נוטר הכרמים כתב:ומעל הכל היה מעיין ועמקן עצום, עומק לפנים מעומק, ובדורינו אפשר לומר עליו מה שהרמב"ם כותב על הר"י מיגאש שהיה לו "לב מבעית בתלמוד",
סיפר ידידי רבי משה אהרן ריבלין שליט"א: בדידי הוה עובדא, באחת השבתות זכיתי להלך עם רבינו הגרש"א זצ"ל כברת דרך ארוכה למצות ביקור חולים. בדרך הילוכו לא פסק מלשוח בדברי תורה ברוב עונג ושמחה ובפנים מפיקות אורה. בתוך דבריו הזכיר כי יש מן האחרונים שסובר שאף שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי מ"מ אין איסור יחוד באח ואחות שנתגיירו מאחר שסו"ס ליבם גס זה בזו. לפתע קדרו פניו, הוא טפח על מצחו בחזקה, וקרא בקול נוגה: מי זה הוא האחרון שאומר זאת?! אוי ואבוי, איזו אבידה!... וכה המשיך ללכת בשתיקה רועמת כשכל כולו נתון במאמץ להשיב לעצמו את אבידתו, מדי פעם ממלמל בצער: 'אבידה שכזו, אבידה שכזו'.
כאשר הגענו למחוז חפצנו, רבינו הקדים לפנינו לעלות במדרגות. פתאום נעצר, הסתובב לעברנו, וקרא בפנים קורנות ובקול רווי אושר: זה המקנה בקידושין, בעשרה יוחסין'. מי עם היכנסו בבית ביקש את ספר המקנה, לקח בידו והראה לנו בפנים באצבעו..."
כעי"ז סיפר ידידי הרה"ג רבי יחיאל שטרנברג שליט"א:
בצעירותי היתה תקופה שעסקנו מעט בעניני זרעים. בהעדר ת"ח מזומנים לנו שמונחים בסוגיות אלו , נכנסנו לר' שמואל אויערבאך לדבר איתו בלימוד בסוגיות. תמיד היה מיד מונח בסוגיה. די היה להביא לו את דברי הר"ש בקצרה וכבר דבר מתוך הענין ממש. כמה פעמים שהר"ש הביא ירושלמי ודברנו על הירושלמי, טען שהוא לא מכיר כזה ירושלמי. תמיד פתח את הגמ' עיין בר"ש והסביר מה הפשט בירושלמי והיכן טעינו.
באחת הפעמים כששאלתי על הירושלמי שמובא בר"ש, השיב שהוא לא זוכר כזה ירושלמי. כדרכו, לקח את הגמרא ועיין בפנים. לפתע החויר כסיד, והרגשתי שהוא בזעזוע... הוא היה מנותק לחלוטין ואחרי מספר שניות פלט: "כן, יש כזה ירושלמי". הוא חזר בלהט כמה פעמים בקול רם על הירושלמי בפנים, אבל לא היה רגוע. איך שכח ירושלמי מפורש?! כמה דקות אי אפשר היה לדבר איתו. כשסגר הגמ' אמר בינו לבינו: צריך לחזור על כל זרעים מחדש.....
בררתי סמוך למעשה אצל מקורביו והם העידו שתקופה ארוכה קודם לכן לא עסק כלל בזרעים. אבל לשכוח ירושלמי מפורש?! זה לא עלתה על דעתו שהדבר אפשרי.
"ובענין זה בנותן טעם להביא את מה שסיפר לי מו"ר ראש הישיבה מרן הגאון רבי שמואל אויערבאך שליט"א [זצ"ל] שסיפר לו הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל ששמע ממרנא רבי ברוך בער מקמניץ זצ"ל שפעם התחיל את הזמן באמירת שיעוריו הנודעים שיצאו לשם ולתהילה בכל קצוות עולם הישיבות, והנה מרגיש רב"ב שלא מצליח בשיעוריו כדרכו. הלך הגרב"ד והסתגר במקום בודד וניסה שם לחזור על הסוגיות באופן שונה ושוב אמר שיעורים, אך שוב ראה שאין ברכה בעמלו, הלך וסגר את הגמרא, ונסע לאמו שהיתה אלמנה בעיר אחרת, למשך שבוע ימים, ושם סעד איתה בקר צהרים וערב, ועשה 'בדק בית' במה שצריך לעשות ולתקן, ואך יצא לשוח ולטייל עם אמו, ורק לאחר שבוע חזר לישיבה, ואז הרגיש בעצמו שחוזר לימים ראשונים בהצלחתו בתורה".
