רבי עזריה מן האדומים

[הנאמן בפקדונו]

האם יש מי שיכול להחכימני בפירוט אודות רבי עזריה מן האדומים, מי היה? איזה ספרים כתב? וכו'
בקיצור: פרקי תולדתיו - שלא בקיצור.

[מיללער]

האם יש מי שיכול להחכימני בפירוט אודות רבי עזריה מן האדומים, מי היה? איזה ספרים כתב? וכו'
בקיצור: פרקי תולדתיו - שלא בקיצור.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7 ... 7%99%D7%9D

על חייו של רבי עזריה מן האדומים ידוע אך מעט, בעיקר ממידע מפוזר שנוסף דרך אגב לספרו "מאור עיניים". משפחתו, משפחת דה רוסי (Dei Rossi, כלומר האדומים), היא משפחה יהודית ותיקה באיטליה. על פי מסורת משפחתית, הוגלתה משפחה זו לרומא יחד עם עוד שלוש משפחות מארץ ישראל על ידי הקיסר טיטוס מחריב ירושלים. אביו של עזריה מן האדומים, ר' משה בן עזריה דה רוסי איש רג'יו, היה איש יודע ספר, מקורב לרשויות, ועסק בחלפנות כספים ברישיון בעירו מנטובה.

רבי עזריה נולד במנטובה שבמחוז לומברדיה, כנראה בין השנים רע"ב - רע"ד (1512 - 1514)‏[1]. בילדותו קיבל חינוך יהודי מקובל - לימוד מקרא, משנה, תלמוד ועברית; החל מגיל 13 למד בעצמו. נשא לאשה את בתו של חיים מסראן, יהודי ממנטובה שהיה עוסק בהלוואות בריבית - העיסוק העיקרי של יהודים באירופה באותם הימים. אשתו זו ילדה לו מספר בנות. הוא עבר להתגורר בבולוניה, ובשנת שכ"ז (1567) עבר לפרארה. לא ידוע במה עסק לפרנסתו; לפי גרסה אחת היה רופא‏[2], והוא עצמו מספר שעסק ב"זיקוק ספרים" - כלומר צנזורה של ספרים עבריים והכנתם לדפוס. במקום אחר מזכיר ר' עזריה מן האדומים את השתדלותו להשיג מימון להדפסת משנה תורה של הרמב"ם עם פירושו של ר' יוסף קארו, "כסף משנה". לצד עיסוקו בהדפסת ספרים עסק עזריה מן האדומים גם בקריאתם המתמדת; ברשימותיו של הרופא היהודי האנוס אמאטוס לוזיטאנוס נמצאת (בין שאר המלצות רפואיות) הוראה האוסרת על ר' עזריה לקרוא בלילות לאור הנר.

מלבד ספרים יהודיים, למד ר' עזריה מן האדומים גם שפות, ובהן לטינית,‏[3] וקרא ספרות איטלקית וספרי היסטוריה ומחקר רבים שהיו מקובלים באותה תקופה. עסק במחקר ההיסטוריה של העת העתיקה, בחקר העמים הקדומים והנצרות ובארכאולוגיה יוונית ורומית. בשנת של"א החל בכתיבת ספרו "מאור עיניים", אותו סיים לכתוב לאחר כשנתיים.

בשנת של"ה (1575), חלם ר' עזריה מן האדומים כי תוך כשלוש שנים הוא ימות. על כך חיבר שיר קצר:

על משכבי שוהה בכסליו שי"ן למ"ד ה"א,
נדמה לי אומר הא לך עוד שלוש שנים.
לכן בשנת של"ח רוחי אל על יצלח,
אל נא רב טוב וסלח תשלג צלמון שנים.
ר' עזריה כתב את צוואתו ואף חיבר בעצמו את הנוסח שייכתב על מצבתו. נפטר בפרארה, בשנת של"ח (1578)‏[4].

