פורום אוצר החכמה

ש. ספראי כתב:השיב מרן שליט"א: "טוב עשיתם! זה ראיה נכונה!" ומיד הוסיף: "סיפר לי המחותן שלי, רבי שכנא קולדצקי, שהשווער שלו, רבי זרח ברוורמן, שהיה זריז גדול למצוות, הזמין את המהרי"ל דיסקין לסנדקאות לברית של הבן שלו, לאחרי תפילת הותיקין, והמהרי"ל דיסקין איחר בכמה דקות ור' זרח ברוורמן ערך מיד את הברית ו"חטף" בעצמו את התינוק והוא עצמו היה הסנדק... ואחרי כמה דקות הגיע המהרי"ל דיסקין ואמר לר' זרח שטוב עשה, כי אשהויי מצווה לא משהינן, והוא גם נשאר לסעודה"...

שמו של השווער של רבי שכנא קולדצקי היה רבי זליג לייב ברוורמן, (ולא רבי זרח).
ראה בתחילת ספר "לשכנו תדרשו" חלק א', עמ' [4].
https://tablet.otzar.org/#/book/83747/p ... /0/end/0/c
וראה שם בסוף ס' לשכנו תדרשו ח"א, קונטרס מזקנים אתבונן עמ' ה' (עמ' 321 מאוצר החכמה), שכותב שהמעשה הנ"ל היה עם רבי זליג ברוורמן (חותנו של רבי שכנא קולדצקי).
[רבי זרח ברוורמן היה דודו של רבי זליג].
וראה חשוקי חמד (לגר"י זילברשטיין) על מס' מגילה כ' ע"ב (עמ' ער"ב), וכן בחשוקי חמד על מס' שבת קל"ז ע"ב (עמ' תרפ"ה), [וכן מובא גם בעוד ספרים של הגר"י זילברשטיין], שכתב: שמענו שהצדיק ר' זרח ברוורמן כיבד בסנדקאות במילת בנו [הרב ר' שלמה] את המהרי"ל דיסקין ...
וראה עוד משמר הלוי (לגרמ"מ שולזינגר) על קידושין, סי' קי"ב אות ד', (עמ' תרס-תרסא) מה שכתב עליו בענין זה.
[בס' עלי ורדים (לוונשטיין) מגילה י"א ע"א, (עמ' קמ"ב), העיר על שינויי השמות מר' זליג לר' זרח, עיי"ש].

[הרש"ב גנוט כתב את המעשה הזה בתוך קובץ "ברכת אריה" עמ' כ"ח].

ישר כח.
המשמר הלוי כתב את דבריו בספרו בעקבות ההתכתבות איתי. הדפיס את מכתבו להגרח"ק בעילום שמו בספרי מכתביו, פנינים ואגרות.ושלח לי העתקים וכו' ואח"כ את הספר עצמו. הוא ממש זעם...

מעשה נאה:

פלוריש כתב:

ש. ספראי כתב:השיב מרן שליט"א: "טוב עשיתם! זה ראיה נכונה!" ומיד הוסיף: "סיפר לי המחותן שלי, רבי שכנא קולדצקי, שהשווער שלו, רבי זרח ברוורמן, שהיה זריז גדול למצוות, הזמין את המהרי"ל דיסקין לסנדקאות לברית של הבן שלו, לאחרי תפילת הותיקין, והמהרי"ל דיסקין איחר בכמה דקות ור' זרח ברוורמן ערך מיד את הברית ו"חטף" בעצמו את התינוק והוא עצמו היה הסנדק... ואחרי כמה דקות הגיע המהרי"ל דיסקין ואמר לר' זרח שטוב עשה, כי אשהויי מצווה לא משהינן, והוא גם נשאר לסעודה"...

