הא לחמא עניא כתב:אראל כתב:העמיד קהלה נאה וחסודה עד להפליא, והפך את עיר מונסי לעיר חסידי, מלא וגדוש בתורה ויראה טהורה
ליתר דיוק:
הוא מרצונו עזב את ויליאמסבורג כי סבר שא"א לגדל ערליכע אידען בכזה שאון ובלגן של עיר, וע"כ הלך לארץ ומקום שממה "מאנסי" ושם פתח בכוחות עצמו את קהילתו עד שגדלה באופן יוצא מן הכלל בכמות ובאיכות.
זיעועכי"א.
אמרתי אחכמה כתב:הא לחמא עניא כתב:אראל כתב:העמיד קהלה נאה וחסודה עד להפליא, והפך את עיר מונסי לעיר חסידי, מלא וגדוש בתורה ויראה טהורה
ליתר דיוק:
הוא מרצונו עזב את ויליאמסבורג כי סבר שא"א לגדל ערליכע אידען בכזה שאון ובלגן של עיר, וע"כ הלך לארץ ומקום שממה "מאנסי" ושם פתח בכוחות עצמו את קהילתו עד שגדלה באופן יוצא מן הכלל בכמות ובאיכות.
זיעועכי"א.
הסיבה שעזב את וויליאמסבורג היתה
כי באותם הימים לא הניחו לשום אדמו"ר אחר לשגשג ולגדל.
וזהו הסיבה לאדמורי"ם אחרים שעזבו את העיר, כידוע.
הא לחמא עניא כתב:ספרן כתב:"באימה של ממש, דפקתי על דלתו של ראש הישיבה.
אני הייתי בחור צעיר בן 15, והוא ישיש בן 98, תלמידו המובהק של רבי שמעון שקאפ. זה היה בשוייץ, בחודש אלול, ואני רציתי לנסוע לראש השנה לאדמו"ר מוויזניץ-מאנסי בארה"ב. לא היה לי סיכוי של ממש, שכן חוקי הישיבה היו שבראש השנה ויום כיפור כולם נשארים בישיבה, ללא יוצא מן הכלל. הפחד שהיה לנו מראש-הישיבה, בלתי ניתן לתיאור. די היה במבט אחד שלו כדי להתחרט על היום שנולדת. אבל הייתי קצת חצוף ונחוש מאוד. דפקתי על הדלת, וחיכיתי. כעבור דקה, שמעתי קול עמוק ומבעית: יאאאא.
נכנסתי פנימה. ראש הישיבה אפילו לא הרים את מבטו, והמשיך לעיין בגמרא שלפניו. התקרבתי ואמרתי בקול רועד, אני רוצה לבקש רשות מהראש-ישיבה לנסוע לראש השנה לרבי מוויזניץ מאנסי. ראש הישיבה הרים את ראשו, נעץ בי מבט ואמר: "דא איז א בית אסורים, (כאן זה כמו כלא), כולם נשארים אחרי יום כיפור". הבטתי בו חזרה, ואמרתי לו: אני יודע שראש הישיבה לא מאפשר לנסוע לראש השנה, אבל המקרה שלי הוא יוצא דופן. הוא המשיך לנעוץ בי מבט, כאילו הייתי תרנגול אחרי כפרות. המשכתי, 'ראש הישיבה אמר בשיחה לפני כמה שבועות, שאנחנו בדור יתום, שאין כבר כמעט צדיקי אמת. הרבי מוויזניץ הוא משרידי הדור הישן, הראש-ישיבה הרי מכיר אותו, הוא נפל במקווה לפני שנתיים וכבר לא בקו הבריאות, אז אני רוצה לנסוע ולהספיק להסתופף בצילו'.
אני חושב שהוא די נהנה מהטיעון שלי, וארשת פניו המפחידה התחלפה בחיוך קל. אבל הוא לא ויתר כל כך מהר. 'אתה אומר משהו, אבל עשרת הימים של ראש השנה ויום כיפור הם הימים הכי החשובים בשנה, נו אז תטוס לרבי ותסתובב בטל כל הימים האלה, זה בלתי אפשרי. תישאר פה, ותיסע לרבי שלך לסוכות'. כאן שלפתי את הטיעון המנצח. 'הרבי מוויזניץ-מאנסי שונה משאר האדמורי"ם. כל בחור שמגיע אליו, צריך להביא 'שעות-צעטיל' (יומן שעות לימוד יומי), והרבי אף בוחן את הבחורים על לימודם. אני לא הולך להתבטל שם, אני אתכונן להיבחן אצלו שלוש מסכתות: סנהדרין, עבודה-זרה ונדרים'. בשלב הזה, ראש הישיבה התרכך, ואמר לי: 'אם כך, סע לחיים ולשלום, ותמסור ד"ש לרבי'.
