פורום אוצר החכמה

פליטת קולמוס קא חזינא הכא וכוונתך ואף נסתפק לדעתו אם בדיעבד יוצאים יד"ח בעמידה

מתוך הספר החדש ''השמש לאור עולם''
מכתב מרן הגרמ''ש שפירא זללה''ה לא' מבניו

מכתב קו

חשבונות רבים כתב:כידוע המשנ"ב נקט בדעת הגר"א שצריך לישב ואף נסתפק לדעתו אם בדיעבד יוצאים יד"ח בישיבה.
יש ליישב העדות שהגר"א והגר"ח עמדו באופן שלא הוציאו אחרים, וצ"ע (גם י"ל דבמקום שאין חפצים לשתות א"צ לישב אך במשנ"ב לא משמע כן)

זה עבר לראש העמוד לכן הבאתי גם התגובה הקודמת העוסקת בדעת הגר''א בהבדלה במיושב

וכשראש הישיבה הגרמ''ש זללה''ה כתב אבותינו בד''כ כוונתו היתה גם להגר''ח מוואלוזי'ן זיע''א

סיפור נאה שהתפרסם הבוקר בברית של רבי אליעזר יהודה בהגרא''ב זצ''ל פינקל שליט''א בישיבת מיר לפני כ11 חודשים רצתה אשתו להעביר את בנותיו לבית הספר בבית שמש והוא הסתייג ושאלו לרבינו הגר''ש ואמר על אשתו ששמה שרה כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, ואמר לו רא''י הנ''ל שאשתו רוצה בן זכר אחרי שש בנות ואמר רבינו הגר''ש כעת חיה והנה בן לשרה אשתך, והיום היה הברית ויקרא שמו בישראל 'אליהו ברוך'.

כנראה שחיימשה צודק והליטבאקעס עוקפים כבר את החסידים.

בדעת הגר"א בענין ישיבה / עמידה בהבדלה:
viewtopic.php?p=235022#p235022
viewtopic.php?p=331029#p331029

בן ירושלים כתב:
ענין אחר : בענין גדלות הבעש"ט. סיפר שבאו לפני הגרי"ז וערערו על גדלות הבעש"ט אך הגרי"ז דחה דבריהם בתוקף. הגר"ש הוסיף שהתלמידים שדבקו בבעש"ט ובתלמידו המגיד ממעזריטש שהיו גדולי עולם (וציין במיוחד את בעל התניא , וזקנו בעל ה"תולדות" )הם ראיה גדולה לגדלותו של הבעש"ט. אמנם רוב הסיפורים והאגדות אינם נכונים לדעתו (ופעם אחת אמר שבדק הרבה מסיפורי חסידים והתברר לו ששקר הם)

ע"כ לע"ע.

הג"ר אליעזר מאיר סיפר לי לאחרונה, שפעם הזכיר את הבעש"ט בפניו, ע"י אמירת ר"ת ' בעשט' ללא פתיחתן...
והגר"ש נתן עיניו בו ואמר בהדגשה - הבעל שם הקדוש!

אגב, בשולי מאמרו המאלף של הרב הנוטר, סגירת דלתות המטבח לא הייתה בדווקא בגלל חשש לצנות וכו', אלא מחוסר רצונו שיהיו הכל ממשמשים בארונתיו (כך זכרתי משעת מעשה, וכך זוכרים גם חברי).

נפלא מאד מאד!!

נעמן כתב:

1526151436941_יום השלושים - דברי זיכרון - טיוטא.pdf

קראתי בנשימה אחת. עמוק ונוגע!
אפשר קצת על הכותב?

איש_ספר כתב:

נעמן כתב:

1526151436941_יום השלושים - דברי זיכרון - טיוטא.pdf

קראתי בנשימה אחת. עמוק ונוגע!
אפשר קצת על הכותב?

נכד של הרב א"א כי טוב (בן לבנו הר' עודד) אח של הרב שאול כי טוב, וחתן של רא"ד בהג"ר שמרל גריינמן, בעבר תלמיד בישיבה, וכיום מנהל רוחני בת"ת בבית שמש.