"מאור עיניים"

"מאור עיניים", מנטובה של"ד
ספרו העיקרי של ר' עזריה מן האדומים נקרא "מאור עיניים". בספר זה שלושה חלקים: "קול אלהים", "הדרת זקנים" ו"אמרי בינה". "קול אלהים" הוא ספר המתאר רעידת אדמה עזה שארעה בפרארה בשנת של"א (1570). ברעש אדמה חזק זה נהרגו למעלה ממאתיים אנשים, ורוב בתי העיר חרבו ובהם ביתו של ר' עזריה. ב"קול אלוהים" הוא מתייחס לרעידת אדמה זו כאל פעולה ישירה של האלוהים, יותר מאשר תופעת טבע רגילה.

בשעה שעמד ר' עזריה ברחוב מפחד הרעש וקריסת הבתים, פנה אליו חכם נוצרי תושב העיר בשאלה האם קיים תרגום לעברית של אגרת אריסטיאס, המתארת את דרך כתיבתו של תרגום השבעים בפקודת המלך תלמי השני. ר' עזריה השיבו שאין תרגום כזה, אך מיד ישב לתרגם את הספר, וסיים את המלאכה בתוך עשרים יום. תרגומו לאיגרת הוא חלקו השני של הספר, "הדרת זקנים". בחלקו השלישי של הספר, "אמרי בינה", אסף המחבר שישים מחקרים המסודרים לארבעה מאמרים. המחקרים עוסקים באגדה ובמדרשי חז"ל, בכתות יהודיות בזמן הבית השני, ביהודי אלכסנדריה ובפילון האלכסנדרוני, בקדמותה של השפה העברית, בשירה העברית, בתרגום אונקלוס, בספר יוסיפון ובכרונולוגיה של תולדות עם ישראל.

מן הספר עולה שר' עזריה מן האדומים מאמין בכל עיקרי האמונה היהודית: בקיום האלהים, בהשגחתו, בשכר ועונש, בניסים ובבחירת עם ישראל. כמו כן, מביע ר' עזריה מן האדומים אמון רב בנכונות הקבלה, בקדמות ספר הזוהר ובסמכותם של החכמים בענייני הלכה ובענייני השקפה.

במחקריו מנסה ר' עזריה מן האדומים ליישב את דברי חז"ל כך שיתאימו למחקר המקובל בימיו ולניסיונו האישי. לצורך כך, מסביר ר' עזריה אגדות רבות שלא כפשוטן, ובמקרים מסוימים אומר כי חז"ל שגו בהבנת ענייני טבע וכדומה. הוא אף מרשה לעצמו לפקפק בכמה מסורות מקובלות, למשל בייחוסו של תרגום אונקלוס לעקילס ובייחוס ספר יוסיפון ליוספוס פלאוויוס. כמו כן, מפקפק ר' עזריה בדיוקה של הכרונולוגיה המקובלת על החכמים: לדעתו החלו לחשבה רק החל מתקופת הגאונים, והוא מוסיף למניין שנות הבית הראשון כעשרים שנה.

ר' עזריה מן האדומים משתמש במגוון רב מאוד של מקורות בספרו. מלבד הספרות היהודית המסורתית, ומלבד הספרים הפילוסופיים הזרים בהם השתמשו גם חכמים אחרים כמו כתביהם של אריסטו, אפלטון וקיקרו, מוסיף עזריה מן האדומים גם מקורות ספרותיים כמו כתבי הומרוס, ורגיליוס, הורטיוס ואובידיוס, ואפילו כתבי אבות הכנסייה והאוונגליונים עצמם. ר' עזריה היה גם הראשון מבין חכמי היהודים שהשתמש בכתבי פילון האלכסנדרוני, והוא שהביאו לידיעת אנשי היהדות המסורתית.

סגנונו של ספר מאור עיניים קשה לקריאה. הוא רצוף שיבוצים מקראיים, אך סגנון לשונו רבני מאוחר, עשיר בביטויים ארמיים. בספר מספר רב מאוד של ציטוטים ומקורות, דבר המסרבל את הקריאה בו. סגנון הבאת הדברים קשה גם הוא, ורבים בספר המקומות בהם לשון המחבר חמקמקה והביטויים דו משמעיים ולא מוחלטים. במקומות רבים כותב ר' עזריה בסיכום דבריו שאם נראה לקורא שישנה טעות במסקנתו דבריו בטלים, "ולא אמר כלום".

