איש_ספר כתב:נידון אישיותו של ריא"מ נלעס כאן כבר כגרוגרות דר"צ, ובכ"ז, מנהל תיאטרון ואקדמיה למוזיקה???ש. ספראי כתב:הנה הרי"א די מודינא טען כידוע תוקף שס' הזוה"ק אינו מרשב"י זי"ע.
אינני יודע האם דעתו זאת היא סיבה שלא לומר את פיוטו. כך הוא סבר, כתב על כך ספר שלם והביא ראיות לדבריו. זכותו. למרות שדעתו נדחתה ע"י (כמעט...) כל גדולי עולם לדורותיהם.
הבעיה היא, לענ"ד, שהיה מנהל תיאטרון ואקדמיה למוזיקה. ידוע לנו מה כתוב בחז"ל על בתי תיאטראות. אם כן, כיצד באמת נכנס פיוטו לתחילת יו"כ קטן?
ההוא גברא כתב:בכלל הספר נראה כמו יומן אישי וייתכן שלא חשב שיקראו אותו אחרים.
זה לי יותר מעשרים וארבע שנה, ברוחי בקרבי, חפצתי להעלות בכתב כל מקרי הזמן אשר עברו עלי מעודי עד אחרית הימים, אשר לא אמות כי אחיה, כי חשבתי יהיה יקר בעיני בני יוצאי ירכי, וזרעם אחריהם, ולתלמידי הקרויין בנים...
ואני בן ארבעים ושבע שנים, זקן ושבע רוגז, חודש טבת השע"ח, הסכמתי להתחיל ולהשלים אי"ה, אספר כל עצמותי ומקרי*, או זרעי, או זרע זרעי, או תלמידי, או יודעי שמי, המה יביטו יראו, אוי מה היה לי מאז יצאתי לאויר העולם, לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי...
_________
* הערת המו"ל: בכתב היד ישנו כאן סימן, המציין אולי על דילוג או חסר בהעתקה. ואמנם לכאורה חסרה כאן תחילת משפט.
רבי יהודה אריה ממודנה
ר' יהודה אריה ממודנה (מוכר גם בראשי התיבות "ריא"ם"; כ"ח בניסן של"א - 23 באפריל 1571 - כ"ז באדר ת"ח - 24 במרץ 1648) היה רב, דרשן, סופר ומשורר.
תוכן עניינים [הסתרה]
1 קורות חייו
2 ספריו
3 לקריאה נוספת
4 קישורים חיצוניים
5 הערות שוליים
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
יהודה אריה נולד בוונציה ליצחק ורחל דיאנה מהעיר מודנה במחוז אמיליה-רומאניה שבאיטליה, נצר למשפחה יהודית מכובדת שגורשה מצרפת ושהתיישבה בעיר מודנה. בילדותו נודע יהודה אריה כעילוי, ובהיותו בן שנתיים וחצי כבר קרא את ההפטרה בבית הכנסת המקומי. כשמלאו לו שלוש שנים ידע לתרגם קטעים מן התורה לאיטלקית. כשהיה בן עשר למד תורה בפדובה, ומאוחר יותר הרחיב את ידיעותיו גם לספרות איטלקית, למוזיקה, למשחק ולריקוד. בהיותו בן תשע-עשרה נשא לאשה את רחל בת דודתו. רוב חייו עברו עליו בסבל רב - הוא התמכר להימורים והפסיד את כל כספו, מבין שלושת בניו האחד מת, השני נרצח, והשלישי נסע לברזיל וחזר רק אחרי מות אביו. אשתו רחל חלתה במחלת נפש קשה.
היה תלמידו של הרב שמואל יהודה קצנלבוגן (המהרשי"ק). עבד כמורה, ובהיותו בן 23 מונה לדיין ודרשן בעירו ונציה. נודע כדרשן מצוין, ולדרשותיו הקשיבו גם גוים. עסק בהוראה שנים רבות, ועם תלמידיו הרבים נמנו גם נוצרים.
מלבד עיסוקיו של מודנה בתחומי היהדות, עסק גם במקצועות חופשיים, והיה מנהל תיאטרון ואקדמיה למוזיקה בגטו של ונציה.
ר' יהודה אריה ממודנה נפטר בעירו ונציה בכ"ז באדר ת"ח (1648).
