אב בחכמה כתב:מחולת המחנים כתב:יש גם מעשה נורא שמסופר בעולם על חותנו בעל "מנחת אלעזר" (ואולי גם נכתב באחד מהספרים שחוברו עליו בשעתו כתולדות רבינו או סדר שנה אחרונה), אשר כי המנחת אלעזר היה בזיווג ראשון חתן הרה"ק מביאלאברזיג בן הדברי בינה מביאלא, ולאחר כמה שנים שלא נפקדו בזש"ק, הוכרח להפריד החבילה, אמנם אמר המנח"א כי עוד ישוב לפייס את בית ביאלא, ואכן בקחתו את חתנו ר' ברוך שהיה נכד הדברי בינה מביאלא, ובן אחי חותנו הראשון, ראה בזה כפיוס לבית ביאלא.
פרנקל תאומים כתב:מחולת המחנים כתב:מצבתו של ר' ברוך בבית העלמין "סגולה" בפתח תקוה.
חמיו הראשון לא מוזכר ע"ג המצבה, חרף העובדה שהוא ירש ממנו את שם "מונקאטש". האם כך מקובל בסיטואציות מקבילות?
לא לשכוח שר' ברוך כבר היה קשור למונקץ עוד לפני שנעשה חתן המנחת אלעזר, הוא עצמו היה נכד השם שלמה ממונקץ זקינו אבי אביו של חמיו המנחת אלעזר.
תמיד מזכירים פיוס זה, אבל שוכחים עוד 'פיוס', דהרי מסופר, שפעם ישב הרה"ק מראפשיץ זי"ע, עם הבני יששכר זי"ע, והחבריא קדושא, ופתאום נכנס הרה"ק ר' שלמה לייב מלענטשא זי"ע, והיות והרה"ק מראפשיץ זי"ע התנגד לדרכו ולדרכי רבותיו, ציווה לכולם לצאת מן החדר, ועולם יצאו, חוץ מן הבני יששכר זי"ע, והרה"ק מראפשיץ קפד מאד על זה.
פעם הבא שישבו יחד, ביקש הרה"ק מראפשיץ ש"הריבאטיטש'ער רב" [שהבנ"י שימש אז כרבה של העיר הנ"ל] יגיד איזה דבר תורה, והוא נענה, מדוע אצל עקידת יצחק היה צריך ציווי מהקב"ה בכבודו ובעצמו, וכאשר אמר לאברהם 'אל תשלח ידך' היה על ידי מלאך? והסביר הבני יששכר, כי להמית בן אדם אחר, צריך ציווי רק מהקב"ה, מלאכים ושרפים לא חועיל...
ענין זה מוזכר בתולדות רבינו, תולדות הרה"ק ממונקאטש, בהג"ה לאות קפ: "ולסיים בצחות אמרות טהורות מה ששמענו מפי רבינו בעת החתונה כי כעת בהשידוך והחתונה אשר לפנינו בעזהי"ת התפייסו ועבדו הני רבנן שלמא אהדדי הלא המה זקיני הרה"ק מראפשיטץ זי"ע עם הרה"ק מו"ה שלמה ליב מלענטשא זי"ע (כי אדמו"ר הרה"ג מו"ה ברוך שליט"א [זצ"ל] הוא נכד מלענטשא), על ידי הסרסור הקדוש זקיני בעל בני יששכר זי"ע, והמשכיל יבין."