העוקץ. עיניים בקודקוד לראות שדברי רבי יוסף ליב זוסמן אמת ויציב.

[המחקר]

ראיתי את הספר לפני כמה שנים, והיה די ברור בעיני שזהו כתב פלסתר מובהק ושמחברו אינו אלא מאחיז עיניים בדברי שבח מדומים.
כביכול אינו אלא בא להציע דברי שני הצדדים לפני הרבנים בעולם כדי שהללו יחוו דעתם לכאן או לכאן וכו' וכו', שיש כאן שאלה שצריכה ליבון, ושהראי"ה יבאר את רעיונותיו הנשגבות שלא יטעו הקוראים וכו' וכו', כמו שכותב את כל זה בהקדמה - אבל הרי כבר בשער הספר כתב במפורש: "ומדבריו למדנו שיטתו בי"א עיקרי יהדות", דהיינו שהדברים כבר נשפטו ולדידו באמת אין כאן שאלה. על אחת כמה וכמה כשרואים שאותם "לקוטי מאמרים" מדברי הראי"ה שנועדו "להציג את שיטתו", לאמיתו של דבר אינם אלא לקט שברי מאמרים וציטוטים שנבחרו בקפידה רבה, כאשר המכנה המשותף היחיד שלהם הוא שקל מאד להוציאם מהקשרם או לסלפם באמצעות ציטוט חלקי והשמטת קטעים משלימים (כמו הפיסקה המפורסמת על הנפש של פושעי ישראל), ובעיקר להציגם מאליהם כזרים ומוזרים בעיני הקורא שאינו רגיל בהגותו של הראי"ה ואינו יודע להעריך את מקומם ומשמעותם של הדברים במשנתו ופועלו, ושהם צריכים תלמוד במקורם המלא ואי אפשר להבינם בהעברה בעלמא של חצי משפט.
לקינוח הביא המלקט את המכתב מתר"פ של סיעת הגריח"ז כנגד 'אורות' (אגב מה בדיוק הופך אותו ל"פשקוויל"? העובדה שהוא כנגד הראי"ה?), כאילו עכשיו יכול לומר שהציג את שני הצדדים (כך הוא טוען בהקדמה) - בעוד שעדיין אין כאן אלא צד אחד בלבד, שהרי גם שברי הציטוטים שהביא מהראי"ה, שמונים אחוז מתוכם הם הם הציטוטים שנאחזו בהם הקנאים שוב ושוב כדי לטעון כנגד הראי"ה, ונשברו וקוטעו כבר על ידם למטרה זהה, כך שבעצם גם כשמביא את דברי הראי"ה הרי לפנינו מלאכת הקנאים. ואולי כחלק מאותה אחיזת עיניים הוא טרח לשבש בכל פעם את שמו של הרב זוננפלד ל"זינפעלד", למרות שכתושב ירושלים הוא אינו אמור לטעות בכגון דא. ויש עוד רמזים ודקירות בתחילה ובסוף אבל די בזה. [ז"א יש עוד מה לומר אבל לא כאן המקום. ובכלל לא כאן מקום להנ"ל, והחע"ב].

ומה בדיוק יש לצד הסנגוריה? "ראיה" מהסופר התמים שמחה רז? נו. אם כבר לנסות, אפשר להזכיר שבספר מוקדם יותר שלו (כשנתיים לפני כן - מילא אם היה אחרי כן) יש מכתב ברכה מרבי אריה לוין. באמת מי יודע, אולי כלימוד זכות נסבור שהמחבר נפל מן הירח ובאמת לא ידע שום דבר מי ומה, ורק בשגגה בעלמא יצאו מתחת ידו דווקא חצאי משפטים של קטעים מסויימים מאד מכל רחבי כתביו של הראי"ה. אכן, אולי רק במקרה, כשיצא מהשטיבל בשחרית, ראה פתאום איזה דף מתבדר לעברו ברוח והעתיק ממנו בתום לב גמור את כל שברי הציטוטים. או שמא בדיוק היה קרוע אצלו הדף עם המאמר על הנפש של פושעי ישראל ולכן לא ידע מה כתוב בהמשך...
בקיצור, אחר שהספר מונח לפנינו, ומגמתו ניכרת גם ניכרת בצורה חד משמעית, אין עוד צורך ואין משמעות ל"ראיות" צדדיות כהנ"ל, קל וחומר שאין מקום להסתנוורות מכל מיני תארים שלא נכתבו אלא כדי להסוות את העוקץ. עיניים בקודקוד לראות שדברי רבי יוסף ליב זוסמן אמת ויציב.