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיל 13 (לפי עדות עצמו) כתב חיבור משעשע נגד הימורים בשם סור מרע המציג דיאלוג בהלכה, בהגות, בספרות ובפלפול בין שני חברים - אלדד ומידד: האחד מרבה להמר, ואילו השני מנסה להניאו מכך. בחיבור זה מתגלה כתיבתו המשחקית של ריא"ם שתלווה אותו לאורך כל כתיבתו. הרבה לעסוק בפולמוס עם נוצרים, ובתחום זה כתב את ספרו מגן וחרב (אולם נמנע לקחת חלק פעיל בויכוח פדובה). עסק גם בסמכותה ובאמינותה של התורה שבעל פה, בתחום זה כתב את הספר שאגת אריה נגד החיבור הקראי "קול שחל" (אותו כינה "קול סכל") ובו התקפה על התורה שבעל פה. האמין במיסטיקה ובאסטרולוגיה, אך התנגד בחריפות לקבלה; בתחום זה כתב את הספר ארי נוהם וכן ספר בשם בן דוד נגד האמונה בגלגול נשמות.
"ארי נוהם" היה החיבור השני שהוקדש כולו לביקורת הקבלה והזוהר (באופן חלקי קדם לו גם "בחינת הדת" של ר' אליהו דלמדיגו). המניע המרכזי להתרחקותו של ריא"ם מהקבלה ולכתיבת הספר היה הגושפנקא שהמיסטיקנים הנוצרים לקחו מהקבלה ומספר הזוהר לבניין שיטתם בקבלה נוצרית[דרוש מקור]. את הספר כתב בעבור ר' יוסף חמיץ, שהיה אחד מתלמידיו. בספר מתח ריא"ם ביקורת קשה על הקבלה, וקבע כי ספר הזוהר הוא זיוף מאוחר בעל תכנים פסולים. וכך כתב: "שהוא חבור חדש ולא מקובל, ואינו מרשב"י ולא מתלמידיו, רק המצאת איזה אחד מן האחרונים"[1]. בספר הוא עמד על סימני איחור בזוהר, אי-דיוקים כרונולוגיים, הבאת תפילות מאוחרות, והוכחות לשוניות לטענותיו.
כמו כתבי פולמוס אחרים שלו, כך גם ספר זה לא יצא לאור אלא לאחר פטירתו, אולם הוא עשה רושם בציבור ורבנים שונים יצאו להגן על הזוהר והקבלה מפני טענותיו. לדוגמה הרמח"ל בחיבוריו "חוקר ומקובל", "מאמר הוויכוח" ו"מלחמת משה", שהמחקר בימינו זיהה כמענה לטענותיו. ראיה לכך מוצאים בדברי ר' ישעיהו באסאן, רבו של הרמח"ל, שכתב: "קריתי תשובותיו (של הרמח"ל) על הארי הנוהם (...) שאומר על הזוהר שהוא ספר מלא שקרים ושחכמת האמת כולה שוא ודבר כזב" ([2]). וכן הרב יצחק אייזיק חבר בספרו "מגן וצינה" והרב אליהו בן-אמוזג בספרו "אימת מפגיע על אר"י" התמודדו עם טענותיו.
הדפסת הספר נתעכבה עד לשנת 1840. עם צאתו לאור, השתמשו בו אנשי תנועת ההשכלה כנשק נגד המסורות המיסטיות הקבליות, שנתפסו בעיניהם כנחותות. בהקדמתו של יצחק שמואל רג'יו לספר "ארי נוהם" כתב:
"קח לך את הספר הזה כארי ינהום לפניהם תועבותם ויגד לעמך פשעם ואת בני ישראל חטאותם. אותו תשים לפניהם למען יבשו ויכלמו מאשר המה עושים (...) אף ידי תכון עמו לרדוף ולהשיג כל משאות שוא ומדוחים המחבלים (...) אמחצם ולא יוכלו קום ואזרם כקש לפני רוח"[3].
בתיווכו של משכיל יהודי אירופאי, הגיעו שניים מכתביו של די מודינא כנגד הקבלה גם לידיעתם של כמה מתלמידי החכמים של העיר צנעא שבתימן, הקרויים דרדעים ובראשם הרב יחיא קאפח. חיבורים אלה השפיעו על הרב קאפח השפעה גדולה ועליהם הירבה להסתמך בחיבורו 'מלחמות השם' כנגד הקבלה. כאשר שלח הרב קאפח את ספרו לירושלים לעיונו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, השיב לו הרב קוק כי עיקרי טענותיו כנגד הקבלה וספר הזוהר כבר הושמעו מימים ימימה, ונראה שבכך התכוון, בין השאר, לחיבוריו של די מודינא.
בשנת 1998 מלאו 350 שנה לפטירתו של די מודינא. לציון המאורע ערך מכון בן צבי בשיתוף "המכון לחקר יהדות איטליה" של "חברת יהודי איטליה" בירושלים, כינוס מדעי בינלאומי. ההרצאות שנאמרו בכנס פורסמו בספר אריה ישאג (2003).
