פורום אוצר החכמה

הוד_והדר כתב:יש בעיה בסיפור כפי המסופר, ולכאורה איזה עירבוב ובלבול יש בזה.

היכול כת"ר לפרט - מהי הבעי'?

לבי במערב כתב:

הוד_והדר כתב:יש בעיה בסיפור כפי המסופר, ולכאורה איזה עירבוב ובלבול יש בזה.

היכול כת"ר לפרט - מהי הבעי'?

זה אריכות, אעלה עוד מעט מה שכתב בניהו בנושא.

הוד_והדר כתב:זה אריכות, אעלה עוד מעט מה שכתב בניהו בנושא.

יש"כ ותודה חמה מראש על כך.

הנה מאמרו של בניהו

הוד_והדר כתב:הנה מאמרו של בניהו

מעניין.
איפה התפרסם המאמר של בניהו?

וונדרבר כתב:

הוד_והדר כתב:הנה מאמרו של בניהו

מעניין.
איפה התפרסם המאמר של בניהו?

כל הסודות אתה רוצה לדעת? -:(

בהד המזרח

מהר"ר חיים אבואלעפיא בעל "עץ החיים" ו"מקראי קודש" הנזכר בשם הגדולים ערך הרב החסיד מר קשישא מהר"ש אלגאזי (מע"ג מערכת ש' אות כ"ד) הנ"ל שהיה אחיו מאם של מהר"ש אלגאזי, אינו אותו הנזכר בסיפור הידוע, אלא היה נכדו של מהר"ר חיים אבואלעפיא הזקן. כמו כן מהר"ר שלמה אלגאזי רב במצרים (אביו של רבי יעקב אלגאזי) הנזכר בשם הגדולים הנ"ל, היה נכדו של מהר"ש אלגאזי הראשון בעל גופי הלכות, יבין שמועה, תאוה לעינים וכו'.
בקיצור מדובר על תקופה יותר מאוחרת.
וראה עוד בקובץ "בית אהרן וישראל" גליון ס"ב עמ' י"ט שהביאו כת"י מהר"ר שלמה אלגאזי שכותב: "עיין בנימוקי הרב אחי נר"ו בספר מקראי קודש...", ומציינים לדברי שם הגדולים הנ"ל שהיה אחיו מאמו של מהר"ר חיים אבואלעפיא.

בסוף מאמרו, כתב בניהו שבכל זאת מצא קשר משפחתי מסויים בין משפחת אבואלעפיא למשפחת אלפאנדארי, שבספר "עץ החיים" דף נ"ג ע"ד [פרשת שמות, ד"ה ש"ר והצל לא הצלת] מזכיר מהר"ח אבואלעפיא את מהר"ר חיים אלפאנדארי (נכד מהר"ר חיים אלפאנדארי הזקן) בזה"ל: "והנה הרב מחותננו בס' אש דת". [וראה שם שמשער שכנראה ר"ח אלפאנדארי בבואו לארץ ישראל נשא את אחות אשתו של ר"ח אבואלעפיא, בתו של ר' יצחק ן' גאמיל].
יש להוסיף על דבריו, שמצאנו קשר משפחתי בין משפחת אלפאנדארי למהר"ר חיים אלגאזי בעל "בני חיי", ראה שם הגדולים ערך בני חיי (מע"ס מערכת ב' אות פ"ט) שכותב: "והרב מה' אהרן אלפנדארי בעל יד אהרן היה נשוי בת בתו של הרב בני חיי...".

והקושי בהמסופר, כפי המסופר במקומה עומדת.

הסיפור הידוע על שלושת האחים שנקראו בשם חיים, נדפס בספר "מסעות ירושלים" (לרבי משה גולדשטיין, מונקאטש תרצ"א), במאמר "חיות אש", אות ג', דף עד,ב - עה,א, [כמו שהזכיר בניהו], ושם כתוב ששמעו אותו מהסבא קדישא הג"ר שלמה אליעזר אלפאנדארי זצ"ל.
מעשה זה הובא גם בספר "ילקוט יוסף" (לרבי יוסף חיים ילוז, מטבריה, ירושלים תרצ"ד), עמ' 43, והנוסח דומה כמעט מילה במילה לנדפס בס' מסעות ירושלים (בלי להזכיר אותו). וראה שם שרי"ח ילוז כותב ששמע בעצמו את הסיפור מפי הגרש"א אלפאנדארי בשנת תרפ"ג.
אך מה שכתב במסעות ירושלים במאמר המוסגר "כנודע אשר אצל הספרדים גם אצל גדולי חכמיהם אינם נזהרים ואין אצלם חשש סכנה לקרוא לאחים בשם א' לשניהם וגם לאב ובנו", את המשפט הזה השמיט ב"ילקוט יוסף", כנראה משום שזה פשוט לא נכון.
ובכל אופן, הסיפור בנוסח הזה תמוה מאוד, ויש עליו הרבה פרכות, (כמבואר במאמר בניהו).

