הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' פברואר 27, 2017 1:00 pm
איש שהכל בו
אחר מיטתו של הגאון הגדול רבי יעקב אידלשטין זצ"ל
מאי אשכולות? אמר רב יהודה אמר שמואל איש שהכל בו. (סוטה מז ב).
א
כבר היה מעשה באדמו"ר האמרי אמת זצ"ל מגור, ששאלו אחד מקנאי ירושלים היאך באיגרתו הידועה כתב על הגרא"י קוק ז"ל 'איש האשכולות', הרי שנינו בסוטה שם שבטלו אנשי האשכולות,
והשיב על פי דברי התוס' בבבא מציעא (כט ב ד"ה בזכוכית לבנה), וז"ל, וא"ת והא אמרינן פרק עגלה ערופה (סוטה מח.) דמשחרב בית המקדש בטלה זכוכית לבנה. וי"ל דלא בטלה לגמרי קאמר אלא דלא שכיחא, דהא רב הונא תבר זכוכית חיורתא בחופת בנו פ' אין עומדין (ברכות דף לא.).
אף אנו נאמר, חבל על דאבדין ולא משתכחין, לא שכיחא גבן אנשי אשכולות מסוגו של מורינו ורבינו רבי יעקב זצ"ל, שיחיד במינו היה, ויחיד אף באשכוליותו.
שכן יש לך אשכול ענבים חי, נאה ועסיסי, אשר הפירות סדורות ותלויות אצלו כמגדלות מרקחים, תאוה לעינים, אולם אין ענב נוגע בחבירו כמלוא נימה, פרודים וחלוקים המה זה מזה. ויש לך אשכול הדרוך בגת, תמצית זכה של ענבים שונים ומשונים, קטנים וגדולים, מתוקים וחמוצים, וכל הטוב והמתוק, האדום האדום הזה, נמזג ונמסך אל מקום אחד, וממנו 'יין הרקח' המשמח אלקים ואנשים.
יש לך איש שהכל בו, שמעלות רבות ויתירות נקבצו ונערמו אצלו, ואין אדם מכיר מה טיבו. לכל אחד נדמה לו כאומתו, כההוא ססגונא ששש ומתפאר בגוונים שלו, אולם יש לך איש שהכל בו, שכל הטוב והמעולה מן החמודות שבעולם נוצקו באישיותו, והרי לפניך אדם המעלה, סולת בלולה ורבוכה, שלימות מובחרת בתורה וביראה ובכל מדה נכונה.
כזאת היתה אשכוליותו של רבינו זצ"ל, וזו מידת טובו ויופיו, שופרא דיעקב שלימא.
ב
ר' יעקב זצ"ל התהלך בעולמות רבים ומגוונים, שונים ומשונים זה מזה בתכלית, ולא דרך טיול והעברה בעלמא, אלא נטוע ומחובר בכל אחד מהם.
מקומות התורה הרבים שבהם הרביץ תורה בקביעות במשך שנים ארוכות: ישיבות חסידיות (כתר ישראל רוזין- סדיגורא; ישיבת חוג חתם סופר), ישיבות לבני עדות המזרח (קול יהודה; תפארת משה), שיעורים קבועים בעומק ההלכה לבעלי תריסין (מרכז תורני רמת השרון; בית הכנסת המרכזי שכונת נאות יוסף), שיעורים שונים ושיחות מוסריות להמון העם בנ"ך ובמגילות ועוד.
תפקידיו המלאים והחשובים, כרב ומורה הוראה, כדיין מומחה בביד"צ בבני ברק, כמתווה דרך חינוכית למוסדות רבים, כמדריך ומורה דרך מסור למשפחות ויחידים - קרובים ורחוקים, וכעמוד תפילה וברכה ופועל ישועות לאלפים.
אצל רבי יעקב זצ"ל הכל התאחד והתמזג לפסיפס מרהיב עין, נחמד להשכיל.
חקוקות בזכרוני הדרשות המרכזיות לפני הרגלים ('זכר' לשבת הגדול ושבת שובה בנאות יוסף, בשנים האחרונות הדרשות התקיימו בימות החול), ההיכל היה מלא וגדוש מפה לפה בקהל רחב מכל החוגים, שבלע בשקיקה ובדממה את המשא החרישי. הכל הטו ראשם לפנים, ועשו אזניהם כאפרכסת לשמע הדרשה החרישית. הרב זצ"ל היה בא באיחור משמעותי מן הזמן הנקוב, צועד מדודות בכובד ראש ובהכנעה ענוותנית, מרכין ראשו בבישנות נוכח ההמון שקם על רגליו, מתעטף בטליתו, נושק אל הפרוכת, ואחר נושא פניו אל העם, כשתפילה מתמלמלת בשפתותיו.
אוירת הוד קדומים חשמלה את החלל. הלחץ זה הדחק מן הצובאים בין השורות, והמתח הרב פן הדברים לא יישמעו דיים נתנו את חלקם המכריע בכבודה ובהדרה של תורה.
הדרשות לא היו עשויות מעור אחד, הם היו בלולות בחידו"ת מהסוג המקובל, בדרך כלל תירוץ למדני – ישיבתי לקושיא חריפה משל המנחת חינוך; פסקים והדרכות למעשה; ודרוש מוסרי מלבב מהזן ההולך ונכחד של המגיד מהעיירה.