כמדומני ר' שריה דבליצקי כתב מעשה זה בספרו על הגרי"ח זוננפלד

כעת ראיתי שטעיתי, בקונ' בריתי יעקב הגר"ש דבליצקי כתב זאת על מהרלי"ד (ולא פירש מי היה אבי הבן)

ולגבי השגותיו של הרב שולזינגר, לאחר שנתברר כי בעל המעשה היה ר' זליג ברוורמן, לענ"ד התקטנה הפליאה, כי יש סיפורים רבים על ר' זליג זצ"ל כיצד הקפיד לנצל את זמנו (יעוין בספר כור הברזל שנכתב עליו, יש באוצה"ח)

יש מכתבים למרן במשמר הלוי לרממ"ש
ראיתי אחד בענין בל תאחר בביכורים (השגה על דר"א)
מסתמא יש עוד הרבה מפוזרים הנה והנה במשמר הלוי

ש. ספראי כתב:ישר כח.
המשמר הלוי כתב את דבריו בספרו בעקבות ההתכתבות איתי. הדפיס את מכתבו להגרח"ק בעילום שמו בספרי מכתביו, פנינים ואגרות.ושלח לי העתקים וכו' ואח"כ את הספר עצמו. הוא ממש זעם...

מימי לא הבנתי איך מתווכחים שמעשה שהיה (או שלא היה) לא יכול להיות

מעט "טעימות" של שליטת רבינו זצ"ל, בתנ"ך, בתוספתא, במדרשים, מצ"ב:

עוד בס"ד:

ר"ש אשכנזי מתייחס לסגנון הרב בתשובותיו שבכתב - 'תשובותיו המדודות של ר' חיים שי', אשר את סוד צמצומן קיבל מרבינו משה ב"מ המשיב לשואלו חייב לשלם וכתב משה, ולשואל אחר הוא עונה תשמיט' [אגרות שמואל, תתקלג, ח"ג, ירושלים תשפ"א, עמ' 1953].

מסגנון הדברים נראה שהייתה ביניהם שהכירו זא"ז, האכן כך?

ומעניין שבחר להשוות את תשובותיו של ר"ח לכמה מתשובות הרמב"ם ולא לתשובות הגאונים, שקדמו לו, המתאפיינות, רובן ככולן, בקיצורן ובפסקנותן.

רש"א הכיר את הגרח"ק ממקצת ספריו.
(לאביו הגריי"ק יש מכתב אחד מרש"א, עם סיפור מעניין מאחוריו..)

האם הגאונים כתבו תשובה כ"כ קצרה, בעלת תיבה אחת או שתיים, כמו שכתב הרמב"ם?

חד ברנש כתב:רש"א הכיר את הגרח"ק ממקצת ספריו.
(לאביו הגריי"ק יש מכתב אחד מרש"א, עם סיפור מעניין מאחוריו..)

האם הגאונים כתבו תשובה כ"כ קצרה, בעלת תיבה אחת או שתיים, כמו שכתב הרמב"ם?

סקרנת אותנו..

פן פחות ידוע של ר' חיים:

מפה: https://he.mishpacha.com/%D7%94%D7%9B%D ... %99%D7%9D/

במקרה אחר, אבי סיפר לי על ילד שנהג לעשות מעשה שובבות חמור – הוא היה זורק חול על המנקה של בית הכנסת. באחת הפעמים ניגש אבי אל אביו של הילד, אך זה טען כי אין לו שליטה על מעשיו של בנו. כשאבי סיפר זאת לר' חיים, הוא ביקש ממנו, שבמידה והמקרה חוזר על עצמו, שיקרא לו. וכך הווי. הילד שוב זרק חול על המנקה, ואבי הלך לקרוא לר' חיים. הרב סגר את הגמרא, ירד לרחבת בית הכנסת, ניגש אל הילד ונתן לו סטירה הגונה. אבי נבהל, אך ר' חיים הרגיע אותו, שאם לא יחנכו כך את הילד – הוא עלול לצאת לתרבות רעה.

