הצדיק המשגיח רבי משה וואלפסאן זצ"ל

[ממזרח שמש]

יתומים היינו ואין אב

אוי מי יתן לנו תמורתו

[ממזרח שמש]

הרב משה וואלפסאן זצ"ל
למד בישיבת תורה ודעת אצל רבי שרגא פייבל מנדלוביץ', רבי גדליה שור ורבי יעקב קמינצקי. בהשפעת הרב שור התקרב לחסידות והיה לחסיד של רבי שאול ידידיה טאוב האדמו"ר ממודז'יץ ואף היה כותב את דברי תורתו. עמד בקשר גם עם רבי יעקב יוסף טברסקי מסקווירא, רבי אברהם יצחק קאהן מתולדות אהרן, רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, רבי מנחם מענדל שניאורסון מליובאוויטש והרב דוד טברסקי, האדמו"ר הנוכחי מסקווירא שאותו הוא מחשיב לאחד מרבותיו. לאחר חתונתו פתח חנות שעונים לפרנסתו אך האדמו"ר מסקווירא פעל אצל הנהלת הישיבה שימנו אותו לר"מ ומשגיח בישיבת תורה ודעת.

הרב וולפסון אינו חובש שטריימל על אף היותו חסיד, וכן חלק מחסידיו אינם חובשים שטריימל. הרב וולפסון היה מגיע לירושלים בזמן חופשת הקיץ ומסר שיעורים לחסידיו המתגוררים בארץ, אך בשנים האחרונות בשל זקנותו הפסיק להגיע לארץ. הרב וולפסון הוא חלוץ המשפיעים בציבור הכלל חסידי.

קהילת אמונת ישראל
רבים מתלמידיו של הרב וולפסון המשיכו לשמור קשר איתו לאחר עזיבתם את הישיבה ועם הזמן נוצרה מסביבו חבורת חסידים, חלקם הגדול לא היו חסידים במקורם. הרב וולפסון פתח קהילה לתלמידיו בשם 'אמונת ישראל' ולאחר מכן פתחו תלמידיו בית כנסת בבורו פארק ובעקבות כך עבר מויליאמסבורג לגור בבורו פארק ליד בית מדרשו.

הרב וולפסון הושפע מדרך חסידות קרלין, בהשפעתו של רבי יוחנן פרלוב שאליו היה מקורב, ותפילתם של חסידיו מאופיינת בהתלהבות ובצעקות כדרך חסידי קרלין, והוא מקפיד מאד שלא ידברו שום דיבור של חול בבית המדרש, ולכן ביטל את אמירת ה"מי שברך" בקריאת התורה מכיון שיש המדברים בשעה זו.

לקהילה בתי כנסת בבורו פארק, מונסי, לייקווד ירושלים וביתר, תלמוד תורה וישיבה גדולה בשם 'מבקשי השם' וישיבה קטנה 'מבקשי תורה' בבורו פארק, בית חינוך לבנות 'בנות חיה' בבורו פארק ובסטטן איילנד, שישה כוללי אברכים למשך היום וכן כולל בוקר וכולל ערב.

בתחילה היה שולח את רוב הבחורים ללמוד בישיבות בארץ ישראל, אך מאז ייסדו חסידיו תלמוד תורה וישיבה ומאז הפסיק לשלוח את הבחורים, מוסדות אלו וכן בית החינוך לבנות עומדים תחת נשיאותו, אבל על פי הוראתו כל השאלות העולים בניהול המוסדות מתייעצים עם הרב שרגא פייבוש הגר האדמו"ר מקאסוב.

רבי משה ייסד את הגמ"ח "חיים וחסד" המחולקת לכמה אגפים, 'קמחא דפסחא', 'קופת קרן ישראל', 'מתנות לאביונים', 'שובע שמחות' לסיוע בזמני שמחה, 'שמחת יום טוב', וקופתו הפרטית 'קופת עזר' דרכו הוא מחלק סכומים אדירים לצדקה. כמו כן יש לקהילה חברא קדישא פרטית וחלקה בבית עלמין.

