חמרא טבא כתב:שלמה גוטליב כתב:כבוד 'הרב'
כמה הבהרות.
א. האביר יעקב לא הלך לביה"כ הגדול לאמירת הלל,
יש לי תמונה מהאביר יעקב והכנסת מרדכי בביה"כ הגדול בת"א ביום העצמאות שנת תש"ט עם בן גוריון
במעמד היה, עם כל אדמור"י ת"א דאז.
אבל לא באמירת הלל, ובוודאי שלא בכל שנה..
ומתי כבר תבינו שהסגנון של אז, והחברה אז לא היה כמו היום!
אז התייחסו למדינה קצת אחרת, ותלו תקוות רבות יותר. לא היה יהודי בתל אביב שלא חגגו,
חרדים וחילונים, ובוודאי ניצולי שואה שראו בכך הרמת נס המרד על צריהם.
לא חשבו אז על מלחמות הדת, על חילולי השבת, ועל השוני בין המגדרים, ולכן חגגו יחד.
במשך השנים ובגבור הרדיפה האנטי דתית המצב לאט לאט השתנה..
ובכלל, כל מי שמכיר את האופי והסגנון הקהילתי באירופה שלפני השואה יודע כי באותם ימים לא היו מחיצות בין חרדים לחיוניים כמו היום.
כולם חיו יחד, בבית כנסת אחד, בקהילה אחת.
יכלו להיות שתי חברים שישבו זה לצד זה בבביה"כ , שניהם עטורי זקן, והאחד שולח את בנו לחינוך חרדי, והשני לחינוך ר"ל חילוני...
השואה חיברה את שתי המגזרים גם יחד עוד יותר, וההפרדה נעשתה שנים מאוחר יותר.
ולסיום סיפור מרגש על הרבי האביר יעקב:
סיפר לי יהודי שהייה איתו בספינה בבואו לארץ הקודש, ובשבת ערך טיש סעודה שלישית על הסיפון. \והנה עלה אחד מהנוסעים על הסיפון גם הוא ובידיו סיגריה ר"ל.
ביקשו ממנו החסידים שיכבד את המעמד ולא יחלל שבת ליד הרבי שפניו הביעו צער רב.
אך הלה בשלו, מעשן ושוחק.
בהמשך ראו החסידים שהרבי מרים כל הזמן את עיניו למעלה אל השמים. כאשר שאלו החסידים במוצאי שבת את הרבי לטעם הדבר נענה בפה קדשו
"חיכיתי שיצאו שלושה כוכבים בכדי שאוכל לאהוב שוב את אותו יהודי.."
כזה היה הרבי האביר יעקב.