הגר"ע יוסף זצ"ל

[גביר]

השיעור הראשון ששמעתי ממנו היה ביזדים, סמוך לתשעה באב ועסק, מטבע הדברים, בהלכות תשעה באב, אף על פי כן לא נמנע משילוב הומור [זכור לי, בין השאר, משפט אחד 'מותר לעשן בתשעה באב, שמה הנאה יש בדבר, עלה עשן באפו? והא ראיה, שלא תקנו חכמים עליו ברכה, ואם היו מתקנים, מה היו מתקנים? ברוך מכלה ממונו בידו', והוסיף כמה מילים בגנות העישון]. הפעם האחרונה ששמעתי ממנו שיעור הייתה בכולל של בר אילן, בעניין התר טיפול רפואי בגוי בשבת
[דומה שהיה זה אחד השיעורים האחרונים שמסר מחוץ לירושלים].

ההבדלים בין השיעורים ביזדים לשיעור בכולל המחישו לי את יכולתו להתאים את עצמו לציבורים שונים ומגוונים-
בשיעור ביזדים הודגשו ההוראות המעשיות וגם ההסברים הלמדניים שנלוו אליהן נאמרו בסגנון השווה לכל נפש, בשפה עממית, לפעמים גם מחויכת.
השיעור בכולל היה שיעור עיוני, ממוקד בנושא אחד תוך הקפת צדדיו השונים והתבססות על שלל מקורות, בשיעור זה השתמש הרב בלשון גבוהה יותר ונמנע מאמירות מבודחות.

אם תרצה אמור -
השיעור ביזדים, היה, במידה מסוימת, כעין 'חזון עובדיה' שעיקרו הלכות פסוקות שנימוקיהן בשולי העמוד, בעוד השיעור בכולל היה כעין 'יביע אומר'.

זכותו תגן עלינו
בשורות טובות ישועות ונחמות.

[אש משמים]

ההבדלים בין השיעורים ביזדים לשיעור בכולל המחישו לי את יכולתו להתאים את עצמו לציבורים שונים ומגוונים-
בשיעור ביזדים הודגשו ההוראות המעשיות וגם ההסברים הלמדניים שנלוו אליהן נאמרו בסגנון השווה לכל נפש, בשפה עממית, לפעמים גם מחויכת.
השיעור בכולל היה שיעור עיוני, ממוקד בנושא אחד תוך הקפת צדדיו השונים והתבססות על שלל מקורות, בשיעור זה השתמש הרב בלשון גבוהה יותר ונמנע מאמירות מבודחות.

אם תרצה אמור -
השיעור ביזדים, היה, במידה מסוימת, כעין 'חזון עובדיה' שעיקרו הלכות פסוקות שנימוקיהן בשולי העמוד, בעוד השיעור בכולל היה כעין 'יביע אומר'.

ישר כח.
אם כדבריך, חבל שלא הוקלטו והופצו שיעורים עיוניים אלו והיו לתועלת רבה לרב ולתלמידים מכמה פנים.
חבל על דאבדין ולא משתכחין..

[מעיין התורני]

השיעור הראשון ששמעתי ממנו היה ביזדים, סמוך לתשעה באב ועסק, מטבע הדברים, בהלכות תשעה באב, אף על פי כן לא נמנע משילוב הומור [זכור לי, בין השאר, משפט אחד 'מותר לעשן בתשעה באב, שמה הנאה יש בדבר, עלה עשן באפו? והא ראיה, שלא תקנו חכמים עליו ברכה, ואם היו מתקנים, מה היו מתקנים? ברוך מכלה ממונו בידו', והוסיף כמה מילים בגנות העישון]. הפעם האחרונה ששמעתי ממנו שיעור הייתה בכולל של בר אילן, בעניין התר טיפול רפואי בגוי בשבת
[דומה שהיה זה אחד השיעורים האחרונים שמסר מחוץ לירושלים].
זכותו תגן עלינו
בשורות טובות ישועות ונחמות.

יישר כח.
אם כי מעניין לציין במחזיק ברכה (רי, ד) כתב שאם היה דבר זה בימי חז"ל בהחלט יכול להיות שהיו מתקנים עליו ברכה.
מצ"ב
עד כדי כך שיש שיטה שחוששת לזה הלכה למעשה לעשן ללא ברכה (לא נפסקה כמובן.) מצ"ב:

[בן אליהו]

ישר כח.
אם כדבריך, חבל שלא הוקלטו והופצו שיעורים עיוניים אלו והיו לתועלת רבה לרב ולתלמידים מכמה פנים.
חבל על דאבדין ולא משתכחין..