הפולמוס על הספר
מיד עם פרסום הספר מאור עיניים, יצאו נגדו מספר חכמים באיטליה. הטענות העיקריות נגד ר' עזריה מן האדומים היו פקפוקיו במסורות מקובלות - בעיקר ביחס לכרונולוגיה, והשימוש שעשה בספרים חיצוניים בבירור נושאים הקשורים ליהדות. בעוד מספר חכמים, כמו למשל ר' משה פרובינצאלו ורבי יצחק פנצי, שלחו אליו את השגותיהם ובקשו את הבהרותיו, נזדרזו חכמים אחרים לפרסם מכתב שבו מוגדר הספר כ"ספרים החיצונים" ומוטל איסור לקרוא בספר אלא באישור מפורש מחכמי העיר.‏[5] בנוסף, הובעה במכתב התקווה כי "גאוני עולם שבכל עיר ועיר" יזדרזו ויצטרפו לאיגרת המחאה. למעשה, אף אחד מחכמי איטליה לא הצטרף לקריאה, אך מכתבים עם השגות, קושיות והתראות החלו זורמים לביתו של ר' עזריה מן האדומים.

כדי לשכך את ההתנגדות שעורר הספר נאלץ המחבר לערוך בו מספר שינויים: הוא הדפיס מחדש מספר גליונות וכרכם בספר במקום הישנים, הוסיף לספר את ההשגות של הרב יצחק פנצי עם תשובותיו והסבריו, והסיף לספר כתב התנצלות בשם "מצרף לכסף". למעשה הצליח ר' עזריה מן האדומים בחכמתו להפיס את דעתם את המתנגדים בשינויי ניסוח בלבד, בלא שיצטרך לסגת משום טענה מרכזית בספרו. עם הדפסת הספר במהדורתו המתוקנת שככה ההתנגדות, והרב שעמד בראש פרסום המכתב המגנה את הספר, פרסם מכתב נוסף שבו ביטל את קודמו.

באותה תקופה הגיע הספר לארץ ישראל, ושם נודע על מכתב נוסף האוסר על הקריאה בספר. הספר הובא בפני ר' יוסף קארו, והלה הביע את תרעומתו הקשה על תוכני הספר. ר' יוסף קארו לא הספיק לכתוב את מכתב המחאה שלו, אך תלמידו ר' אלישע גאליקו הודיע בשמו כי מן הראוי היה להכריז חרם גמור על הספר.‏[6] לאחר זמן מה, כנראה עם קריאת התנצלויותיו של המחבר בספרו מצרף לכסף, שככה גם התנגדותם החריפה של חכמי צפת. רבי חיים חזקיהו מדיני בספרו שדי חמד רואה בעובדה כי בסופו של דבר לא הוטל החרם אות משמים לפיו למרות ההסתייגויות ראוי הספר לבוא בקהל.

במהלך השנים לאחר מכן, חזרה ועלתה לעתים סוגיית ההתנגדות לספר. המהר"ל מפראג בספרו "באר הגולה" ביקר בחריפות את השקפותיו של ר' עזריה על האגדה. ר' יעקב עמדן הוציא גם הוא חרם חמור על הספר וציווה לשורפו, אך לאחר מכן חזר בו והתבטא כי "לא תתעב אדומי". גם הרב חננאל ניפי, שחי בסוף המאה השמונה עשרה, מספר כי ראה כתב האוסר על קריאת הספר ללא אישור מרבני העיר, אך לאחר שקראו, לא מצא בו שום פסול. הוא מוסיף ואומר, כי ייתכן שהאיסור נועד כדי למנוע מתלמיד צעיר לטעות באחדים מן הדברים המובאים בספר.

החל מהמאה ה-18 התחדשה ההתעניינות בהגותו של ר' עזריה מן האדומים, וזאת משום שאנשי תנועת ההשכלה מצאו קירבה בין הגותם להגותו. מאור עיניים הוא מקור חשוב לכמה מעיוניו של נחמן קרוכמל, ובמיוחד לגישתו החלוצית למקומו של פילון בתולדות הדת היהודית.