כשנכנסתי אל חדרו של הרבי, הוא ישב עם קאפוטה פרחונית מוזהבת, שהייתה פתוחה ושעון הכיס בצבץ מהווסט שלו. תואר פניו היה מהמרשימים שראיתי בחיי. מצח גבוה, עיניים חכמות במשקפיים סטייל וודי אלן, וזקן לבן מהודר. הנחתי על שולחנו את ה'קוויטל', והוא שאל אותי איפה אני לומד. אמרתי לו שאני תלמידו של הרב קופלמן משוייץ. 'או הא, הוא כבר הזדקן ומאפשר לנסוע בראש השנה?' שאל הרבי. אפילו נכדו שלו שלמד בישיבה בשנים עברו, נשאר שם בחגים. עניתי לו שלא, וסיפרתי לו דברים כהוויתם. 'אם כך, תבוא בחול המועד ואבחן אותך על לימודך'.
בחול המועד נכנסתי שוב אל הרבי, והוא שואל אותי: על מה אתה רוצה להיבחן? מסכת סנהדרין, עבודה זרה ונדרים, עניתי. הרבי אפילו לא פתח גמרא, והתחיל לבחון אותי בעל פה. פרק אחר פרק, שאלה אחרי שאלה, שעה שלימה הרבי שואל ואני עונה. לחיי סמוקות, ראשי מסוחרר, אבל אני נחוש. התכוננתי לזה חודשים ארוכים. שאלה אחרונה, קשה במיוחד. אני מתקשה לענות, ושותק. אבל הרבי לא מוותר. הוא קורץ לי, במבט אוהב וערמומי, שאף פעם לא ראיתי כמותו. אני עוצם עיניים, מתאמץ, ואז נזכר. שניה אחרי שעניתי, אני מקבל סטירה של חיבה מהרבי. 'קענסטעך יא' (אז אתה כן יודע).
ואז הרבי לוחץ על כפתור הפעמון שעל שולחנו, והגבאי הזקן ר' ייעקל נכנס. הרבי אומר לו שיביא לו כיפה חדשה. הוא נדהם, אך יוצא מהחדר וחוזר עם כיפה. הרבי פושט את השטריימל שעל ראשו, מחליף כיפה, וזורק לי את כיפתו. 'קח לך, מגיע לך'. כמעט התעלפתי. זה היה אות חיבה הכי נחשק בחסידות, שעליו לא יכולתי לחלום. ואז הרבי ביקש מייעקל, הגבאי המיתולוגי, שיכתוב מכתב לראש ישיבה, שנבחנתי אצלו ועברתי בהצלחה. באותה שנה, הרבי כבר היה משותק בחצי מגופו, ולא כתב בידיו. הייתה לו חותמת. אבל הוא התעקש שברצונו לחתום בעצמו. הק' מרדכי בן חיים מאיר זצוקללה"ה.
מי הוא המספר??
זה היה עמך???
סיפור מיוחד שמשקף את הדעת תורה של אותם זקנים וצדיקים.
חזון-איש'ניק כתב:עדיף שלא תכיר את המספר...
אמרתי אחכמה כתב:הא לחמא עניא כתב:אראל כתב:העמיד קהלה נאה וחסודה עד להפליא, והפך את עיר מונסי לעיר חסידי, מלא וגדוש בתורה ויראה טהורה
ליתר דיוק:
הוא מרצונו עזב את ויליאמסבורג כי סבר שא"א לגדל ערליכע אידען בכזה שאון ובלגן של עיר, וע"כ הלך לארץ ומקום שממה "מאנסי" ושם פתח בכוחות עצמו את קהילתו עד שגדלה באופן יוצא מן הכלל בכמות ובאיכות.
זיעועכי"א.