והסביר לי מו"ר רה"י שפעמים בכדי לזכות להצלחה בתורה צריך את הסיעתא דשמיא השמורה למי שנושא בעול עם חבירו".
מגופת חבית כתב:בספר בקוראי שמו ח''א עמוד צ-צא, כ' שם שרבי עקיבא ניסה ללמוד מ' שנה ולא עלתה בידו, האם מישהו יודע המקור לזה?
נוטר הכרמים כתב:ובכל זאת, ארצה לצטט קטע מאוד אופייני מתוך הספר, (אחד מתוך הרבה עדויות והנהגות אוטנטיות):"ובענין זה בנותן טעם להביא את מה שסיפר לי מו"ר ראש הישיבה מרן הגאון רבי שמואל אויערבאך שליט"א [זצ"ל] שסיפר לו הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל ששמע ממרנא רבי ברוך בער מקמניץ זצ"ל שפעם התחיל את הזמן באמירת שיעוריו הנודעים שיצאו לשם ולתהילה בכל קצוות עולם הישיבות, והנה מרגיש רב"ב שלא מצליח בשיעוריו כדרכו. הלך הגרב"ד והסתגר במקום בודד וניסה שם לחזור על הסוגיות באופן שונה ושוב אמר שיעורים, אך שוב ראה שאין ברכה בעמלו, הלך וסגר את הגמרא, ונסע לאמו שהיתה אלמנה בעיר אחרת, למשך שבוע ימים, ושם סעד איתה בקר צהרים וערב, ועשה 'בדק בית' במה שצריך לעשות ולתקן, ואך יצא לשוח ולטייל עם אמו, ורק לאחר שבוע חזר לישיבה, ואז הרגיש בעצמו שחוזר לימים ראשונים בהצלחתו בתורה".
והסביר לי מו"ר רה"י שפעמים בכדי לזכות להצלחה בתורה צריך את הסיעתא דשמיא השמורה למי שנושא בעול עם חבירו".
כשקראתי את הדברים עצרתי לרגע, מדובר כאן במצוות כיבוד אם ולא בנושא בעול עם חבירו. האם אמנם זוהי טעות?
אני משער שלא. כיבוד אם זו מצוה גדולה. לא זה מה שחיפש רב"ב. הוא חיפש תורה אחרת. תורה של נושא בעול. תורת חסד, עם כל העמקות של רב"ב. את החסד מהסוג הזה הוא נסע כדי לקיים עם אמו.
מתוך קהלת עדת ישורון
הרב יצחק שכטר
דרופתקי דאורייתא כתב:כבר נידון בפורום החיבור שיצא לקראת פורים, כביכול מתורתו של הגרש"א זצ"ל, שהתפרסמה מודעה על כך בעיתון הפלס שזה שקר וכו'.
מצו"ב החיבור הנ"ל.
... רגלים לדבר שאינו מתורת הגרש"א זצ"ל. זה מאד זר ומוזר. יבואו תלמידיו ויעידו.
יצא לי לראות גם איזה עלון בדרך זו. (ראיתי רק פ"א באיזור שבועות, ואיני יודע אם יש עוד מעלונים אלו).
מי זה המחבר? מה המטרה?
לענין כתב:דרופתקי דאורייתא כתב:כבר נידון בפורום החיבור שיצא לקראת פורים, כביכול מתורתו של הגרש"א זצ"ל, שהתפרסמה מודעה על כך בעיתון הפלס שזה שקר וכו'.
מצו"ב החיבור הנ"ל.
