הודעהעל ידי .השוחט » ו' דצמבר 17, 2021 5:38 am
אני רוצה לכתוב ולא מצליח.
רק נזכר בעוצמת ייסוריו כל אותן שנים.
ת"ח שלא יכול לפתוח ספרים
שתלוי הכל באחרים
שלא מבינים אותו
ושהוא גם לא רוצה שיידעו עליו ועל הלך רוחו כלום
מוגבל מללמוד ולעיין ולכתוב כמעט לגמרי.
מיד נתקיים בי עיני עיני יורדות מים מאין הפוגות.
א. לדעתי אילולא התאונה אף אחד לא היה יודע ממנו כלום.
הכרתיו כחתן דודי זקני ר' אהרן פקשר.
אברך עם פנים מאירות.
שתקן גדול.
חכמת אדם תאיר פניו.
אבל מי היה חולם על איזה סדר גודל מדובר.
ישב ושתק. המעט שבכלל ישב בשמחות. יוצא זיין.
דיבורים עפים סביבו, ואין לו שום צורך להגיב.
אולי היו לו חברותות שידעו. איני יודע.
ב. ההוא שפגע בו באותו יום ששי שחור
לקח אותו ברכבו, כנראה לבית חולים
ובדרך חשב שהוא כבר איננו וזרק אותו באיזה מגרש.
דומני שאיזה טייס של מסוק ראה משהו ודיווח וכך מצאו אותו.
השגחה פרטית מופלאה.
לא כדאי לסמוך עלי. הכל אצלי מלא דמיונות וטעויות עתיקות.
אני רק זוכר שהיה בלי הכרה דומני כעשרה חדשים. עכ"פ זמן רב.
וכשהתעורר, ראו שהוא יודע מי הפוגע.
ואע"פ שהיה נפ"מ עצומה לביטוח וכו'
לא הצליחו להוציא מפיו כלום.
מוסר ????
ג. א' הדברים שאני זוכר מאז, שהיה לפני התאונה איזה חדשות טובות בענין רפואי כללי,
וכשהתעורר הי' בזה אכזבה גדולה.
הגדלות של התגובות שלו, פשוט לא נתפס.
כמה שיגידו את זה, זה אפס קצהו.
ד. כאמור, בגלל טיפולים במרכז, הם היו די הרבה אצל הוריי,
ואז היתה תקופה קצרה של חלון קטן שהרבנית דיברה.
לפני התאונה חזקה עליה רצונו להסתתר.
אבל אז היא סברה שזה זכויות בשבילו שתספר. יתחזקו ויתפללו.
אחר כך היא שוב מיעטה לספר.
כנראה גם הכרת הטוב למארחים גרמה לה לספר.
היא סיפרה הרבה דברים בפניו.
אילולא התקופה הקצרה ההיא אני לפחות לא הייתי מעלה על דעתי על מה בכלל מדובר.
כך שבאמת לא ממש זכיתי להכירו לא לפני ולא אחרי.
למדתי איתו קצת כמובן וביקורים מעטים.
בזה יש בוודאי מכירים גדולים וטובים ממני.
כמעט כל מה שיש בידי הוא מפיה של הרבנית שתחי'. ומהתקופה הרחוקה והקצרה ההיא.
ואולי עכשיו היא תספר. אם היא זוכרת.
אולי קצת תועלת תהא בזכרונות של אחרים, שזה יזכיר לה דברים שלמים ומדוייקים.
אם הרבנית תספר, ייצאו כמה כרכים שיאירו את העולם לעניות דעתי.
ה. זוכר שהיו לו קלסרים מלאים על כל המועדים
ובכלל המוני כתבים בכל חלקי התורה
ובכישרון כתיבה בלתי מצוי. סופר דגול ממש.
משורר דגול
כתבים גם באגדה ומחשבה ושירה.
דומני שמיד אחר כך החביאו הכל.
אולי עכשיו יוציאו משהו.
ו. הם היו בטיפולים בצרפת.
הוא סבר שאם הוא שם הרי הוא צריך להתעלות בחלק של שם
עמד ושילם לסטודנט מומחה לצרפתית של ימי הביניים
שיעבור עמו על כל לעזי רש"י בכל הש"ס
והיה לו על זה חיבור שלם.
כמובן זה מפי הרבנית.
אשמח אם זה יזכיר לה.
ז. זכורני שהיא סיפרה בפניו
שהיא חסכה כסף כמה חדשים לקנות מקרר חדש.
והסכימו לתת את הקודם שהיה עדיין די טוב לכלה ענייה
וכשהגיע הזמן שכנע אותה רבי מנחם ליתן את החדש לעניים
ולהישאר עם הישן.
(הכל כמובן מעוגן בהלכות צדקה כידוע).
ח. זוכרני שהיתה מספרת על פרישותו
שהיה מחמיא לה על בגד "חדש"
אחרי כמה עשרות פעמים.