וונדרבר כתב:הסיפור הידוע על שלושת האחים שנקראו בשם חיים, נדפס בספר "מסעות ירושלים" (לרבי משה גולדשטיין, מונקאטש תרצ"א), במאמר "חיות אש", אות ג', דף עד,ב - עה,א, [כמו שהזכיר בניהו], ושם כתוב ששמעו אותו מהסבא קדישא הג"ר שלמה אליעזר אלפאנדארי זצ"ל.
מעשה זה הובא גם בספר "ילקוט יוסף" (לרבי יוסף חיים ילוז, מטבריה, ירושלים תרצ"ד), עמ' 43, והנוסח דומה כמעט מילה במילה לנדפס בס' מסעות ירושלים (בלי להזכיר אותו). וראה שם שרי"ח ילוז כותב ששמע בעצמו את הסיפור מפי הגרש"א אלפאנדארי בשנת תרפ"ג.
אך מה שכתב במסעות ירושלים במאמר המוסגר "כנודע אשר אצל הספרדים גם אצל גדולי חכמיהם אינם נזהרים ואין אצלם חשש סכנה לקרוא לאחים בשם א' לשניהם וגם לאב ובנו", את המשפט הזה השמיט ב"ילקוט יוסף", כנראה משום שזה פשוט לא נכון.
ובכל אופן, הסיפור בנוסח הזה תמוה מאוד, ויש עליו הרבה פרכות, (כמבואר במאמר בניהו).

הרב ילוז היה לפניו גם ספר מסעות, ונדפס שם הערות/השגות וגם מו"מ עם מחבר מסעות ירושלים והרב וואקענין מטבריה.

אבל בסיפור זה כותב ששמע את הסיפור בתרפ"ג מהסב"ק בשביעי של פסח.


מקודם רציתי לומר שאולי ר' משה ג"ש לא הבין היטב וכו' ולא העתיק היטב הסיפור מכאן הבלבול, אבל בזמנו כשאינה ד' לידי ספר ילקוט יוסף ראיתי שמביא גם הסיפור הזה עם תאריך מתי ששמעו אז מ"ש אינו נכון

וכעת עולה בדעתי אולי שמע הרב ילוז פרטי הסיפור וכתב כעת כמו שנכתב במסעות ירושלים, כי אותו מטבע הלשון מחשיד ביותר. ובעל המסעות לא העתיק מילוז, כי נדפס קודם כבר בתרצ"א וילקוט יוסף בתרצ"ד.

וכן מזכיר את הסיפור בקיצור בספרו אוצרות יוסף.

ב'הד המזרח' (כרך ד, גליון ו) במאמר תולדות לרגל ט"ו שנה לפטירתו של הסבא קדישא מספר לנו הכותב פרט אודות זקינתו של הסבא קדישא, וזה לשונו שם:

"זקנתו, אֵם אמו, היתה למדנית גדולה ובקיאה בש"ס ופוסקים, את ראשית למודיו קבל ממנה. בהיותה בת מאה ועשר שנים עלתה לארץ ישראל, והעלתה אתה עשרה תלמידי חכמים וספר תורה אחד כדי שלא תתפלל ביחידות בדרך נסיעתה. מרוב זקנתה לא יכלה להתהלך, בני לויתה השכיבוה על כורסה, ונשאוה על כפים עד הגיעם ארצה ישראל. במותה נקברה בהר הזיתים"

מי היתה זקנתו, לא מספר לנו הכותב, ב'מסעות ירושלים' במאמר חיות אש (אות ב) כותב, שאמו היתה ממשפחת צונצין הנודעה, ממשפחת בעל 'נחלה ליהושע', וכן הוסיף שם בעוד מקום אחר (אות ו): כי 'אֵם אמו הזקנה הגדולה למשפחת צונצין היתה דרה עמהם', דהיינו שאמו קודם נישואיה שם משפחתה היתה צונצין.

