- עצרת מספד והתעוררות.jpg (63.63 KiB) נצפה 12841 פעמים
אני יותר מתחבר לדברי מוחמד מאשר לדברי הרמח"ל, וזה בא לידי ביטוי במאמר.
"גזרה החכמה העליונה שיהיה האדם מורכב משני הפכים, דהיינו מנשמה שכלית וזכה, וגוף
ארציי ועכור, שכל אחד מהם יטה בטבע לצדו. דהיינו: הגוף לחומריות והנשמה לשכליות, ותמצא
ביניהם מלחמה". )דרך ה' לרמח"ל(
"צדקות היא מה ששלווה עמו הנפש ושלוו הלב; רשעות היא מה שגורם אי מנוחה לנפש ודפיקות
בלב. כאשר אתה תועה על מעשה כלשהו, הנח ידך על החזה ושאל את לבך: הדבר שמטריד את
לבך, הימנע מלעשותו" )וַאּבידה אּבן מַ עּבַ ד בשם מוחמד(.
נכון, שיש איזה ספקנות ועמידה מהצד במאמר. אבל זה כבר שייך לכף הקלע של אלה שנאמר עליהם "כל בואיה לא ישובון לא ישיגו אורחות חיים"
צורת הכתיבה זה מה שמצחיק אותך?אוצר החכמה כתב:מצאתי כבר את הכוונה"גזרה החכמה העליונה שיהיה האדם מורכב משני הפכים, דהיינו מנשמה שכלית וזכה, וגוף
ארציי ועכור, שכל אחד מהם יטה בטבע לצדו. דהיינו: הגוף לחומריות והנשמה לשכליות, ותמצא
ביניהם מלחמה". )דרך ה' לרמח"ל(
"צדקות היא מה ששלווה עמו הנפש ושלוו הלב; רשעות היא מה שגורם אי מנוחה לנפש ודפיקות
בלב. כאשר אתה תועה על מעשה כלשהו, הנח ידך על החזה ושאל את לבך: הדבר שמטריד את
לבך, הימנע מלעשותו" )וַאּבידה אּבן מַ עּבַ ד בשם מוחמד(.
וצחקתי על צורת הכתיבה. מוחמד לא היה פילוסוף או הוגה דעות אלא.. . כך שיכול למצוא חן בעיניך משפט שמייחסים לו אבל ממש מוזר להתבטא באופן שהתבטאת.
ולעצם העניין אני מקווה שאינך בוחר במה שהרגיע את הלב של מוחמד.
רעואל המדייני כתב:נשמח לשמוע את שיטתך ודרכך.
מקדש מלך כתב:רעואל המדייני כתב:נשמח לשמוע את שיטתך ודרכך.
שיטתי היא שדברי הרמב"ם הם מכלל התורה שניתנה למשה מסיני.
וכנ"ל דברי הרמח"ל.
ודבריהם נאמרו ברוח הקודש, וכל דבריהם כגחלי אש.
ואין להתבטא על דבריהם בביקורתיות, וודאי לא להעמיד דברי תלמידי חכמים בעלי שאר רוח בדורינו בשורה אחת עם דבריהם, וגם לא שורה אחת מתחת לדבריהם.
ישא ברכה כתב: ופעמים רבות הדברים בבחינת אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. ובשכלי הדל כל הסוגיה הזו עמומה וחתומה. אשמח לחכם שיאיר את עיניי בזה.
רעואל המדייני כתב:מקדש מלך כתב:רעואל המדייני כתב:נשמח לשמוע את שיטתך ודרכך.
שיטתי היא שדברי הרמב"ם הם מכלל התורה שניתנה למשה מסיני.
וכנ"ל דברי הרמח"ל.
ודבריהם נאמרו ברוח הקודש, וכל דבריהם כגחלי אש.
ואין להתבטא על דבריהם בביקורתיות, וודאי לא להעמיד דברי תלמידי חכמים בעלי שאר רוח בדורינו בשורה אחת עם דבריהם, וגם לא שורה אחת מתחת לדבריהם.
צודק. הגר"ל הוזכר רק כיוון שהוא דובר השיטה כיום, והנידון עלה באשכול עליו.
אם רצונך להכיר בין הראשונים את הבר פלוגתא האמיתי של הפילוסופים והמקובלים, הרי לפניך רבותינו בעלי התוס' שחיו את היהדות כפי פשטות התנ"ך והמדרשים.
לעניין היחס לתענוגי העולם, הנה הציטוט המפורסם על רבנו תם (מנהגי מהרי"ל, ליקוטים אות פג):
כלום ניתן לחשוב מעשה כזה על הרמב"ם או הרמב"ן?
יש לציין מידה נשגבה שהיתה במרן זצ"ל, והיא מידה שמצינו אותה במיוחד אצל גדולי ירושלים. שלמרות שהיה חי בצניעות ובקדושה לא היה זה בדרך של מלחמה תמידית, כמוותר על מנעמי החיים. לא היה לו 'עבודה' של פרישות וסיגוף, אלא שלא היה צריך כלל את מנעמי העוה"ז שהיו בעיניו חסרי ערך ודברים של מה בכך. וכמו כן הוא לא התאמץ להתנתק מן העולם, אלא מצא את הדרך כיצד ניתן לחיות חיי נועם ויישוב הדעת בחיים צנועים. על פניו היתה תמיד השראה של נועם ושמחה בלי כל רמז של מרירות, משום שהרגיש עצמו בשלימות הטוב כי ניתן ליטול את העולם בצורה צנועה וקדושה ולמצוא את נועם החיים בדרך זו, וכפי שכולם הכירוהו היה תמיד בנעימה וברגיעה ובשלווה. וזה דבר שהיה מצויין במיוחד אצל גדולי ירושלים למרות שהיו צנועים מאד והסתפקו במועט שבמועט, לא היה זה בדרך של ניתוק מהעולם, אלא השכילו איך לחיות בתוך העולם בצורה מקודשת. וכן לא היה להם סבר פנים חמורות, כי אם התעטרו ברוך אצילי והבעת פיוס.
