צביב כתב:בספר מישרים מגיד כותב שקדושי חברון נמצאים במעלה גבוהה, תחת כסא הכבוד.
כי גם בין הנהרגים על קידוש השם, יש דרגות.
חלמישצור כתב:כפי הנראה המעיד הוא ר"י כדורי, דברי יצחק, עמ' רפד-רפה, קחנו מכאן ומהמקושר שם. ודי בכך.
לייטנר כתב:יעקב פראנק [נכדו של הגרצפ"פ] מספר ... ר' תנחום ניגש לאוטובוס, הקיש על חלונו של הרב סרנא, והתחנן: "אל תיסע לחברון! אומרים שערביי חברון מסוכנים מאוד עכשיו... זו סכנת נפשות. הישאר בירושלים'. הרב סרנא לא שת ליבו לדברים בתחילה. אך ר' תנחום לא הרפה, עלה לאוטובוס והחל לשכנע אותו – עד שהצליח.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340, ... 79,00.html
חלמישצור כתב:בספר נסיך ממלכת התורה הוקדש פרק ארוך, עמ' 106-160, לטבח בחברון. זו הגרסה המופיעה שם לסיפור הצלת ר' יחזקאל, עמ' 157-8 ... והנה גרסה נוספת בספר עולמות של טוהר, עמ' 191-121
נוטר הכרמים כתב:באגדות מעין אלו, כל הגירסאות יכולות להיות אמת, כל אחד - קצת.
בביתו של ר' משה מרדכי, הוא מספר, התכנסו בני המשפחה. כולם, להוציא את ר' חצק'ל. הפורעים חיפשו את ר' חצק'ל באופן מיוחד, והם קראו אחריו בקול: 'פן (היכן) חואג'ה יחזקאל'. ר' חצק'ל היה המוציא והמביא בענייני הכספים בישיבה, והכסף שסברו למצוא אצלו דיבר אליהם מאוד... והיכן היה? ביום שישי שהה ר' חצק'ל בירושלים. הוא חפץ לחזור חברונה, אבל עקב ההתרחשויות, לא פעל באותו יום קו המכוניות במסלול שבין שער-יפו וחברון. מאמצים רבים עשה בכדי שיוכל להגיע, אך לא עלה בידו.
ב"ה ירושלם ט' לחדש מרחשון תר"ץ.
לכבוד
ההנהלה הציונית בא"י,
ליד האדון הארי סקר,
ירושלם.
א. נ.
הרה"ג צבי פסח פרנק מבקש ממני להעיר את תשומת-לבו את שתי העובדות הבאות בקשר עם מאורעות חברון:
1. במשפט השייך טאליב מארקה נשאל אחד [מ]עדי ההגנה העקריים השייך סאלים אם הכיר איש בשם סלונים והשיב בשלילה. והנה ה' תנחום פראנק בנו של הרב פראנק היה ביום הרביעי האחרון לפני הרצח יחד עם המנוח א. ד. סלונים לבקור בבית השייך סאלים הזה. גם הוא וגם המשפחה קבלו את ה' סלונים בשמו בשם חוג'ה סלונים, שניהם שהו בביתו במשך יותר מחצי שעה ואחרי כן נענה שייך סאלים זה להזמנתם ונסע יחד אתם באוטו מחברון לירושלים. ה' תנחום פראנק נכון להחקר ולהעיד ע"ז בכל מקום שהוא.
2. ר' מרדכי גימפל ברג, מעונו בעיר העתיקה, מסר להרב פראנק שבעיניו ראה מחלונו בחברון את הריגתם של שי האחים דוב ואריה חייכיל. חמשה-ששה שטרים ערבים שהיו נוכחים דחפו את האומללים לתוך זרועות הרוצחים בשעה שהמסכנים פנו אליהם והתחננו להצילם. אחד האחים נסה לטפס על סוסו של אחד השוטרים כדי להמלט והשוטר השליך אותו ארצה לרגלי הרוצחים.
אם העדויות הללו יכולות להיות לתועלת נכונים אנשים האלה לתת לכם בזה אינפורמציות יותר מפורטות.