דרכו בחסידות
הרב וולפסון מרבה להדגיש את קדושת המועדים ואת האמונה שכל יהודי הוא קדוש, גם כאשר אין זה נראה כלפי חוץ ("פינטעלע ייד"). הוא מדגיש את חשיבות הרגשת החיות בעבודת ה', ללא תלות במנהגים מסוימים. במכתב לתלמיד הוא כותב: ”על שאלתך מהי חסידות, תשובתי - איני יודע. אם תשאל לי מהו חיים, גם על זה אשיב, איני יודע. אמנם אני מרגיש חיים. אין שינוי בין חי למת, רק שבחי יש רוח חיים. הבעש”ט המשיך חיים של הרגשת אלוקות בעולם... אין תורת הבעש”ט תלוי בשום הנהגה פרטית ולכן תלמידיו משתנים בהנהגותיהם.” בהתאם לזאת בבית מדרשו הנהיג מנהגים מקהילות שונות, ונוסח התפילה הוא משולב מנוסח סידור אדמו"ר הזקן - חב"ד, באבוב, וסלונים.

תורתו מבוססת על רעיונות מכלל ספרי חסידות, בפרט החסידות הפולנית, כשפת אמת ורבי צדוק הכהן מלובלין. הוא מרבה להשתמש בגימטריאות. בתחלת שיעוריו בספר התניא מודגש שלימודו מיועד להתעוררות חיונית ולא להשכלה גרידא.

משפחתו
חתנו הרב חיים רוזנברג, ראש ישיבת שערי יושר (ארצות הברית).
חתנו רבי חיים יוסף דוד וינברג ראש ישיבת באר אברהם סלאנים.
בנו הרב אברהם יצחק וולפסון, אב"ד קהילת אמונת ישראל במונסי.
חתנו רבי מרדכי מנשה זילבר האדמו"ר מתולדות יהודה סטוטשין.
נכדו הרב שמואל יהודה זילבר בנו הגדול של חתנו הרב מרדכי מנשה זילבר משמש כרב בית המדרש אמונת ישראל בבורו פארק.
חתנו הרב גדליה מאכליס, ראש הכולל דחסידי קרלין בבורו פארק.
מספריו
ואני תפילה על עבודת התפילה, באידיש ובלה"ק.
אמונת עתיך, חידושים שנכתבו או נערכו על ידיו, שלושה כרכים על התורה ומועדים, ברוקלין תשמ"ז-תשס"א
סדרת הקונטרסים אמונת עתיך, שיחות שנרשמו על ידי תלמידיו, משנת תש"מ ואילך.
ליקוטי אורות - שיעוריו בספר התניא.
ציון ועריה - על קדושת ארץ ישראל, ירושלים תשס"ג.
אויך איז דא עטליכע פון די ספרים איבערגעטיישט אויף ענגליש Festivals of Faith , The Core of Emunah, Wellsprings of Faith

[ארזי ביתר]

לא הכרתיו מקרוב. זכרון אחד יש לי מלפני כעשרים וחמש שנים בעודי ילד.

המשגיח זצ"ל הגיע לארץ הקודש, והיה בשבת בביהכנ"ס באיאן אשר בבתי אורנשטיין. בשעת של"ס, הלכתי עם אאמו"ר שליט"א לשמוע את שיחתו. את תוכן הדברים אינני זוכר, אך האווירה המיוחדת שהיתה שם, עודנה זכורה לי היטב. טרם השיחה, שוררו ברגש רב את הניגון "צמאה לך נפשי" מחצה"ק בעלזא שעוד לא התפרסם באותו זמן, כאשר אחד מילדי הקהילה, שורר לבד קטע והקהל חזר אחריו. המשגיח זצ"ל ישב מסובב מעט לכיוון הילד שעמד לצדו, וליווהו במבטו הרך לכל אורך שירתו.

