הודעהעל ידי הוגה ומעיין » ו' ינואר 26, 2018 12:59 am
קוים רבים התבלטו באישיותו. האהבה וסבר הפנים לכל אחד, קטן כגדול; הבהירות בכל תחום, בלימוד בעומק סוגיות הש"ס וסדר טהרות, ובכל שאלה משאלות החיים, עד שמנהיגי הדור התעניינו בדעתו; המסירות ללא שיור לזולת, גם לתלמידות "בעייתיות"; העתקת השמועה של דעת-זקנים של חסידי פולין, כפי שהשתמרה בשטיבלאך "תל אביב של מעלה" שאת אווירן ספג בצעירותו; ועוד כהנה וכהנה. דמותו צפה מול הזיכרון כשהיא כלולה במעלות רבות.
הקו הבולט באישיותו בעיני הוא השליטה העצמית. היא באה לידי ביטוי בכל מערכות חייו, בדרכי התנהגותו בצמתים שונים. והיא התבלטה בימיו האחרונים. ביקרתיו פעמיים בשבוע האחרון, כשכבר ידע מה הרופאים אומרים על מצבו. אנשים אחרים במצבים דומים נכנסים לדכדוך, לפסיביות, אם לא גרוע מכך. אך הוא נשאר "אדם", שלט במצבו ובחובותיו כלפי קונו וכלפי מבקריו. החיות זרמה בחדר, יצאה ממנו והקרינה על כולם. לכל מבקר האיר פנים, דיבר ככל שהתאפשר לו - דברי תודה, דברי תורה ודברי עידוד. ולא פסק מלהתנצל על שהדיבור קשה עליו ועל כן אינו יכול להרחיב יותר בשיח.
זה דודי וזה רעי, בנות ירושלים. הוא היה לי לדוד עם היכנסי לבית מו"ח, וכמעט בו זמנית - היה לי לרעי. זו התחושה שהוא שידר, וכעת מתברר שלא רק לי.
טיפה מן הים העלה הקולמוס, ואין הדעת מיושבת להאריך. תנצב"ה.
