מתפעל כתב:הראשון מימין, אתה מתכוון הראשון שנראה לנו בצד שמאל?
בדרך כלל כשכותבים מימין לשמאל, הכוונה לפי עיני המסתכל בתמונה.
גלאגוזים כתב:התמונה היא של השורה השניה בארוע כלשהו, מן הסתם גם היושבים ראשונה במלכות התמונה הינם דמויות מוכרות.
מתפעל כתב:והנה התמונה עם הכיתוב, מי הוא רבי בונם וויצל?
גלאגוזים כתב:ר' בונם וייצל?
אולי קשור להג"ר מרדכי וייצל-רוזנבלט זצ"ל מסלונים? יש דמיון מסוים.
דמות בלתי נשכחת - הגרח"י מישקובסקי זצוק"ל/ דוד זריצקי
- זו היתה גלויה פשוטה. החזקתיה בידי, ידי היתה צנומה, רועדת, מלאה חבורות ופצעים, ואולי היא בכתה בצוותא עם עיני שזלגו אותה שעה דמעות.
הרב מישקובסקי כתב לי כמה מילים בתשובה לגלויתי, שהוא קבל אותה ושהוא יעזור לי ולכל בני הישיבות הנמצאים ברחבי רוסיה, שלא ניפול ברוחנו וכו'.
שלחתי את הגלויה אליו מפני ששם זה נפל במוחי פתאום:
- ואולי בכל זאת לפנות?
- למי?
- להרב מקריניק.
התביישתי להגיד את מחשבתי לחברי. היינו מיואשים, עומדים על סף המוות, לא היה בינינו אף אחד שיכול היה לעמוד על רגליו, עבדנו עבודות פרך במשך 14 שעות ביום ותמורת זה קיבלנו פרוסת לחם. כבר נודע לנו כי משפחותינו אינן, כי כל הקרובים והאהובים לנו הוצאו להורג ע"י הנאצים, ידענו כי אנו מנותקים מכל העולם, כי אין לנו בכל העולם אף אחד שיכיר בנו, שיגיד קדיש לאחר שניפול ברחוב ונמות, ידענו כי אין אחד שידע כי בני תורה אנו, שבילינו רוב חיינו בישיבות.
כעת היינו צללים ההולכים ודועכים משעה לשעה, בנו כבר קינן המוות, וכל מי שהעיף עלינו מבט ברח תוך פחד.
ואני בכל זאת זרקתי את הגלויה לתיבת הדואר בבטחון גמור שהיא אפילו לא תצא את גבול רוסיה, כתבתי על כתובתו של הרב הראשי הגרי"א הרצוג להרב מישקובסקי, סיפרתי לו כי הננו שמונה בני ישיבת ראדין וקמניץ, שאנו עובדים ושאנו... לא, לא כתבתי שאנו נוטים למות, שאנו רעבים, העירותי לו שרצוי להתעניין בנו.
עברו תשעה חדשים.
אחד מאיתנו זה כבר שלושה חודשים שנמצא בבית חולים לחולי שחפת. הוא שותק כל היום, אינו גונח ואינו בוכה. שתיקתו איומה, הדם יוצא מגרונו לאט לאט.
השני נפוח כולו, פניו כאילו משוחים בשמן, מבריקים, ובכמה מקומות נסדק העור והתחיל לפלוט טיפי מים עכורים, הוא היה בא מהעבודה מפיל את עצמו על הארץ ואומר:
- אני משמין מיום ליום – היום אכלתי רק פרוסה קטנטונת של לחם.
השלישי סבל כבר כמה חודשים ממחלת הרעב, היא איומה, כל העצבים הפסיקו להרגיש, הוא היה בוכה, לא, לא, אני טועה, הוא לא בכה, עיניו הפתוחות לרווחה היו מוזילות בלי הרף מים כאשר יזילו השמים ביום סגריר, עיניו היו פתוחות אפילו בשעת שינתו...
והחמישי והשישי - - -
היה בינינו נער, אביו היה מגדולי בעלי המוסר בליטא, הוא הלך ברחוב ונפל, הביאו אותו הביתה, הוא לא בכה ולא התאונן – פרוסת לחם – פירור...!
ואני אז כורה בור ענקי, הוא צריך היה לשמש מיכל מים, וכשם שגדל הבור כך אפסו כוחותי.
ואני באתי באותו היום מהעבודה כולי רועד, לא, יותר אינני יכול בשום אופן.