... רגלים לדבר שאינו מתורת הגרש"א זצ"ל. זה מאד זר ומוזר. יבואו תלמידיו ויעידו.
יצא לי לראות גם איזה עלון בדרך זו. (ראיתי רק פ"א באיזור שבועות, ואיני יודע אם יש עוד מעלונים אלו).
מי זה המחבר? מה המטרה?
מטביעות עינא, זהו העלון המדובר.
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=11139
כמדומה שבשנת תשכ"ה באתי בבוקר מוקדם [לפני שיש הרבה אנשים] להקביל פני רבי הגאון רש"ז אורבאך זצ"ל בחוה"מ סוכות. ישבנו בסוכה והרב זצ"ל דיבר דברי תורה. במשך הזמן יצאו חלק מבני ביתו לתפילת שחרית [למיטב זכרוני היה לפני סוף זמן ק"ש]. הוא קצת התרעם ואמר לי שהם הולכים מאוחר לשחרית, כי אתמול בערב היה חידון התנ"ך העולמי, ואחד המשתתפים היה בן תורה ר' יום טוב קרסניאנסקי. הוא גם "קידש את השם" שכאשר נשאל [ע"י ד"ר יוסף בורג שהיה יו"ר חבר השופטים] לומר מספר מקומות שרואים ששאול היה בעל ענווה, הוא התחיל לומר 'הנה הוא נחבא אל הכלים' וחזר בו. ד"ר בורג אמר לו – כן, כן תגיד. אך הוא סירב כי חז"ל דרשו ששאל באורים ותומים, ולא רצה להגיד נגד חז"ל.
הרב זצ"ל ממש כעס. הוא אמר – הרי אמרו חז"ל [שבת סג, א] 'אין מקרא יוצא מדי פשוטו'. חוץ מזה, אם שאול לא היה בעל ענווה, למה הלך לשאול באורים ותומים. הרי היה בטוח שהוא ראוי למלכות. רק בגלל שהיה בעל ענווה, חשב שיש טעות, כי הוא לא מתאים, לכן הלך לשאול באורים ותומים, וזה גם פשוטו של מקרא.
הוא אמר לי – זה קידוש השם? בשביל זה כומר אולי מיסיונר זכה בתואר.
בברכה"ת, חג שמח,
יהושע בן-מאיר
נהר שלום כתב:בהקשר למה שנכתב כאן בביאור הפסוק עץ חיים היא למחזיקים בה וכו', קבלתי מהרב יהושע בן מאיר:כמדומה שבשנת תשכ"ה באתי בבוקר מוקדם [לפני שיש הרבה אנשים] להקביל פני רבי הגאון רש"ז אורבאך זצ"ל בחוה"מ סוכות. ישבנו בסוכה והרב זצ"ל דיבר דברי תורה. במשך הזמן יצאו חלק מבני ביתו לתפילת שחרית [למיטב זכרוני היה לפני סוף זמן ק"ש]. הוא קצת התרעם ואמר לי שהם הולכים מאוחר לשחרית, כי אתמול בערב היה חידון התנ"ך העולמי, ואחד המשתתפים היה בן תורה ר' יום טוב קרסניאנסקי. הוא גם "קידש את השם" שכאשר נשאל [ע"י ד"ר יוסף בורג שהיה יו"ר חבר השופטים] לומר מספר מקומות שרואים ששאול היה בעל ענווה, הוא התחיל לומר 'הנה הוא נחבא אל הכלים' וחזר בו. ד"ר בורג אמר לו – כן, כן תגיד. אך הוא סירב כי חז"ל דרשו ששאל באורים ותומים, ולא רצה להגיד נגד חז"ל.
הרב זצ"ל ממש כעס. הוא אמר – הרי אמרו חז"ל [שבת סג, א] 'אין מקרא יוצא מדי פשוטו'. חוץ מזה, אם שאול לא היה בעל ענווה, למה הלך לשאול באורים ותומים. הרי היה בטוח שהוא ראוי למלכות. רק בגלל שהיה בעל ענווה, חשב שיש טעות, כי הוא לא מתאים, לכן הלך לשאול באורים ותומים, וזה גם פשוטו של מקרא.
