אזל גברא דמיסתפינא מיניה - הגאון בעל משמר הלוי זצ"ל

[לולי דמיסתפינא]

זכיתי כבחור חסידי להשתתף עשרות פעמים בשיעוריו של הרב זצ"ל, תענוג צרוף, ואף לזכות לתשומת לבבו על פי דרכו, ויש נקודות שהכותב ר' דוד בלוך מטיב לתאר בכשרון עז.

יישר כח למי שטרח להביאו בכאן.

[נוטר הכרמים]

שבוע וחודש טוב.

ישנם כמה תיאורים ונקודות מאוד מדויקות בדברי בלוך. עם שקשה לי להסכים לאיש ולדעותיו ההרסניות,
ומקיש זכירה לעשיה, תוהה על הראשונות ומחטיא באחרונות, אבל הכתיבה היא כשל אחד שישב ב'ירחי כלה' והכיר...

נקודה מאוד חזקה ונוגעת ללב, היא דרישת ההכלה כלפי אדם שיותר קנאי ו'צדיק' ממך.
תוכל לגלות כל פעם מחדש, את אותם אנשים אוהבי ישראל שמצרים על חוסר ההגינות,
לבם חשב להתפקע מרוב אהבת ישראל כלפי המקילים והפשרנים וכו',
ואילו כלפי המחמירים והקנאים מהם הם נעשים ביקורתיים להפליא.

[פרנקל תאומים]

שבוע טוב וחודש טוב!

מכאן ואילך אשתדל להתייחס לדברי החברים שהוסבו על דבריי, איש כפי מהללו וכפי מעללו..
מראש אציין שנכתבו כאן דברים יפים וחשובים מאד שנראה שרק בשבילם כבר היתה שווה כל ההודעה שלי משבוע שעבר. ויש''כ לכל מי שכתב דברי טעם. מה שלא אספיק להתייחס עכשיו, אתייחס בלי נדר בשעות הלילה המאוחרות.



וזה החילי:

פרנקל החכם בעיניו,
הגרמ"מ בסה"כ מצטט את הגר"י אברמסקי, האם הוא חשוד על שקר ח"ו?!
אל תשליך את התסכולים שלך על דמויות הוד שאם תשחיר שיניך בתעניות אולי תבין אפס קצה שיחם ושיגם אפי' בדברי חולין.
אם צר לך על מקום גידולך ומוצאך - לבנו אתך.

אינני יודע אם פרנקל חכם בעיניו או לא, אבל עכ''פ ברור לכל בר בי רב דחד יומא שהגרמ''מ לא מצטט את הגר''י אברמסקי זצ''ל מילה במילה, אלא שעצם הרעיון הוא של הגר''י אברמסקי, אבל הניסוח הארוך עם כל הסופרלטיביים והעסיסיות הוא כמובן של הגרמ''מ. פלא שצריך לכתוב זאת.


ולא, לא צר לי בכלל, לא על מקום גידולי ולא על מוצאי (אשכנזי אגב..). תודה לה' על כל הטובות אשר גמלני. יתן ה' ברכה גם אצלך כהנה וכהנה וכהנה.
וגם אין בי שום תסכולים, הכל בסדר. תודה על הדאגה.

אגב, זה קצת נראה שלך יש כל מיני תסכולים. לא משנה. לא אתחוב את אפי. העיקר שיהיה לך רק טוב.

[פרנקל תאומים]

הגרמ''מ שולזינגר זצ''ל היה ''גיווארנער'', ומכאן הקיצוניות הגדולה שלו. זו תופעה מוכרת מאד אצל ''גיווארנער'ס'' בכל החוגים.
הגרמ''מ נולד בחוג תלמידי ישיבת ''מרכז הרב'', ואביו שהיה נערץ עליו מאד, הג''ר יצחק זצ''ל היה תלמיד ואברך מובהק של ישיבת מרכז הרב והגראי''ה קוק, וגם השתייך ל''המזרחי''. גם הגרמ''מ עצמו למד ב''מרכז הרב'' עד שעבר לסלובודקא.

בצערי ורתיחת ליבי כי רב, ועל זלזול מחפיר בכבוד התורה וחכמיה, באשכול נכבד זה - אכתוב את הדברים הבאים:

תגובה מבישה זו הינה בורות וסכלות גם יחד.
הוא זצ"ל באופן נדיר ביותר, היה לו טעם זקנים ממש, כבר מגיל צעיר מאוד.
ושימש את כל גדולי הדור באופן נדיר, והם החזירו לו מלא חפניים חכמה.
והיה איש אמונם של גדולי הדורות כפשוטו.