שכבתי על הארץ ולא חשבתי כלום, שכן גם המחשבה נקראת עבודה ודורשת מאמץ, והנה נכנס אחד מחברי, הוא היה חיוור כסיד, נתישב על הארץ, התחיל להתנועע כבשעת התפילה, עיניו רעדו הוא אחז פתק צהבהב מקומט בידיו הרזות הפצועות השותתות דם.
מה קרה?
- חבילות! חבילות!
חדרנו היה קטנטן, כשישבנו כולנו הוכרחנו להוציא את רגלינו לחצר. אני לא הבנתי מה הוא מדבר, אולם קפצתי ממקומי וקיבלתי מכה הגונה מהכותל ממול.
- ממי החבילה? איזו חבילה? מה אתה מפטפט? – ניגשתי אליו והתחלתי ללטפו, הייתי בטוח כי מוחו נעקר ממקומו, זה כבר הקרבן השלישי חשבתי, ומיד התחיל מוחי לחפש עצה כיצד להכניסו לבית החולים, מנין לקחת את הכסף...
- כן, חבילות באו מארץ ישראל – אינני יודע מי שלח, צריך ללכת לקבלן, אולם אין לי כח אף בפרוטה, אני חושב בלילה למות, ולכל המאוחר מחר, למות דוד'ל, רק למות, - הא לך הפתק...
אלו היו החבילות הראשונות מהרב מישקובסקי. אנו היינו רק שמונה, אולם ברחבי רוסיה נמצאו מאות בני ישיבה, הרב מישקובסקי מצא את כתובותיהם ושלח וניחם וכתב, כתב ידו לבדו ניחם אותנו וליטף אותנו.
אולי נמצא מישהו גאון ענקי שיוכל לשער כמה חיים הציל הרב, כמה חיים צעירים ורעננים שהיום פזורים על פני כל העולם כולו. חיים, שכיום הינם ממלאים תפקידים חשובים, הם גדולי תורה ומוסר, ראשי ישיבות, אברכים בעלי דרגה, נכבדים, סופרים.
הם לא ישכחו אותו לעולם, הם יחיו ויזכירו את שמו עד נשימתם האחרונה, הם ימותו ויביאו את שמו לפני כסא הכבוד יחד עם עינוייהם, דמעותיהם, אנחותיהם וצעקותיהם, הם ימסרו את שמו לבניהם לנכדיהם ולניניהם – את שמו של הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי.
את שמו של האיש שהפקיר את עצמו, שזכר אותם בשעה שכל העולם שכחם, שהרימם מאשפה, שניחם אותם, שמחה את דמעתם, שחבש את פצעיהם, ושאמר להם מלה אחת גדולה, ענקית, שהכל ציפו לה תוך רעדה על מפתן הקבר:
- אל תשכחו שהינכם יהודים, בני תורה, בני ישיבה! אל תשכחו!
- רבנו!
אנו לא שכחנו, אף פעם לא שכחנו, כי הננו בני ישיבה, כל יסורי גיהינום לא העבירו אותנו על דעתנו, יצאנו לחפשי בנשמה טהורה, ובגאווה נביאה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה.
- רבנו!
אנו לא שכחנו ולא נשכח אף פעם את הגלויה הראשונה שקיבלנו בכתב ידך. אנו לא שכחנו ולא נשכח אף פעם כי כולנו אולי היינו כבר מושלכים מתחת לאדמה האדומה, מבלי תפילה, מבלי קדיש, מבלי דמע, ומבלי זכרון. וליום הזכרון שלך אנו עומדים ליד קברך, כולנו, אלה שנמצאים בישראל ובארצות הברית, בצרפת ובאנגליה, בארגנטינה ובקנדה, כולנו שטעמנו כבר את טעם הקבר עומדים כפופי ראש מלאי יגון ומלאי תודה לך.
לא כולם מאלה שהצלת את חייהם יכולים לכתוב לך את הדברים דלעיל, לא כולם יכולים להביע את תודתם, אולם כל אחד יזיל דמע על שנפטרת מאיתנו. כל אחד מאיתנו, כל אחד, היה נותן חלק מחייו עבורך, כל אחד יודע ומרגיש תמיד כי הנך חסר לנו, לבני הישיבה, ליהדות הדתית, לנפש האומה.
מה עלינו לעשות עבורך, רבנו מצילנו?
אין לנו אלא למלא את חפצך שהנך בודאי משתוקק לה בישבך כעת בגן עדן, להתאחד כולנו ולומר בקול אדיר שירעיש את כל העולמות, שיפחיד את האנשים, שיזכירם:
יתגדל ויתקדש שמיה רבא!
גאולה בקרוב כתב:באמת מרטיט. היכן נדפס?