ברם, לא היו אלו 'שלשה ספרים נפתחים', אלא 'כולן נסקרים בסקירה אחת', הסגנון וההווי ה"בעלבית'י" הטביע את חותמו גם על החלק ההלכתי, כאשר נדרש לדבר על דין שימור במצה, היה מבאר לפרטי פרטים את אופן ההתהוות של הבצק, והשלבים השונים בהפיכת החיטים למצה. כל כך ניחוחה ופשטנית היתה האוירה, עד שאירע שאחד השומעים שעסק למחייתו בטחינת קמח השתתף בתיאורים בצורה מוגזמת והתערב בדבריו ללא הרף, עד שהרב הפטיר בהברקה חריפה 'נו, נו. הכל צריכין למרי חטיא' (הוריות יד, א).
גם ההגדרות הלמדניות היו מעומעמות דרך קבע, למרות ההשתתפות הנרחבת של גדולי התלמידי חכמים בשכונה ומחוצה לה. בדרך כלל, היה פותח את הענין בראשי פרקים בבחינת 'תן לחכם ויחכם עוד', ומשייר בטובת עין בקעה רחבה לדון בדברים.
היה מרבה לחעתיק שמועות מרבותיו, ואף דברים מפורסמים שנתבדרו מכבר בבי מדרשא היה מוסרן לציבור כנתינתן יפה יפה באזכור מלא של שמות ותאריכים, והיו הדברים חיים, מאירים ושמחים.
החלק המרתק ביותר בדרשה היו דברי הכיבושין וה'ענינא דיומא' שהיו בסגנון שאינו מצוי כיום. מנגינת מגידים מנקרת גידים ליותה את הקראת המדרש בהטעמה יתירה, ולאחר מכן היה מעורר על דברים שאדם דש בעקביו. ביטול תורה, 'מידות', כבוד הזולת ובין אדם לחבירו. אהה, אשרי עין ראתה זאת.
ג
אופי אחר נשאו הדרשות בשמחות בני הקהילה ובכל עידן חדוותא, כאן היה מתגלה הכשרון האגדי שלו למצוא קשר וענין בין השמחה ובעלי השמחה לפרשת השבוע וענינא דיומא, תוך שהוא מוסיף במתן רמז – גימטריא או ראשי תיבות בקריאה או בהפטרה. חן רב ליוה תמיד דרשות אלו, כמו גם את השיחות וסיפורי הצדיקים של 'בין השמשות', ב'חדר דרום'. כבור סוד שאינו מאבד טיפה היה מנחיל דברים כהוויתן ממש, כמו היו עתה בהתרחשותם.
כמה ידידות היתה גלומה ביחס האישי שלו לכל אחד מבני הקהילה, ביום יום, בשמחה ובאבל. ככלל היה מרבה מאוד להשתתף בשמחות, היה לו יומן מיוחד בו רשם את התאריכים, ותדיר היה מברך מעומק הלב את כל בני המשפחה והסובבים.
הרבה יש להאריך בהשתתפותו ובנשיאתו בעול עם כל יחיד ויחיד, והדברים ידועים. היתה בו מידת הקשבה נדירה מאוד, מעולם לא נכנס בדברי זולתו. סבלנות ואורך רוח היו בני לוייתו תדיר. ההתענינות הכנה שלו יחד עם האיכפתיות והאמפתיה שגילה באורח קבע שבו וכבשו את לבב כל הבאים במחיצתו.
מאידך, היתה בו סמכותיות וכח הכרעה ששימשו משענת וכתף בעת צרה, זאת בנוסף לתחושה ה'מיסטית' והאמונה הסגולית בעצותיו ובברכותיו שפעלו ישועות.
חיזק רבים באמונת אומן ובכח התפילה אף במצבים קשים. הרבה בפעולות חסד וסיוע בגשם וברוח. ועם כל אלו, מעולם לא ציפה להכרת טובה ותודה, ולא החזיק טיבותא לנפשיה, ולהיפך, הוקיר טובה ללא גבול על כל סיוע לו או לכל הקשור אליו.
ד
ופטור בלא כלום אי אפשר, בפן האישי אוכל להעיד כי כל שאירע כלפיי הוא במישור הציבורי. הוא טען באזניי כי לפי דעתו הקהילה אמורה להתנהל ע"פ דרכו של הגראי"ל שטינמן שליט"א, וכי אינני מרוצה ונח לקהל כשליח ציבור, אבל מבחינה אישית הריני 'טהור' וכשר בעיניו ללא רבב, ואיננו מאמין במאומה לכל דבה רעה אודותיי. כמו כן שלח אלי לאחר זמן את הוקרתו על כך שהעתקתי מקומי מפני המחלוקת, ובצירוף ברכה לבבית כי יתקבלו כל תפילותיי בימים הנוראים לרצון.
יהי זכרו ברוך ותנצב"ה עד יקיצו וירננו שוכני עפר.
נערך לאחרונה על ידי
נוטר הכרמים ב ב' פברואר 27, 2017 8:13 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.