מה שהופך את המכתב של סיעת הגריח"ז לפשקוויל (במובן של כתב פלסתר) היא העובדה שכך התייחסו למכתב זה גדולי ישראל בחו"ל (ביניהם למשל הרב גרינשפאן וכן הרבנים האחרים שמוזכרים במכתבו הידוע).
מסכים לדבריך, אך בני משפחתו של הרב חיים הורביץ העידו באוזני מפורשות שהוא היה מבאי ביתם של הרב קוק והרב חרל"פ, והיה חביב עליהם מאוד. כך שכנראה יש פה משהו תמוה בכל הסיפור.

[המחקר]

ד' תדהר מספר על אדם בעל שם זהה, חיים הכהן הורביץ, שהיה בעל בית חרושת למלח בפתח תקוה.
חתנו היה גרשון אפרת (קרונזאק), מלחין מפורסם, ואיש מעשה שתרם לבניין הארץ.
לגבי השידוך של גרשון, שמעתי מנכדיו גירסא הרווחת במשפחתם מקדמת דנא: חיים הורביץ הנ"ל היה רב חשוב ומיוחס, ואף היה מבאי ביתו של הרב קוק. הוא חיפש שידוך לבתו, וגרשון היה נודע אז כ'עילוי', והרב קוק, שהכירו מקרוב (כנראה גרשון למד בישיבתו) המליץ לרב הורביץ שיקחהו כחתן לבתו, ואכן כך היה.
עולה השאלה האם לא זהו הרב חיים הכהן הורביץ שכתב את 'תוספות החיים'?

[איש_ספר]

בעוד איזה זמן, ידונו האם הפרסומים ע"ג האוטבוסים של ארגון בשם צוהר, שבהם פסקאות שונות בשמו של הרב קוק, הם מחסידי הרב קוק או ממבזיו.

[ישעיהו לוריא]

בעוד איזה זמן, ידונו האם הפרסומים ע"ג האוטבוסים של ארגון בשם צוהר, שבהם פסקאות שונות בשמו של הרב קוק, הם מחסידי הרב קוק או ממבזיו.

רוצה לומר שלפעמים דווקא הרואים עצמם כתלמידי מישהו גדול, מבזים אותו בהצגת שיטתו עד כדי היפך התורה...

אם הבנתי נכון: ממקום שאנו דנים, ישנם כאלו שדווקא לשברי משפטים כאלו קוראים תורה. ז"א עד כמה שתביא בפניהם שזה היה רק חלקי משפטים של הרב קוק זצ"ל, עדיין לא סבורים שצריך לבאר את דבריו ודבריו נכונים ומתואמים להלכה ולמסורה, ודווקא אנשי היישוב הישן המה אלו שצריכים הסבר לכמה מאמרי חז"ל בענייני 'אהבת ישראל' כביכול וכו'. כך שההשוואה ל'רבני' צוהר לא מחדדת את העניין. לעני"ד.

[המחקר]

ראיתי את הספר לפני כמה שנים, והיה די ברור בעיני שזהו כתב פלסתר מובהק ושמחברו אינו אלא מאחיז עיניים בדברי שבח מדומים.
כביכול אינו אלא בא להציע דברי שני הצדדים לפני הרבנים בעולם כדי שהללו יחוו דעתם לכאן או לכאן וכו' וכו', שיש כאן שאלה שצריכה ליבון, ושהראי"ה יבאר את רעיונותיו הנשגבות שלא יטעו הקוראים וכו' וכו', כמו שכותב את כל זה בהקדמה - אבל הרי כבר בשער הספר כתב במפורש: "ומדבריו למדנו שיטתו בי"א עיקרי יהדות", דהיינו שהדברים כבר נשפטו ולדידו באמת אין כאן שאלה. על אחת כמה וכמה כשרואים שאותם "לקוטי מאמרים" מדברי הראי"ה שנועדו "להציג את שיטתו", לאמיתו של דבר אינם אלא לקט שברי מאמרים וציטוטים שנבחרו בקפידה רבה, כאשר המכנה המשותף היחיד שלהם הוא שקל מאד להוציאם מהקשרם או לסלפם באמצעות ציטוט חלקי והשמטת קטעים משלימים (כמו הפיסקה המפורסמת על הנפש של פושעי ישראל), ובעיקר להציגם מאליהם כזרים ומוזרים בעיני הקורא שאינו רגיל בהגותו של הראי"ה ואינו יודע להעריך את מקומם ומשמעותם של הדברים במשנתו ופועלו, ושהם צריכים תלמוד במקורם המלא ואי אפשר להבינם בהעברה בעלמא של חצי משפט.
לקינוח הביא המלקט את המכתב מתר"פ של סיעת הגריח"ז כנגד 'אורות' (אגב מה בדיוק הופך אותו ל"פשקוויל"? העובדה שהוא כנגד הראי"ה?), כאילו עכשיו יכול לומר שהציג את שני הצדדים (כך הוא טוען בהקדמה) - בעוד שעדיין אין כאן אלא צד אחד בלבד, שהרי גם שברי הציטוטים שהביא מהראי"ה, שמונים אחוז מתוכם הם הם הציטוטים שנאחזו בהם הקנאים שוב ושוב כדי לטעון כנגד הראי"ה, ונשברו וקוטעו כבר על ידם למטרה זהה, כך שבעצם גם כשמביא את דברי הראי"ה הרי לפנינו מלאכת הקנאים. ואולי כחלק מאותה אחיזת עיניים הוא טרח לשבש בכל פעם את שמו של הרב זוננפלד ל"זינפעלד", למרות שכתושב ירושלים הוא אינו אמור לטעות בכגון דא. ויש עוד רמזים ודקירות בתחילה ובסוף אבל די בזה. [ז"א יש עוד מה לומר אבל לא כאן המקום. ובכלל לא כאן מקום להנ"ל, והחע"ב].

