פורום אוצר החכמה

בנוגע לתגובות שלמעלה,
מה אתם רבים, סה"כ אלו הכללים שבישיבה זה שנים וזהו.

נחזור לענין האשכול:
שאלתיו פעם על העיתונים המחולקים בחנם המונחים בתיבות הדואר (דוגמת יתד של יום שלישי),
אם מותר לעיין בהם ואח"כ להחזיר.

הוא הזדעק ואמר: זה גזל גמור ופסול לעדות.

הוגה כתב:שאלתיו פעם על העיתונים המחולקים בחנם המונחים בתיבות הדואר (דוגמת יתד של יום שלישי),אם מותר לעיין בהם ואח"כ להחזיר.הוא הזדעק ואמר: זה גזל גמור ופסול לעדות.

לא ברור, אם הם מחולקים חינם איזה סרך גזל יש בזה? אולי הכוונה לשאינם מחולקים חינם.

חצר שאינה משתמרת.

ישיבישקייט כתב:חצר שאינה משתמרת.

למעשה בד"כ לא גונבים מתיבות דואר, ואולי זה כן 'משתמרת'.
יש למישהו מקור בענין.

חקר כתב:

הוגה כתב:שאלתיו פעם על העיתונים המחולקים בחנם המונחים בתיבות הדואר (דוגמת יתד של יום שלישי),אם מותר לעיין בהם ואח"כ להחזיר.הוא הזדעק ואמר: זה גזל גמור ופסול לעדות.

לא ברור, אם הם מחולקים חינם איזה סרך גזל יש בזה? אולי הכוונה לשאינם מחולקים חינם.

זכורני בוודאות שדיברתי איתו והדגשתי על המחולקים חינם.
אלא שלדאבוני לא דנתי איתו בטעם דבריו.

אבל כעת מצאתי באוצר, בישיב יצחק ח"ד סימן ל"ח שדן בענין "כסף הנמצא במכונה אוטומטית שמכניסים בו מעות תשלום למרחץ", שאחד בא לשלם למכונה בכניסה למקווה ומצא שכבר שולם למכשיר חלק מהסכום, השאלה אם זכה בכסף בעל המכונה ואסור להשתמש בזה או לא. (קורה ג"כ במכונת משקאות שמשום מה נשאר כסף במקום של העודף).
והורה שהכסף הנ"ל שייך לבעל המכונה מארבעה טעמים, א' לפי שיטת נתה"מ שתוך כלי חשוב כמשתמר. ב' להקצוה"ח בדעת אחרת מקנה לא בעי משתמר. ג' גם להחולקים על הקצות וסוברים שצריך משתמר מ"מ בכלי מיוחד לקבל מעותיו זכה אפי' באינו משתמר כאומר תזכה לי חצרי. ד' לא שייך לעניינינו עיי"ש.

לפי"ז בנ"ד (מבלי עיון היטב בסוגיא), א. לדעת הנתה"מ הרי התיבת דואר כלי והר"ז כמשתמר. ב. לקצוה"ח ה"נ יש דעת אחרת מקנה וא"צ משתמר (אלא שיש לדון, אולי כאן שאני שאין כוונת הנותן (לדו' יתד או שלוחם) ליתן דוקא לפלוני אלא רק רוצים להפיץ). ג. אף להחולקים על הקצוה"ח כיון שזה כלי מיוחד לקבל העיתון הו"ל כאומר תזכה לי חצרי.
כל זה מלבד הסברא שכתב ר' עשוי לנחת, שכיון שלא גונבים וכו'.

כעי"ז היה בפנימיה בקראון הייטס, שהיה עובר בירושה מדור לדור, דבר שהפך את חיי מנהל הפנימיה לקשים מנשוא, כמובן מאיליו. עד שתבע את כל בעלי ה'חזקות' לדין תורה. וראה זה פלא, פרחה חזקתם!

קראון הייטס שאני


בפוניבז' מן הסתם הובהר למנהל הפנימיה: 'לאו בעל דברים דידי את'
ואם זה לא עזר: 'הלך אחר הנתבע'
וכמו כן יש אומדנא דמוכח שכל הבחורים הגיעו לישיבה רק אדעתא דהכי שיהיה להם החזקות, ואם אין בחורים אין ישיבה, א"כ הדבר מוכיח את עצמו שחייבים לקיים כהאומדנא

קלונימוס הזקן כתב:קראון הייטס שאני


בפוניבז' מן הסתם הובהר למנהל הפנימיה: 'לאו בעל דברים דידי את'
ואם זה לא עזר: 'הלך אחר הנתבע'
וכמו כן יש אומדנא דמוכח שכל הבחורים הגיעו לישיבה רק אדעתא דהכי שיהיה להם החזקות, ואם אין בחורים אין ישיבה, א"כ הדבר מוכיח את עצמו שחייבים לקיים כהאומדנא

רש"י ב"ק ט"ז ב' ישיבה- תלמידים לעסוק שם בתורה.

כמובן, עם הלומדע'ס הפוניבז'אית מכוונים לאמת כסדר...

אדג כתב:כעי"ז היה בפנימיה בקראון הייטס, שהיה עובר בירושה מדור לדור, דבר שהפך את חיי מנהל הפנימיה לקשים מנשוא, כמובן מאיליו. עד שתבע את כל בעלי ה'חזקות' לדין תורה. וראה זה פלא, פרחה חזקתם!