אלא מאי, מי שמודד את רבו לפי עיקשות לבו - כותב דברי הבל ונבלה כאלו.
הרי הוא היה האדם השלם בכל מידות שמנו חכמים, וזכה לכתרה של תורה בקניני החכמה בשלמות, ועל כולם ענוותנותו הנפלאה.
ותחת מה שעולם בני התורה הכירו והתחמם לאורו לפי ערכו העצום באמת איש, ומדעת זקנים שהשכיל להעביר ברוב חן וענווה עשרות בשנים, קם פה עם הארץ, ובטינה שבליבו מודדו בזרת קטנה של עמי ארצות שינקו ממקור שאינו טהור (והנה דוגמא של סתירה למטבע געווארענער מער ווי א-געבארענער).
וכו' וכו' וכו' וגו' ואכמ''ל.

ובתגובה לר' נוטר:

ארצה להבהיר שמפאת הצניעות סיימת תגובתך במילים לא ברורות: "ההתרכזות בכל מיני פינות השנויות במחלוקת היא מעין כפיות טובה",
שממנה יכול להשתמע שהיו פינות שנויות במחלוקת אודותיו. ופשיטא ופשיטא שלא היא. כי הוא כל כולו מסורה וישרות דלית בה טימא. וממש זוהי כותרת האשכול "אזל גברא דמסתפינא מיניה".
אלא פינות 'השנויות במחלוקת' שכתבת, הם בליבות אנשים, ברבות השנים. והם אשר חייבים להכיר טובה גם על המעט שיש בהם.
כל מי שרק פותח את מתק לשונו בספריו, יראת שמים מתקבעת בליבו

ר' קו ירוק יקירי,
שמחתני עד בלי די!

אתה פשוט כישרון מבוזבז! עזוב אותך מגבולות הארץ וטופוגרפיה של אר''י, אתה צריך לכתוב מאמרי מערכת!


נ''ב:
להוציא מליבם של קרתני השוק וזאטוטיו: מעלותיו הנפלאות של הגרמ''מ זצ''ל ידועות היטב לכולם, ואיש לא יכול לקחת אותן ממנו, ובוודאי שלא עלה בדעתי להמעיט בכבודו כמלא הנימה, כפי שברור לכל מי שעיניו קבועות לפנים ולא לאחור. אזכרה ימים מקדם בשומעי את לקחו בביהמ''ד ירחי כלה וכו' וכו' וכו'.

נ''ב2:
מרתק להיווכח כיצד כל הצדיקים המופלגים שלא מהססים לזלזל ולהכפיש ולעפר בעפר ובאפר, או במקרה הטוב רק להמעיט בכבודם של ת''ח מובהקים שאינם נושאים חן בעיניהם כי אינם נמנים על המנעד צר האופקים שלהם (ובשעת הדחק, בגוונא שהת''ח המוכפש נמצא בקונצנזוס שקשה להתמודד איתו, אזי שולפים את החזו''א הידוע שידיעת תכונתם ואופיים של החכמים הן גופי תורה..), והנה לפתע נתהפך עורם, והם קופצים כנשוכי נחש ומפעילים את כל הארטיליריה הכבידה שלהם בשל דברים שנכתבו פשוטים וברורים לכל ילד (ואין בהם חלילה שום פגיעה בכבוד התורה, להיפך הם מעמידים דברים באור נכון ומלמדים זכות).

[קו ירוק]

נ"ב3
חשבתי שרמת הפורום מחייבת תגובות רציניות יותר.
אך התאכזבתי ששוב ושוב לא. וכמאמר הכתוב משלי כו יא

[עקביה]

דברים שכתב עליו הרב דוד בלוך:

יישר כח!

(לבי אומר לי שהערה ח' יש בה יותר מקורטוב אמת).

[פרנקל תאומים]

בהתייחס לדברים שנאמרו מעלה. על קיצוניות שמקורה בגרות. צר לי אבל זוהי קביעה שטחית, של מי שלא הכיר ולא ידע, וממילא לא נגע ולא פגע. רמ"מ אמנם למד במרכז הרב והיה בנו של אביו, אבל מנערותו ממש דבק בדודו הגה"צ ר' זאב, והשקפתו התעצבה על ידו. מה שהוביל לחיכוכים רצופים בישיבה.

מאידך, היתה לו הערכה גדולה לדמויות אותם הכיר ושעל שמם גדל בטל נערותו, בשיחות פא"פ שמעתי ממנו ביטויי הערצה מופלגים ביותר על הרב קוק (ממה שקיבל מסבו רא"ח, משמשו של הרב זצ"ל), על הרב הרצוג (על טוב ליבו וגאונותו) ואפילו על אשתו הרבנית שרה הרצוג שנואת הקנאים (על חלקה הגדול בבניית מקואות), על הרב הנזיר ( דמותו הנקיה ושיעוריו המיוחדים) ועוד ועוד.

ערש גידולו איפשר לו לדעתו להבחין בסטיות שאחרים לא הבחינו והוא היה מבקר אותם לפי דרכו ובסגנונו.

הקיצור הוא היה הרבה יותר מורכב ממה שניתן לצייר, ולכן האזהרה הידועה על מי שלא ידע שלא יגע במיטה, נכונה כלפי איש קדוש זה שבעתיים.