הוא אמר לי – זה קידוש השם? בשביל זה כומר אולי מיסיונר זכה בתואר.
בברכה"ת, חג שמח,
יהושע בן-מאיר
לייטנר כתב:נהר שלום כתב:הוא אמר לי – זה קידוש השם? בשביל זה כומר אולי מיסיונר זכה בתואר.
בברכה"ת, חג שמח,
יהושע בן-מאיר
גיזונטע קאפ כתב:לייטנר כתב:נהר שלום כתב:הוא אמר לי – זה קידוש השם? בשביל זה כומר אולי מיסיונר זכה בתואר.
בברכה"ת, חג שמח,
יהושע בן-מאיר
צ"ע
http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/ ... k=9C10648F
בן ירושלים כתב:בזכרוני שבתור בחור צעיר התארחתי באיזו שבת בבני ברק ודודי שהיה חניך סלבודקא הראה לי בגאוה את ר' יו"ט קראסיאנסקי.
מאז הרבה מים זרמו בירדן : מה כיום לציבור החרדי על כל גווניו עם חידון התנ"ך לנוער ולמבוגרים. ?
אגב זה אציע לפתוח אשכול מיוחד לענין זה כי דומני שזה משקף את השינויים שעברה החברה החרדית בהרבה תחומים.
לכמה מהמבוגרים יותר כאן יש כמה זכרונות מענינים מחידונים אלו.
מה עוד שזה נבלע בתוך אשכול על הגר"ש שדומני שלא הקדיש אפילו כמה דקות מחייו להתייחס לנושא.
גיזונטע קאפ כתב:כיום הציבור החרדי לא יודע תנ"ך, ואולי אפילו לא רואה ערך בידיעת התנ"ך
ובנוסף אתה צודק שהציבור החרדי כבר לא נמצא בכל האירועים הממלכתיים האלו
בן ירושלים כתב:גיזונטע קאפ כתב:כיום הציבור החרדי לא יודע תנ"ך, ואולי אפילו לא רואה ערך בידיעת התנ"ך
ובנוסף אתה צודק שהציבור החרדי כבר לא נמצא בכל האירועים הממלכתיים האלו
אם יהיה אשכול על זה אכן שווה להיכנס לענין. דומני שאי ידיעת התנ"ך זה לא רק כיום אלא בדר"כ גם לפני עשרות שנים. נושא החידון הוא ענין אחר ולא בדווקא לידיעה או אי ידיעה של התנ"ך.
לארץ ולדרים כתב:בן ירושלים כתב:גיזונטע קאפ כתב:כיום הציבור החרדי לא יודע תנ"ך, ואולי אפילו לא רואה ערך בידיעת התנ"ך
ובנוסף אתה צודק שהציבור החרדי כבר לא נמצא בכל האירועים הממלכתיים האלו
אם יהיה אשכול על זה אכן שווה להיכנס לענין. דומני שאי ידיעת התנ"ך זה לא רק כיום אלא בדר"כ גם לפני עשרות שנים. נושא החידון הוא ענין אחר ולא בדווקא לידיעה או אי ידיעה של התנ"ך.
אני חושב שכיום הציבור החרדי יודע יותר תנ"ך מלפני כמה עשרות שנים
גיזונטע קאפ כתב:יותר מלפני 30 שנה, לא יותר מלפני 60 שנה
היה רגיל לתמוה, שבשמחת תורה עורכים הריקודים והשמחה קודם שמסיימים התורה בפועל, גם בלילה וגם ביום, ואילו לאחר שסיימו כבר כמעט אין עורכים הקפות וריקודים כלל, רק מעט נוהגים להקיף בשנית אף אחר קריאת התורה.