לאחרונה אינה ד' לידי מכתב שכתב הרב אשר זעליג מרגליות לרבי משה גאלדשטיין (מחבר ספר 'מסעות ירושלים') מיום י"ט לחדש אדר שנת תרצ"ג לפ"ק, וזה לשונו שם: "ודבר חידוש אכתוב עתה לכם, כי סמוך לשם [דהיינו למקום מנוחתם של האור החיים הקדוש הרש"ש והרי"ט אלגאזי] מצאתי מצבת קבורתה של הזקנה הידועה של הסבא קדישא זצוק"ל ממשפחת אלפאנדרי, שהביאו אותה מקושטא לירושלים זקנה מאוד, שלא יכלה לילך ושהובילו אותה על כסא מקושטא לירושלים, והיתה חכמה ומלומדת וצדיקת ועשירה מופלאה".

הפרטים שמוסר לנו רבי אשר זעליג זהים כמעט לפרטים שנמסרו מאוחר יותר ב'הד המזרח' עם שינוי משמעותי אחת שזקינתו של הסבא קדישא שעלתה לארץ ישראל היתה ממשפחת אלפנדרי, ולא ממשפחת צונצין כמו שמשמע מ'מסעות ירושלים' ו'הד המזרח'.

הלכתי לחפש ב'חלקת מחוקק' באיזור ההוא [אם כי לא מצאתי שיעתיק מצבת האור החיים ונשותיו וכו' אבל כן מעתיק את הרש"ש והריט"א], ומצאתי שם מצבה, וזה לשונה (שורה טו, מצבה קו): "מ' האשה הרבנית מ' סיניורו אלמ' הרב המו' כמוהר"ש אלפנדרי זלה"ה, נפ' יום י"ו לח' סיון ש' התקנ"ה".

ברושמי יחוסין למיניהם של משפחת אלפנדרי מביאים שאבי ר' יעקב אבי הסבא קדישא היה שמו שלמה ושם זוגתו סיניורה. השאלה אם מצאנו את המצבה של זקינתו, או שתרי יוסף איכא בשוקא... אם יש מי שיש בידו עוד פרטים להוסיף להבהרת הענינים, יבורך מן השמים.

תוספת

אחרי בדיקה במפה, קברה של הרבנית סיניורו אלפנדרי זו נמצאת היום מתחת לכביש שבנו הירדנים, וזה די רחוק מקברו של האור החיים הקדוש, כך כשנכתב סמוך לקברו של הנ"ל, הכוונה אינה לכאורה לקבר הרבנית הנז'.

האם ישנם עדיין אנשים שחיים בינננו וראו את הסבא קדישא?

צריך להיות קרוב למאה

הוד_והדר כתב:האם ישנם עדיין אנשים שחיים בינננו וראו את הסבא קדישא?

צריך להיות קרוב למאה

אם נלך לפי האגדות לגבי גילו של הרב אלפאנדרי, גם היום, וודאי יש רבים בגיל מעל מאה...

נראה קצת משונה. מה הסיפור?



אחר קצת חיפוש מצאתי שמודעה זו נזכרת גם בעיתון דבר (כאן), מספר חודשים אחר פטירת הרש"א. וכן מצאתי את ר' אהרן פישר מכחיש ב'קול ישראל' את שייכותה של הרבנות הראשית לרש"א (מה שנכון), ואת שייכות עזבונו לטיפול הרה"ר (צ"ע), וממילא משתמע שהוא זה שטיפל בירושה אז.

חלמישצור כתב:נראה קצת משונה. מה הסיפור?

4.png

מה משונה - חוץ מעצם הצירוף החתימות?

הסיפור פשוט מאוד, ומובא בכמה מקומות ובעיתוני התקופה, שנגנבו הרבה מכתביו על ידי עושי עולה וכו'.