ספר לזכרו של רבי יהודה אריה ממודנה
שאר כתביו
תפילות ישרים (ונציה 1596) בקשות אסטרולוגיות.
צרי לנפש ומרפא לעצם (ונציה 1619) - תפילות לחולים ולמתים.
בליל חמיץ (ונציה 1624) - לכבוד רבי יוסף חמיץ.
תולדות מנהגי היהודים או שולחן ערוך על חוקי היהודים למנהגי חייהם (פריז 1637 בצרפתית; ונציה 1638 באיטלקית; וינה תרכ"ז בעברית. תרגם שלמה ראבין). הספר נכתב באיטלקית עבור קוראים לא יהודים.
פי האריה (ונציה 1640) - מילון איטלקי - עברי למילים הקשות בתנ"ך.
ספר אור טוב, לחנוך לנערים על פי דרכם בלשון לעז (אמסטרדם 1675) - מלון עברי - ספרדי באותיות עבריות.
שאגת אריה (גוריצה 1852) נגד טענות של קראי, מהדורת י. ש. ריגייו
בן דוד (פרנקפורט 1854) נגד האמונה בגלגול נשמות, מהדורת א. אשכנזי.
כתובות למצבות - לוחות אבנים (פרנקפורט 1881), מהדורת א. ברלינר
שאלות ותשובות זקני יהודה, יוצאות לאור על פי כתב יד יחיד בעולם בתוספת מבוא והערות מאת שלמה סימונסון, ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק, תשט"ז.
כתבי יהודה אריה מודינה ויוסף שלמה דלמדיגו - פרקים נבחרים, חומר קריאה לתרגיל של ד"ר שמואל ורסס, ירושלים: הפקולטה למדעי הרוח - החוג לספרות עברית, תשי"ח - 1957.
מגן וחרב - חבור נגד הנצרות (1960) יוצא לאור בפעם הראשונה על ידי שלמה סימונסון, ירושלים: הוצאת "מקיצי נרדמים", תש"ך.
יהודה אריה ממודינא - לקט כתבים, ההדירה וצירפה מבוא והערות פנינה נוה, ירושלים: מוסד ביאליק, ספריית דורות, תשכ"ח - 1968.
אגרות רבי יהודה אריה ממודינא, ההדיר על פי כתבי יד יעקב בוקסנבוים, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תשמ"ד - 1984.
כמו כן חיבר פיוט יום זה יהי משקל ליום כיפור קטן.
איש_ספר כתב:נידון אישיותו של ריא"מ נלעס כאן כבר כגרוגרות דר"צ, ובכ"ז, מנהל תיאטרון ואקדמיה למוזיקה???ש. ספראי כתב:הנה הרי"א די מודינא טען כידוע תוקף שס' הזוה"ק אינו מרשב"י זי"ע.
אינני יודע האם דעתו זאת היא סיבה שלא לומר את פיוטו. כך הוא סבר, כתב על כך ספר שלם והביא ראיות לדבריו. זכותו. למרות שדעתו נדחתה ע"י (כמעט...) כל גדולי עולם לדורותיהם.
הבעיה היא, לענ"ד, שהיה מנהל תיאטרון ואקדמיה למוזיקה. ידוע לנו מה כתוב בחז"ל על בתי תיאטראות. אם כן, כיצד באמת נכנס פיוטו לתחילת יו"כ קטן?
ש. ספראי כתב:
אגב: הגרח"ק אמר לי השבוע שלמרות שטעה בענין התייחסותו לספר הזוה"ק, אין זאת סיבה שלא לומר את פיוטיו.
עתניאל בן קנז כתב:ש. ספראי כתב:
אגב: הגרח"ק אמר לי השבוע שלמרות שטעה בענין התייחסותו לספר הזוה"ק, אין זאת סיבה שלא לומר את פיוטיו.
האם הוצגו לפני הגרח"ק גם שאר הצדדים השליליים שבאישיותו, או שמא התייחס רק לביקורתו על הזוה"ק???
איש פלוני כתב: ועל ישו הוא כותב "אדם ישר שרוב מעשיו ע"פ חכמים"...
איש פלוני כתב:ועדיין, גם אם לא ערך קונצרטים וגם אם אין שום בעיה בלכתוב מחזות, עדיין לא התייחסו פה למה שכתבתי לפנ"כ ששלח את בנו ללמוד עם כמרים ואחז שצריך לשלב בין הנצרות ליהדות והוא עצמו לימד כמרים תורה ועל ישו הוא כותב "אדם ישר שרוב מעשיו ע"פ חכמים"...