בכבוד רב
המזכיר הכללי: שא"ו
חלמישצור כתב:הרב קושלבסקי-עזריאלי היה מתלמידי הישיבה ובהיותו שם הציל בפרעות בבית משפחת סלונים את מינה (שהייתה אז כמדומה בת 16), בתו של הרב אורלנסקי, ממוות בטוח. הוריה, אחותה וגיסה נרצחו ... שנה וחצי לאחר מכן הם נישאו וסמוך לכך מונה לרבה של זכרון יעקב, מאז ועד לפטירתו בתשנ"ג - 63 שנים.
ב"ה, ירושלם כ"ב לחדש שבט תר"ץ.
לכבוד
ועד המושבה
זכרון-יעקב.
א. נ.
מוצאים אנו להעיר את תשומת-לבכם לזה שהרבנות הראשית לא"י עומדת גם עתה על אותה העמדה שעמדה בזמנו בהיות הפצע הנורא של הריגת רבכם הקדוש הרב הגאון מוה"ר אברהם יעקב הכהן אורלנסקי הי"ד עודנו פתוח ושאז הודענו לכם כי להקים את שם המת על נחלתו עליכם להשאיר את כסא הרבנות בזכרון-יעקב פנוי בעד לוקח בתו היתומה מינא שתח'. דבר זה יהיה בו החזוק הכי יפה לבית-הרב למען תמצא הבת היתומה זווג הגון לפי כבודה וכבוד בית אביה, מתוך בחורי הישיבה, שיש בהם רבנים גמורים בידיעות התורה ומזוינים בכשרון נואמים ומצוינים בהליכות עולם והנהגת הצבור באופן שברכה רבה יהיה בהם לכל מצבה הרוחני של המושבה. בזה תמצא משפחת הרב זצ"ל נטפי נחומים על אסונה המחריד וגם נפש הרב המנוח הי"ד תשבע בצחצחות בהמלא שאיפתו בחיים להשאיר את כסא הרבנות לחתנו אחריו.
כאמור אנו עומדים גם עכשיו על דרישה זו שהיא כ"כ מובנת ומורגשת בצדקתה, ותקותנו אמיצה שגם אתם היודעים את חובתכם לרבכם הקדוש תעמדו על זה שלא לבוא בקשר עם מי-שהוא בנוגע לכסא הרבנות במושבתכם עד שיסודר הדבר על-ידנו באופן רצוי לעניני המשפחה ולכבוד אם מושבות השרון, היא זכרון-יעקב.
ברגשי כבוד ויקר
הנשיא
נאם
נאם
המזכיר הכללי
אליהו אלתר פלאצ'י ז''ל
בן 29 במותו / בן מסעודה ויעקב / נולד בתר"ס, 1900 / התגורר בחברון / נהרג בפעולת איבה בי"ח באב תרפ"ט, 24/8/1929 בתקופת המאורעות בחברון / הובא למנוחת עולמים בחברון אזור: א, גוש: א2, חלקה: 1, שורה: 40 / הותיר: אישה, שלושה בנים, שלוש בנות ואם / אליהו אלתר מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 4
קורות חיים
בן מסעודה ויעקב. נולד בשנת תר"ס (1900) בחברון.
בצעירותו למד תורה מפי הרבנים נסים פרנקו ופרפאצי, וגם קנה ידיעות רחבות בקבלה. לאחר שנשא אישה נתקבל לעבודה כשמש באחד מבתי-הכנסת בעיר. ביום ישב בבית-הכנסת ושקד על לימוד התורה, ובערבים לימד תורה את קהל המתפללים. מכיוון שמשכורתו כשמש הספיקה אך בדוחק לפרנס את משפחתו, עבד מעת לעת בסיוד, נגרות ורפדות.