[דרומי]

תיאור על מפגשו האחרון עם הרבי זי"ע מליובאוויטש, ביום כ"ו אד"ר תשנ"ב

[תוכן]

הוא היה מלמד הא-ב של אבי מורי שליט"א.

[תוכן]

פעם החליט שהוא רוצה לקנות שטריימל. נכנס לחנות, והמוכר שאל אותו, עם קרוין או בלי קרוין, עם שפיצים או בלי שפיצים, שפיצים מוחמצים או צבע טבעי, 25 ס"מ או 35 ס"מ, דו גווני או רבגווני, של שועל או של צובל? כשהוא שמע את השאלות, הוא הסתובב ויצא מן החנות.

[ספרים וועלט]

תיקון טעות בכותרת:
הצדיק והגאון המשגיח וכו'
כחו בדרוש היה באמת גאוני.
וזה מלבד המתיקות בדברי מוסר שלו. כח המושך בדברי אגדה שמושכין לבו של אדם כמים.
בנוסף לעבודת ה' בפועל וכו'.
אך חבל שחלק זה של גאונות שלו יהא נבלע ונשכח כאשר מדברים מגברא רבא כמותו.
יהא זכרו ברוך

[משוש דורים]

זוכר אני לפני 30 שנה שהייתי הולך בשבתות הקיץ לשמוע את המאמר של ס"ג שנאמר על גבי גג ברובע היהודי בשעת רעוא דרעוין צופה על מקום המקדש.
המאמרים עצמם היו בנויים בכשרון רב, אבל בנוסח דרושי, גג על גג עם הרבה גימטריאות, לא כ"כ התחברתי, אבל האוירה והניגונים אח"כ היו משהו מיוחד, הרבה מהשירים (חלקם של רש"פ מנדלוביץ) אימצתי אף אני בביתי עד היום.
עוד זכרון מאותם הימים, הלכתי לכותל המערבי, וברחבת הרובע ליד ביהכ"נ החורבה הופיע שלמה קרליבך לפני קהל, והנה המנוח יצא אף הוא לשאוף אויר וכשראה את ההופעה הלך לאחורי הבמה והרים מעט את קולו וקרא - שלוימל'ה, קרליבך הסתובב וכשראה אותו ירד אליו והתחבקו והתנשקו, (הם הכירו מתורה ודעת).

[הוד_והדר]

פעם החליט שהוא רוצה לקנות שטריימל. נכנס לחנות, והמוכר שאל אותו, עם קרוין או בלי קרוין, עם שפיצים או בלי שפיצים, שפיצים מוחמצים או צבע טבעי, 25 ס"מ או 35 ס"מ, דו גווני או רבגווני, של שועל או של צובל? כשהוא שמע את השאלות, הוא הסתובב ויצא מן החנות.

למעשה קנה שטריימל בסוף, ולבש אותו בבית, ואמר איך אוכל לקבל פני משיח בלי שטריימל!

[הוד_והדר]

שם המשפחה המקורי זה וואלף, והם היו במקורם חסידי טשארטקוב

[סיסטעם]

פעם החליט שהוא רוצה לקנות שטריימל. נכנס לחנות, והמוכר שאל אותו, עם קרוין או בלי קרוין, עם שפיצים או בלי שפיצים, שפיצים מוחמצים או צבע טבעי, 25 ס"מ או 35 ס"מ, דו גווני או רבגווני, של שועל או של צובל? כשהוא שמע את השאלות, הוא הסתובב ויצא מן החנות.

זה כבר מורדינזציה של הסיפור, לפני חמישים שנה כששמועה זו רצה, עדיין לא היה כל הפרטים האלה. הסיפור כפי שסיפרו אותו היה שהמוכר אמר לו להסתכל במראה, והוא אמר בתמיהה כדי ללבוש שטריימל צריך להסתכל במראה? אני לא מוכן לזה, והלך. וההמשך אמרו אז, שהסיפור מתאים לו אבל זה לא הסיבה למה הוא לא לבש שטריימל, והסיבה האמיתית שהוא אמר פעם, שהגם שאיתא מצדיקים שיש היכל שלא יכולים להיכנס אליה אם לא הלכו עם שטריימל, אבל הוא מרגיש שאם הוא ילך עם שטריימל יהיו הרבה יהודים שלא יקבלו ממנו וזה לא שווה את זה.