מקים מנהל ומראשי ישיבת 'דרכי שמואל' לצעירים, ברמב"ש א.
למד בישיבה עד תשנ'ו, והיה קרוב וחביב מאד על מרן ז"ל.

חזקו עלי ההמלצות ואפן לקרוא את הדברים והתעוררתי מהם מאוד למקרא הוד שגב גדלות ורוממות חיי התורה בסביבתו. יש"כ.

אכן חזק ומרומם מאוד.

חבל רק שבחיי חיותו לא נחשפנו, הציבור הרחב, לכל ההיקף הזה.

החמצה כ'כ גדולה.

הנקיון והניפוי של אשכול זה בשלוש עשרה נפה ע"י ההנהלה מעורר רצון ותקווה שכך ינהגו גם בשאר האשכולות שיש בהם נגיעה לענינים שבמחלוקת.

בגליון 'רוממות' המוגדל לחג השבועות המצורף בזה, ישנו תיאור מיוחד במינו המתחיל בעמ' 4 על צורת הלימוד של רבינו זצוק"ל. יש לי תחושה חזקה שבראשיתו הוא נכתב כאן בפורום ע"י 'שמשון'. אינני יודע את הטכניקות ההפרדה, ולכן צירפתי כאן את העלון כולו.

נוטר הכרמים כתב:בגליון 'רוממות' המוגדל לחג השבועות המצורף בזה, ישנו תיאור מיוחד במינו המתחיל בעמ' 4 על צורת הלימוד של רבינו זצוק"ל. יש לי תחושה חזקה שבראשיתו הוא נכתב כאן בפורום ע"י 'שמשון'. אינני יודע את הטכניקות ההפרדה, ולכן צירפתי כאן את העלון כולו.

רוממות התורה - ''סדר'' ר' שמואל.pdf

(573.09 KiB) הורד 667 פעמים

הסרתי את העמודים שאינם רלוונטיים.

נוטר הכרמים כתב:בגליון 'רוממות' המוגדל לחג השבועות המצורף בזה, ישנו תיאור מיוחד במינו המתחיל בעמ' 4 על צורת הלימוד של רבינו זצוק"ל. יש לי תחושה חזקה שבראשיתו הוא נכתב כאן בפורום ע"י 'שמשון'. אינני יודע את הטכניקות ההפרדה, ולכן צירפתי כאן את העלון כולו.

_רוממות_מוגדל_פרשת_במדבר_וחג_השבועות_תשעח.pdf

מודה באשמה

..

קבלת התורה במעלות התורה

נראה לי שבPDF זה יוצא יותר ברור וקריא.
ייש"כ

הנ"ל בקובץ PDF

בגליון המצו"ב, מאמר ראשי, שוב אנו נהנים לחוות ולהתפעם, [אאל"ט] פרי עטו של 'שמשון' ידידינו, שמפליא כדרכו להחיות את ההרגשים. באגב, אנחנו זוכים גם לתוספות משמעותיות בנוגע ל'שבת קדש קדשים', בעמ' האחרון.

חמישה שבועות מאז שהתפרסם המאמר הנ"ל, והתגובות בכתב ובע"פ לא פוסקות לרגע, ומאנשים מכל החוגים והקהלים. אקוה כי אמצא את האפשרות לערוך את הדברים מחדש עם כל התוספות, תוספת מרובה על העיקר, וגם להרחיב ולהבהיר בכמה מקומות, ולפרסם כקונטרס בפנ"ע.

יצא לאור קונטרס 'עמוד אש וענן', מאת תלמיד מובהק וותיק לרבינו זצוק"ל, הגאון רבי עופר שמאי היימן שליט"א.

70 עמ' מלאים וגדושים מזן אל זן בעובדות ותיאורים נפלאים, עם מקורות מוסמכים, בכל התחומים והשטחים (כמעט). מומלץ מאוד.

אפשר להעלות בבקשה בקובץ pdf [או שזה נמכר בתשלום?]

מצטרף לשאלת קודמי

באם אין אפשרות להעלות - היכן אפשר להשיג בירושלים?

בירושלים בכתובת המחבר בשכונת סנהדריה מורחבת, אינני זוכר את המס' המדויק.

בבני ברק בכניסה להיכל פרלמן שבישיבת פוניבז'.

שווה כל מאמץ.