דוד4 כתב:אם כי הצגת כאן דברים נכוחים (שיש מה להשיב עליהם, בהזדמנות), עדיין אין אני רואה כאן כלל וכלל מן הדברים החמורים שהצגת, ובפרט ב"ציטוט" החמור אודות אותו האיש, שציטטת כביכול מפיו או מפי כתבו.
האם אפשר להניח שהדברים לא היו ולא נבראו?! (או שבכל זאת מישהו מוכן לתת מקור נאמן).
ודומין הדברים בעיני למה שכתבו כאן לעיל כאילו תפקידו היה "מנהל תיאטרון ואקדמיה למוזיקה", בשעה שברור לכל מבין, שזהו בסך-הכל ציור שהחוקרים הפוקרים ציירו לדמותו. ושוב נשאלת השאלה - האמנם שומה עלינו ללכת אחרי חוקרים/פוקרים/משכילים הללו (שמגמתם ברורה) בעיניים עצומות???
ועדיין, גם אם לא ערך קונצרטים וגם אם אין שום בעיה בלכתוב מחזות, עדיין לא התייחסו פה למה שכתבתי לפנ"כ ששלח את בנו ללמוד עם כמרים ואחז שצריך לשלב בין הנצרות ליהדות והוא עצמו לימד כמרים תורה ועל ישו הוא כותב "אדם ישר שרוב מעשיו ע"פ חכמים"...
לוצאטי כתב:גם ר"ע ספורנו לימד כמרים.
הרואה כתב:לוצאטי כתב:גם ר"ע ספורנו לימד כמרים.
ואכן אם כבר מדברים מר"ש פישר, גם ממנו הוא לא אוחז.
איש פלוני כתב:ייתכן שיש שמועה שהוא לא אוחז ממנו כיוון שהתבטא כמה פעמים על קטע מסוים בספורנו (דברים לג ט) שהוא נגד ההלכה (דמתו בניו מחמת מילה) וממילא א"א לפרש כך. אבל לומר ש"הוא לא אוחז" ממנו זה הפך האמת, שטות ושקר גמור והוצאת ש"ר).
והבחור יוכיח.איש פלוני כתב: לא כל מי שלימד כמרים הופך לאפיקורוס
איש_ספר כתב:והבחור יוכיח.איש פלוני כתב: לא כל מי שלימד כמרים הופך לאפיקורוס
בני ברקי כתב:המקובל הרב משה זכות היה תלמידו, איך זה מסתדר עם כל הביקורת כלפיו?
איש_ספר כתב:והבחור יוכיח.איש פלוני כתב: לא כל מי שלימד כמרים הופך לאפיקורוס
הגהמ כתב: ריא"מ (שלפני דורנו אנו לא נשמעו פקפוקים עליו).
הגהמ כתב:איש_ספר כתב:והבחור יוכיח.איש פלוני כתב: לא כל מי שלימד כמרים הופך לאפיקורוס
באמת אין הדבר צריך ראיה אבל בכל אופן קצת מוזר להביא הוכחה מהבחור בעוד שהוא עצמו לא ניצל מביקורת עוד הרבה לפני ריא"מ (שלפני דורנו אנו לא נשמעו פקפוקים עליו).
לגופו של ענין מאד ארצה לדעת על סמך מה פסק הגר"ש פישר להכניס ריא"מ בכלל אלו שאין להם חלק לעוה"ב.