מה שמשונה בעיני הוא שייכות הרה"ר לעזבונו של הרש"א, ועוד הלשונות החריפים של חרם על המתעסקים בכתבי היד. ידועה דעתו של הסבא על הרבנות, ומה לו ולהם. בוודאי דברים בגו. עכשיו עיינתי קצת, ובהמשך למש"כ בתגובה הקודמת מצאתי באזמ"ר בשבחין, עמ' סג, הצהרה בכת"י ר' אשר זליג מרגליות, י.י. מטלון, מאיר הכהן ארזי, ר' דוד לניאדו, ר' אהרן פישר (מאנשיו הקרובים של הסבא, אבי הרי"י פישר) וברוך פנחס גולדברג, שמעידים בכ"ז תמוז תר"ץ - בהיעדר צוואה - שהסבא מינה אותם להיות נאמניו (תצלום ההצהרה והפרסום בקול ישראל ישנם בגיליון דורות, כ"ג אייר תש"ע, עמ' 19). מאידך הרב יוסף ליב זוסמן כותב במבחירי צדיקיא, עמ' קעט, 'ידוע כי הר'... שם ידו על ביתו של מהרש"א ז"ל למורת רוחו, ואין לסמוך על החוגים האלה".

[בינתיים שלחו לי באישי קישור לצפייה באזהרת הרה"ר הנ"ל באיכות גבוהה בהרבה, המאפשרת קריאה בנחת, באתר מכירות פומביות, כאן וכאן].

האזהרה אינו דבר חדש, יש לי עותק כבר שנים.

בתולדות הסב"ק יש לדעת שכל אחד כותב לפי רוחו, ולפעמים באותו דבר ממש מהיפוך להיפוך, ואכמ"ל מפני כבודם של כמה, אבל כשם שאין פרצופיהם כך סיפוריהם, כל אחד כותב היום על סבו וכו' שהוא היה המקורב בה"א הידוע וכל השאר וכו', ואותם סיפורים מספרים על אנשים שונים כל אחד לפי רוחו, ודי למבין בזה.

היכן אפשר לראות את המאמר אודות משפחת אלפנדארי מעלים לתרופה פסח תשע"ח?

האם הכוונה כאן לרב קוק?

אין עתותי בידי להאריך כעת רק להעיר כי השתתפות הראי"ה קוק בלוויה אמורה הייתה להיזכר במקורות מקבילים (חיפשתי מעט, אך לא מצאתי אזכור), וכן שעיקר העדות על נסיבות היעדר ההספדים עוד זוקקת בירור: במסעות ירושלים, עמ' רמג, כתב ר"מ גולדשטיין, ''והקול יצא מפי רבינו שליט"א [האדמו"ר ממונקאטש] שאין בדור הזה מי שיהי' ראוי להספידו לאותו סבא קדישא ... ולכן הוא בעצמו לא רצה להספידו ... ונמנעו עי"ז גם גדולי וצדיקי אמת בירושלים'. מאידך בדיווח בעתונות כתבו שזה היה לפי צוואתו (כאן), וזה יכול להתאים שלמה שהבאת מהספר תפארת בנים א, עמ' רח.

אגב, בספר משנתו של רבי עמרם, תשע"ב עמ' 130, מספר בלוי שבהלווית רי"ח זוננפלד (רצ"פ פרנק מנע מהראי"ה מלהשתתף בה מחשש לשלומו, מבחירי צדיקיא עמ' קסח) 'כיבדו את הרב יעקב מאיר להספיד, אבל רבי ברוך בענדעט איזק לא אישר לו ... עשה סקנדל והפריע לו מלהספיד ... ובספר עמודא דנהורא (תרצ"ב, עמ' צה; תשס"ח, עמ' 77) מכסה את הסיפור ... זה לא מצא חן בעיני, כשכותבים סיפורים צריכים לכתוב העובדות כמו שהיו, והפסקתי מלהסתכל בו'...

שומר-הגחלת כתב:על השאלה האם יש ממנו צאצאים,
בזמנו קראתי שהיה לו בן יחיד בחור כבן 20 נלב"ע עוד בהיותו של הרב בטורקיא.

מעניין לציין עוד ששמעתי סיפור בשם הגאון רבי יהודה מועלם זצ"ל על הלוויתו של האי סבא קדישא שבני התתי"ם בירושלים הגיעו להשתת בהלווייתו והילדים המבוגרים בסביבות בני ה-13 ובקירוב, החזיקו בידיהם לפידים מאש, בין הילדים שהחזיקו לפידים מאש, היה הרב מועלם.

אצל בני משפחת פישר ישנם סיפורים אודותיו, כיון שזקנם רבי שלמה זצ"ל היה משב"ק אצלו.

https://www.bhol.co.il/news/1020735

בכתבה מופיע המשפט הבא:
"הגב' רחל ע"ה, בתו של אליעזר אלפנדרי ז"ל ואמה מרת ריקה ע"ה - מגזע תרשישים, נכדת הסבא קדישא רבי אלעזר אלפנדרי זצ"ל".