[בשער המלך]

גלה כבוד מישראל, היה משיירי כנסת הגדולה מהצדיקים של הדור הקודם
הבית המדרש שלו אמונת ישראל הוא לשם ולתפארת ממש חבורה של ת"ח יריאים ושלמים
היה ידוע ומפורסם שבבית המדרש שלו מתפללים במתינות ובקול ובכוונה, ועשה הרבה תקנות שלא יגמרו מאוחר התפלה על אף האריכות של התפלה עצמה
כמו אצל קריאת התורה קיצרו מאוד המי שבירך ועוד כהנה דברים כאלו

[אראל]

הייתי שם פע"א [בהאי שתא באחד מחדשי החורף] בשלש סעודות..., הזמירות והניגונים ממש מתוק מדבש, הרב זצ"ל כבר היה חלוש מאוד...
יצאתי משם ממש מרוגש, במיוחד התרשמתי, איך שאפילו ה'עלינו לשבח' אחר תפלת ערבית (במוצ"ש) לא חוטפים כלל..., אלא כל הקהל כאחד אומרים ביחד, באיזה מתינות ושימת לב לפירוש המילות.. לא ראיתי כהנה מעודי בשום בית המדרש!!

[תוכן]

לא דיברו כאן על מדותיו התרומיות. על טוב לבו, על נוחיותו, על בריחתו מן הכבוד, על שפע הטוב שהשפיע על הסובבים אותו, על ענוותנותו. היה יוצא דופן מכל הבחינות האלה.

[תבא]

עשה הרבה תקנות שלא יגמרו מאוחר התפלה על אף האריכות של התפלה עצמה
כמו אצל קריאת התורה קיצרו מאוד המי שבירך ועוד כהנה דברים כאלו

לעיל כתבו טעם אחר על קיצור מי שברך...

[תבא]

עשה הרבה תקנות שלא יגמרו מאוחר התפלה על אף האריכות של התפלה עצמה
כמו אצל קריאת התורה קיצרו מאוד המי שבירך ועוד כהנה דברים כאלו

מקפיד מאד שלא ידברו שום דיבור של חול בבית המדרש, ולכן ביטל את אמירת ה"מי שברך" בקריאת התורה מכיון שיש המדברים בשעה זו.

[ארזי ביתר]

במיוחד התרשמתי, איך שאפילו ה'עלינו לשבח' אחר תפלת ערבית (במוצ"ש) לא חוטפים כלל..., אלא כל הקהל כאחד אומרים ביחד, באיזה מתינות ושימת לב לפירוש המילות.. לא ראיתי כהנה מעודי בשום בית המדרש!!

תקנה מיוחדת היא זו מהמשגיח זצ"ל. באחד השנים בר"ה דיבר אודות ההתרגשות הגדולה שיש מעלינו לשבח הנאמר במוספי היום, והאיך הוא נחטף בסיום אותה תפילת מוסף... מאז, החלו כל בני הקהילה בכל בתי המדרשות שלהם להקדיש זמן והתלהבות מיוחדת ל"עלינו לשבח".

[בשער המלך]

עשה הרבה תקנות שלא יגמרו מאוחר התפלה על אף האריכות של התפלה עצמה
כמו אצל קריאת התורה קיצרו מאוד המי שבירך ועוד כהנה דברים כאלו

מקפיד מאד שלא ידברו שום דיבור של חול בבית המדרש, ולכן ביטל את אמירת ה"מי שברך" בקריאת התורה מכיון שיש המדברים בשעה זו.