מצורף 'רוממות' של השבוע, עם 'טעימות' משם.

אברהם כתב:מצטרף לשאלת קודמי

באם אין אפשרות להעלות - היכן אפשר להשיג בירושלים?

ראיתיו בדוכני בלוי.

ראה ראיתי שם דברים מופלאים בשם הגר"ש פינקוס זצ"ל, על אודות שליטתו העצומה של הגר"ש אויערבאך זצ"ל בקבלת הרש"ש.
עניין אותי מאד, ולכן שאלתי לאיזה מתלמידיו שליט"א שהשיבו לי כי גם הם ביררו אודות כך, ולא נענו במידע ברור.
היש מי היודע על כך?

איני בקי בעניינים אלו.
אך מעניין לידע כמה גדול המרחק בין קבלת הגר"א לקבלת הרש"ש?
ובמילים אחרות: האם מי שבקי בקבלת הגר"א לאותיותיה אין זה ראיה שביכולתו לחוות דעה בעניינים שבקבלת הרש"ש?!

הגר"מ ארונובסקי שליט"א הוא מהמומחים הגדולים בקבלת הרש"ש, עשרות שנים נמצא בישיבתו של הגר"י הלל "אהבת שלום", מעורכי הספרים של הרב הלל, ובעצמו חיבר ספר על קבלת הרש"ש. שמעתי מהגר"מ הנ"ל דברים עצומים על שליטתו של רבינו הגר"ש בקבלת הרש"ש לפרטי פרטיה. כיון שלא קיבלתי רשותו איני יכול לפרט מעבר לכך.

לענין כתב:ראה ראיתי שם דברים מופלאים בשם הגר"ש פינקוס זצ"ל, על אודות שליטתו העצומה של הגר"ש אויערבאך זצ"ל בקבלת הרש"ש.
עניין אותי מאד, ולכן שאלתי לאיזה מתלמידיו שליט"א שהשיבו לי כי גם הם ביררו אודות כך, ולא נענו במידע ברור.
היש מי היודע על כך?

כמדומה שהגר"י פטרוף בהספדו הנשגב באשכבתיה דרבי אמר נוסח דומה ל "הקריאו לפניו את כוונות הרש"ש בערב ראש השנה"

איני מתיימר להכריע בויכוח על השליטה בתורת הרש"ש, כי לא היה לי שום שייכות לרבי שמואל אוירבך זצ"ל. אמנם יש לציין לספר "דרך מבוא השמש" (ירושלים תשע"ב) מאת רבי יצחק ארלנגר ורבי מרדכי נחמן ארונובסקי, ושם כותב הג"ר שמואל אוירבך הסכמה על הספר, ובשולי ההסכמה מעיר הערה בתורת הרש"ש, עיי"ש.
www.otzar.org/wotzar/book.aspx?168544&p ... 6854400010

אמצא לנכון להעתיק כאן ממה שזכיתי לומר בשבת זו בבית המדרש הגדול מנחת שלמה בני ברק, מתורת מו"ר זצוק"ל הכ"מ, עם כמה הוספות, הדברים מובאים בשינויים מסוימים בספר אהל רחל (אלול עמ' פב ואילך), ונדפסו על כמה תוספות בשינוי עריכה בקובץ 'עמודי שמואל' (כולל שוטנשטיין, ניסן תשע"ח), ע"י תלמידו המובהק של רבינו הגאון רבי אליהו ויינר שליט"א.

-----

העסק בתורה ובמצוות שלא לשמה

[א] איתא בסוטה (מז, א), והאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב, זכה ויצתה ממנו רות, שיצא ממנו שלמה שכתוב ביה אלף עולות יעלה שלמה, [וכן הוא בסנהדרין קה, ב ובהוריות י, ב]