עוד שטויות שמתאימים לרמה של אותו אתר נפסד.

כך אף הגיבו שם:

הסטוריון כתב:קשקושים
לסבא קדישא רש"א אלפנדרי לא היו ילדים מעולם.
למה לכתוב שטויות?

גם זה קשקוש לכאורה, כי לפי המסורה היה לו בן שנפטר.

לא הבאתי דברים אלו אלא למען הידיעה שאף 'שם' כתבו קרוב לזה, וכדרכי בעוד מקומות.
בודאי הצדק עם כת"ר; רוב המגיבים מגיבים מהרהורי הלב, ובד"כ אינם נסמכים על עובדות ומסורות מוצקות.

איש_ספר כתב:כיון שהוזכר מחקרו של הרב הוד על מהרש"א:
שמעתי לפני שנים כי בזמן ביקורו של המנח"א אצל מהרש"א, ביקש מהרש"א להשיב לו ביקור גומלין, ובחר לעשות זאת במוצאי שבת, כשהגיע מהרש"א לאכסנייתו של המנח"א בבתי מונקאטש (כמדומה) מצא את המנח"א עוסק בקרה"ת של מנחת שבת, והיה זה כמובן אחר חשכו מאורות שמים, ומן הסתם קודם שקיעה דר"ת. חרה אפו של מהרש"א ואמר אם ידעתי לא הייתי מניחו להכנס לביתי. אפשר וקראתי את הסיפור בחוברת של ר"ש וינגרטן.

מה שם החוברת של ר"ש וינגרטן? האם ניתן להשיגה? או שקיימת באיזה מאגר וכדומה?

הערת כרס -

לפי המתואר במסעות ירושלים, המהרש"א נפטר כשבוע לאחר ביקור המנחת אלעזר, כמדומה.

קשה לקבל את העובדה שבגיל כה מופלג, נסע מהר"ש אלפאנדרי להשיב ביקור לרבי ממונקאטש.

קבלתי


נפטר אחרי יומיים שנפגש איתו, כמדומני. והיה בהלוויתו.
ובס' "רבנו" על הגרע"י, הובא שכאשר ראה מ"ש האדמו"ר ממונקאטש על הספרדים (כידוע),
אמר, שהוא הרג את מהרש"א אלפאנדרי.... מהרשא"א היה בריא וכו' רק הגיע לבדקר אותו והרג אותו בעין הרע...
עיין שם

לא נפטר יומיים אחר כך.
רבינו בעל מנחת אלעזר הגיע לארה"ק ביום ה' י' אייר, הסב"ק נפטר ביום ג' כ"ב אייר שזה י"ב יום.

הקונטרס של וינגרטן פירורים משלחנם של גדולי ישראל - ושם נדפס גירסה משובשת.
ואני שמעתי את הסיפור באופן אחר, מהרב שלמה פישר הרב של כנסת[?] אחיו של הגרי"י, ששמעו מאביו ר' אהרן שהיה מבאי ביתו וממקורבי הסב"ק.
שהסב"ק הגיע לבקר ממש אחר זמן צאה"כ והמנח"א אחז אז באמצע קריאת התורה [אכן המנח"א התפלל מנחה מאוחר מאוד כדרכו בקודש], והוא התרגז ושב על עקבותיו, [ע"כ שמעתי מהנ"ל]. ואח"כ כשהי' המנח"א שוב פעם אצל הסב"ק דיבר אתו שיקדים להתפלל מנחה, ואכן בתקופה הראשונה שחזר מארה"ק למונקאטש הקדים להתפלל ואז חזר למנהגו שמקודם, ואמר שאינו יכול להתפלל מוקדם [כל זה נדפס בדרכי חיים ושלום].

הסיפור היה בשבת הראשונה, דהיינו י"ב אייר, שאז שהה המנחת אלעזר בירושלים, השבת השני' י"ט אייר שהה בצפת.

אבני גזית כתב:נפטר אחרי יומיים שנפגש איתו, כמדומני. והיה בהלוויתו.
ובס' "רבנו" על הגרע"י, הובא שכאשר ראה מ"ש האדמו"ר ממונקאטש על הספרדים (כידוע),
אמר, שהוא הרג את מהרש"א אלפאנדרי.... מהרשא"א היה בריא וכו' רק הגיע לבדקר אותו והרג אותו בעין הרע...
עיין שם

אמר מי שאמר, נו נו.