היה תמה שבשבת מברכים אין אומרים אב הרחמים, וכולי עלמא מודו בזה, והגר"א אף מחמיר בזה ביותר גם בשאר שבתות שלדעת אחרים אומרים, והלא מה שמברכין החודש אינו אלא זכר לקידוש החודש, אבל השבת קודש קדושתה גבוה מעל גבוה שאין למעלה ממנה, היום המקודש ביותר, וקדושתה לבד אינה מועילה שלא לומר אב הרחמים רק ברכת החודש היא שגורמת לזה, אתמהה.
[/quote]נוטר הכרמים כתב:בחול המועד הגיע לידי ספר חדש 'רשפי אש' ממשנת רבינו זצוק"ל, לקט אמרים שנשמעו מפיו ונכתבו קרוב מאוד לצורת אמירתם. קרוב לחמש מאות עמודים.
שומע ומשמיע כתב:נוטר הכרמים כתב:בחול המועד הגיע לידי ספר חדש 'רשפי אש' ממשנת רבינו זצוק"ל, לקט אמרים שנשמעו מפיו ונכתבו קרוב מאוד לצורת אמירתם. קרוב לחמש מאות עמודים.
[/quote]נוטר הכרמים כתב:בחול המועד הגיע לידי ספר חדש 'רשפי אש' ממשנת רבינו זצוק"ל, לקט אמרים שנשמעו מפיו ונכתבו קרוב מאוד לצורת אמירתם. קרוב לחמש מאות עמודים.
הכותב הוא תלמיד מקורב מאוד שיצק מים ושימש טובא יותר מעשר שנים. הרבה דברים כבר באו בדפוס בספרים השונים, הן מן השיחות והן מן העובדות שלוקטו בסוף כל מדור בשם 'תחת השיחים', אבל בין הבתרים יש גם הרבה דברי חפץ חדשים.
בעמ' רנז:היה רגיל לתמוה, שבשמחת תורה עורכים הריקודים והשמחה קודם שמסיימים התורה בפועל, גם בלילה וגם ביום, ואילו לאחר שסיימו כבר כמעט אין עורכים הקפות וריקודים כלל, רק מעט נוהגים להקיף בשנית אף אחר קריאת התורה.
בענין זה שמעתי מת"ח ששאל זאת להגרי"י קלמנוביץ שליט"א ברפו"ש, וצידד בדרך צחות שאולי השמחה היא על הקריאת שמו"ת...
נוטר הכרמים כתב:בעמ' קפז:היה תמה שבשבת מברכים אין אומרים אב הרחמים, וכולי עלמא מודו בזה, והגר"א אף מחמיר בזה ביותר גם בשאר שבתות שלדעת אחרים אומרים, והלא מה שמברכין החודש אינו אלא זכר לקידוש החודש, אבל השבת קודש קדושתה גבוה מעל גבוה שאין למעלה ממנה, היום המקודש ביותר, וקדושתה לבד אינה מועילה שלא לומר אב הרחמים רק ברכת החודש היא שגורמת לזה, אתמהה.
שומע ומשמיע כתב:כל עוד שלא נפתח אשכול מיוחד..
נזכרתי באנקדטה שסיפר לי הגרמ"מ פרבשטיין, איך שישבו החברים בחברון ליד הרדיו והקשיבו לדו"ז להבחל"ח הג"ר שמחה כהן זצ"ל נבחן במבחן הנ"ל.
[ד"א הוא מהתרגשות נפל בשאלה שמסתמא כל אחד כאן יוכל לענות]
גלאגוזים כתב:שומע ומשמיע כתב:כל עוד שלא נפתח אשכול מיוחד..
נזכרתי באנקדטה שסיפר לי הגרמ"מ פרבשטיין, איך שישבו החברים בחברון ליד הרדיו והקשיבו לדו"ז להבחל"ח הג"ר שמחה כהן זצ"ל נבחן במבחן הנ"ל.
[ד"א הוא מהתרגשות נפל בשאלה שמסתמא כל אחד כאן יוכל לענות]
כמדומני שהשאלה היתה היכן נזכרת המילה 'ספל' בתנ"ך.
והוא שכח דווקא את זו המוזכרת בהפטרת פ' בשלח.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 172 אורחים