והנה ידועים המה דברי רבינו נהורא דעלמא זיע"א בספר נפש החיים (פרקים פ"ג), וז"ל, וגם כי באמת כמעט בלתי אפשר לבא תיכף בתחילת קביעת לימודו למדרגת לשמה כראוי, כי העסק בתורה שלא לשמה הוא למדרגה שמתוך כך יוכל לבא למדרגת לשמה ולכן גם הוא אהוב לפניו יתברך, כמו שבלתי אפשר לעלות מהארץ לעליה אם לא דרך מדרגות הסלם, ולזה אמרו (פסחים נ:) לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, אמרם לעולם רוצה לומר בקביעות היינו שבתחלת למודו אינו מחוייב רק שילמוד בקביעות תמיד יומם ולילה, ואף אם לפעמים ודאי יפול במחשבתו איזה פניה לגרמיה לשום גיאות וכבוד וכיוצא, עם כל זה אל ישים לב לפרוש או להתרפות ממנה בעבור זה ח"ו אלא אדרבה יתחזק מאד בעסק התורה ויהא נכון לבו בטוח שודאי יבא מתוך כך למדרגת לשמה, וכן הוא גם כן בענין המצות על דרך זה וכו'.

ועוד כתב שם בסוף הפרק לבאר כי אין הפירוש שמתוך הלימוד שלא לשמה בתחילה, יבוא מזה שבסוף יעסוק בתורה כל ימיו רק לשמה, אלא היינו שבכל פעם שהוא למוד בקביעות כמה שעות רצופים בלתי אפשר שלא יכנס בלבו באמצע הלימוד עכ"פ זמן מועט כוונה רצויה לשמה.

ולפי"ז ביאור הדברים במה שאמרו חז"ל לעולם יעסוק בתורה ובמצות ואף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, היינו שמעלת הלימוד שלא לשמה שהוא גם מקובל ואהוב לפניו ית' לפי שזה הדרך המביאה לעסק התורה והמצוות לשמה. אכן כל זה הוא באופן שלומד על דרך זה ולתכלית זו שהעסק שלא לשמה יביאהו לבסוף לקיום לשמה.

[ב] ומעתה מה מאוד יש לתמוה על הראיה דמייתי הגמ' מקרבנותיו של בלק, הרי שם ודאי היה המעשה בכוונה גמורה של שלא לשמה, בלא שום תכלית לבוא לידי לשמה, [ולכאורה נראה דבעכו"ם אין שייך בכלל מציאות של לשמה, כנראה בסוגיות דצדקה בריש בבא בתרא], ולכאורה נראה מזה שאמנם הקיום שלא לשמה יש לו תכלית לעצמו. וכבר הקשה כן בספר אבי עזרי הל' ת"ת והניח בצ"ע.

ברם באמת נראה, בהקדם מה שכבר עמדו בזה, שהרי בעצם ה'לשמה' וה'שלא לשמה' אינם מדרגות הקרובים זה לזה, שמתוך שאוחז בדרגה זו יגיע לבסוף לדרגה הגבוהה יותר, אלא הינם תרתי דסתרי, 'שלא לשמה' זו הרגשה של עשיה מחמת חשבונות של אנוכיות ונגיעות עצמיות, ולגרמיה הוא דעביד, ואילו עשיה 'לשמה' היא ההיפך הגמור, עשיה לשם ד' באופן שמבטל את עצמיותו לגמרי לעשות רצון ד' ית"ש בלתי לד' לבדו. ומעין מה שכתב בחובת הלבבות שכמו שמים ואש צרות זה לזה, כן תשוקת העולם הזה והעולם הבא צרות הן זו לזו, ולא יכילם הלב שניהם כאחת. ומעתה יפלא מאוד, היאך שייך לומר שמתוך עשיה שלא לשמה יבוא לעשות לשמה.

ועוד יש לעורר בזה מלשון הרמב"ם בהלכות מזוזה (פ"ה ה"ד) על אותם העושים סגולות וקמיעות מהמזוזה שהרי הם בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא: "שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה, אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם", ואם כך הדברים במי שרק משתמש במצוה להנאת עצמו, לכאורה כל שכן במי שכל עסקו הוא מתוך כוונת שלא לשמה.

[ג] ברם, ביאור הדברים הוא כי יש פה שני ענינים נפרדים, עשיית המעשים בעסק התורה והמצוות, וכוונת העשיה, והחידוש בשמעתתא דידן הוא ששייך להפריד לגמרי בין העשיה לכוונה, דהיינו שהיה מקום לומר שהכל הולך אחר כוונת הלב, ואם עושה מעשה המצוות מתוך תכלית ומטרה הפוכה מכוונת המצוה או אפילו מטרה שונה, שוב אין שום כח ומעלה במעשה זה.