ומה בדיוק יש לצד הסנגוריה? "ראיה" מהסופר התמים שמחה רז? נו. אם כבר לנסות, אפשר להזכיר שבספר מוקדם יותר שלו (כשנתיים לפני כן - מילא אם היה אחרי כן) יש מכתב ברכה מרבי אריה לוין. באמת מי יודע, אולי כלימוד זכות נסבור שהמחבר נפל מן הירח ובאמת לא ידע שום דבר מי ומה, ורק בשגגה בעלמא יצאו מתחת ידו דווקא חצאי משפטים של קטעים מסויימים מאד מכל רחבי כתביו של הראי"ה. אכן, אולי רק במקרה, כשיצא מהשטיבל בשחרית, ראה פתאום איזה דף מתבדר לעברו ברוח והעתיק ממנו בתום לב גמור את כל שברי הציטוטים. או שמא בדיוק היה קרוע אצלו הדף עם המאמר על הנפש של פושעי ישראל ולכן לא ידע מה כתוב בהמשך...
בקיצור, אחר שהספר מונח לפנינו, ומגמתו ניכרת גם ניכרת בצורה חד משמעית, אין עוד צורך ואין משמעות ל"ראיות" צדדיות כהנ"ל, קל וחומר שאין מקום להסתנוורות מכל מיני תארים שלא נכתבו אלא כדי להסוות את העוקץ. עיניים בקודקוד לראות שדברי רבי יוסף ליב זוסמן אמת ויציב.

יש לציין שהרב חיים הורביץ לא היה "תושב ירושלים" כל חייו, אלא שנים רבות היה בחו"ל, ולכן יתכן ולא ידע איך כותבים את שמו של הרב זוננפלד.
באחד מספריו המצוי באוצר החכמה, הוא מזכיר את חתנו גרשון אפרת, הנשוי לבתו רחל.
כלומר, כפי שחשבתי מראש, ר' חיים הורביץ מחבר 'תוספות חיים' הוא ר' חיים הורביץ שנכדיו ספרו באוזני שידוע במשפחתם שהוא היה מקושר מאוד לרב קוק ולרב חרל"פ.
מן הסתם עדותם חזקה יותר מאשר רשימותיו של נער צעיר (=הרב זוסמן, בעת כתיבת דבריו) שלא הכיר מקרוב את ר' חיים הורביץ אלא רק נתקל בקונטרס ברחוב ולפי תומו חשב שמדובר במסמך של קנאים.
לא יתכן שת"ח הדבוק ברב קוק, יוציא כתב פלסתר נגדו, ולא מסתבר שיבחר לחתן אחד מתלמידיו של הרב קוק (גרשון אפרת), שאחיו (משה אפרים אפרתי) היה מחסידיו הגדולים של הרב קוק ולמד אצלו 15 שנה, וכן לא מסתבר שיקבל הסכמה לאחד מספריו מר' אריה לוין.
(הוכחה נוספת לכך שהוא לא היה מהקנאים, שהרי הקונטרס הזה ומחברו לא נזכרים בספרים של הקנאים, משמע שלא היה אחד מהם, כי הם הרי היו ששים ומקדמים בברכה כל ת"ח שהתבטא נגד הרב קוק).
ואם דברינו נכונים, חובה במהדורה הבאה של 'מבחירי צדיקיא' (אם תהיה כזאת) לתקן את דבריו של הרב זוסמן על הרב הנ"ל, שבעצם הינם לעז על יהודי כשר, ת"ח חשוב, שהואשם בדבר שהיה רחוק ממנו. (אם כי כמובן שהרב הצדיק והקדוש הרב זוסמן זצוק"ל כתב את דבריו בתום לב, וגם דבריו החריפים יכולים להיות נכונים כלפי מעשים אחרים של הקנאים).