יש''כ גדול על הדברים החשובים היפים והמעניינים עד מאד! הם בהחלט מהווים השלמה נצרכת להכרת דמותו של הגרמ''מ זצ''ל באורה הנכון ובאופן פחות חד מימדי. אמנם אני לא כ''כ רואה כאן סתירה לדברים שכתבתי. אדרבה..


על הערצתו להגראי''ה קוק זצ''ל כתב גם ר' דוד בלוך הנ''ל.

[קו ירוק]

דברים שכתב עליו הרב דוד בלוך:

יישר כח!

(לבי אומר לי שהערה ח' יש בה יותר מקורטוב אמת).

על אות ח' הנ"ל, מה נמלצו דבריו של מרן הגראב"ו הי"ד: עד שנחשוב את גדולינו כמי שנתפסו לקנאות, נחשוב אותנו כמי שנתפסנו לפשרנות..

[פרנקל תאומים]

גם הגרמ''מ עצמו למד ב''מרכז הרב'' עד שעבר לסלובודקא.

רק להעיר ש"מרכז הרב" בזמנו לא היתה דומה כלל למה שמוכר בזמנינו. ציבור התלמידים היה מאוד שונה. היו שם גם בחורים עם חליפות ארוכות וכובעים ירושלמים וכו'.

אני לא חושב שהתיאור שלך מדויק לתקופה של רמ"מ, בה עמד בראש הישיבה הרצי"ה, אלא לתקופה מוקדמת יותר.

כן כדברי ר' איש ספר. הלא הגרמ''מ למד שם באמצע/סוף שנות התש''י. שום מגבעת ירושלמית לא היתה שם אז...

וחוץ מזה, גם בתקופה הקדומה יותר, אף שהישיבה היתה קרובה יותר בסגנונה לשאר הישיבות, עדיין בלי ספק רוחו של הגראי''ה קוק חפפה עליה, על ראשיה ועל תלמידיה. הישיבה היתה דבוקה ברוח הגראי''ה קוק ומשנתו, ולא נראה שעניין הכובע והחליפה משמעותי כ''כ... בזמנם כל אנשי המזרחי התהלכו בכובעים וחליפות ויש שגם בשטריימלים וחלאטלא'ך..

[פרנקל תאומים]

אוסיף דבר מה על קודמיי.
כשיצא הספר פניני קהילות יעקב לפני למעלה מ30 שנה , היינו מספר אברכים אצל רבינו הגר"ש אויערבאך זצ"ל והספר היה מונח שם על השלחן, אחד מהאברכים עלעל בספר ופנה אל הגר"ש בתרעומת ובזלזול: "מה צריך את כל התיאורים , באיזו שעה הוא נכנס לחדר, ומה בדיוק הסטייפלער אכל, ומי היה בדיוק שם וכו'" . הגר"ש תקע בו את המבט הידוע שלו כשלא היה מרוצה ממי שהוא , ואמר : נכון, אבל זה הסגנון שלו. אבל הספר חשוב מאד בעיקרי הדברים וההנהגות של הסטייפלער" ויש בו דברים חשובים ביותר. בהמשך הדברים היה ניכר כמה הערכה היתה לגר"ש לגרמ"מ על גדלותו. למרות שלא תמיד התחבר לכל הסגנון שלו.
בהיותי בחור היינו רגילים לזלזל בו בגלל המבט התיכוניסטי שלנו והיה קשה להכיל את "הקיצוניות" שלו. (בשניים זלזלו אז בגרמ"מ שכונה ממ"ש, ובגרח"ש קרליץ שכונה חש"ק). פעם כשבחורים דברו עם הגר"מ זילבר שליט"א שהרבה להתכתב עם הגרמ"מ והכירו עוד מתקופת סלבודקה, הוא העמיד לנו קצת את הפרופורציות במי מדובר ובאיזה 'פארנעם' הוא.
[כנראה שלגיווארענער יש שני קצוות - לפעמים הוא אפוי מדי, ולפעמים הוא נשאר אפוי במקצת-"נא"...]


היו בגרמ"מ אכן "פינות" שבהם לא הסכימו עמו ועם דרכו גם גדולי תורה כמו למשל בענין ה"נעבעך אפיקורוס" של ר' חיים מבריסק שלדעת גדולים וטובים הוא הפריז על המידה בענין י"ג העיקרים, אבל זה לא מקהה במאומה את הגדלות התורנית והאישית שלו כאחד ממיוחדי הדור בהכל.

וכו'.

יש''כ על הדברים היפים, הם ברורים ופשוטים. (ואף שזה פשיטא, אציין ליתר ביטחון שאני כמובן מסכים עם כל מילה).