הוה אמינא כתב:מיהו הרב רוזנברג? הוא ממשיך בדרכי רבו בדברי תורה רבי לייב מינצברג זצ"ל?
הוה אמינא כתב:מיהו הרב רוזנברג? הוא ממשיך בדרכי רבו בדברי תורה רבי לייב מינצברג זצ"ל?
אבק פורח כתב:לאחר קריאת המאמר של הרב רוזנברג התחדדה אצלי התחושה אשר חשתי גם באשכולות אחרים של אנשי פש"מ בפורום הזה: אני והם איננו קוראים פשט לאותו הדבר.
אתן דוגמא לדבר, כותב הרב רוזנברג במאמרו שיש לתמוה על המדרש שלוט האכיל למלאכים מצות מפני שהיה פסח דמה שייכות פסח לפני יצי"מ ומה שייכות פסח למי שלא היו אבותיו במצרים וכו' ועל פי שיטת פשוטו של מקרא המשלבת את הפשט עם הדרש הדברים מיושבים כי יש למצוא כמה הקבלות בין יציאת לוט מסדום ליציאת מצרים עניין מה שנמצאו בבית כל הלילה עד הבוקר ועניין ההתמהמהות וכדומה. אם כן נמצא שיש קשר רעיוני בין יציאת לוט מסדום ליציאת מצרים. עד כאן דברי הרב רוזנברג בקיצור נמרץ.
וכאן הבן שואל, וכי לזאת יקרא פשט? בעיני מציאת הקבלות רעיוניות ובלשניות הינה דרך חדשה בלימוד המקרא שהיא מאד מעניינת כשלעצמה אבל אל לה להתחבא מאחורי ההגדרה פשט. פשט הוא פירושם הפשוט של הפסוקים, ולא כל מה שעולה בדעת האדם כשהוא קורא אותם לרבות כל מיני אסוסיאציות והרגשים.
יתכן והדברים ראויים לאשכול נפרד ולא לתגובה באשכול הזה, אבל כך או כך אבקש מאחד מאנשי בית המדרש הנ"ל להגדיר מהו פשט לפי דעתו. כל מה שלא כתוב בחז"ל (או כלשון הרב ראצקר ללמוד בלי התיווך של חז"ל) אינו הגדרה מתקבלת על הדעת.
אבק פורח כתב:כת"ר אומר כך: הפשט הוא שלוט אפה מצות מפני המהירות, הדרש הוא שהיה פסח, לימוד הפשט בצורה יסודית מראה קשר בין יציאת לוט מסדום ליציאת מצרים. הבנתי נכון?
ואני שואל שוב. מדוע מציאת ההקשרים האלה נקראת עומק הפשט? את הספר של קמין אין בהישג ידי אבל אני לא שואל כרגע למה רש"י קרא פשט (הספר שלה הוא על רש"י, נכון?) אלא למה הרב רוזנברג קורא פשט.
ההגדרה היחידה שקיבלתי עד עכשיו מאנשי שיטת פש"מ היא "בלי חז"ל". האם עיקר המסר של שיטתכם הוא לעודד פרשנות עצמאית של התנ"ך? ואם כן למה אתם קוראים לזה "פשט"?
סליחה על ההתעקשות, אבל נראה לי שהדברים עומדים ברומו של עולם ועליהם לברר כשמלה.
אבק פורח כתב:איני יודע מה לומר.
כאן בפורום הופיעו כמה כותבים אשר הגדירו את עצמם כהולכים בעקבות הגר"ל מינצברג זצ"ל ושבח לימוד פשטי המקראות בפיהם. כעת כת"ר שנחשב (אאל"ט) מחשובי תלמידיו מתנער מכל הסיפור ואומר שאינו יודע להשיב מהו פשט ומהו דרש.
דורשי יחודך כתב:מה שנראה לי הוא שאלה שלא מייחסים חשיבות רבה לפשט ואינם רואים בו יסוד, לומדים מדרש חז"ל שפסח היה ומתחילים משם. ואילו המייחסים חשיבות ומרכזיות לפשט, נעצרים ושואלים את עצמם: הרי ברור שחז"ל לא התכוונו לומר שכך צריך המקרא להתפרש מיניה וביה לכל אחד שקורא אותו. יש רובד פשוט של הבנת הנקרא שכל מעיין ישר יכול ואמור להגיע אליו, וזה נקרא פשט. מאידך גיסא, הם סבורים, חז"ל הרי לא באו לחלוק ולעקור את ה"פשט." לכן הם רואים צורך להבין את מדרש חז"ל בהקשר של הפשט. זה מביא אותם לחפש קשר הדוק בין המדרש לבין הפשט. בזה מתגלה עומק בתוך הפשט. לזה הם קוראים "עומק הפשט" - כי כן ישנם כאלה שמתמקדים בפשט נטו ולא מעוניינים לראות איך הדברים מתיישבים עם חז"ל.
השם "עומק הפשט" איננו מתיימר, כפי הבנתי, לומר שהמהלך המסויים אותו הציע מישהו, הוא הוא עומק הפשט בפסוק זה, אלא את כל התחום והגישה, לבנות על הפשט הפשוט אבל לראות את העומק המתגלה בו ובדברי חז"ל שפירשוהו.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 115 אורחים