כשפרצו מאורעות הדמים בחברון, בשבת י"ח באב תרפ"ט (24.8.1929), פרצו פורעים ערבים אל ביתו. אליהו פנה אליהם בתחינה: "אתן לכם את כל אשר לי, רק את נפשותינו תמלטו". הפורעים הבטיחו לא לפגוע בנפש, אך אחרי שרוקנו את כל החפצים מהבית, התנפלו עליו, דקרוהו והרגוהו. השוטרים הערבים שהיו בסביבה לא רק שלא נקפו אצבע להצלתו, אלא אף עודדו את הפורעים. אחד מהם אמר: "אין דבר, יישחטו מעט יהודים".
אליהו-אלתר הובא למנוחות בקבר-אחים בבית-העלמין בחברון. הניח אישה, שלושה בנים, שלוש בנות ואם.
זכרו הונצח בספרים יזכור לקדושי תרפ"ט ומלחמה ושלום מארץ-ישראל.
https://laad.btl.gov.il/Web/He/TerrorVi ... x?ID=38432
.השוחט כתב:עוד דמות שדומני שלא נזכרה כאן.
זקן זקני, הרב אלימלך זאב ליכטנשטיין זצ"ל....
אני זוכר בן אחד שלו, יהושע, היינו מבקרים אותו במושב זקנים. היה אמן. "נאלצנו" מדי פעם לקבל איזו יצירת אמנות ולתלותה על הקיר בביתינו...
לבן של יהושע הזה, נהרגו 3 בנים במלחמות ישראל.
שנים במלחמת השחרור. א' בקסטל וא' בתלפיות. שמו מונצח בטיילת שרובר.
השלישי, אלימלך, ממשחררי חברון, נהרג כשנתיים לאחר ששת הימים, בתאונת דרכים בחזור מאימונים בגולן ליד מחלף קוקה קולה.
אני זוכר שלשמחות אצל בנו הרביעי משה היה מגיע משה דיין וכדומה.....
הי"ד עם דם כל הקדושים ויחיש גאולה לעמו.
אין מי שירגיש מכאובנו הנורא, ועתה כל ההנהלה ובני הישיבה מוכים, נרגזים, ערומים רעבים, בחסר כל ... ואלה הנצולים שנצולו בהתכסם בדמי אחיהם ממש, גדולי וצדיקי ישראל, היוכל מי לתאר אלה הנצולים ששכבו 14 שעות כל הלילה לקבור את אחיהם בידיהם, וכל אלו שראו ההרג והרצח, האם בריאים הם? ... עליהם [=ועד העזרה] לתן תמיכה מיוחדה להישיבה ... יסלח נא על בקשתי לקרא אליו מנהלי ועד העזרה ... הכו"ח בלי סדרים במצבים נרגזים, יה"ל חסמן (ארכיון בית הרב).
בימים אלה נתקיימה בבית ראש הרבנים לא"י מרן הגרא"י קוק ובנוכחותו אספה חשובה של ראשי ומנהלי הישיבות הגדולות בירושלם: עץ-חיים, תורת-חיים, כנסת-ישראל, מרכז-הרב ומאה-שערים, השתתפה בה הגאונים הגדולים והרבנים: ר' משה מרדכי אפשטיין, ר' איסר זלמן מלצר, ר' ליב חסמן, ר' יוסף גרשון הורביץ, ר' יחיאל מיכל טוקצינסקי, ר' יעקב משה חרל"פ, ר' שמחה ווינוגרד, ר' שלמה בלזר, ר' אהרן יצחק זסלנסקי, ר' פייביל אפשטיין ור' יצחק אריאלי. דנו בדבר יסוד ועד הישיבות בארץ ישראל כדוגמת ועד הישיבות בפולין. מטרת הועד להרים את מצבם הרוחני והגשמי של מודות התורה בא"י, ולדאוג לקיומם והחזקתם בעתיד. כמו כן להטיל חובה על כל תושב ארץ ישראל בערים ומושבות לתת סכום קבוע שנתי לטובת הישיבות ובתי האולפנא בא"י. אחרי וכוחים והצעות שונות שבהן השתתפו רוב הנוכחים ה[ו]חלט על יסוד ועד הישיבות בא"י ונבחרה ועד מצומצמת לשם סדור ועבוד תכנית מפורטת (שערי ציון, ניסן-סיון תרצ"א [יא, ז-ט], עמ' לו).