אולם האמת אינו כן, אלא עיקר התורה והמצווה היא עשייתם בפועל, שהרי כאן הוא עולם המעשה, וכל תכלית הבריאה הוא העולם השפל הזה, וכש"נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" (תנחומא נשא טז), היינו שרצונו בעולם העשיה, לכן בקיום התורה והמצוה מונח אור גדול כבר בעצם קיומם, קיום שמזכך ומצרף את האדם, וגדול הוא כוח העשיה, כמו שהזהיר החכם מכל האדם "כל אשר תמצא בכחך עשה" (קהלת ט).

ומכיון שכל כך גדול ותקיף הוא כח המעשה כשלעצמו, שיש בעשיה עצמה אור גדול ותיקון האדם, לכן כבר כשנאחז ומשתרש בגוף מעשה המצוה, כבר מתעלה ומזדכך ושייך שיגיע לתכלית הנרצה לעסוק בתורה ובמצוות לשמה. ועל יסוד זה הכריע רבינו הנפה"ח שהפשט ב"לעולם יעסוק אדם שלא לשמה", הוא שלעולם לא יזניח את חלק המעשה גם קודם שזכה לטהר את ליבו וכוונותיו, כי גדול כוח המעשה.

[ד] ובזה נראה לבאר ענין הילפותא מבלק, דלכאורה אין נראה ששייך הכוונה הזאת של 'לשמה' בבלק , אלא דמאי דילפינן מבלק היינו שגם 'שלא לשמה' הוא עדיין מעשה מצוה, ויש בו את המעלה של כח המעשה, ולכך במעשהו שלא לשמה זכה שיצתה ממנו רות שיצאו ממנה דוד ושלמה שהקריבו קרבנות.

והוסיף עוד רבינו זצוק"ל לפי"ז, דהנה איתא בערכין (טז.), תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה הי מיניהו עדיפא, אמר ליה ולא מודית דענוה לשמה עדיפא, דאמר מר ענוה גדולה מכולם שלא לשמה נמי עדיפא, דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ומזה כידוע הוכיח בנפש החיים (פרקים פ"ב), דתורה 'שלא לשמה' עדיפא ממצוות 'לשמה', יעו"ש. אך כל זה דוקא אם התורה שלא לשמה היא באופן שיגיע ממנה לשמה.

ולפי מה שנתבאר, הדברים ברורים, שכן אף על פי שלכאורה מעשה בשלימות עדיף, מכל מקום אור קדושת המעשה שייך נמי במעשה ההולך במסילה העולה 'לשמה', שכן גם אם המעשה הוא 'שלא לשמה', יש לו כעת שייכות וקורבא גם לשלימות המעשה, ולעולם מעשה עדיף. ואם כן כיון שמעשה עדיף, לכן המעלה גדולה יותר כשעושה בפועל דבר נעלה יותר. וזהו ביאור דברי הגר"ח שתורה 'שלא לשמה' גדולה ממצוה 'לשמה', כי מעשה דתורה עדיף טפי.


עד כאן שמענו מרבינו זצוק"ל הכ"מ, ושוב מצאתי שכעיקר דבריו מפורש בספר קרן אורה בנזיר (כג, ב), וז"ל, ובא וראה גודל כח מעשה הטוב לבד. שאין לך שלא לשמה גדול מקרבנות בלעם עם בלק אשר עצת רשע היתה אתם בזה להרוס את האוהל. וכמו שדרשו ז"ל בזוה"ק ואנכי אקרה כה. ועם כל זה זכה בלק ויצאה ממנו רות שיצא ממנה דוד שבנה את אוהל בל יצען בנין עדי עד. והבן . [וראה עוד בדבריו בהוריות (י, ב) בביאור הענין דעבירה לשמה היא כמצוה שלא לשמה].