יכול להיות זה וזה גורם, כי שמעתי מאחד שמתפלל שם שעשה כמה תקנות כאלו גם כדאי שלא יגמרו כל כך מאוחר, גם אמר לי שביום השני של יו"ט אצל ברכת כהנים אין הכהנים מנגנים שם [דאמר שאם אמר הרבש"ע ביום הראשון אצ"ל גם ביום השני] ועי"ז יגמרו קצת יותר מוקדם , גם אמר שלא אומרים רות ושיר השירים באמצע התפלה מטעם הנ"ל,
כאמור איני יודע בוודאות שכך נוהגים שם רק כך שמעתי מאחד מתלמידיו שמתפלל שם

[אראל]

הרב ז"ל היה ריע דבוק מאח, עם הרה"ח נעים זמירות ר' בנציון שנקר ז"ל, המנצח המפורסם על שירת מאדזיץ, וכמדומני שהיו שניהם ביחד אצל כ"ק אדמו"ר ר' שאול ידידיה זצ"ל ממאדזיץ, בתקופת שבתו בניו יורק

קישור לניגוני המשגיח ז"ל
https://www.ivelt.com/forum/viewtopic.php?t=61334

[נחומצ'ה]

אבל הוא מרגיש שאם הוא ילך עם שטריימל יהיו הרבה יהודים שלא יקבלו ממנו וזה לא שווה את זה.

מזכיר את הרה"צ ר' סענדר ערלנגער זצ"ל, שקיבל הוראה דומה מא' מגדולי ישראל.

[בשער המלך]

שמעתי הרבה פעמים תורה שלו בסעודה שלישית הוא דיבר באריכות וכל דבריו היו ממש מתוקים מדבש דברים נפלאים עד מאוד בנוי ומיוסד מספרי חסידות ומוסר, כל שלש סעודת תורה היה בנין אדיר ונפלא משולב עם חסידות מחשבה מוסר ממש להפליא, חוץ מזה היה לו חוש מיוחד לגמטריות שהיו ממש נפלאים, דהיינו כשדיבר על קשר של שני ענינים אמר אח"כ
גמטרי' על שני הענינים שהיה ממש קולע אל השערה

[נים ולא נים]

הלא כולנו ידענו שגברא רבה הוא ולמה אין מתלמדיו שכותבים כאן ארוכות וקצרות?
הוי אומר אין תלמדיו על הפורם! וזהו אפים ודו''ק.

[פולסברג]

שמעתי שאמר על עצמו, הא דעדיפנא מחבראי, שמעודי [או מיום עמדי על דעתי] לא טעמתי טעם פיצה.
איני יודע אם הוא אמת, אבל בודאי היה אדם מדורות קודמים, שדרכי העולם החדש לא השפיעו עליו כלל. [אגב, מלפני הרבה שנים, עסק לפרנסתו בשעונים].
---
פתחתי את ספרו באוצר, וזה יצא לי ראשונה...:

[איש_ספר]

גליון העדה

ACFrOgBD78mIBMQ02Th_Z7Jvz8zg2Y3BqrDBPaK69bEH8n-1aCI_ff65to55bOqee-r5pC_VE2AIjm6_Ubai7c0OcCnm_v_AM7eNiJvfggsFuoOjfGMYT1G1E6NTj3kksQBb8A7m6l08saeJm4BK.jpg (873.56 KiB) נצפה 340 פעמים

[חמרא טבא]

שם המשפחה המקורי זה וואלף, והם היו במקורם חסידי טשארטקוב

לא נכון בכלל.

כמו שרואים מהמסמכים של אביו כשהיגר מפולין לארה״ב לפני יותר ממאה שנים עוד לפני לידת המשגיח זצ״ל שם המשפחה במקור היה גאלאדזשער ואביו עשה אז שינוי השם. (נראים הדברים ששמו של אבי אביו היה (זאב) וואלף ומשום זה לקח את השם וואלפסאן דהיינו בנו של וואלף).

אודות טשארטקוב לא ידוע לי אבל המשגיח בעצמו סיפר שאביו נסע שתי פעמים בימי בחרותו להישמח ישראל מאלכסנדר זצ״ל וגם שמר את היארצייט שלו.

(קרעדיט מורשת חכמי אמעריקא)