וכתב בספר שערי תשובה לרבינו יונה (שער ב פיסקא כד),
וכן אמר שלמה המלך עליו השלום (קהלת ט, ד): "כי מי אשר יחובר אל כל החיים יש בטחון כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת", פירוש: שיבח חיי העולם הזה לענין התשובה ופעולת המצוה והשגת מעלות הנפש, והוא הבטחון הנמצא לאשר יחובר אל החיים. ופירוש "כי לכלב חי", כי האדם הפחות בחיים יכול להוסיף מעלות בנפשו מה שלא יוכל לעשות כן החכם והצדיק המת.
על אותו משקל כמדומה שניתן להמליץ גם ביחס לאפשרות ההשפעה על אחרים, ומצד ה'מקבלים', בודאי אין ערוך ליכולת הקבלה והתועלת מן הרב בעודו בחיים חיותו כאשר מסתופפים בצלו, מתחממים לאורו, ודולים מבארו בבחינה של 'פנים בפנים', על פני הקבלה לאחר מותו, הן בחלק התורני מפי כתבו ומפי תלמידיו, והן בחלק 'מעשיהם של צדיקים' בעובדות והנהגות מסיפורי שבחו.
מורי ורבותי, חו"ר אתרא הדין, צאו ולמדו, כמה מן התועלת ישנה בדיון הנסוב אודות חכמים וגדולי הזמן שעדיין חיים בינותינו לאורך ימים ושנים טובים, דוג' אשר נדברנו בהם לאחרונה, כמו הגאונים המופלאים ר' שלמה פישר ור' אשר אריאלי שליט"א, שהדיבורים עליהם ועל שיטת לימודם מעודדים ומעוררים את הרצון ואת החשק ליזיל אבתרייהו, לחפש קירבתם ולינוק מתורתם במדת האפשר.
בנוסף לכך, חן מיוחד נסוך על ה'מקצת שבחו' של אדם בפניו, טרם 'הֹלֵ֤ךְ הָאָדָם֙ אֶל־בֵּ֣ית עוֹלָמ֔וֹ וְסָבְב֥וּ בַשּׁ֖וּק הַסֹּפְדִֽים', אזי 'אחרי מות – קדושים – אמור', והדברים שסחים לאחר מיטתו מקבלים מימד שונה של 'יקרא דשכבי'...
ומכאן תצא קריאה של חבה לחברים שיחי', אנא אל תמנעו בר, ויאירו דבריכם אודות השרידים אשר ד' קורא, בני עליה המועטין, יחידי סגולה, ישישי שער, אשר זכה בהם דורנו, והמוכרים לאי מי מבינינו במיוחד, ועדיין סיפק בידנו ליאור בזיו תורתם ומעשיהם, ואנקוט כמה דוגמאות כלאחר יד, הגאון הצדיק המקובל רבי שריה דבליצקי שליט"א; הגאון הגדול רבי משולם דוד הלוי סאלאוויצ'יק שליט"א; הגאון רבי אביגדור הלוי נבנצאל שליט"א, ועוד כיוצא בזה.