הספר שכותב המנח"א נגד הספרדים שהם נמוכי השכל זה בספר חמשה מאמרות שנדפס בשנת תרפ"ב, מעניין שמאז עד תר"צ לא הרגו.

הוד_והדר כתב:הספר שכותב המנח"א נגד הספרדים שהם נמוכי השכל זה בספר חמשה מאמרות שנדפס בשנת תרפ"ב, מעניין שמאז עד תר"צ לא הרגו.

לא רק זה. באותה מהדורה מכנה אותם בשם 'צפרדעים'.

במהדורות הבאות זה נמחק, למיטב זכרוני.

אבני גזית כתב:

הוד_והדר כתב:הספר שכותב המנח"א נגד הספרדים שהם נמוכי השכל זה בספר חמשה מאמרות שנדפס בשנת תרפ"ב, מעניין שמאז עד תר"צ לא הרגו.

לא רק זה. באותה מהדורה מכנה אותם בשם 'צפרדעים'.

במהדורות הבאות זה נמחק, למיטב זכרוני.

מעולם לא נמחק כי מעולם לא נתכנו הספרדיים על ידי המנח"א בספריו כצפרדעים.

[כוונתו למשהו אחר שכתב אחד מתלמידיו על משרד הרבנות הצפרדעים וכו', אבל זה לא קשור לכאן]

בתחילה הם מחקו, ואחר כך כבודו מכחיש מעיקרא?!

הוד_והדר כתב:מעולם לא נמחק כי מעולם לא נתכנו הספרדיים על ידי המנח"א בספריו כצפרדעים.

[כוונתו למשהו אחר שכתב אחד מתלמידיו על משרד הרבנות הצפרדעים וכו', אבל זה לא קשור לכאן]

אבני גזית כתב:בתחילה הם מחקו, ואחר כך כבודו מכחיש מעיקרא?!

המנחת אלעזר לא כתב את הכינוי הנ"ל, ומי שכתב כנ"ל על משרד הרבנות וכו', אינו אלא תלמידו ר"מ גולדשטיין בסוף ספרו "מסעות ירושלים" (מאמר חיות אש), במהדורה ראשונה (מונקאטש תרצ"א).
ובמהדורות החדשות מחקו את הביטוי הנ"ל
ראה http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 248&hilite

[וראה עוד http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 265&hilite
נסיון להתנצלות, במהדורה האחרונה של מסעות ירושלים, בסוף הספר].

אבני גזית כתב:

הוד_והדר כתב:

אבני גזית כתב:

הוד_והדר כתב:הספר שכותב המנח"א נגד הספרדים שהם נמוכי השכל זה בספר חמשה מאמרות שנדפס בשנת תרפ"ב, מעניין שמאז עד תר"צ לא הרגו.

לא רק זה. באותה מהדורה מכנה אותם בשם 'צפרדעים'.

במהדורות הבאות זה נמחק, למיטב זכרוני.

מעולם לא נמחק כי מעולם לא נתכנו הספרדיים על ידי המנח"א בספריו כצפרדעים.

[כוונתו למשהו אחר שכתב אחד מתלמידיו על משרד הרבנות הצפרדעים וכו', אבל זה לא קשור לכאן]

בתחילה הם מחקו, ואחר כך כבודו מכחיש מעיקרא?!

קצת הבנת נקרא לא יזיק לך, אתה כתבת שבספר חמשה מאמרות מכנה המחבר את הספרדים צפרדעים ומחקו את זה, ואני כתבתי שמעולם לא נמחק כי מעולם לא כתב המחבר כדברים האלו, ואף הוספתי שאחד מתלמידיו כתב כן, ואתה שוב מקשה אלי ממקום אחר, מקווה שכעת הבנת את הנקרא

התייחסתי למש"כ לעיל ש"אחד מתלמידיו כתב משהו אחר על משרד הרבנות הצפרדעים".

במהדורות הבאות, (תשנ"ב בכל אופן), המשפט הזה הוסר.

זה לשונך: "בתחילה הם מחקו, ואחר כך כבודו מכחיש מעיקרא?!"

מה בדיוק הכחשתי, הכחשתי שהמנחת אלעזר כתב כדברים האלו בספרו חמשה מאמרות, ושנמחקו הדברים, אז הבאת לי ראיה מספר שכתב תלמיד המנחת אלעזר, תודה שטעית, והיינו שבחייהו.