ש. ספראי כתב:בי"ח אב.
לא היה חופש בישיבה?
היו כמה אמריקאים בנרצחים. והשאר?
.השוחט כתב:זוכרני שראיתי בספרייה של פוניבז' ספר מאב תר"צ שעיקרו תמונת הנרצחים.
כל תמונה עמוד כרומו, ובין הדפים נייר פרגמנט לשמירה.
ושם ראיתי תמונה מרשימה שלו. אולי היו גם קצת פרטים על כל נרצח.
יונת אלם כתב:מחר י"ח באב הוא יום הזכרון הפ"ח לקדושים הי"ד ממאורעות תרפ"ט. מלבד הטרגדיה הנוראה, היו גם גילויים עצומים של נסים מו שהעידו הניצולים.
למשל עובדה מרטיטה זו:
עדות מענינת יש מראש השנה תר"צ שאחרי הטבח מישיבת מיר בפולין. לפני התקיעות עלה לדבר מרן המשגיח רבי ירוחם זצ"ל וביקש ללמד זכות על עם ישראל. הוא סיפר מה ששמע מהבחור דב מעיני (לימים רבה של מגדיאל) שהגיע לישיבה כניצול מישיבת חברון אחרי הפרעות בחדש אב האחרון:
היו מבני הישיבה שראו שהם על סף מוות והחליטו להגן על חבריהם ולסוכך עליהם שיחשבו שהם מתים. מתחת לגופות המתים ב'בית סלונים' יצאו עשרה בחורים שקבלו את חייהם במתנה בזכות חבריהם הקדושים. אמר רבי ירוחם שמעשה כזה הוא זכות לעם ישראל. בנוהג שבעולם שבעת צרה אדם מאבד את שיקול דעתו ועל כך אנחנו מתפללים: "פדנו ממהומת מוות ואחור בל נסוגה" שגם בעת מהומה לא נאבד עשתונות ונסוג אחור חלילה, ובחורים אלו בעת מהומת מוות הגיעו לכאלו דרגות גבוהות.
במעשה זה אמר רבי ירוחם, ניכר היטיב היותם תלמידי רבם הגדול מרן האלטער מסלובודקא. רק מכוח מחנך כזה גדול אפשר להגיע לדרגא שכזו.
הגאון רבי יצחק צפתמן שליט"א מספר ששמע מאביו שלמד אז בסלובודקא שרבי אברהם גרודזינסקי בהספדו על הבחורים שנטבחו בישיבה הזכיר עובדה זו ואמר שלכזו מדרגה אי אפשר בשום פנים ואופן להגיע בלי ללמוד מוסר!
שייף נפיק כתב:לא ראיתי שהוזכר כאן שבספר הנפלא ''וילכו שניהם יחדיו'' מר' דב כהן יש אריכות על כל הטבח כעד ראיה.
לרב השוחט; יש שם תמונה של הרב ליכטנשטין וגם תיאור על דמותו.
אין הספר תח''י כעת לצלם לכם. דרשוהו וחיו.
באו אח״כ לירושלי ם
לבית כנסת 'שושנים לדוד' בשכונת הבוכרים, והתחילו ללמוד, וכשהגיע
הזמן של תפילת מעריב הראשונה, היה קשה לכולם להתפלל... המשגי ח
הגה״צ ר' לייב חסמן ניגש לבחור אחד והורה לו, אתה ניגש לפני התיבה !
אמר הבחור, מה המשגיח רוצה ממני... אני לא יכול... אתה עובר לפני
התיבה! חזר המשגיח. הוא ניגש לפני התיבה, וכאשר הוא הגיע למילי ם
'ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים' הוא התחיל לבכות בדמעות ולחזו ר
על זה ולהתחנן 'ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים'!!! לאחר התפיל ה
ניגש אליו ר' לייב ואמר לו, את זה רציתי!...