[פרנקל תאומים]

לעניות דעתי, יש לחדד כאן נקודה נוספת.
מבלי לאמוד את גדלותו העצומה בידיעת התורה כאחד מגדולי הדורות;
את ה'זכות ראשונים' בשיעור 'דף היומי' בעיון לפני שקמו כל הגליונות והעלונים;
את המושגים המרוממים בחסד וצדקה כפשוטו, בגופו ובממונו, בממדים עצומים וכבירים, הרבה טרום הקופות הממוסדות;
את הטירחה ומסירות הנפש להנחלת תורה בטהרתה ובמתיקותה בכל רחבי הארץ (כולל המערכה נגד ישיבות תיכוניות!!),
הרי הוא זה שהביא לעולם את רוב ככל הסיפורים הטובים על גדולי ישראל!
[...]
ההתרכזות בכל מיני פינות השנויות במחלוקת היא מעין כפיות טובה
על כל ה'יש' הגדול שהינו בזכותו ממש!!

אין חולק על כך שהוא היה מתמיד מיוחד, בעל ידיעות עצומות בש"ס ובעל מתק שפתיים גדול.
אבל גם אי אפשר להתעלם מכך שהוא היה 'אישיות' במלוא מובן המילה.
אדם שמרוב התמדתו היה מתיישב מיד לאחר 'עושה שלום במרומיו' ומתחיל בשטייגן, למרות שהיו מתפללים בד' אמותיו, הוא דוגמא מפעימה לאיש שאין לו ברירה אלא לשבת משום חוליו, רק שאצלו היתה זו מחלת אהבה לתורה ולא חולשת הגוף. ומ"מ זו דוגמא ל'טיפוס' מסוים בעל קיצוניות.

והוא הדין לשיעוריו בהשקפה, שרבים מהשומעים נהרו אליהם בחדווה לא רק כדי ליישר את לבם אלא גם כדי לחוות את האקשן וה'לשון הרע לתועלת'.

חשוב להכיר במעלותיו, אבל גם חשוב שתכירוהו ב'אופיו האמיתי' (כלשון החזו"א).

אם יש אנשים שמתרכזים בפינות השנויות במחלוקת, אתם יכולים לאזן עבורם את התמונה תוך הבנת המורכבות שבגללה הם הגיעו לכך.
ואם אותם אנשים נמנים על הקבוצות שהוא טרח לדבר בגנותם, על אחת כמה וכמה.

דברי חכמים כדרבנות וכמסמרות נטועים.

מתקשה קצת להבין את ההתגוללות על פרנקל תאומים.
בעיני זה לימוד זכות.
למרות גדולתו של הגרמ"מ שאין עליה חולק, ישנם נקודות קשות לעיכול בהנהגתו והשקפתו. אין צורך להסתיר זאת.
פרנקל תאומים מנסה להסביר, ספק לעצמו ספק לאחרים, מה היסוד הנפשי שלהם. יכול להיות שהוא צודק יכול גם להיות שלא.

יש''כ. אכן כן. פשיטא שבפשיטא כדבריך.

[לייטנר]

גם הגרמ''מ עצמו למד ב''מרכז הרב'' עד שעבר לסלובודקא.

רק להעיר ש"מרכז הרב" בזמנו לא היתה דומה כלל למה שמוכר בזמנינו. ציבור התלמידים היה מאוד שונה. היו שם גם בחורים עם חליפות ארוכות וכובעים ירושלמים וכו'.

אני לא חושב שהתיאור שלך מדויק לתקופה של רמ"מ, בה עמד בראש הישיבה הרצי"ה, אלא לתקופה מוקדמת יותר.

כן כדברי ר' איש ספר. הלא הגרמ''מ למד שם באמצע/סוף שנות התש''י. שום מגבעת ירושלמית לא היתה שם אז...

וחוץ מזה, גם בתקופה הקדומה יותר, אף שהישיבה היתה קרובה יותר בסגנונה לשאר הישיבות, עדיין בלי ספק רוחו של הגראי''ה קוק חפפה עליה, על ראשיה ועל תלמידיה. הישיבה היתה דבוקה ברוח הגראי''ה קוק ומשנתו, ולא נראה שעניין הכובע והחליפה משמעותי כ''כ... בזמנם כל אנשי המזרחי התהלכו בכובעים וחליפות ויש שגם בשטריימלים וחלאטלא'ך..

בתקופת הראי"ה, היו שתי ישיבות שלבוש תלמידיהן היה חריג - חליפות וכובעים - ישיבת 'מרכז הרב' ו'חברון'. אמנם לשתי הישיבות הסתנו אי אלו בחורים ירושלמים בלבושם המסורתי.
וכבר נכתב על כך.
אציין רק שרוב התלמידים שלמדו ב'מרכז' באותה תקופה שהרב שולזינגר למד בה, הם ראשי הישיבות הותיקים ומנהיגי הציבור, שחלק מהכותבים כאן נהנים לשנוא.

[עקביה]

דברים שכתב עליו הרב דוד בלוך:

יישר כח!