וכהנה כמה וכמה עובדות שלא מעלמא הדין.
ט. אני זוכר שהסטייפלר מעצמו שאל למה לא מביאים את ר' מנחם
היה לו קשר הדוק מאד עמו
ומי היה יודע מזה בכלל אילולא התאונה.
אמרו למרן שזה קשה וכו'
הוא אמר: מארגנים טנדר וארבעה אברכים יעלוו אותו עם הכסא.
וכך עשו
אני לא הייתי אז.
אבל הייתי כמה פעמים אחרות.
ר' מנחם היה מתרגש נוראות לקראת הביקור.
מרן קבוע היה אומר לו : ר' מנחם אל תמכור את הייסורים שלך בעד כל הון דעלמא.
לפעמים היה מוסיף אל תבקש עוד, אדרבא על העתיד תתפלל שיילכו
אבל על מה שהיה וכו'.
י. היה לו גם איזה קשר מסתורי עם הלב שמחה מגור.
מי היה יודע מזה.
רק שבא' הטיפולים
(מונח לי משהו שהרגל היתה מקופלת בגלל גיד בברך
ולא היה אפשר להשכיבו נורמלי וכו' והיה צריך לחתוך את הגיד
ואמנם אין מזה דרך חזרה אבל בלאו הכי וכו'.
כמובן הכל זיכרון מעורפל כזה).
ר' מנחם אמר לרבנית שישאלו את זה בדווקא את הלב שמחה.
דומני שגם לה זה היה פלא. למה דווקא אותו ומה יש לו איתו בכלל.
הלב שמחה הורה להשאיר רבע מהעובי.
אע"פ שבגלל זה לא יוכלו ליישר את הרגל לגמרי ולכאורה ללא שום רווח.
הרופאים ניסו לשכנע שאין טעם
ור' מנחם אמר שלכן בדיוק הוא רצה הוראה של הלב שמחה מטעם הכמוס ושלא ישנו
ובאמת כך עשו
ואם אני לא טועה, באופן מפתיע בזכות זה, זה התחבר בחזרה והיה לזה משמעות גדולה בכל ההמשך.
כמובן כל הזכרונות הקלושים הללו כפופים להסכמת הרבנית.
ובכלל אולי מחר אראה שהכל כאן שטויות ואישי מדי וצריך למחוק.
יא. צף לי.
יום אחד הרבנית איבדה את התיק שלה עם מסמכים חשובים
קושי עצום לשחזר.
היא אמרה לו שיש לה הרגשה לא נעימה
כאילו הקב"ה זורק עליהם כל הזמן עוד אבנים.
כל פעם עוד תקלה כאילו לא די בעצם הצרות הגדולות.
הוא התאמץ ואמר
"זו אבן אחת. הקב"ה ברחמיו מפורר אותה".
יב. פעם, דומני שראיתי זאת.
הרבנית דיברה עם רבי שמואל זצ"ל שהחברותות לא יודעים באיזה קצב לקרוא ואיזה רמה וכו'
רבי שמואל שאל אותו היכן נמצא לשון חז"ל פלוני
הוא אמר כהרף עין "איני יודע"
הגר"ש אמר לו עכשיו שקיימת מה שאמרו למד לשונך וכו'
הרי זה נצרך לתועלת הלימוד שלך, היכן זה?
וענה בשפל רוח כמי שכפאו שד "שיר השירים רבה ד' טז". (המ"מ מומצא).
יג. בבין הזמנים אחד קצת למדתי עמו בבא קמא.
בערב רצו לקחתו לחתונה קרובה
וראו עליו שיש לו בעיה.
ניסו להוציא ממנו, אם מתבייש, ועוד רעיונות, ושלל הכל
בסוף חילצתי ממנו שהוא חושש לנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו.
וביאר לי שאע"פ שהוא יכול לא לאכול ולשתות
אבל נהנה מכל המצב והשירה
וזה אולי תלוי בנידון של קול מראה וריח יש בהן או אין בהן וכו'
וזה מה שמלחיץ אותו, שהרי אין לו שום אפשרות לשמח אפילו מעט.
וכמה שניסיתי לשכנע אותו שעצם בואו משמח מאד, לא עזר
בסוף הצעתי לו שיכתוב לחתן שיר נאה.
והבטחתיו נאמנה שאילו הייתי מקבל ממנו שיר, זה היה המתנה הכי משמחת.
וזכיתי שנתקבלו הדברים והוא מאד הודה לי על הרעיון.
אשים קינץ למילי.
הלילה תם. הכל מעורבב ומבולבל.
אולי מאוחר יותר לאור יום אתקן או אמחוק.
ועדיין לא נגעתי כלום שבכלום. רק קצת רקע ומסגרת.
מחילה מהקוראים. זה נכתב בדמע, לא בדיו.
נערך לאחרונה על ידי
.השוחט ב ו' דצמבר 17, 2021 3:01 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.