[תוך כדי דיבור]

כרגיל (במחילה מכב') אתה מעדיף כל מיני סיפורים מאוחרים ומסורות של צאצאים למיניהם על פני עובדות ונתונים מוצקים בני הזמן. ובכן גם אם יבואו לכאן מאה עדים ויעידו שר' חיים הורביץ היה מתאבק כל בוקר בעפר רגליו של הראי"ה קוק, אין זה יכול לשנות את העובדה ש'תוספות חיים' הוא ספר פלסתר כנגד הראי"ה ושיטתו.

- איך זה מסתדר עם מה שבתו התחתנה עם פלוני גרשון אפרת? ובכן החתונה היתה בתרע"ב, כלומר הרבה לפני התגבשותה בפועל של סיעת הקנאים הירושלמית כנגד הראי"ה בתחילת שנות התר"פ, וממילא אפילו לפי דרכך אין לעובדה הזו כל קשר עם מה שהיה או לא היה ר' חיים הורביץ ארבע-עשרה שנה מאוחר יותר. אגב, גרשון הנ"ל, שאתה קורא לו "תלמיד" של הראי"ה על סמך איזו שמועה עכשווית מבני המשפחה, הגורסת שהראי"ה "הכירו מקרוב" וממילא "כנראה" למד בישיבתו (רק צריך עדיין להחליט באיזה אחת מישיבותיו של הרב קוק למד אותו ה"עילוי" למוזיקה...), היה משנות התר"פ ואילך משוייך בארצות הברית לתנועה הרפורמית! זאת אומרת שלפי הלך המחשבה והמגדלים הנבנים באשכול הזה, אנחנו צריכים להתחיל לחשוש שמא גם אחיו, ר' משה אפרים אפרתי "מגדולי חסידיו של הרב קוק" היה רפורמי בסתר...

- ואיך זה מסתדר עם מה ש"הקנאים בספריהם" לא מזכירים אותו? שאלה מוזרה. מה זה בדיוק "ספריהם של הקנאים"? ולמה בדיוק היה עליהם להזכיר סוחר פלוני שאמנם גם הגה בתורה וחיבר איזה קונטרסים? ("ת"ח חשוב ומיוחס" לפי הפרופורציות שלך. חבל שכמעט אין שום תיעוד אודותיו בכתבי הזמן מחוץ לחוברותיו שלו...) והאם את עמיתם הקנאי הגדול בעל צבי חמד, למשל, הזכירו? בקיצור אין זה ולא כלום.

- ואיך זה מסתדר עם מה שנכדיו טוענים היום באוזניך שהוא היה "מקושר מאד ודבוק ברב קוק"? זה לא מסתדר (אם לא שנניח שרק פתאום בא שד וכפאו להדפיס את הספר הספציפי הזה...). אבל אם מה שעומד על הפרק הוא הספר המונח לפנינו מאז מול "עדותם" המאוחרת היום, ובכן אני לא מכיר היסטוריון מקצועי שיסתפק בזה (מלבד אם נמצא מי שיסבור שכיוון שהשמועה נטענה באוזנינו, במו אוזנינו שלנו עצמנו נטענה השמועה, ממילא ודאי היא חשובה וחזקה יותר מאיזה דוקומנט מצהיב משנות העשרים... ואגב תן לי לנחש שאם היתה השתייכותם הציבורית של הנכדים קצת שונה, היו בפיהם היום זמירות אחרות על הקשר של סבם עם הראי"ה)

- ואיך זה מסתדר עם המכתב (לא הסכמה, מכתב ברכה) מר' אריה לוין שנתיים לפני 'תוספות חיים'? איני יודע, באמת. אכן לא סביר לתרץ זאת בהנחה שבתוך שנתיים החליף עמדותיו. ואתה גם צודק שהמעט הידוע מפרטי חייו לא מצביע על השתייכות לחוג הקנאים הירושלמי. אבל קושיה זו, או כל קושיה בדומה לה, אינן יכולות להזיז ממקומה את העובדה האמורה ש'תוספות חיים' הוא ספר פלסתר. שזה דבר המבואר היטב מתוך הספר עצמו, בלי להזדקק לשום ראיה חיצונית, וכדלעיל. אם יש לך פרשנות אחרת לספר, מתוך עצמו ולא על סמך כל מיני סיפורים ושאלות צדדיות - הבה נשמע.