איש_ספר כתב:רח"ע, הרב מקרינק, ובאמצע 'האיש הגבוה' שכבר שאלו עליו כאן כמה פעמים...
מיללער כתב:איש_ספר כתב:רח"ע, הרב מקרינק, ובאמצע 'האיש הגבוה' שכבר שאלו עליו כאן כמה פעמים...
איפה שאלו עליו? תן קישור
צדקת בשנים האחרים, חשבתי שבאמצע הוא הגר"ז סורוצקין
הגהמ כתב:רב בעיירה גדולה בארה"ב (ואנשים בה מעט כיום) נולד בדווינסק והיה מקורב מאד להראגוצובי ולר' מאיר שמחה שהעניק לו סמיכה. נודע כגאון גדול בקי בש"ס ופוסקים כמעט בע"פ. לא הניח אחריו זש"ק ר"ל. יהי זכרו ברוך.
מיללער כתב:farshlufen כתב:גם הי' לו אח רב באחת העיירות בארה"ב.
ואח נוסף רב בברוקלין ועסקן עבור כשרות הבשר.
מדובר בהגאון ר' ברוך שפירא אב"ד קהל מחזיקי הדת בסיאטל וואשינגטאן, בן ר' זלמן מרדכי מדווינסק, ר' ברוך היגר לארה"ב בבחרותו אחרי קבלת סמיכה מהגאונים מדווינסק הנ"ל, נשא את הרבנית הינדא בבואשינגטאן ונתקבל שם כרב, מקהילה לקהילה עבר אחרי אשר סרו מהדרך הצרופה וזכה לייסד את הקהל האורטודוקסי מחזיקי הדת.
היה גאון ומתמיד, ראש בי"ד ומסדר גיטין בעירו, התכתב עם גדולי הדור כמו החפץ חיים והגרח"ע בעניני דת ויהדות והתידד עם גדולי ארה"ב בשעתו במיוחד עם הגאון ר' אליעזר סילבר נשיא אגו"י באמעריקא. ר' ברוך מעולם לא זכה להבנות בזש"ק ותולדותיהם של צדיקים אלו מע"ט, נפטר בשם טוב בשנת תשל"א ומנו"כ בסיאטל, בצוואתו חילק נכסיו למוסדות התורה בארה"ב ובאר"י ובתוכם ישיבות; לייקוואוד, ליובאוויטש וסאטמאר, יהא זכרו 'ברוך'.
מציבתו בסיאטל:
http://kevarim.com/rabbi-baruch-shapiro/
אחיו ר' אברהם שפירא גם הוא מוסמך מדווינסק וכמו אחיו היגר גם הוא בבחרותו לארה"ב והמשיך למודו בישיבת רי"א בניו יארק, אחר נישואיו עבר לעיר קנטון שבאהייא לשמש כרב בעיר, בה נולד לו בנו דר. זלמן מרדכי שפירא פרופסור בעניני כמיה, משם עבר לעיר יוטיקא בניו יארק ואח"כ עבר לעיר ניו-ברונזביק בניו זשערסי לכהן ברבנות קהל אהבת אחים דשם, ושמה נפטר בקוצר ימים בגיל 47 לימי חייו בשנת תרצ"ד.
מצבתו ניו זשערסי:
http://kevarim.com/rabbi-avroham-shapiro/#comment-26898
אח שלישי היה ר' דניאל שפירא מברוקלין, בעת המצב כשבשר כשר עלתה מחירה פי כמה ונהיה דוחק ליהודי ניו יארק, אז אזר כגבור חלציו ופעל הרבה לטובת המצב, ר' דניאל גם שימש בוועד החינוך של הת"ת בברוקלין 'היברו סקול'.
איש_ספר כתב:קבלתי מעוד מישהו (שלא לשטו עיניו במה שכתוב כאן) שזה אכן ר"א קלמנוביץ.
ומשזכינו לזה, נראה שהזקן הוא אביו של ר' אברהם, שעלה לארץ בערוב ימיו וחי כאן כמה חודשים (כמדומני)
יש לו אבא כמה ספרים באוצר ובאחד מהם הוא מזכיר את בנו ר' אברהם שעזר לו לעלות.
איש_ספר כתב:ר' אהרן אריה. ח"ו שהוא העומד. אלא הוא היושב בין ר"א לבין הרב קוק.
מיללער כתב:ואם כבר אז אולי פרטים על חתנו של ר' אהרן ארי' קלמנוביץ, ר' מאיר שמעון פינסקי רב בבורו-פארק, ברוקלין ונכדו (בת בתו) ר' אשר כצמאן רב בקליוולאנד שמזכירם שם?
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 171 אורחים