(לבי אומר לי שהערה ח' יש בה יותר מקורטוב אמת).

על אות ח' הנ"ל, מה נמלצו דבריו של מרן הגראב"ו הי"ד: עד שנחשוב את גדולינו שמי נתפסו לקנאות נחשוב אותנו כמי שנתפסנו לפשרנות..

החילוק הוא שדברי הגאב"ו הי"ד נאמרו לגופן של דעות, ואילו הערה ח' הנ"ל עוסקת בשופרן של הדעות.

אפשר לראות סגנון זה של רממ"ש, לדוגמה, במאמר שלו על האמונה בביאת המשיח, המופיע בכל אחד מכרכי 'משמר הלוי'. הוא מאריך להתווכח שם עם חכ"א (כנראה ר' יהודה שפירא), ולא ממש כותב טענות לגופו של עניין, אלא בעיקר מאריך, תוך כדי הדגשה והבלטה, לדבר על גדולתם, קדושתם ונוראותם של רח"ס והגרי"ז, שלדבריו זו שיטתם.

[קו ירוק]

האמת לא הבנתי. תורה נמסרת מרב לתלמיד. מנביאים לבני הנביאים. ממילא לומר שהשופר הוא קנאי וניזון ממיני נגיעות של נפש בינונית, באשר לקבלתו מרבותיו, הוא הוא אשר דבר הגראב"ו, והוא אשר המלצתי גם אני על אותה אות ח אומללה. הכותב הידוע כ'מאוד ליבלרי' לא יכול היה למצא מנוח ללא ישוב הסתירה מזוית ההשקפה הכללית שלו.

הדברים בעצם לא מדויקים.
כי לאין ספור פעמים גם ביאר דבריו בכל מיני הזדמנויות ומאמרים, ויתכן שבאותה התכתבות רצה להתלות לו בדעת גדולים. לא עיינתי שם כלל.
אגב, בודאי היו הרבה רבנים שאף שאחזו בשיטתו לא הביעו אותה ברבים, אולי כי רצו להשפיע על אסכולה נרחבת.
הוא מטרתו היתה לבנות את הבית פנימה, ובהצלחה יתירה שנים רבות. ושם אין פשרות. מי שלא רוצה שלא יהיה בתוך המעגל הזה. וזו היתה גם מטרתו של הגראב"ו. לעומת שרבו הח"ח לא התנהג כך.
החזו"א למשל ידו היתה כ"כ גדולה שהגם שהיה קנאי מאוד, בכ"ז מצאה לבו מסילות גם להמוני העם. הם אגב התעלמותו מקנאותו..

*

התגובות האחרונות שנטפו באשכול זה היתה ביקורת עלובה על עצם קנאותו שהינה ממידות לא שלמות (אף אם ריפדו אותה בדיעבד בים של חיבוקי דוב ותחכומים אומללים). וע"ז יצא הקצף.

[יהושפט]

אפשר לראות סגנון זה של רממ"ש, לדוגמה, במאמר שלו על האמונה בביאת המשיח, המופיע בכל אחד מכרכי 'משמר הלוי'. הוא מאריך להתווכח שם עם חכ"א (כנראה ר' יהודה שפירא), ולא ממש כותב טענות לגופו של עניין, אלא בעיקר מאריך, תוך כדי הדגשה והבלטה, לדבר על גדולתם, קדושתם ונוראותם של רח"ס והגרי"ז, שלדבריו זו שיטתם.

אחד החכמים שהוא מתווכח איתם הוא הגרי"א ויינטרויב כפי ששמעתי מבני משפחתו, לפני כמה שנים יצא קונטרס שהובאו כמדו' מכתבי הגרי"א, שמעתי שעוד חכם שהוא מתווכח איתו שם הוא הגר"מ שטרנבוך, אך איני יודע בזה דבר ברור.

[עקביה]

האמת לא הבנתי. תורה נמסרת מרב לתלמיד. מנביאים לבני הנביאים. ממילא לומר שהשופר הוא קנאי וניזון ממיני נגיעות של נפש בינונית, באשר לקבלתו מרבותיו, הוא הוא אשר דבר הגראב"ו, והוא אשר המלצתי גם אני על אותה אות ח אומללה.

אני לא מבין, וכי קיבל מרבותיו את סגנונו, את אמירותיו ואת עקיצותיו, או את מה לומר מתי והיכן?
מובן שכל הפרטים האלה הם ביטוי ייחודי של אישיותו שלו, ולא קבלה המסורה בידו איש מפי איש עד הרב שך.
בזה בלבד עוסקת הע' ח' הנ"ל.

אגב, אם אני זוכר נכון, הדברים שיוחסו לגראב"ו אינם אלא של ר' משה שינפלד.