הסיבה שעזב את וויליאמסבורג היתה
כי באותם הימים לא הניחו לשום אדמו"ר אחר לשגשג ולגדל.
וזהו הסיבה לאדמורי"ם אחרים שעזבו את העיר, כידוע.
חזון-איש'ניק כתב:, דהיינו לא העיר הסואן שמפריע לגדול ברוחניות, כמאחז"ל ישיבת כרים קשים, אלא לשגשג ולהגדיל את החסידות...
איזה בזיון, איזה עלבון
אמרתי אחכמה כתב:חזון-איש'ניק כתב:, דהיינו לא העיר הסואן שמפריע לגדול ברוחניות, כמאחז"ל ישיבת כרים קשים, אלא לשגשג ולהגדיל את החסידות...
איזה בזיון, איזה עלבון
חס ושלום.
כנראה שאין אתה מודע לה'רדיפות' שסבל. וד"ל
חזון-איש'ניק כתב:אמרתי אחכמה כתב:חזון-איש'ניק כתב:, דהיינו לא העיר הסואן שמפריע לגדול ברוחניות, כמאחז"ל ישיבת כרים קשים, אלא לשגשג ולהגדיל את החסידות...
איזה בזיון, איזה עלבון
חס ושלום.
כנראה שאין אתה מודע לה'רדיפות' שסבל. וד"ל
אניבאמת לא מודע, אבל אם יש מי שכתב שהסיבה לעבור היה ברוחניות, למה לך לכתוב שזאת לא הסיבה.
ובפרט אם אכן הסיבה כדבריך, הרי מונסי לא היה המקום המתאים לזה, היה לו לעבור לבורו פארק, או מקום אחר, מונסי היה יותר כפר מאשר עיר, מקום שמם לגמרי מבחינה גשמית, אבל עשיר בת"ח בעלי שם.
ברוז כתב:מודעה זו משקפת במעט את ההלוך ילך בקהילה נאה וחסודה זו...
אמרתי אחכמה כתב:חזון-איש'ניק כתב:, דהיינו לא העיר הסואן שמפריע לגדול ברוחניות, כמאחז"ל ישיבת כרים קשים, אלא לשגשג ולהגדיל את החסידות...
איזה בזיון, איזה עלבון
חס ושלום.
כנראה שאין אתה מודע לה'רדיפות' שסבל. וד"ל
אמרתי אחכמה כתב:חזון-איש'ניק כתב:, דהיינו לא העיר הסואן שמפריע לגדול ברוחניות, כמאחז"ל ישיבת כרים קשים, אלא לשגשג ולהגדיל את החסידות...
איזה בזיון, איזה עלבון
חס ושלום.
כנראה שאין אתה מודע לה'רדיפות' שסבל. וד"ל
דרומי כתב:ידוע שכל האדמו"רים הם בשלום זה עם זה. אולם לכל אדמו"ר יש גבאים, משמשים וכו' וד"ל
כדכד כתב:מתי נפטר האדמו"ר?
בסדר כתב:דכירנא מידי שנה בשנה במוצאי תשעה באב היו נוסעים לקרית וויזניץ בקיימישא לעיק בהרי הקעטסקילס, שם עשה סיום הש"ס בבלי, שגמר מידי שנה בשנה.
הא לחמא עניא כתב:דודי צח כתב:חזון-איש'ניק כתב:עדיף שלא תכיר את המספר...
כמדומה שהמספר הוא פורק עול
דהיינו???
נישט קיין איד??
בסדר כתב:זה היה באמת שונה מכל חסידות בעולם בכל התחומים, לא עשו שום פרסום, לא היה שם מעולם מעמדים וכינוסים יובל עשרים ויובל חמישים, לא תמונות ולא כתבות בעיתונות, כלום כלום. לה היה מעניין להם כלל מה שאומרים על החסידות. היה שם בראש השנה אלפים בלי גוזמא, אבל לא ידעו מזה בכלל. דבר אחד היה מעניין להם, לסדר ה"שעות צעטל" כדי שלא נבוש ולא נכלם בעת שנכנסים אל הרבי. העמיד חסידות מופרש מן העולם, אברכים כאניאקים כמש"כ שלא יודעים מהעולם כלום (בעיקר אצל הציבור במאנסי).
חזון-איש'ניק כתב:הפרישות שלו היה נורא.