הלא יביע אומר פתוח וגלוי לכל. לא הבנתי איזו תועלת הייתה צומחת לרב ולתלמידים מעבר לתועלת הצומחת מיביע אומר.

[גביר]

דומה שיש בנותן טעם להביא את דברי הרב עצמו על בפירושו על אבות 'ענף עץ אבות' ו ו ד"ה המכיר את מקומו [ירושלים תשפ"א עמ' תקפ"ב] -
'תלמיד חכם ... בבואו לבשר צדק בקהל רב, חייב להכיר את קהל מקומו. אם הם אברכים תלמידי חכמים, יעניק להם מחמתו פלפול של אמת ... לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ואם הקהל הוא מהמוני העם ... יעניק להם מאמרותיו במדרש ואגדה ומוסר במשלים ומעשיות למשוך את לבבם ליראת ה' טהורה, בכדי שיהיו הדברם ערבים לכל אוזן שומעת בכל מקום מקום כראוי לו'.

[גביר]

אגב דאיירינן בהנהגה הראויה לתלמיד חכם לפי הרב עובדיה-
-

במשפט, שניתן להגדירו כמשפט מנחה או כמשפט מפתח, מבטא הרב עובדיה את אחד מעקרונות הפסיקה שלו [אותו אפשר, אולי, להגדיר כעיקרון ה'החלטיות' או ה'חלוטיות' ] ואת תפקידו של הפוסק כמכריע הכרעה ברורה, קבועה ומוחלטת ולפחות לשאוף להכרעה שכזו, לצד נכונותו לחזור בו ממנה אם אכן יוכח לו שיש לפסוק בצורה שונה [דומה שתפיסה זו אופיינית לחכמי הספרדים בכלל, אך נראה שהועצמה אצל הרב עובדיה] -

'כל חכם שמביע דעה ראוי שיהיה נשאר עומד על דעתו (אלא אם כן רואה שדברי חברו נכונים ומודה על האמת), שתלמיד חכם שאינו מביע דעתו בבירור והן ולאו רפיא בידיה אינו תלמיד חכם'
[מאור ישראל, תענית ד. ד"ה כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח].

בהנחה שהדברים לא התווספו בשעת הכנת הספר לדפוס, הם משקפים גם את גיבוש דרך הפסיקה של הרב כבר בהיותו בחור בישיבת פורת יוסף, כאשר כתב את הערותיו חידושיו על סדר ש"ס, הערות וחידושים שהתפרסמו, כידוע, רק בשנותיו המאוחרות.

[פלוריש]

אגב דאיירינן בהנהגה הראויה לתלמיד חכם לפי הרב עובדיה-

במשפט, שניתן להגדירו כמשפט מנחה או כמשפט מפתח, מבטא הרב עובדיה את אחד מעקרונות הפסיקה שלו [אותו אפשר, אולי, להגדיר כעיקרון ה'החלטיות' או ה'חלוטיות' ] ואת תפקידו של הפוסק כמכריע הכרעה ברורה, קבועה ומוחלטת ולפחות לשאוף להכרעה שכזו, לצד נכונותו לחזור בו ממנה אם אכן יוכח לו שיש לפסוק בצורה שונה [דומה שתפיסה זו אופיינית לחכמי הספרדים בכלל, אך נראה שהועצמה אצל הרב עובדיה] -
'כל חכם שמביע דעה ראוי שיהיה נשאר עומד על דעתו (אלא אם כן רואה שדברי חברו נכונים ומודה על האמת), שתלמיד חכם שאינו מביע דעתו בבירור והן ולאו רפיא בידיה אינו תלמיד חכם'
[מאור ישראל, תענית ד. ד"ה כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח].
בהנחה שהדברים לא התווספו בשעת הכנת הספר לדפוס, הם משקפים גם את גיבוש דרך הפסיקה של הרב כבר בהיותו בחור בישיבת פורת יוסף, כאשר כתב את הערותיו חידושיו על סדר ש"ס, הערות וחידושים שהתפרסמו, כידוע, רק בשנותיו המאוחרות.

