הודעהעל ידי משוש דורים » ש' דצמבר 24, 2022 10:00 pm
ראיתי פעם בפורום כאן, שהגר"ש אויערבאך אמר באיזה לוויה על הגמ' בסנהדרין שסימן טוב לו לאדם שלא נספד כהלכה, והסביר זאת ר' שמואל שהכוונה שמרוב שיש הרבה מה לדבר מרגישים שמה שיגידו עדיין אין זה נספד כהלכה, וזה סימן טוב. והכותב כתב שהג"ר מנדל אטיק שמע את ההסבר ומאוד קילסו.
קשה לכתוב על רבי מנדל, ובוודאי בלשון עבר, אך פטור בלא כלום אי אפשר.
קבוצה של תלמידים היו לו למרן החזו"א זצ"ל מבני הישוב הישן, הגאון רבי אלי' ויינר, הגאון רבי משה יהושע לנדא, הגאון רבי חיים ברים, הגאון רבי יהודה שפירא, והגאון רבי מענדל אטיק, זכר כולם לברכה. נקיי הדעת היו כולם, חריפי השכל, יראי ה' מנעוריהם, ועמלים בתורה עד כלות כוחם ונפשם.
האחרון שבחבורה זו שנסתלק היום מאיתנו, היה קרוב מאד גם למרן הגרי"ז מבריסק, היה שתול שנים רבות ביני עמודי דישיבת מיר, ונשאר נטוע עמוק בתוך הישוב הישן, ובכולם זכה להערכה וכבוד עד בלי שיור, (הוצע לו כמה פעמים לשמש כגאב"ד העדה, וסירב), די היה בהזכרת שמועה בשמו לגרמ"ד סאלאוייציק, לגר"ח גריינמן, לגר"ש אויערבאך, לגר"א זלזניק, ולכל האריות בישיבת מיר, ואצל כולם היית שומע, אהה רבי מנדל אמר, מי יבוא אחר הארי.
כאמור, בכל חוג של תלמידי חכמים היה שמו נכבד ומוערך, אך הוא עצמו נותר בסגנון הירושלמי הישן, שייף עייל שייף נפיק ולא מחזיק טיבותא לנפשיה, משרך דרכו בצידי הדרכים, עם הסופר והחלאט הירושלמי, משוחח עם כל אדם בפשטות, אך בדברי תורה לבו כלב הארי ותקיף הוא בדעתו, גיצי אש נתזים ממנו, ומכל מקום לא מצא מקום מעצמו לקבוע דבריו בדפוס, תלמידיו הם שהוציאו שיעורים על דעתם.
למרות שהיה נמנה בין קנאי ירושלים, היה לו את רוחב הדעת לכבד את כל גדולי ישראל מכל החוגים, זכור אני שבסערת פסקו של מרן הגריש"א על פינוי הקברים בגבעה הצרפתית, נהג נער צעיר מבני משפחתו שלא בכבוד כלפי מרן זצ"ל, רבי מענדל כששמע מכך נזף בו קשות ולא נתקררה דעתו עד שנטלו מיד בידו לביתו של הגריש"א ע"מ לבקש מחילה כדין.
הוא שילב את הלמדנות המיראית והבריסקאית מחד, וכתלמיד החזו"א גם את הפרקטיקה ההלכתית, לא אהב לעמוד בשער להורות הלכה, אך לא נשתמט ממנה כלל כשבאה לפתחו.
להאי שופרא דבלי בארעא קא בכינא, יהיה זכרו ברוך.