תוכן כתב:[quote הרב סגר את הגמרא, ירד לרחבת בית הכנסת, ניגש אל הילד ונתן לו סטירה הגונה. אבי נבהל, אך ר' חיים הרגיע אותו, שאם לא יחנכו כך את הילד – הוא עלול לצאת לתרבות רעה.

השאלה האם היום הגר"ח היה נותן גם?

מחלוקת הקהילת יעקב עם מרן הגרי"ז זצ"ל, במה דברים אמורים?

קטלוג מעודכן "ספרי חיים" - כל ספרי מרן הגרח"ק, וספרים המביאים בשמו.

האם ידוע מי הוא המורה שהורה להלין את הגרח"ק זיע"א למשך יומיים, מיום פטירתו בפורים דמוקפין, ערב שבת קודש, עד יום ראשון אחה"צ???
בפרט שזכה להפטר לב"ע על התורה, בערב שב"ק ופורים שבוודאי ליתא חיבוט הקבר, וכל הצדיקים התאוו לזה, עד כדי כך שבשו"ת הרדב"ז שאל השואל אם מותר להלין הנפטר ליום שישי כדי שינצל מחיבוט הקבר, וכאן עשו להיפך!
ועוד שגם במוצ"ש עד חצות ליתא לחיבוט הקבר, וגם לעת זאת הלינוהו עד צהרי יום א', ומי אמר שבכגון דא הוי לכבודו, ועוד שעד כמה הוא הגדר לכבודו???

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

תוכן כתב:[quote הרב סגר את הגמרא, ירד לרחבת בית הכנסת, ניגש אל הילד ונתן לו סטירה הגונה. אבי נבהל, אך ר' חיים הרגיע אותו, שאם לא יחנכו כך את הילד – הוא עלול לצאת לתרבות רעה.

השאלה האם היום הגר"ח היה נותן גם?

כן

דרופתקי דאורייתא כתב:האם ידוע מי הוא המורה שהורה להלין את הגרח"ק זיע"א למשך יומיים, מיום פטירתו בפורים דמוקפין, ערב שבת קודש, עד יום ראשון אחה"צ???
בפרט שזכה להפטר לב"ע על התורה, בערב שב"ק ופורים שבוודאי ליתא חיבוט הקבר, וכל הצדיקים התאוו לזה, עד כדי כך שבשו"ת הרדב"ז שאל השואל אם מותר להלין הנפטר ליום שישי כדי שינצל מחיבוט הקבר, וכאן עשו להיפך!
ועוד שגם במוצ"ש עד חצות ליתא לחיבוט הקבר, וגם לעת זאת הלינוהו עד צהרי יום א', ומי אמר שבכגון דא הוי לכבודו, ועוד שעד כמה הוא הגדר לכבודו???

כב' לא יודע מי המורה הוא מפורסם בכל העולם.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:כב' לא יודע מי המורה הוא מפורסם בכל העולם.

גיסו?
האם מאן דהוא התייחס לזה באיזה"ו מקומ"ן?

דרופתקי דאורייתא כתב:גיסו?
האם מאן דהוא התייחס לזה באיזה"ו מקומ"ן?

הרב ד"ת יבין המבין ואכמ"ל.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

דרופתקי דאורייתא כתב:האם ידוע מי הוא המורה שהורה להלין את הגרח"ק זיע"א למשך יומיים, מיום פטירתו בפורים דמוקפין, ערב שבת קודש, עד יום ראשון אחה"צ???
בפרט שזכה להפטר לב"ע על התורה, בערב שב"ק ופורים שבוודאי ליתא חיבוט הקבר, וכל הצדיקים התאוו לזה, עד כדי כך שבשו"ת הרדב"ז שאל השואל אם מותר להלין הנפטר ליום שישי כדי שינצל מחיבוט הקבר, וכאן עשו להיפך!
ועוד שגם במוצ"ש עד חצות ליתא לחיבוט הקבר, וגם לעת זאת הלינוהו עד צהרי יום א', ומי אמר שבכגון דא הוי לכבודו, ועוד שעד כמה הוא הגדר לכבודו???