במוסף שב"ק יתד נאמן וארא תשס"ג כתוב שזה היה באולם הועד הכללי בירושלם
ולא כתוב שהשתכנו שם אלא שהתכנסו שם לתפילה וכך גם כתוב בספר המשגיח ר' מאיר, אבל זה כנראה מאותו מקור
כעת ראיתי שזה מופיע בתחילת האשכול
ציטרון כתב:.השוחט כתב:עוד דמות שדומני שלא נזכרה כאן.
זקן זקני, הרב אלימלך זאב ליכטנשטיין זצ"ל....
אני זוכר בן אחד שלו, יהושע, היינו מבקרים אותו במושב זקנים. היה אמן. "נאלצנו" מדי פעם לקבל איזו יצירת אמנות ולתלותה על הקיר בביתינו...
לבן של יהושע הזה, נהרגו 3 בנים במלחמות ישראל.
שנים במלחמת השחרור. א' בקסטל וא' בתלפיות. שמו מונצח בטיילת שרובר.
השלישי, אלימלך, ממשחררי חברון, נהרג כשנתיים לאחר ששת הימים, בתאונת דרכים בחזור מאימונים בגולן ליד מחלף קוקה קולה.
אני זוכר שלשמחות אצל בנו הרביעי משה היה מגיע משה דיין וכדומה.....
הי"ד עם דם כל הקדושים ויחיש גאולה לעמו.
משה ליכטנשטיין נפטר בשבת.
בכתבה המצ"ב מוזכר שבקרוב עומד לצאת על כל המשפחה ספר שערך ד"ר יורם אלמכיאס, שהתברר לו שגם הוא קרוב משפחה.
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/419054
אור עולם כתב:יש להשיג רשימה של בני ישיבת 'כנסת ישראל' הנרצחים עם שמות אבותיהם?
פרנצויז כתב:אור עולם כתב:יש להשיג רשימה של בני ישיבת 'כנסת ישראל' הנרצחים עם שמות אבותיהם?
תנסה לבדוק בספר זכרון לקדושי ישיבת חברון (ירושלים תר"צ)
https://tablet.otzar.org/#/book/106939/ ... 8/end/50/c
גביר כתב:הרב זבולון גראז זצ"ל, אב"ד רחובות ת"ו, עשה עצמו כמת ושכב בין המתים כדי שלא יפגעו בו, אבל הרשעים תקעו סכין בגבו כדי לוודא את הריגתו וכל ימיו סבל מפציעה זו והיא נכרה אף בצורת הליכתו.
גביר כתב:גביר כתב:הרב זבולון גראז זצ"ל, אב"ד רחובות ת"ו, עשה עצמו כמת ושכב בין המתים כדי שלא יפגעו בו, אבל הרשעים תקעו סכין בגבו כדי לוודא את הריגתו וכל ימיו סבל מפציעה זו והיא נכרה אף בצורת הליכתו.
כך מקובל בציבור וזה הסיפור שהכרתי מאז ומעולם, אולם בניו של הרב מוסרים גרסה שונה לפיה הרב לא נפצע בטבח כלל [תפארת זבולון, בני ברק תשע"ח, עמ' 12 ; כך גם מצוטט בנו ר' משה 'הוא נותר ללא פגע ...לעת זקנותו היה הולך בכפיפות גדולה ...השמועות ספרו כי זה בשל סכין שננעצה בגבו בעת פרעות תרפ"ט, אבל לא כן הוא, אבא לא נפצע ולא קפץ אז מהחלון, היתה זו כפיפות גבו שלא היתה קשורה לפרעות' [רחובות, כי הרחיב ה' לנו, יתד נאמן, מוסף חול המועד סוכות תשסט, עמ' 91] . בגרסתם של הבנים תומכת העובדה ששמו אינו מופיע ברשימת הפצועים [התפרסמה לאחרונה בתוך יעקב צבי וולדמן, טבח חברון תרפ"ט, ירושלים וחברון תשנ"ה] בהנחה שרשימה זו מלאה ולא נשמטו ממנה שמות.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 136 אורחים