[קו ירוק]

הנושא הוא לא סגנונו, אלא תוכנם של דברים ופרשנות הכותב - שמטרת הרב בזה היא ההעצמתו האישית (איזו זוית ראיה קטנונית להחריד). ובעיקר בזה עוסקת אות ח' הנ"ל (ושל אי אלו כותבים ליבלים בפורום). למעשה כל אדם כותב מהרהורי ליבו, והכותב הנ"ל רצה ליצור את ההעצמה אישית לו עצמו - לאור תהפוכות ליבו הוא.
בא במידה לא אהבו אי אלו ליבלרים שבשולי המחנה גם את תוכנם של דברי של הגה"צ רי"א וינטרוב זצ"ל, שנזכר לעיל כבאגב, כי גם הוא ראה צורך וייעוד להעצים את המחנה פנימה.
אגב, הרב שך היה האחרון מבין אלו שינק מהם.

האימרה ההיא נכונה כשלעצמה, גם עם מע"כ או אני היינו כותבים זאת..

[איש_ספר]

גם הגרמ''מ עצמו למד ב''מרכז הרב'' עד שעבר לסלובודקא.

רק להעיר ש"מרכז הרב" בזמנו לא היתה דומה כלל למה שמוכר בזמנינו. ציבור התלמידים היה מאוד שונה. היו שם גם בחורים עם חליפות ארוכות וכובעים ירושלמים וכו'.

אני לא חושב שהתיאור שלך מדויק לתקופה של רמ"מ, בה עמד בראש הישיבה הרצי"ה, אלא לתקופה מוקדמת יותר.

כן כדברי ר' איש ספר. הלא הגרמ''מ למד שם באמצע/סוף שנות התש''י. שום מגבעת ירושלמית לא היתה שם אז...

וחוץ מזה, גם בתקופה הקדומה יותר, אף שהישיבה היתה קרובה יותר בסגנונה לשאר הישיבות, עדיין בלי ספק רוחו של הגראי''ה קוק חפפה עליה, על ראשיה ועל תלמידיה. הישיבה היתה דבוקה ברוח הגראי''ה קוק ומשנתו.

גם זו טעות. בחייו לא זכה הגראי"ה שרוחו תחפוף על הישיבה. היחס של מרבית בני הישיבה לראי"ה ושיעוריו, גבל באדישות עד חוסר עניין. ורק יחידי סגולה התקרבו. אם יש את נפשך לדעת דברים כהוויתם, קרא נא בספר הנפלא שחר אורו, מזכרונות הרמ"צ נריה, שכבר נדרש לשבח כאן.

[איש_ספר]

חבל על אשכול יפה שכזה שהועם בהכפשות הדדיות. אם היינו מקבלים על עצמינו להתרכז בעובדות ופחות בפרשנויות, סביר שהיינו ניצולים מדין קשה זה.

[מעט דבש]

אפשר לראות סגנון זה של רממ"ש, לדוגמה, במאמר שלו על האמונה בביאת המשיח, המופיע בכל אחד מכרכי 'משמר הלוי'. הוא מאריך להתווכח שם עם חכ"א (כנראה ר' יהודה שפירא), ולא ממש כותב טענות לגופו של עניין, אלא בעיקר מאריך, תוך כדי הדגשה והבלטה, לדבר על גדולתם, קדושתם ונוראותם של רח"ס והגרי"ז, שלדבריו זו שיטתם.

אחד החכמים שהוא מתווכח איתם הוא הגרי"א ויינטרויב כפי ששמעתי מבני משפחתו, לפני כמה שנים יצא קונטרס שהובאו כמדו' מכתבי הגרי"א, שמעתי שעוד חכם שהוא מתווכח איתו שם הוא הגר"מ שטרנבוך, אך איני יודע בזה דבר ברור.

viewtopic.php?p=259345#p259345
viewtopic.php?p=329390#p329390

[פרנקל תאומים]

האמת לא הבנתי. תורה נמסרת מרב לתלמיד. מנביאים לבני הנביאים. ממילא לומר שהשופר הוא קנאי וניזון ממיני נגיעות של נפש בינונית, באשר לקבלתו מרבותיו, הוא הוא אשר דבר הגראב"ו, והוא אשר המלצתי גם אני על אותה אות ח אומללה. הכותב הידוע כ'מאוד ליבלרי' לא יכול היה למצא מנוח ללא ישוב הסתירה מזוית ההשקפה הכללית שלו.

הדברים בעצם לא מדויקים.
כי לאין ספור פעמים גם ביאר דבריו בכל מיני הזדמנויות ומאמרים, ויתכן שבאותה התכתבות רצה להתלות לו בדעת גדולים. לא עיינתי שם כלל.
אגב, בודאי היו הרבה רבנים שאף שאחזו בשיטתו לא הביעו אותה ברבים, אולי כי רצו להשפיע על אסכולה נרחבת.
הוא מטרתו היתה לבנות את הבית פנימה, ובהצלחה יתירה שנים רבות. ושם אין פשרות. מי שלא רוצה שלא יהיה בתוך המעגל הזה. וזו היתה גם מטרתו של הגראב"ו. לעומת שרבו הח"ח לא התנהג כך.
החזו"א למשל ידו היתה כ"כ גדולה שהגם שהיה קנאי מאוד, בכ"ז מצאה לבו מסילות גם להמוני העם. הם אגב התעלמותו מקנאותו..