מהדורות הספר
הספר מאור עיניים יצא לאור במספר מהדורות.

לראשונה הוציאו המחבר בשנת של"ד (1574), עם התוספת "מצרף לכסף" והערות שונות. ראו: מאור עיניים, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
בשנת 1794 הוציא יצחק סטנוב את הספר בברלין, תוך שהוא משמיט את כלל ההערות, ההשגות והספר "מצרף לכסף".
בשנת 1829 יצאה לאור מהדורה נוספת, על יסוד מהדורתו של סטנוב, תוך השמטת ההקדמה. לאחר שנה, יצא לאור ספרון ובו כל ההשמטות במהדורת סטנוב ובמהדורה זו. (מהדורת וויען 1830 באתר ספרים-google)
בשנת 1854 יצא לאור על ידי צבי פיליפובסקי באדינבורו, בתוספת תולדות המחבר.
בשנת 1864 יצא לאור על ידי דוד קאסל עם מבוא רחב, ותולדות המחבר מאת יום טוב ליפמן צונץ. (גרסה אלקטרונית של הספר באתר "ספרים google"; [ לוח הפרקים ]מאור עינים ומצרף לכסף, מהדורת וילנה תרכ"ד-תרכ"ו 1866-1864, באתר HebrewBooks)
בשנת 1899 יצא לאור בוורשה על יסוד מהדורתו של דוד קאסל.
בשנת 1970 יצאה לאור בירושלים (בהוצאת מקור) מהדורת צילום ממהדורת ורשה.
בנוסף, תורגם הספר לאנגלית, וקטעים שונים ממנו תורגמו לשפות אחרות על ידי חוקרי יהדות נוצרים.‏

[הנאמן בפקדונו]

יישר כח עצום!

[גביר]

להעיר שבשדי חמד לרבנו החח"ם [איני זוכר היכן, ניתן למצוא במפתח לפ עזריה מן האדומים או מאור עיניים] ישנו דיון מקיף בנוגע ליחס לחיבוריו.

[בקרו טלה]

להעיר שבשדי חמד לרבנו החח"ם [איני זוכר היכן, ניתן למצוא במפתח לפ עזריה מן האדומים או מאור עיניים] ישנו דיון מקיף בנוגע ליחס לחיבוריו.

[יעקובי]

סקירה רחבה בענין הפולמוס על הספר, מאת מ. בניהו, יעויין אסופות כרך ה' עמ' רי"ג.

להעיר, שמסקנת בעל המעלות לשלמה (עיקרי דבריו הובאו בשד"ח, אך כדאי לראות דבריו במקורם), גם תמוהה מצד עצמה, וגם נסתרת מן המציאות.

תמוהה מצד עצמה, שכן הוא החליט שהכרוז מאת ר"א גאליקו ור"מ אלשיך, לא נעשה לשם הסכמה שלא ללמוד בספר, כפי שציוה ר"י קארו, רק כמו זכרון עדות מה ששמעו מפיו. ותימה, וכי ההודעה שדעת ר"י קארו "שהיה ראוי לשרוף ולהעביר באש את הספר הנזכר בכל מקום" אינה מספקת כדי להבין שהספר אינו ראוי לבוא בקהל? ואין זה אלא רק סיפור דברים לזיכרון בעלמא? אתמהא.

וכמו"כ במציאות אין זה נכון, ולפי שבעל המעלות לשלמה ראה רק את החצי הראשון של הכרוז הנעתק במחב"ר, כתב מה שכתב. אולם כיום כבר נתפרסם הכרוז במלואו, כמובא למשל באוצרנו היקר כאן, ושם מובא מה שהוסיפו וכתבו ע"פ זה שאר חכמי הדור בגזירת התורה, שכל מי שהספר ברשותו עליו לבערו וכו', ואף ר"א גאליקו ור"מ אלשיך עצמם חזרו ונצטרפו בשנית להסכמה זו לשם תוקפה, ולמען תהיה בהסכמת עשרה מחכמי ישראל וכו', ככל המובא שם.

עוד קצת לתוספת כמה ידיעות כאן.