הודעהעל ידי מוסדות ליזענסק » ב' יולי 17, 2017 9:23 pm
הרה"ק רבי צבי הירש מנדבורנה
נפטר: כ' בסיון ה' תקס"א
תלמיד מובהק להמגיד הגדול ממעזריטש ולהגאון המקובל רבי ישכר בער מזלוטשוב בעל "בת עיני".
בתחילה שימש כמגיד מישרים בדולינה. ממנה עבר לכהן פאר בנדבורנה' בה הרביץ תורתו ברבים והפיץ את תורת החסידות.
אף הוא היה מפורסם כגדול בתורה, ורבי זלמן מרגלית כותב עליו: בעודו חי הוצק חן בשפתותיו ישא מדברותיו בתורת אמת ורבים השיב מעון,
והוכיח במישור הארץ, וכסאתו היתה מוטלת בין גדולי דורו הצדיקים המפורסמים שבדור.
צדיקי הדוד הפליגו בשבחו, שכן גדול היה האיש מאד בתורה ויראה וספריו הרבים מעידים על גדולתו בתורה. את חסידיו דורשי שלומו הדריך בעבודת השם והזהירם על הגאוה כאחת המידות המגונות ביותר המביאות לכפירה ר"ל, וככה הם דבריו: מעשה באברך אחד שהיה סמוך על שולחן חותנו וקיבל על עצמו לתתנזר מחיי עולם הזה ולהקדיש את כל זמנו לתורה ולתפילה, וכדי שיוכל לבצע את מחשבתו ייחד לו מקום בעליית הבית בה ישב בתענית משבת לשבת מבלי שידע מזה איש. עבר זמן מה והמתבודד נלכד ברשת הגאוה והחל לחשוב בעצמו כמה גדול אני, הלא יושב אני בתענית ולומד בקדושה ובטהרה, שכרי ודאי גדול מאד. מדי פעם בפעם שקע בתהום הגאוה עד כדי כך שלא הרגיש כי בתורתו ותפילתו אין לקדושה חלק בהן. בגאוותו כן פרישותו, ומשלא הרגיש בגאות, קיבל עליו פרישות יתירה, טומאת הגאוה התגברה עליו עד שהכשילתהו באחת העבירות החמורות ביותר. כשגמר לספר זאת סיים את דבריו בלשון זה: תורתנו הקדושה ראתה זאת והזהירה את האיש בפסוק: "והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות" כלומר, מכשולים על מכשולים, ולא ידע מאין בא לו זאת, הלא כל ימיו התנהג בפרישות ובקדושה? ידע כי: "ואנכי הסתר אסתיר פני ממנו ביום ההוא", עוד ביום ההוא שקיבל על עצמו להיות פרוש הסתרתי פני ממנו, מכיון שפנה אל אלהים אחרים לשם גאוה, ולא לשמו של השם, לפיכך קרה לו זאת...
על גדולי תלמידיו נמנים: רבי מנחם מענדל מקוסוב, רבי צבי הירש מזידיטשוב, רבי אברהם דוד מבוטשאטש ורבי צבי הירש מדלאטין.
הניח בנים צדיקים ה"ה רבי דוד לייב מנדבורנה, חתנו של רבי מאיר בנו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב ורבי משה יחיאל מיכל.
בנו של המגיד מזלוטשוב הגאון הקדוש רבי יצחק מרדזוויל היה חתנו.
מספריו נדפסו: "צמח ד' לצבי" על התורה, "שפתי קדושים" על תהלים, "מילי דאבות" על פרקי אבות.
(דוד הלחמי, חכמי ישראל)