מספר הרב יחיאל מיכל שטרן בספרו 'מרן' על הרב עובדיה יוסף (עמ' קעה):

לא אחת הייתי שלוחו של רבנו בהעברת דברים להגרש"ז [הרב אוירבך, דודו של הרי"מ שטרן] וזכורני שלפני שפסק בענין החזרת שטחים, בקשני שאלך לשאול את דעת הגרש"ז. כשבאתי להגרש"ז אמר לי: 'על שאלה זו צריך 'סנהדרין' כי זה דיני נפשות ממש, ואיך יכול להכריע בדבר כזה', והוסיף 'נס מהשמים שמנהיגי המדינה לא שואלים אותנו, כי אם היו שואלים אותנו לא יכולנו לענות'. כשחזרתי לרבנו ומסרתי לו התשובה, נאנח ואמר 'למה משאירים אותי לבד במערכה'.

הרב פרופ' אברהם שטיינברג כתב באסיא (פז-פח) על פגישותיו עם הרב יוסף שלום אלישיב והרב עובדיה יוסף בנוגע לחוק מוות מוחי-נשימתי. בעמוד 76 הוא מספר שהגריש"א אמר לחה"כ משה גפני להצביע נגד החוק אבל לאפשר לו לעבור (דובר שבחוק יקבע שמוות מוחי הוא המוות החוקי, אך אם המשפחה מתנגדת מסיבות דתיות יושאר החולה מחובר למכשיר ההנשמה עד שליבו יפסיק לפעום). בעמוד 77 הרע"י תמה על שיטת הגריש"א, כי לדעתו צריך להכריע לכאן או לכאן.

[וונדרבר]

יש סיפור ידוע על שוטרים שהגיעו לילה אחד אצל הג"ר עובדיה יוסף זצ"ל, והוא ביקש מהם לעזור לו להשיג ספר שו"ת שהוא היה צריך בדחיפות [ספר "אבני חן" או משהו דומה], והעותק היחיד היה בספרית מוסד הרב קוק, אז הם נסעו לטלזסטון לספרן והוא בא איתם לפתוח את הספריה, והביאו לו את הספר.
האם מישהו יודע פרטים ומקורות לסיפור זה?
כמדומני שמישהו טען בזמנו שאין ספר שו"ת כזה.

[יוסף חיים אוהב ציון]

יש סיפור ידוע על שוטרים שהגיעו לילה אחד אצל הג"ר עובדיה יוסף זצ"ל, והוא ביקש מהם לעזור לו להשיג ספר שו"ת שהוא היה צריך בדחיפות [ספר "אבני חן" או משהו דומה], והעותק היחיד היה בספרית מוסד הרב קוק, אז הם נסעו לטלזסטון לספרן והוא בא איתם לפתוח את הספריה, והביאו לו את הספר.
האם מישהו יודע פרטים ומקורות לסיפור זה?
כמדומני שמישהו טען בזמנו שאין ספר שו"ת כזה.

דומני שנכב"ב וזה דמיון.

[גביר]

מצינו בתשובות הרב ובפסקיו כמה אזכורים של ספרים על אודות תולדותיהם של גדולי ישראל, כמו שרי המאה, אישים ושיטות וכדו', וכבר ראינו באשכול אחר שהשתמש גם באבן ספיר.

ספר נוסף מסוג זה שהרב עובדיה משתמש בו בפסקיו הוא ספרו של דוד מתתיהו ליפמאן, לתולדות היהודים בקובנה וסלבודקה, קידאן תרצ"א, את הספר הוא מביא בתשובה ובפסקים הקובעים שאין לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות, אלא שכנראה ציטט מהזיכרון ואין הוא קורא לו בשמו אלא בשם 'ספר תולדות עיר קובנא' –

וכן ראיתי הלום בספר תולדות עיר קובנא [עמ' רכט] שכתב שהגאון רבי ליבלי שפירא זצ"ל, אב"ד קובנא, ביטל המנהג שנהגו במקומו לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות , כדי שלא יהיה נראה שרק הן עיקר ושאר התורה טפילה ח"ו, וכמו שאמרו בברכות [יב.] הנ"ל, עיי"ש
[יחוה דעת ו, ח, ירושלים תש"פ עמ' כח ; התשובה אינה מתוארכת]