[ה] ובאמת על עיקר הקושיא על דברי הנפש החיים עמד נכדו הנצי"ב מוואלאז'ין ונראה שמתוך כך ביאר באופן אחר ענין 'שמתוך שלא לשמה בא לשמה', וכה דבריו בתשובותיו (משיב דבר ח"א סימן מד), ורגיל העולם לפרש שבסוף ילמוד לשמה. ולפי זה הפירוש אם כל למודו יהי' שלא לשמה אינו עולה לרצון, אבל בסנהדרין (דף קה:) למדנו ביאור אחר דהכי איתא שם א"ר לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות הרי למדנו פי' בא לשמה שהוא זוכה שיצא ממנו דור שיעשה לשמה. וכן העלה בשפת אמת בנזיר שם, וז"ל, ובאמת איתא בספרים הפירוש ד[מ]זה הלימוד מתעלה אל מי שלומד לשמה, ויש ראיה לפירוש זה מסוגיא דהכא דמייתי מקרבנות בלק הרשע, דהוא באמת נשאר ברשעתו רק שנולד ממנו אח"כ רות וכו', וזה י"ל דלעולם הכי הוא, ואפילו אנו רואים שלא בא אל לשמה, מכל מקום נולד מזה איש אחר שלומד לשמה כנ"ל. יעו"ש.

ולכאורה זוהי הפלגה גדולה בפשט דברי הגמ', שהמכוון הוא שיצא מזה לבסוף לימוד לשמה שלא ע"י עצמו אלא ע"י זרעו, ואינו נראה כן, אלא שתוצאת מעשה בלק מוכיחה על סגולת וכח המעשה לבדו בלא שום כוונה, וכמש"נ.

ואף בלשון רש"י בסוטה שם, זכה ויצתה ממנו רות - שיצאו ממנה דוד ושלמה שהרבו להקריב קרבנות אלמא זה היה שכרו. מדויק דמיירי משכר ולא מתוצאת המעשה, ובע"כ שאין זה ראיה על כך שמעשה מצוה שלא לשמה מביא ללשמה אלא שמעשה שלא לשמה חשוב והגון שמקבלים עליו שכר.

[ו] ולפי כל האמור נראה לחקור בגוונא שלא הותר לעסוק שלא לשמה, וכגון בהני גווני שנקטו התוס' שם כההיא דאמרינן בפ"ק דתענית (ז.) כל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות, ובברכות (יז.) כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא, והיינו שלומד על מנת לקנטר או להוסיף על חטאתו פשע, אם אמנם הביאור הוא שמעשה כזה של שלא לשמה מופקע לגמרי מתורת מעשה מצוה, ואין בקיום כזה שום אור פנימי שיביאהו לידי קיום לשמה, ומה"ט לא הותר לקיים שלא לשמה שכזה.

אולם יתכן לומר שאין הכרח לזה, שיתכן שגם בכה"ג נחשב למעשה מצוה ויגיע מזה ללשמה (כענין המאור שבה מחזירו למוטב), אלא דמ"מ כיון שאין כאן רק כוונה שהיא סותרת לכוונת מצוה, אלא שיש כאן כוונת עבירה, שוב אין היתר לקיים מעשה מצוה עם כוונת עבירה. וראיתי בשיעורי הגרש"ר שילהי סנהדרין דהוה פשיטא ליה כהאי גיסא.

ברם יותר נראה כחד גיסא, שכן משתמע טפי מלשון הברייתא דמסכת כלה רבתי (פרק ה), ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה.... ולר' מאיר, אדתני כל העוסק בתורה לשמה, לית ליה הא דאמר ר' יוחנן, ויאמר ד' על עזבם את תורתי, לא על עבודה זרה, ולא על גילוי עריות ושפיכות דמים, אמר הקדוש ברוך הוא לא הגליתי את ישראל, אלא בשביל שעזבו את התורה, שנאמר ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, האותי עזבו, למה, תורתי לא שמרו, מכאן אמרו חכמים, לעולם יעסוק, אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, כי קאמר ר' מאיר, בשיטת ר' עקיבא, דתניא ר' עקיבא אומר, כל הקורא שלא לשמה, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו, שנאמר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, לעשייה נתתים ולא לדבר אחר.

ומזה נראה דאמנם בגוונא דמיירי ר' עקיבא דקורא שלא לשמה ונח לו שנהפכה שלייתו על פניו, אזי בכה"ג קאמר ר' מאיר שלא יזכה לדברים כלל, שאין לזה המעלה של מעשה מצוה, ולא מצד שעושה עבירה בלחוד.

