לכבוד יומא דהילולא של רבי ישועה הלוי, ב"ר יצחק, ראיתי להביא כמה פרטים אודותיו.
בהיברו, הובא ספרו "לי לישועה" במהדורת הטקסט של הרמב"ם ומפרשיו.
בתולדותיו הביאו: רבי ישועה ב"ר יצחק הלוי (מחכמי טיטואן שבמרוקו) נתייתם מאביו בעודו צעיר לימים, ועל כן לא זכה ללמוד מפי אביו תורה (מתוך הספדו על מות אמו). רבי יוסף חג'ואל - מחכמי טיטואן הגדולים, היה רבו המובהק בתלמוד ובהלכה. מילדותו עסק רבות בספרי החיד"א, וכדבריו: "כי בקטנותי ספריו היו לי למעייני הישועה ממש... וספריו היו לי לעזרה גדולה שהם דרופתקא דאורייתא תורה שלימה". רבי ישועה הצטיין בדבקותו הרבה בלימוד התורה, ולא פסיק פומיה מגירסא. גם בחכמת האמת שלט, ונודע גם כמקובל. לפרנסתו עסק במסחר, ומג'יבראלטאר עבר לליסבואה שבפורטוגל. על קהילה זו היתה השפעה כבירה מבחינה רוחנית עם בואו של רבי ישועה לשכון בה. שדרי"ם שבאו מארץ ישראל זכו להתקבל בביתו בכבוד רב, וזכו לסיוע של ממש לטובת עריהם. רבי ישועה זכה לבנים ובנות, זרע ברך ה', רודפי צדקה וחסד ואוהבי התורה ולומדיה. עוד מספריו: "אוצר החיים" - חידושים, פשטים ורמזים על תנ"ך, ש"ס, רמב"ם, שו"ע והגדה של פסח. "ישא ה'" - כנ"ל. רבי ישועה נפטר בשנת תרס"ו (1906) בליסבואה ושם נטמן.
עד כאן דבריהם.
בפתח ספרו, ראיתי שמתאונן על רבני זמנו ובמיוחד מחברי השותי"ם, שבמקום להזכיר את את דברי השו"ע וחידושם עליו, נצרכים להביא המקורות בש"ס ובפוסקים דברים אשר ימצא הקורא בנקל, ודבר זה לחכמה ייחשב עד "שאם יבוא מחבר או פוסק לכתוב דווקא אותה נקודה שחידש הוא וינפנו בי"ג ויסיר מעליו כל דבר אשר כל מעיין ישר יוכל למצוא בנקל נחשב כהיום הזה לחוסר חכמה ופלפול". הוא ממשיך שהם שוזרים את דבריהם בדברי הש"ס שאין נצרכים להם בהכרח, עד שאין זה פלפול אלא בלבול.
אפשר לומר שדבר זה נכון מאוד לימינו אנו, עד שישנם שבמהלך ציטוט כל המקורות בפתח תשובתם שוכחים את חידושם שלהם...