זה עשרות שלא טעם טעם בשר בכלל, אף בשר עוף, וימי הפסח שהמנהג בויזניץ שלא אוכלים דגים, ומבשלים 'פאלשע פיש' מבשר, אז גם את זה לא אכל.
אכילתו היה באופן מתן ואיטי באופן קיצוני, בין כל כפית וכפית לקח הרבה זמן, וראינו את זה בשוה"ט איך שכל כפית הוא מגביה עד קרוב לפיו, ומניחו בחזרה, וחוזר חלילה כמ"פ עד שאכלו.
חזון-איש'ניק כתב: וימי הפסח שהמנהג בויזניץ שלא אוכלים דגים, ומבשלים 'פאלשע פיש' מבשר, אז גם את זה לא אכל.
הולך בטל כתב:בסדר כתב:זה היה באמת שונה מכל חסידות בעולם בכל התחומים, לא עשו שום פרסום, לא היה שם מעולם מעמדים וכינוסים יובל עשרים ויובל חמישים, לא תמונות ולא כתבות בעיתונות, כלום כלום. לה היה מעניין להם כלל מה שאומרים על החסידות. היה שם בראש השנה אלפים בלי גוזמא, אבל לא ידעו מזה בכלל. דבר אחד היה מעניין להם, לסדר ה"שעות צעטל" כדי שלא נבוש ולא נכלם בעת שנכנסים אל הרבי. העמיד חסידות מופרש מן העולם, אברכים כאניאקים כמש"כ שלא יודעים מהעולם כלום (בעיקר אצל הציבור במאנסי).
שמעתי שם מאחד בעת השבעה,
שבא' הצוואות הוא מזהיר גם לא לעשות מאמרים עליו, ועל תולדותיו,
מעניין אם זה אמת,
האם כבר התפרסם לרבים הצוואה?
אפרים זלמן כתב:חזון-איש'ניק כתב: וימי הפסח שהמנהג בויזניץ שלא אוכלים דגים, ומבשלים 'פאלשע פיש' מבשר, אז גם את זה לא אכל.
שמעתי שהיו מכינים בשבילו 'פאלשע פאלשע פיש', מתפו''א.
אגב, אני סקרן לדעת איך זה שויזניצאי הינו חזו'? קשור למורדים\רג"נ?
בסדר כתב:הולך בטל כתב:בסדר כתב:זה היה באמת שונה מכל חסידות בעולם בכל התחומים, לא עשו שום פרסום, לא היה שם מעולם מעמדים וכינוסים יובל עשרים ויובל חמישים, לא תמונות ולא כתבות בעיתונות, כלום כלום. לה היה מעניין להם כלל מה שאומרים על החסידות. היה שם בראש השנה אלפים בלי גוזמא, אבל לא ידעו מזה בכלל. דבר אחד היה מעניין להם, לסדר ה"שעות צעטל" כדי שלא נבוש ולא נכלם בעת שנכנסים אל הרבי. העמיד חסידות מופרש מן העולם, אברכים כאניאקים כמש"כ שלא יודעים מהעולם כלום (בעיקר אצל הציבור במאנסי).
שמעתי שם מאחד בעת השבעה,
שבא' הצוואות הוא מזהיר גם לא לעשות מאמרים עליו, ועל תולדותיו,
מעניין אם זה אמת,
האם כבר התפרסם לרבים הצוואה?
לא שמעתי, אבל שמעתי מא' מהמקורבים, שאחר פטירת אחיו בעל ישועות משה זצ"ל, הוציאו לאור ספר מעובדות ומופתים כו', והראו את הספר לאחיו האדמו"ר זצ"ל, ואחר שדפדף תוך הספר אמר: "השמר והזהר, פון מיר זאל מען אזא ספר נישט ארויסגעבן!"...
חזון-איש'ניק כתב:מה היה הוראתו בענין להזמין אמבולנס בשבת?
חזון-איש'ניק כתב:הפרישות שלו היה נורא.
זה עשרות שלא טעם טעם בשר בכלל, אף בשר עוף, וימי הפסח שהמנהג בויזניץ שלא אוכלים דגים, ומבשלים 'פאלשע פיש' מבשר, אז גם את זה לא אכל.
ח''ל קאליסק כתב:האם כבר התפרסם לרבים הצוואה?
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 130 אורחים