*

התגובות האחרונות שנטפו באשכול זה היתה ביקורת עלובה על עצם קנאותו שהינה ממידות לא שלמות (אף אם ריפדו אותה בדיעבד בים של חיבוקי דוב ותחכומים אומללים). וע"ז יצא הקצף.

ר' קו ירוק חביבינו, זו דעתך, וזו זכותך להביע אותה (כל זמן שאתה כותב לגופו של עניין ולא מעמיס דברי חירוף ילדותיים).
למשל: אתה יכול להחליט שרבינו החזו''א היה "קנאי", ואז להקשות מדוע "הם" (??..) התעלמו מקנאותו.. הכל בסדר, זכותך. וזכות רבים וטובים גדולים וחכמים לחלוק נמרצות על הקביעות ועל ההחלטות הסובייקטיביות שלך.


אכן, תורה נמסרת מרב לתלמיד, ומה אפשר לעשות שישנם הרבה מאד תלמידים ורבנים גדולים מאד בתורה ביר''ש ובכל מידה נכונה, שטוענים שקיבלו אחרת מרבותיהם, ביניהם גם אלו הטוענים שקיבלו אחרת מרבותיהם אשר הגרמ''מ נסמך עליהם גם כן. (וה''ה לגבי הגרי''א ויינטרוב וכיו''ב).

לעיתים הם חלקו על היסודות, לעיתים (כנראה בדרך כלל-) רק על הפרטים, ולעיתים הם חלקו על הגישה ועל ההגשה. אין להגרמ''מ או להגרי''א שום עדיפות עליהם בשום פרמטר רלוונטי. ואגב, כשם שאתה טוען כי ישנם הרבה רבנים שאחזו כהגרמ''מ ובכ''ז הם לא הביעו זאת ברבים וטעמם עימם, בה במידה אין ספק שישנם גדולי תורה ורבנים רבים שדעתם לא היתה נוחה מדבריו, או אף חלקו עליהם נמרצות, אך נמנעו מלהביע זאת ברבים, וטעמם עימם. וחזר הדין.

[לייטנר]

גם הגרמ''מ עצמו למד ב''מרכז הרב'' עד שעבר לסלובודקא.

רק להעיר ש"מרכז הרב" בזמנו לא היתה דומה כלל למה שמוכר בזמנינו. ציבור התלמידים היה מאוד שונה. היו שם גם בחורים עם חליפות ארוכות וכובעים ירושלמים וכו'.

אני לא חושב שהתיאור שלך מדויק לתקופה של רמ"מ, בה עמד בראש הישיבה הרצי"ה, אלא לתקופה מוקדמת יותר.

כן כדברי ר' איש ספר. הלא הגרמ''מ למד שם באמצע/סוף שנות התש''י. שום מגבעת ירושלמית לא היתה שם אז...

וחוץ מזה, גם בתקופה הקדומה יותר, אף שהישיבה היתה קרובה יותר בסגנונה לשאר הישיבות, עדיין בלי ספק רוחו של הגראי''ה קוק חפפה עליה, על ראשיה ועל תלמידיה. הישיבה היתה דבוקה ברוח הגראי''ה קוק ומשנתו.

גם זו טעות. בחייו לא זכה הגראי"ה שרוחו תחפוף על הישיבה. היחס של מרבית בני הישיבה לראי"ה ושיעוריו, גבל באדישות עד חוסר עניין. ורק יחידי סגולה התקרבו. אם יש את נפשך לדעת דברים כהוויתם, קרא נא בספר הנפלא שחר אורו, מזכרונות הרמ"צ נריה, שכבר נדרש לשבח כאן.

