הודעהעל ידי מן הדרום » ב' אפריל 18, 2022 8:58 pm
בימים אלו מלאו יובל שנים לפטירת חתנו של הרב , הרב רענן
מצ"ב דברים שכתב תלמידו מו"ר הגה"צ הרב יהושע רוזן זצ"ל
[ מתןך ספר הזכרון בשמן רענן]
הרב שלום נתן רענן
הכירותי הראשונה עם מו"ר ר' נתן זצ"ל הייתה בשנות נעורי, כשביקר בכפר הרואה ועברה השמועה שחתנו של הראי"ה נמצא במקומנו מיהרתי לראותו, וזכור לי הרושם הראשון שעשה עלי במראהו ובהתנהגותו, רושם של דמות אצילה ועדינה. התרשמות זו גברה והתחזקה ככל שהוספתי להכירו ולשהות בקרבתו, עם היכנסי ללמוד בישיבת מרכז הרב.
בשיחתו בסעודה שלישית פרשת וישלח עמד ר' נתן על דברי חז"ל שפירשו את הכתוב ויוותר יעקב לבדו בשני פנים, בחולין צ"א פירשו שחזר על פכים קטנים, ובמדרש רבה פירשו "מה הקב"ה כתוב בו ונשגב ד' לבדו, אף יעקב ויוותר לבדו, וביאר ר' נתן שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, ושניהם ענין אחד, כי יעקב החשיב את הכלל ענין אחד, כי גם השאיפה ל"ונשגב ד' לבדו" וגם הטיפול בפכים קטנים שתיהם קדושה אחת, וכמדומה ששמעתי בשם הראי"ה שגדולתו של גדול מתגלית בעיקר בעיסוקו בדברים היומיומיים ב"פכים קטנים" דברים שאדם רגיל דש בעקביו, ואילו בעיסוק בדברים הגדולים, ברעיונות עליונים, בדבקות רוחנית, עניינים נשגבים שרבים נמשכים להם ומתלהבים לעסוק בהם, באלו אין מבחן אמיתי לגדולת האדם,
כלל זה ניתן להיאמר על ר' נתן, שגם מתוך עיסוקיו היומיומיים בהנהלת הישיבה ניתן היה להכיר את גדולתו, מידותיו האצילות, עדינות נפשו ומידותיו התרומיות, וכפי שנוכחתי יותר ויותר בשנים שזכיתי להיות במחיצתו.
אולם עם כל מה שהשגנו אנו תלמידיו מסגולת אישיותו הרי ברי הדבר שבמידת צניעותו המופלגת השכיל להסתיר את עומק מידותיו. פעמים רבות אמר לנו הרב הנזיר זצ"ל- שר' נתן גר בדירתו זמן ממושך קודם נישואיו לבת הרב, והיה ממקורביו ונאמניו- "אינכם מכירים כלל את ר' נתן"..
אציין כאן שני מאורעות שהייתי מעורב בהן שמלמדות מעט על דמותו.
כידוע לכל מי שזכה להכירו אף במעט, לא היתה בו כלל מידת הקפדנות ומעולם לא ראהו אדם כשהוא שרוי בכעס. והנה מספר ימים לאחר שנכנסתי כאברך להתגורר סמוך לישיבה הישנה, פנה אלי ר' נתן בפנים כעוסות ושאלני בטון רוגז מדוע אין אתה ורעייתך באים לבקר את הרבנית. הדברים מצביעים על גודל רגישותו לכבודה של הרבנית, וכהדרכת חז"ל "ומכבדה יותר מגופו". רגישותו המופלאה לכבודם של אחרים התגלה גם ביחס לזרים. סיפר לי הרב אביהוא שוורץ ששהה שבת אחת במחיצתו של ר' נתן בחוליו כששהה בבית חולים, והיה נוכח בשעה שאחד מהאחים התנהג בגסות וכשנתן לו כדורים תחב אותם בגסות לפיו, ור' נתן זצ"ל כמעט ונחנק ובקושי הצליח לבולעם אולם מיד כשבלעם פנה לאח ואמר לו בנעימות, תודה רבה תודה רבה. נפלאים וגדולים מעשיו.
עובדה נוספת שהייתי מעורב בה ומוכיחה על היותו גברא דמריה סייעיה, והתגלגלה על ידו זכות הצלה ממכשול. בליל פסח אחד שהתפללתי תפילת ערבית של החג בישיבה הישנה, הבחנתי קודם התפילה באדם זר ושאלתיו אם יש לו מקום להתארח לסדר, וכשענה לי בשלילה הזמנתיו לביתי. אחר התפילה ניגש אלי ר' נתן ואמר לי שאדם זה אינו יהודי. כששאלתיו מנין לו ענה לי שכששאל אותו מה שמו, אמר לו שם נכרי, וששאלו באיזה שם הוא נקרא לעלות לתורה השיב שאינו נקרא לעלות לתורה. ידיעה זו הצילה אותי מלהכשל ביין נסך ונזהרתי שבזמן אירוחו של אדם זה לא יגע ביין. מאלף הדבר שדווקא מתוך גישתו הלבבית לכל אורח, וקבלתו את כל אדם בספר פנים יפות ובהתעניינות כנה בו, הכיר את שלפניו שלא בא לביהכנ"ס אלא לשם מחקר, וזכה להציל מעוון.
נקודה נוספת שראוי להעלותה היא התקשרותו העמוקה והאמיתית לעמלות בתורה. כידוע עסק שנים רבות בענייני הנהלת הישיבה והדבר גזל ממנו זמן רב שבא על חשבון הלימוד. אולם כשחלה וסבל סבל רב והפסיק את עבודת הניהול הבחנתי שהוא עוסק מהבקר עד הערב, כפשוטו וכמשמעו , בעיון ובהעמקה בתורה. והדבר ממחיש את דבריו הידועים של הרא"ש בברכות פ"א סימן י"ג שבני אדם הגילים תמיד לעסוק בתורה ואפילו כשיוצאין לעסקיהן וממהרים לעשות צרכיהם כדי לחזור וללמוד, ותמיד דעתם על לימודם לא חשיב הפסק לעניין ברכת התורה.מדבקותו והתמדתו הבלתי פוסקים בשעה שזמנו בידו ולמרות יסוריו וחולשתו הרבים, אנו למדים את קישורו הפנימי לעמל התורה, שדעתו הייתה דבוקה בתורת ה'