הקפצה
לרגל היארצייט
מתוך דברי תורתו על שובבי"ם
אמרו ז"ל עבירות שבין אדם לחבירו אין יוכ"פ מכפר עד שישוב וירצה את חבירו, היינו מי שפגם בלה"ר שכמעט אין לו תשובה, ולכן אין יוכ"פ מכפר, וכן על עוון פגם הברית אמרו ג"כ רז"ל שאין לו תשובה, (כדאיתא בזוה"ק דלית לי' תיובתא כי אם בחילא דתיובא סגי), שברית הלשון וברית המעור מכוונים זה כנגד זה, ואין יוכ"פ מכפר. והנה עכשיו בימי שובבי"ם ת"ת שהוא גמר של יוכ"פ שפגם ברית הלשון וברית המעור, שבאין זה מזה שאין יוכ"פ מכפר, עכשיו בימי שובבי"ם ת"ת יש תיקון עצום לפגם ברית הלשון וברית המעור, שזה בזה תלויים. וזהו שובו בנים שובבי"ם חוץ מאחר, היינו אפי' שפגמו כ"כ שנתהווה בבחי' אחר שהוא חוץ מהיכלות הקדושה ח"ו, וכמו שאמרו רז"ל לא תשבו על מטה ארמית, כלומר לא תגנו בלא ק"ש, שהישן בלא ק"ש בא לפגם הברית ר"ל לטמא אותו וגורם שיפזרו הניצוצין בין הגוים ע"י פגם הנ"ל כנ"ל, שאין להם תיקון להעלותם בתשובה כי אם בתשובה תדירה בתשובה עילאה בתשובה סגי, וזהו אפי' בחי' אחר וחוץ כנ"ל היינו הנשמה שהוא בקצה השמים שאין להם אף בחי' שם ישראל כלל כי אם ישראל מומר שנקרא בחי' אחר כנ"ל, אעפי"כ בימים האלו גם הם ישובו ויתכללו באחדות ישראל לה' אחד ע"י תיקוני שובבי"ם כנ"ל, ויעשו מאחר אחד.
(שארית ישראל שער השובבי"ם דרוש א')
וראה עוד
הנה כתיב שופך דם האדם באדם דמו ישפך, ואמרו רז"ל שזהו ענין ברית הלשון שהורג שלושה, כמו"כ ברית המעור שעליהם אמרו רז"ל אין לו תשובה ואין יוכ"פ מכפר, אם יכופר העוון הזה עד תמותון, דהיינו שיטעמו טעם מיתה, וזהו דמו ישפך, כי האדם הוא הנפש בחי' תפלה כמ"ש ואשפוך את נפשי, דהיינו שיצעק אל ה' מקירות לבו ובהכנעה וביטול בחי' אין, בחי' חכמה, ונפשי כעפר או ע"י תענית שישב בתענית על חטאיו ופשעיו, שזהו ענין מיעוט חלבו ודמו בחי' טעם מיתה, ואז אי"ן לו תשובה, שיאיר עליו בחי' אי"ן, למעני למעני אעשה אורו של משיח וישוב וירחמהו, וזהו עד אם שאו ערים מאין יושב שהוא יחשוב בעצמו איך שהוא מעולם התוהו, עי"ז יאיר בו אורו של משיח להכניסו לתיקון.
(שארית ישראל לשובבי"ם דרוש שביעי)
והנה עוד
בענין הבעל תשובה צריך להיות בכיה מסטרא דא וחדווה מסטרא דא, ולהבין איך יכול להיות חדווה אחרי ששם אל לבו איך שמכף רגל ועד ראש אין בו מתום מלוכלך בצואת עונותיו, ונעשה מרכבה לס"א, ובפרט מעוונות החמורים, כאשר ידע איניש בנפשו, הלא איך יערב לו לשמוח, ולשמחה מה זו עושה, רק שמ"מ לא טוב היות האדם בעצבות ומרירות לבו, רק שצריך להיות בשמחה גם כן, וכאשר מצינו בענין הקרבנות שכוהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, אחרי התוודותו חטאיו על הקורבן במרירות ועצבא דרוחא ולב נשבר, ואח"כ כשמעלה הכהן הלב ודם, וכהן איש החסד ממשיך שמחה ממקור החסדים עד שנמשך גם על החוטא עוז וחדווה, ובזה נתבטלו הדינים, כן הוא עכשיו אחרי שובו מדרכיו הרעים בחרטה ולב נשבר ומרירות עצומה, זאת תהיה נחמתו בכפלים אשר בוודאי לא ידח ממנו נדח, ובוודאי הוא רב לסלוח ובוודאי יבוא הדבר לידי תיקון, ובפרט ע"י התקשרותו אל הצדיקים, וצדיק באמונתו יחיה ממש, ע"י שהצדיק מעורר רחמים רבים וכתיב מחיה מתים ברחמים רבים וד"ל.
(שארית ישראל שער השובבים דרוש שלישי)
הרחמן הוא יזכנו לשוב בתשובה שלימה אס"ו.