וכן הגאון רבי לייבלי שפירא זצ"ל גאב"ד קובנא עשה מעשה וביטל מנהגם שנהגו לעמוד בקריאת עשרת הדברות [עיין בספר תולדות עיר קובנא עמ' רכט]
[חזון עובדיה יו"ט, הלכות שבועות י, ס"ק כז, ירושלים תשס"ג עמ' שטז]

וכן מצאתי בספר תולדות עיר קובנא [עמ' רכט] שכתב שהגאון ר' ליבלי שפירא אב"ד קובנא ביטל המנהג שנהגו שם לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות כדי שלא יהיה נראה שרק הם עיקר ושאר התורה טפל ח"ו וכמו שאמרו בברכות [יב.] מפני תרעומת המינים, ע"ש.
[חזון עובדיה, שבת ב, ירושלים תשס"ח עמ' רסו]

[הפנייתו זו של הרב עובדיה מצוטטת במקומות הרבה, יעוין למשל עין יצחק, חלק ג עמ' קסט, ילקוט יוסף, ספירת העומר שבועות עמ' תשיא, ובעוד מקומות רבים]

ככל שחיפשתי, לא מצאתי ספר בשם 'תולדות עיר קובנא', אמנם הדברים מופיעים בספרו הנ"ל של ליפמאן, בעמ' שאותו מציין הרב עובדיה.

ליפמאן מציין שרבי אריה לייב שפירא לא הותיר אחריו חידושי תורה כתובים ומעיר -
אמנם במשנה ברורה הלכות ס"ת מובא אודותיו כי הוא בטל את המנהג לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות בפרשת בשלח ובפרשת ואתחנן, והטעם כי אז נראה כאילו זהו העיקר והשאר טפל. ומצא סמך לזה בברכות יב ע"א 'א"ר יהודה אמר שמואל אף בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין, כלומר בקשו לקבוע עשרת הדברות בקריאת שמע אלא בטלו רצונם מפני שלא יאמרו המינין לעם הארץ: אין שאר התורה אמת והראיה שאין קורין אלא מה שיצא מפי הגבורה ושמעוהו בסיני.
[דוד מתתיהו ליפמאן, לתולדות היהודים בקובנה וסלבודקה, קידאן תרצ"א, עמ' 229, הערה 1]

הרב חיים קרלינסקי, במאמר על אודות רא"ל שפירא, מביא את דבריו של ליפמאן ומעיר עליהם –
וב'תולדות היהודים בקובנה וסלבודקה' (עמ' 229 הערה 1) כתב 'במשנה ברורה הלכות ס"ת מובא אודותיו כי הוא בטל את המנהג לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות בביהכ"נ בפרשת בשלח (צ"ל יתרו) ובפרשת ואתחנן, והטעם כי אז נראה כאילו זהו העיקר והשאר טפל, ומצא לזה סמך בברכות יא ע"א'... אבל אודה ולא אבוש כי לא ידוע לי המקום ב'משנה ברורה' ואכיר תודה למי שיעמידני על כך.
[הרב חיים קרלינסקי, הגאון רבי אריה ליב שפירא זצ"ל, האב"ד הראשון של קובנה, מוריה שנה שלוש עשרה, גליון ה-ו, (קמט-קנ), סיוון תשד"ם עמ' ק ; אפשר, ואולי אף מסתבר, שהרב עובדיה הכיר את הדברים ממאמר זה].

אף אני חיפשתי את הדברים במשנה ברורה ולא מצאתי אותם שם, אולם דומים להם נמצאים בזכר יהוסף לרבי יוסף זכריה שטרן -
וכמו ששמעתי בשם הגר"א לייב שפירא אבד"ק קאלוואריא ווקאוונא שהיה דרכו לישב אז במכוון כדי שיעשו אחרים כמוהו שלא לקום שהוא נגד דינא דגמרא כנ"ל
[רבי זכריה יוסף שטרן, זכר יהוסף, או"ח א יט, ירושלים תשע"ד עמ' קיד, ככל שראיתי, מהדיר הספר אינו מפנה לספרו של ליפמאן ; לעת עתה לא מצאתי שהרב עובדיה מביא תשובה זו בתשובותיו ובפסקיו על אודות העמידה בעשרת הדברות אף שמחזקת את דעתו ; ויעוין גם: הרב יוסף יקותיאל אפרתי, ישא יוסף, או"ח ב, סימן עד, ירושלים תשע"בחלק ב עמ' ק.]