מסכים, אבל זה מתיחס רק לחלק המודע של הביקורת (היינו, גם אם כלפי חוץ יתלו הכל בשש"כ, הביקורת היא על כל מי שלא זכה לאור, וכדרך הרבה כתות גם הם בטוחים שהם הם אותם שלש מאות המלקקים שעליהם העולם עומד). מה שנוח להדחיק הוא שאותה הביקורת אפשר לכתוב גם על רובם של הפוסקים האחרים, כולל אלה מדורות קודמים, השו"מ והחת"ס והנוב"י והפמ"ג וכו' וכו' ולמעלה בקודש, שכמעט אף אחד מהם לא היה עומד בסטנדרטים של דרך הלימוד הנכונה האחת ואין בלתה שנגלתה רק לבאי בית מדרש אחד. חבל שמכסים את הענין בטיעונים מגוחכים, כמו למה לא הפיץ רי"נ חוברת תיקונים כשנוכח שכתב על דעה שלא פסק כמוה "ראוי להחמיר" במקום "יש להחמיר". באמת היה צריך ללמוד מחוברת התיקונים שהפיץ החזו"א כשראה שטעה בענין הצ' ההפוכה, למשל (או אולי בעצם לא טעה? אני מעדיף בכל יום את מי שיכול לטעות על מי שלא יכול לטעות). גם הטענה הגדולה על מי שכותב "הלכה למעשה לבית היהודי" בשעה שאינו מכפיף עצמו לפסקי החזו"א מעלה גיחוך כשהיא באה לסנגר על מי שרוצה לכפות את דעתו על כלל הציבור ולהשתיק כל דעה אחרת (אבל רק בגלל שזה חמור מאד מאד מאד, כמובן).אפשר כתב:הזלזול בשש"כ הוא פועל יוצא, היה כאן מו"מ הלוך חזור על כל מיני סעיפי קטן, וזה לא הנושא, כי ברור שתלמידי החזו"א חונכו ע"פ החזו"א שדרכם דרך אמת, והישיבתיים טועים וכו', וממילא גם היחס לגרשז"א אע"פ שהוא לא ישיבתי וכן למד אסוקי שמעתתא, אבל ברגע שהם הריחו סמי מכאן דרכו של החזו"א, וכן מצאו איזה עקמימות לפי דעתם ממילא פרצה מה שפרצה.
נכון שתופעה דומה אפשר למצוא גם בכיתות אחרות, אבל ההבדל הוא שכיתות אחרות לא מנסות לכפות את דעתן על אחרים (ובמקום שכן, כמו חב"ד לפרקים, התגובה בהתאם). בסופו של דבר, גדלותו של החזו"א היא במה שחידש וסלל דרך חדשה, ודווקא משום כך ראוי להולכים בעקבותיו (לפחות אלה מהם שהתבגרו) להבין שככל מחדש, לפניו ובמקביל אליו התנהל עולם אחר, והמחשבה שכל האמת מצויה אך ורק אצל המחדשים וכל אותם דורות שלפניו לא ידעו מה הם שחים היא אמנם טובה לחינוך צעירי הצאן, אבל קצת מטריד למצוא אותה אצל אנשים שעברו את גיל עשרים.