כב' לא יודע מי המורה הוא מפורסם בכל העולם.

"נכדו חביבו", כנראה.
ואם משום יקרא דמיתי אתה צודק, אבל כאן היתה שאלה חמורה של יקרא דחיי ופרנסתם.

ברשילא כתב:קטלוג מעודכן "ספרי חיים" - כל ספרי מרן הגרח"ק, וספרים המביאים בשמו.

קטלוג מעודכן - אדר ב' תשפ"ד
למעלה מ-150 ספרים, מתורת הגרח"ק והמביאים בשמו.

דרופתקי דאורייתא כתב:האם ידוע מי הוא המורה שהורה להלין את הגרח"ק זיע"א למשך יומיים, מיום פטירתו בפורים דמוקפין, ערב שבת קודש, עד יום ראשון אחה"צ???
בפרט שזכה להפטר לב"ע על התורה, בערב שב"ק ופורים שבוודאי ליתא חיבוט הקבר, וכל הצדיקים התאוו לזה, עד כדי כך שבשו"ת הרדב"ז שאל השואל אם מותר להלין הנפטר ליום שישי כדי שינצל מחיבוט הקבר, וכאן עשו להיפך!
ועוד שגם במוצ"ש עד חצות ליתא לחיבוט הקבר, וגם לעת זאת הלינוהו עד צהרי יום א', ומי אמר שבכגון דא הוי לכבודו, ועוד שעד כמה הוא הגדר לכבודו???

פיקוח נפש דוחה את כל "הענינים", ומסתמא לא רצו לקיים הלוויה בזמני-לחץ, וכפי שהיה אצל הרב וואזנער רח"ל.

מתוך תגובה שקיבלתי בפרטי:

האם יש פה בכלל שאלה? הרי פטירתו בעש"ק היתה צמוד לזמן הדלקת נרות, כך שהשאלה למה לא עשו ביום שישי מופרכת מאליה.
והזמן הראשון שהיה שייך לעשות זה מוצ"ש, והרי היתה הוראה "מעשה רב" של הגר"ח בעצמו בהלווית אביו הסטייפלר לעשות ביום ראשון!

עזריאל ברגר כתב:מתוך תגובה שקיבלתי בפרטי:

האם יש פה בכלל שאלה? הרי פטירתו בעש"ק היתה צמוד לזמן הדלקת נרות, כך שהשאלה למה לא עשו ביום שישי מופרכת מאליה.
והזמן הראשון שהיה שייך לעשות זה מוצ"ש, והרי היתה הוראה "מעשה רב" של הגר"ח בעצמו בהלווית אביו הסטייפלר לעשות ביום ראשון!

תמסור לחברך שאני ממש מתנצל, לא ידעתי שצריך לבקש ממנו רשות לשאול שאלות...
לעצם טענותיו, איני יודע האם פטירת הגרח"ק "היתה צמוד[ה] לזמן הדלקת נרות", או כמה שעות קודם.
בכל אופן, לגבי מוצ"ש, יש לחלק בפשטות בין אביו שנפטר במוצ"ש או ביום שבת, לבינו שנפטר ביום שישי, ואז ההלנה היא למשך יומיים! בעיניי זה נורא! הגראי"ל שטניימן למשל ציווה שלא להשהותו יותר משש שעות.
לגבי מה שהגדרת את חיבוט הקבר בתור "ענינים", אני תמיה עליך, וכי מדובר באיזה מימרא שיצאה מפי אחד מצדיקי הדורות בתור "ענין", והלא לפנינו מסכת חיבוט הקבר, וכל ספרי הקבלה המוסר והחסידות מלאים מזה, וכפי שכתבתי כבר גדול הפוסקים הרדב"ז מסלסל בזה, ואיך יתכן שתכנה אותה בתורת "ענינים".