דומני שכבר הזכרתי כאן את דבריו של אחד מגדוליה וגידוליה של ישיבת 'מרכז הרב', שהחל ללמוד שם מעט לפני הרב שולזינגר: "אנחנו הקמנו את ישיבת 'מרכז הרב'".
כיון שבפועל, רוחו הגדולה של הראי"ה לא חפפה בימיו על הישיבה שהקים (למעט בודדים) - ויש לכך כמה סיבות ואכמ"ל - הדור הראשון בישיבת 'מרכז הרב' שקיבל את רוחו הגדולה של הראי"ה, הן בלימוד תורתו והן ביישומה, היה הבחורים שהגיעו לישיבת 'מרכז הרב' אחר פטירת הרב חרל"פ, בוגרי ישיבת כפר הרא"ה וכד'.
כדי לסבר את האוזן, ארשום חלק מהשמות של הבחורים באותן השנים, כיום הם ידועים כרבנים הגאונים וכו': הרב מרדכי גרינברג - ראש ישיבת כרם ביבנה, הרב חיים דרוקמן - ראש ישיבת אור עציון, הרב משה דימנטמן, הרב צפניה דרורי - ראש ישיבת קרית שמונה, הרב יחזקאל דאום - רבה של רמת מגשימים, ר"מ בישיבת הגולן ורבה של תנובה, הרב אליעזר ולדמן - ראש ישיבת קרית ארבע, הרב שבתי זליקוביץ - מראשי כולל מר"צ, הרב צבי טאו - נשיא ישיבת הר המור, הרב אברהם יצחק כלאב - הדיין וראש כולל דיינות, הרב משה לוינגר - רב לביא, נחלים ואבי היישוב היהודי ביהודה ושומרון, הרב דוב ליאור - ראש ישיבת קרית ארבע ורבה, נשיא ישיבת בית אורות, פרופסור לייטמן- נהוראי, הרב זלמן מלמד - ראש ישיבת בית אל ורבה, הרב יהושע צוקרמן (שהיום נפטר), פרופ' נחום רקובר - המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הרבנים אריאל, הרב חיים שטיינר, הרב עוזי קלכהיים, נכדי הראי"ה: הרב אברהם יצחק רענן ז"ל - העילוי שנפטר בדמי ימיו, והרב אליהו שלמה רענן הי"ד שנרצח בביתו בידי מחבל.

[איש_ספר]

הגרש"ח דומב מהדיר המש"ח (לע"ע בראשית שמות במדבר) שולח למכותביו מהערותיו על המש"ח לפרשיות שטרם השלים עבודתו.
השבוע הוא שלח מזולתו, מרבינו הגרמ"מ.

ונאים הדברים למי שאמרם. זכר צדיק לברכה.

משמר הלוי 1.jpg (24.74 KiB) נצפה 3610 פעמים

משמר הלוי 2.jpg (82.46 KiB) נצפה 3610 פעמים

משמר הלוי 3.jpg (71.83 KiB) נצפה 3610 פעמים

[מיללער]

זה עתה הגיעתנו הידיעה המרה על סילוקו של צדיק, הגאון הגדול רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל, אשר במטפחת ספריו הגדולה צרורים ספרי משמר הלוי על הרבה ממסכתות הש"ס, פניני רבינו הגרי"ז, פניני רבינו יחזקאל, פניני רבינו בעל הקהילות יעקב, פניני רבינו בעל האבי עזרי, ספרי אגרות ומכתבים, ועוד ועוד. וגדול היה כחו בפיו מאשר בפי כתביו, כמה גדולים ונשגבים מעשיו במשמרת למשמרת עולם התורה וקדשי ישראל, רבים השיב מעוון, ועוד בימים קדמונים הורה לנבוכים את הדרך לישיבות הקדושות-בית חיינו.

צדקתו עומדת לעד.

סליחה על הבורות - האם יש חיבור נוסף מהגרמ"מ זצ"ל שלא נזכר כאן, על חשק ללימוד התורה?

[נוטר הכרמים]

סליחה על הבורות - האם יש חיבור נוסף מהגרמ"מ זצ"ל שלא נזכר כאן, על חשק ללימוד התורה?

ישנו חיבור מיוחד ליקוט משיחותיו של ה'משמר' בשם 'חשקת התורה',
ספר תועלתי וחינוכי מאוד. ממש מכניס חשק ללמוד.

[מיללער]

סליחה על הבורות - האם יש חיבור נוסף מהגרמ"מ זצ"ל שלא נזכר כאן, על חשק ללימוד התורה?

ישנו חיבור מיוחד ליקוט משיחותיו של ה'משמר' בשם 'חשקת התורה',
ספר תועלתי וחינוכי מאוד. ממש מכניס חשק ללמוד.

תודה רבה

[אשרי יושבי ביתך]

אני מחפש אגרת שנכתבה להגרמ"מ זצ"ל כתשובה להשגה אותה הוא כותב באחד בכרכי משמה"ל לחכ"א.
אצל מי מבניו או תלמידיו אפשר לברר הענין? [אשמח לקבל מייל או טל' וכיו"ב]
כלומר אלו היודעים ובקיאים בכתביו שנדפסו, או לחילופין בכת"י ומכתבי התורה שהתכתב עם גדולי התורה ונמצאים בביתו.

[וואלף]

אני מחפש אגרת שנכתבה להגרמ"מ זצ"ל כתשובה להשגה אותה הוא כותב באחד בכרכי משמה"ל לחכ"א.
אצל מי מבניו או תלמידיו אפשר לברר הענין? [אשמח לקבל מייל או טל' וכיו"ב]
כלומר אלו היודעים ובקיאים בכתביו שנדפסו, או לחילופין בכת"י ומכתבי התורה שהתכתב עם גדולי התורה ונמצאים בביתו.

באיזה ענין?