ב

כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"י ה"ה), כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר או כדי שלא תגיע עליו פורענות הרי זה עוסק שלא לשמה, וכל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שצוה בה הרי זה עוסק בה לשמה, ואמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה וכו'.

והנה הרמב"ם בלשונו כאן השמיט לגמרי את העסק במצוות שלא לשמה, ונקט רק תורה. וזה לפלא, שהרי בגמ' מפורש על מצוות, ועוד צ"ב, שהרי גם ראיית הגמ' היא מקרבנותיו של בלק שזה היה מעשה מצוה ולא תורה, וכבר עמדו בזה גדולים חקרי לב.

ובאמת שמהמשך לשון הרמב"ם שם היה נראה שאף במצוות הוא כן, 'לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר'. הרי שהזכיר זאת כהדרכה לכל לימוד לעבודת ד'. וכן נקטו הגר"ז בהל' תלמוד תורה שלו (פ"ד ה"ג) ועוד.

אבל כמה אחרונים נראה שפירשו רק על תורה, ויעויין בהקדמת ספר אגלי טל, ובשו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סי' כ) ובדברי מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל בקובץ ישורון (כרך טו עמ' שעה).

ורבינו זצוק"ל הראה בזה את לשון הירושלמי חגיגה פ"א ה"ז, רב חונה אמר למד תורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה את בא לשמה. והוסיף לבאר כמה טעמים בביאור החילוק בין תורה לשאר מצוות בענין שלא לשמה.

ומתחילה נקט שהטעם הוא מאחר שמצות תלמוד תורה היא יומם ולילה כמו שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, וממילא אין זמן שאדם פטור מתלמוד תורה, וממילא אם יבוא אדם להכין את לבו כראוי על מנת ללמוד תורה לשמה, נמצטא מפסיד את התלמוד תורה של זמן זה, וא"כ מכלל המצוה של תלמוד תורה הוא שהיא נעשית בכל המצבים והזמנים גם בלי שום הכנה, ומשא"כ בשאר מצוות ששייך יותר ענין ההכנה, כי אין חובת קיומם מקיף את כל הזמן.

ולכאורה במהלך זה ניתן לבאר היטב לשון הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (פ"ג ה"ה), תחלת דינו של אדם אינו נידון אלא על התלמוד ואחר כך על שאר מעשיו, לפיכך אמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה בין לשמה בין שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה.

וצ"ב טובא מה ענין הך דתחילת דינו של אדם על דברי תורה לחובה לעסוק בה גם שלא לשמה. [ויעויין בהגהות בנין שלמה מהגאון רבי שלמה קלוגר על הרמב"ם מש"כ בזה].

והנה ענין זה של 'תחילת דינו של אדם על דברי תורה' מקורו בגמ' קידושין (מ, ב) מימרא דרב המנונא, אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה, שנאמר פוטר מים ראשית מדון. והנה בתוס' שם (ד"ה אין) הקשו דהא אמרינן בשבת (לא, א) שכשמכניסין האדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה וכו', הרי שתחילת דינו של האדם הוא על העסק באמונה. ויעו"ש מה שתירצו.

ובשו"ת עונג יום טוב (או"ח סי' יד בהגה"ה) תירץ שישנם שני חיובים של ת"ת א' ללמוד ביום ובלילה. וזהו תחילת דינו של אדם אם קיים והגית בו יומם ולילה. ב' אחרי שיש לו כדי פרנסתו יש מצוה ללמוד בכל זמן פנאי, ולזה מקדימין נשאת ונתת באמונה ואח"כ קבעת עתים לתורה, אחרי שגמר כדי פרנסתו.

ולפי דבריו שפירש שתחילת דינו של אדם היינו הקיום של חיוב והגית בו יומם ולילה, מבואר היטב דעל זה ממשיך הרמב"ם ומבאר שכיון שישנו חיוב גדול ומקיף כזה של הגיון בתורה יומם ולילה ואין שום זמן שישנו פטור מזה, על כן יעסוק בין לשמה בין שלא לשמה, וכמש"נ בדברי רבינו זצוק"ל.