הגהמ כתב:באמת אין הדבר צריך ראיה אבל בכל אופן קצת מוזר להביא הוכחה מהבחור בעוד שהוא עצמו לא ניצל מביקורת עוד הרבה לפני ריא"מ (שלפני דורנו אנו לא נשמעו פקפוקים עליו)
כי היו היה האיש [יהודה אריה ממודינה] אדם הפכפך, המתהפך בדיעותיו כחומר חותם, מנהל מלחמות נגד רבני וגדולי עירו בצורה לא פחותה ממלחמת המשכילים נגד רבני דורם, ולא בעיני אחד היה מוחזק ככופר, והנראה מכפי עדות עצמו הלך בלי כובע על הראש ברחובות קריה (יעוי' זקנ"י שם סי' כ"א. ובתוך המשך דבריו שם כותב כי דברי רז"ל צריך להבינם כפי המקום והזמן והאדם,,, כי אין קץ לדברים שמצינו להם ז"ל אסורים שנעשו מותרים בחילוף הזמן והמקום, ויאמר נא ישראל הלשכזה רב - פוסק יקרא) לעג מהאוסרים משחק כדור רגל בשבת (שם סי' כ"ב), וכל ימיו עד זקנה ושיבה היה משחק בקוביא ולא היה יכול בשום פנים להגמל מזה הגם שהיה מפסיד סכומים עצומים והדבר גרם להפרעת חיי המשפחה שלו (יעוין מדברי עצמו בזה בספרו חיי יהודה). חיבר ספרים נגד חכמת הקבלה והזוה"ק ועוד, למד ולימד להתחבר עם הנוצרים וכומריהם, הטיף למיזוג חכמת ישראל וחכמת יון (יעוין בספרו שם ומהמובא והמצוטט במבוא לספר זקני יהודה) זלזל בדיני ומנהגי ישראל תוך כדי הטפתו מידעו על צורך השמירה עליהם [יעוין בספרו חיי יהודה שם שכותב שהגם שצר לו על עשותם כל זה בימי בין המצרים אשר חובה עלינו להיות מצרים ודואגים על חורבן בית קדשנו והעיר אשר נראה בה ה', עם כל זאת הוא מבקש ממנו שיהי לרצון לפניו להודיעו מתי יהיה זאת ולהמציא גם לו מקום שמה שיוכל גם הוא לבוא ולראות. ובמקו"א שם הוא מעיד על עצמו וכותב, שביום י"ז בתמוז שחמשה דברים אירעו בו לישראל רעים וחטאים, נכנסה בו רוח שטות ושחק בקוביא והפסיד וגו' כיעו"ש]. ואם כן לאיש חכם אשר כל אלה דברים גרועים לו, היש להתחשב עם פסקי הלכות שכותב כביכול ככל העולה על רוחו? והאם אין תורתו כתורתו של דואג שהיא מן השפה ולחוץ? על כן לא מעלה ולא מוריד כלל ממ"ש בזקני יהודה בתשו' שם אשר למעשה חכמי עירו התנגדו לו, על כך בחריפות, ובראשם הגאונים הבעל גדולי תרומה והבעל דבר שמואל ז"ל. (יעו"ש במבוא הספר). ובמקומות אחרים אין ללמוד מדבריו ומפסקיו, כי אם כאשר נוכחים לדעת באמיתות הדברים כשלעצמם, וכולי האי ואולי. ואין להאריך בכאן יותר.
הגהמ כתב:לגופו של ענין מאד ארצה לדעת על סמך מה פסק הגר"ש פישר להכניס ריא"מ בכלל אלו שאין להם חלק לעוה"ב.
הגהמ כתב:לגופו של ענין מאד ארצה לדעת על סמך מה פסק הגר"ש פישר להכניס ריא"מ בכלל אלו שאין להם חלק לעוה"ב.
הגהמ כתב: החיבורים המפוקפקים 'מגן וצנה' ו'קול סכל' שפורסמו ע"י אנשים מפוקפקים בעצמם, ועדיין אין כל הוכחה עובדתית לבעלותו של ריא"מ עליהם. כמדומני שעד דורנו אנו לא התחשבו חכמי התורה עם פרסומים אלו.
בברכה המשולשת כתב:הגהמ כתב: החיבורים המפוקפקים 'מגן וצנה' ו'קול סכל' שפורסמו ע"י אנשים מפוקפקים בעצמם, ועדיין אין כל הוכחה עובדתית לבעלותו של ריא"מ עליהם. כמדומני שעד דורנו אנו לא התחשבו חכמי התורה עם פרסומים אלו.
הרי גדול"י חיברו ספרים נגד החיבורים הללו
הגהמ כתב:בברכה המשולשת כתב:הגהמ כתב: החיבורים המפוקפקים 'מגן וצנה' ו'קול סכל' שפורסמו ע"י אנשים מפוקפקים בעצמם, ועדיין אין כל הוכחה עובדתית לבעלותו של ריא"מ עליהם. כמדומני שעד דורנו אנו לא התחשבו חכמי התורה עם פרסומים אלו.
הרי גדול"י חיברו ספרים נגד החיבורים הללו
כמו?
האם אין כבודו מתכוון לספרו 'ארי נוהם' שחיבר נגד חכמת הקבלה? (אציין שגם הרחיד"א ראה ספרו זה וכתב עליו במעגל טוב שדבריו לעו והיו כלא היו, ובכל זאת לא נמנע מלהעריך אותו כמש"כ למעלה).
איש פלוני כתב:הגידולי תרומה והדבר שמואל הם בני דורינו? ובעיניהם היה מוגדר כופר!
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 222 אורחים