הודעהעל ידי מאיר סובל » ה' אוקטובר 31, 2013 7:27 pm
ר' חנינה, היה איש צדיק. שריד לירושלמיים שהסתובבו בסימטאות לפני עשרות שנים וידעו ש"ס בעל פה ולא פסקו מגירסא, יראת ה' חפפה עליהם במוחש, ולא החזיקו את עצמם לכלום!!!
ראיתי כותרת בבח"ח שכתבו עליו, ועוד הוסיפו בכותרת את התואר "מדמויות ההוד של מאה שערים". היות והכרתי אותו חיצונית במשך עשרות שנים, זה פשוט הבל הבלים, שקר גס, ועוד המצאה מההמצאות של בח"ח. "הוד" הוא דבר שזוהר ובולט, שרואים, ור' חנינה היה אדם פשוט, פשוט, בלי שום הוד, בלי אף גינונים. בלי כבוד, ובלי שטיקעס. לא "נסתר" ולא גלוי. כשהלך ברחוב בכלל לא ראו שעבר מישהו, מרוב שהיה אדם פשוט... כמובן שהיחודיות שבזה היא שהוא ידע סוגיות בש"ס עד להלכה למעשה בעיון עם כל השיטות. וכשישב בחברת שכנים שלו בבית הכנסת ולמדו שיעור היה צועק בויכוח של הלימוד, עם גילוי ידיעות מופלא. זה דבר שראיתי הרבה פעמים. אבל הוא לא היה "דמות הוד"...
בגדיו היו סרבל עבודה כהה, וגם חולצה כהה בימות החול.
בשבת קודש היה נראה אדם אחר לגמרי, ממש נגה עליו אור!
בבין המצרים היה הולך דווי, והבגדים היו עוד יותר פשוטים, וכך היו נראים כל הירושלמיים הזקנים שבשכונה, העצבות הורגשה עם ממשות בעין.
(ליבי אומר לי שאחד המשועממים שממציאים את הכתבות של בח"ח הוא מילדי שכונת בתי ויטנבערג, בה התגורר ר' חנינה. ולכן מכיר אותו והחליט לעשות עליו כתבה, כלומר עוד קצת משכורת. כעין שעשה אותו נער כתבה לפני כחצי שנה על ויכוח ילדי בתי ויטנברג בנוגע למדורת ל"ג בעומר, ודיווח בבח"ח בדרמטיות שהרסו או פירקו את המדורה, וידליקו רק בשמן, וכו', אגאנצע מעשה. ולא היו דברים מעולם, דלקו שתי מדורות קרשים יפות בלי לפרק אפילו לשעה אחת...)