ועוד תירץ רבינו, שכל הגדר של מצוה היינו שהוא עושה מעשה שציוה ד' ית' לעשותו, וכאשר הוא עושה את המעשה שלא לשמה מגרע את עצם המעשה מצוה, לפי שבעצם אין אנו רואים כאן פעולה של מצטווה, אלא עושה את המעשה לשם המטרה והתכלית שלו, אבל בתורה אינו כן, שהתורה היה מציאות ו'חפצא' לעצמה וגילוי כבודו ית"ש, [ודבר זה שתורה היא חפצא שכאילו עומדת בפנ"ע נראה מחילוק הגדרת כוונת לשמה בתורה משאר המצוות, שבתורה המכוון הוא לשם התורה, וכמו שהאריך בזה בספר נפש החיים שער ד]. ולכן באופן שלומד את התורה אפילו לשם כוונות זרות שלא לשמה, חופף עליו אור התורה ואין כ"כ גירעון בעצם התורה שהוא לומד .

מתוקף קשרי הידידות שנוצרו ביני לבין חבריי כאן בפורום, מזה כשמונה שנים ויותר, הריני מוצא זכות וחובה לבשר כי זה עתה בסיעתא דשמיא נכנס ספרי 'בלבת אש' לעימוד.

הספר בְּלַבַּת אש, מכיל "לקט מאמרים ורשימות, הדרכות והנהגות, פירורים משולחן גבוה
שנאמרו ונכתבו אחר מיטתו של אבינו רועינו, רבינו הגדול, לבן של ישראל, עמוד האש והענן
מרן ראש הישיבה רבי שמואל אויערבאך זצוקללה"ה בעל 'דרכי שמואל'

להתעורר ולהתחזק לילך בנתיבתו המאירה 'אורח חיים למעלה למשכיל' ולהתדבק בארחותיו ובדרכיו הישרים

וענדנו עטרה בראשו דברות אש
אסופת חידושי תורה מכת"י רבינו זצוק"ל ושיעורים שנאמרו בישיבת איתרי".

----

שמות פרקי הספר

אקדמות מילין
א / מושבע ועומד מהר סיני
ב / בוצין בוצין מקטפיה ידיע
ג / הרב הדומה למלאך
ד / אוריתא קא מרתחא ביה
ה / ואני תפילה
ו / צריכים ללכת באש עבור השני
ז / שבת קדש קדשים
ח / הימים המקודשים בצילא דמהימנותא
ט / 'יום מתן תורתנו' בצילא דמהימנותא
י / דרכי העבודה
יא / במלחמת אש דת השערה
יב / 'מיצוי נפשו עתה בלי רצף העבר וההווה'
יג / סוף דבר הכל נשמע

----

הספר מעותד להכיל כשלש מאות עמ' ויותר. בכריכה רכה משובחת.
פרטים נוספים יבואו. נקוה שבקרוב ממש. אם ירצה ד'.

אולי קצת פרטים על החידושי תורה?

מזל טוב הרב נוטר,
שנזכה לראותו בקרוב.
בינתיים אמתין בשקיקה.

חבר פורום אוצר החכמה כתב:אולי קצת פרטים על החידושי תורה?

קונטרס בשמועת 'רוב וקרוב'
העתקה מכתב יד רבינו זצוק"ל ממחברת שנכתבה בימי עלומיו

*

לקט שיעורים
שנאמרו בישיבת 'תפארת אברהם' איתרי בשנת תשל"ב,
ונכתבו ע"י תלמידו הגאון רבי אברהם נובוגרוצקי שליט"א

סליחה על ההתערבות.
מניסיון - ויש לי כזה - לא כדאי להוציא בכריכה רכה.
זה גם מוריד מהערך, וגם דבר מאד פרקטי: לספרים בעלי כריכה רכה, אין מקום של כבוד - כפשוטו - בארון הספרים.
כדאי מאד להתאמץ, אם כבר משקיעים כ"כ הרבה גם כספים וגם מאמצים נפשיים להשקיע עוד קצת - או אף יותר מקצת - כדי להוציא בצורה מכובדת למען יעמדו ימים רבים.