ההודעה על פטירת הגר"ח יצאה בעשרה לארבע (ויש שמועות עקשניות ורגליים לדבר שזה קרה הרבה זמן קודם). שקיעת החמה באותו יום היתה ב-17:52. הדרך מביתו לבית העלמין (שם יש מקווה מוכנה) אורכת 10 דקות רגלית. לא היתה שום בעיה טכנית להביאו למנוחה נכונה בכבוד גדול (שהרי אם ההלוויה היתה יוצאת מיד, לא היו מספיק אנשים בשביל להפריע). למרבה הצער, דרכו האחרונה העידה שצדקו כל הטענות על התנהלות סביבתו בתקופתו האחרונה, ואין רוח חכמים נוחה מכל השיקולים המעוותים.

נטורי קרתא כתב:ההודעה על פטירת הגר"ח יצאה בעשרה לארבע (ויש שמועות עקשניות ורגליים לדבר שזה קרה הרבה זמן קודם). שקיעת החמה באותו יום היתה ב-17:52. הדרך מביתו לבית העלמין (שם יש מקווה מוכנה) אורכת 10 דקות רגלית. לא היתה כאן בעיה טכנית (שהרי אם ההלוויה היתה יוצאת מיד, לא היו מספיק אנשים כדי להפריע). בוודאי שאין רוח חכמים נוחה מהלנת המת באופן כזה.

למה יש לי הרגשה שלא כבודו של הגר"ח זצ"ל, הוא העומד לנגד עיניך??

דרופתקי דאורייתא כתב:

עזריאל ברגר כתב:מתוך תגובה שקיבלתי בפרטי:

האם יש פה בכלל שאלה? הרי פטירתו בעש"ק היתה צמוד לזמן הדלקת נרות, כך שהשאלה למה לא עשו ביום שישי מופרכת מאליה.
והזמן הראשון שהיה שייך לעשות זה מוצ"ש, והרי היתה הוראה "מעשה רב" של הגר"ח בעצמו בהלווית אביו הסטייפלר לעשות ביום ראשון!

תמסור לחברך שאני ממש מתנצל, לא ידעתי שצריך לבקש ממנו רשות לשאול שאלות...
לעצם טענותיו, איני יודע האם פטירת הגרח"ק "היתה צמוד[ה] לזמן הדלקת נרות", או כמה שעות קודם.
בכל אופן, לגבי מוצ"ש, יש לחלק בפשטות בין אביו שנפטר במוצ"ש או ביום שבת, לבינו שנפטר ביום שישי, ואז ההלנה היא למשך יומיים! בעיניי זה נורא! הגראי"ל שטניימן למשל ציווה שלא להשהותו יותר משש שעות.
לגבי מה שהגדרת את חיבוט הקבר בתור "ענינים", אני תמיה עליך, וכי מדובר באיזה מימרא שיצאה מפי אחד מצדיקי הדורות בתור "ענין", והלא לפנינו מסכת חיבוט הקבר, וכל ספרי הקבלה המוסר והחסידות מלאים מזה, וכפי שכתבתי כבר גדול הפוסקים הרדב"ז מסלסל בזה, ואיך יתכן שתכנה אותה בתורת "ענינים".

מה השטויות האלה?
ברור לכל מי ששתי עיניו בראשו שאסור היה לעשות את הלוויה במוצאי שבת. סכנת נפשות ופיקוח נפש. האסון בלוויה של מרן הגר"ש וואזנר זצ''ל במוצ''ש לא הספיק לנו? וכמובן שבעקבות האסון הנ''ל המשטרה והרשויות לא היו מאפשרים לערוך את הלוויה במוצ''ש בשום פנים ואופן (ובצדק גמור). אין פה שני צדדים בכלל.
וזה עוד בלי לדבר על כל החילול שבת שהיה נגרם אם היו עורכים את הלוויה במוצ''ש.

