פרנקל תאומים כתב:לעומקו של דבר כתב:פרנקל תאומים כתב:אאל"ט ראיתי בעבר(אולי באינצקלופדיה של תדהר) שגם הגרחי"ל אויערבאך זצ"ל-ראש ישיבת שער השמים, היה חבר בהמזרחי או עכ"פ השתתף בועידותיה, וחושבני שהיתה שם לכך גם איזו אסמכתא. והנה הגרחי"ל היה אישיות תורנית פעילה ומוכרת בהישוב הישן, השתתף והיה מראשי הדוברים בכינוסים שונים של גדוה"ת, גם כשעלה על הפרק ענין גיוס בנות, השתתף בישיבתה המורחבת של מועצת גדוה"ת ואף נאם בפני חבריה...
בספר קול חוצב יש משל מחודד של קנאות שהיה מספר ר' שלום שחמיו אמר באסיפה אחת. (משל על העגלון שלקח את המוצרים לבִתה של האלמנה). אגב עיי"ש עוד מפיקחותו של הגרחי"ל.
והנה לנו דוגמא נוספת: ר' שלום זצ"ל היה קרוב ברוחו אל הקנאים(יש להדגיש: המינוח 'קנאים' בהודעותיי באשכול זה, אינו מכווין לאנשי נטו"ק או אפי' 'העדה' בצורה המוכרת לנו היום, כ"א למינוח שמקובל להשתמש בו כדי להגדיר את שתי הקבוצות החרדיות בישוב הישן דאז: 'חרדים-מתונים' ו'חרדים-קנאים'), והיה נשוי לביתו הגדולה של הגרחי"ל ממקורבי הגרא"י קוק...
ובאמת, דומני שבספר 'קול חוצב' יש הדים להתלבטויות שהיו לר' שלום בצעירותו בגיבוש השקפתו בזה. למשל, מובא שם תהליך התגבשות דעתו של הגה"צ ר' לייב חסמן בענין ("תאמרו להרב קוק ש'חצי חסמן' נשאר לו"...), ולא בכדי, שהרי ר' שלום ראה בר' לייב חסמן את רבו המובהק. ניכר גם שהספר, למרות היותו חדור רוח קנאות, נזהר יפה בכבודו של הגרא"י קוק כרום מעלתו (בין השאר מובא שם המעשה אודות רא"ז מלצר, רמ"מ עפשטיין ורא"י קוק, ששהו יחד בד'אצה[דבר בעיתו מה טוב...], וכאו"א מהם אמר בפני רעיו מסכתא שלימה שו"ט בע"פ מריש עד כלה: רא"ז-יבמות, רמ"מ-ב"ב, ורא"י-שבת, ונכתב שם שכ"א אמר את המסכת שאפיינה את אישיותו).
יפה אמרת.
אגב, לגבי הסיפור על שלושת הגדולים הנ"ל, ר' אברום הטיל ספק בתיאור בעסיסיות כדרכו.