ידוע שהגרב"צ שאול ביקש שאם יפטר ביום ו' אחר חצות ולא יהיה זמן שיקברוהו עם בגדיו בלא טהרה, שמעתי מכ"ר.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:ידוע שהגרב"צ שאול ביקש שאם יפטר ביום ו' אחר חצות ולא יהיה זמן שיקברוהו עם בגדיו בלא טהרה, שמעתי מכ"ר.

אף אם זוהי הנהגה נכונה - אצל הגרח"ק לפענ"ד היה אסור לעשות זאת, וכפי שנתבאר לעיל בארוכה.

ולהעיר ממארז"ל "וכשם שדנתוני לזכות, כך המקום ידין אתכם לזכות", והמבין יבין.

א.
בספר טעמא דקרא ט כד על הכתוב המן ... צורר כל היהודים הסביר דכאן דווקא נאמרה מילת 'כל' כיוון שבא ליתן טעם מפני מה כל היהודים קבלו עליהם פורים כיוון שהגזירה היתה על כולם. ואפשר אולי לומר שבא לרבות את היהודים שהיו מחוץ למלכות אחשוורוש, אם היו כאלה, שהמן לא גזר עליהם, שגם קבלו עליהם את פורים כיוון שלו היה יכול היה גוזר גם עליהם,
[אמנם במגילה כתוב שמרדכי ואסתר שלחו ספרים 'אל כל היהודים אשר בכל מלכות אחשוורוש' ו'אל כל היהודים אל שבע עשרים ומאה מדינה מלכות אחשוורוש' ולא מחוצה לה, ולפי זה לכאורה היו צריכים לשלוח אגרות גם למדינות שהיו מחוץ למלכות אחשוורוש, ואולי אחרי ששלחו בתוך מדינות אחוושרוש הודיעו באופן אחר ליהודים שישבו בארצות אחרות, אם היו].


בספר טעמא דקרא אסתר י ג הקשה מפני מה נאמר הלא הם כתובים בספר מדי ופרס ומאי נפק"מ לן בזה ועוד שאין ספר זה בידינו יעוי"ש מה שתרץ.
ולכאורה צ"ב דהא בגמרא מגילה ז. איתא הטעם שלכן הסכימו חכמים לכתוב המגילה לדורות ולא חששו לקנאת אוה"ע משום שכבר כתובה בספר מלכי מדי ופרס ולכאורה נכתב במגילה להשמיענו זה.

ולפי מה שאמרנו שאם המן היה יכול היה גוזר גם על היהודים שמחוץ למלכות אחשוורוש, ואפשר שהיה בכוונתו לצאת למלחמה לאיי הים וכיו"ב כדי לגזור על היהודים ששם, וגם אחרי שבטלה גזרת המן לא בטלה המלחמה, ולזה באה המגילה להשמיענו גבורת אחשוורוש שלולא הנס היתה הגזרה גם על היהודים שם ואחרי שהיה הנס נצלו היהודים שם ונצלו
אחרי שאחשוורוש כבש אותם מקומות.

ב.
בספר טעמא דקרא אסתר ח א הקשה לדעה שנכסי עמלק אסורים היכי קיבל מרדכי את הבית המן. ובספר יד יוסף [מנדלקורן] יישב שהבית היה רכוש המלוכה ולא רכושו של המן. ואפשר לומר עוד שאין הכוונה לבית שהמן גר בו אלא ללשכה או למשרד שלו, והם שנמסרו למרדכי ואסתר עם כל הסמכויות הכרוכות בכך [ובזה יובן מפני מה תלה אחשוורוש את הרשות למרדכי ואסתר לכתוב על היהודים כטוב בעיניהם בכך שנתן להם את בית המן והוסיף 'ואותו תלו על העץ' דמשמע שמסירת בית המן עיקר ותלייתו טפל, ולהסבר הנ"ל את שפיר]

למדנו -

אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא מאי בעי למימר ליה אמר ליה בעי לאודויי ולשבוחי א"ל פטרתן מלומר מה נשתנה זפתח ואמר עבדים היינו [פסחים קטז]:

והובא בספר שיח הפסח עמ' לא שהרב הקשה שהרי במשנה מבואר שמצווה לשאול [ומשמע שכוונתו שהמצווה לשאול על שום מה עושים את מצוות הפסח] וכאן עבדו של ר"נ לא שאל אלא ר"נ שאל את עבדו כיצד ראוי לעבד רבו שחררו לנהוג, ואיך פטר בזה מאמירת מה נשתנה. והביא שיישב הרב שמ"מ כיוון שהייתה כאן צורה של שאלה ותשובה ס"ל לרב נחמן דסגי בזה ויצא.

ויוער מספר דקדוקי סופרים הובא בהגדה שלמה פרק שישי [עמ' 33] ' פטרתן מלומר מה נשתנה ... ליתא בכתב יד מינכן ולא בכתב יד ב ובאבודרהם, וכן הוא נכון דוודאי לא איפטר בהכי דמצוותו דווקא בשאלה, וכי ישאלך בנך כתיב, ואפילו תלמיד חכם שואל לעצמו, אלא דקאמר ליה לדרו הכי כדי לחבב את הנס, וכן לא היה לפני הרשב"ם, וכבר נתקשו בדבריו בספר יד דוד ובספר יד אפרים' ויעו"ש בהג"ש שהאריך בזה הרבה וכתב שנראה מילים הללו נשתרבבו לכאן מעמוד שלפניו [קטו ב] אמר ליה רבה פטרתן מלומר מה נשתנה ואין פה מקומן ויעו"ש שהאריך בזה. ולגרסה זו תו לא קשיא ולא מידי.

ולפי הגרסה שלפנינו יישב הרב בשיח פסח [כך נראה ההסבר בדבריו] דלרב נחמן לא בעינן שאלת הבן על מצוות הפסח דווקא ולפחות כדי לצאת י"ח סגי שיספרו ביציאת מצרים בדרך שיחה שיש בה שאלה ותשובה וכל שעשו כן יצאו י"ח.
וכן כתב בספר חוט השני להר"נ קרליץ [שבת, חלק א, מהדורת תשע"ב עמ' שכא ]דמסוגין עולה דבעינן 'משא ומתן בסיפור יציאת מצרים' ובזה יצ"ח.

[ויעוין גם שו"ת חזון עובדיה כב ג]

בספר שיח הפסח דן בהא שהחרטומים הפכו גם הם דם למים מגמ' סנהדרין סז: דאין יכולין לכשף במים והסיק דהביאו דם ממקום אחר אבל המים לא הפכו לדם אפילו לא על ידי כישוף, ומובא שם שהוא חידוש.

ולכאורה יש לישב לפי מה שמבואר בכמה וכמה מקומות [והאריך בזה הרבה בספר עטרת פז [לר"פ זביחי] יו"ד חלק א סימן ב עמ' קלא ואילך ושם הפניות רבות] שמים שאין כישוף פועל בהם היינו מים חיים ושוטפים בנהרות וימים וכיוצא והשתא לא קשיא ולא מידי שהחרטומים כשפו במים שבכלים.

[אמנם מכת דם היתה ביאור שהוא מים חיים ושוטפים, ואם כן היה לחרטומים להודות שא"א על ידי כישוף, כמו שאמרו במכת כינים אצבע אלהים היא, ואפשר שסברו שיש אופנים שכישוף פועל במים חיים אבל בפחות משעורה הודו דלא שייך כישוף, וכמו שבאר במשכיל לדוד [פארדו] שכיוון שאינו מטמא בפחות משעורה אין השדים יכולים לשלוט בו]