האם מצאת דבר אחד משותף בין קראון הייטס לפונביז'

ב' הערות עלהקונטריס חכימא הנז':
א. המקור לצפות לביאת משיח [אות כח] הוא מנבואת חבקוק: אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר. {וכמדומני שיש מה לעיין בזה בדברי המשמר הלוי מאמר אני מאמין בביאת המשיח}. ויש לעיין שם בכל ענין הנבואה. וידועה ד' מרן הגרי"ז בזה [דאף הציפי' הוא מעיקרי האמונה, יעו"ש].
ב. לענין המתבייש מעבירה שעשה [אות לה] הנה מקורו בגמ' שם הוא בושה מאנשים אחרים ממש, וד' צ"ע.
ג. ענין "חכימא דיהודאי" אינו כמו שאננו מבינים בלשון המדינה כיום- שהוא סמל לשנינות וכד', {ולמשל כמו שמלבישים היום על הגרי"ח זוננפלד זצ"ל}, רק ענינו כפשוטו "חכם היהודים", וזה תואר למשל שהתאים לבן איש חי בזמנו [כידוע מהלשם שבו ואחלמה], או לחזון איש וכד' [ויתכן דתלוי במחלו' הפוסקים לענין ברכת שחלק, ויעוי' הנהגת הרא"י עצמו בזה].

חכם הרזים כתב:

אדג כתב:כעי"ז היה בפנימיה בקראון הייטס, שהיה עובר בירושה מדור לדור, דבר שהפך את חיי מנהל הפנימיה לקשים מנשוא, כמובן מאיליו. עד שתבע את כל בעלי ה'חזקות' לדין תורה. וראה זה פלא, פרחה חזקתם!

האם מצאת דבר אחד משותף בין קראון הייטס לפונביז'

כנראה שיש עוד הרבה מן המשותף. סדנא דארעא חד הוא.

חיים כתב:

חכם הרזים כתב:

אדג כתב:כעי"ז היה בפנימיה בקראון הייטס, שהיה עובר בירושה מדור לדור, דבר שהפך את חיי מנהל הפנימיה לקשים מנשוא, כמובן מאיליו. עד שתבע את כל בעלי ה'חזקות' לדין תורה. וראה זה פלא, פרחה חזקתם!

האם מצאת דבר אחד משותף בין קראון הייטס לפונביז'

כנראה שיש עוד הרבה מן המשותף. סדנא דארעא חד הוא.

עוד מן המשותף הוא נשוא הנדון דכאן, אשר גם הוא וגם להבח"לח כבוד הרבי זלה"ה מלאים בכל דברי תורה- וגם כל דבר מדע- ובגאונות שאין כדוגמתה. ועל ענין החזקות -ומנהגי הישיבות בכלל- יש לפתוח אשכול נפרד.

בעבודת הדוקטורט של מרדכי גלצר: עטור סופרים (ספר העיטור) לרב יצחק בן רב אבא מארי, פרקי מבוא, כתב:

"הר"ר אהרן יהושע צוקר מבני ברק, נטל על עצמו משימה כבדה בהוצאה לאור של שער כתב בלבד , מן עטור סופרים. ברך ה׳ חילו ופעל ידיו תרצה. ואף הוא לא מנע ממני, דעותיו וידיעותיו על בעל העטור, ותודתי נתונה לו בזה. מידי פעם יכולתי לעיין במהדורתו, הבלתי גמורה, לשער כתב...".

ומה שם אמו של אותו גאון וצדיק להעתיר בעדו

רבי אהרן יהושע בן ...

בס"ד מצורף בזה,
"ענינים שונים" מהגרא"י שליט"א,
ובו 11 עמודים, על סדר הא"ב, פנינים יקרים מהגאון הנ"ל לרפו"ש,

נכתב ע"י תלמיד (אחיו של מחבר "חכימא דיהודאי"),
נדפס בקונטרס "תפארת אבות" חלק ד',
טרי מהדפוס, "נר ראשון דחנוכה ליל כ"ה כסלו תשע"ב",
לרגל חתונת התלמיד הנ"ל אמש במז"ט (חולק בחתונה).

הובא בקונטרס הנ"ל (ההדגשה לא במקור):
"העיר לי מורי דכמעט לא מצינו 'נחום' עם איזה תואר, אלא כולם למעט אחד הם בלא תואר כגון: נחום המדי, נחום איש גמזו, נחום הלבלר ועוד, והוא פלאי"
ובבדיקה קלה שערכתי בפרוייקט השו"ת מופיעים:

רבי נחום (בסתם, וייתכן שמדובר על יותר מאחד. ראה: ברכות נה ע"ב, שבת פח ע"ב, חולין צח ע"א. ירושלמי: ברכות פ"ד ה"ג, שבת פ"י ה"ו, עירובין פ"ה ה"ב, ביצה פ"א ה"ט, תענית פ"א ה"ג, קידושין פ"א ה"ב, ב"ב פ"ד ה"א

רבי נחום בר פפא (יומא סז ע"א)

רבי נחום, שמשו של רבי אבהו (יבמות מב ע"ב)

רבי נחום בר סימאי (ירושלמי מעשרות פ"א ה"ב, ע"ז פ"ג ה"א-יא. אמנם בתלמוד בבלי נקרא בשם 'רבי מנחם' - פסחים קד ע"א, ע"ז נ ע"א)

רבי נחום מדפות (ירושלמי שבת פ"ז ה"ב)

רבי נחום אחיו של רבי אילא (ירושלמי ביצה פ"ה ה"ב)


וכנראה לא דייק החתן הכותב בדברי הרב צוקר, וק"ל.

..

מוזכר כאן רבות לרפו"ש, מה קרה לו ,ומתי זה קרה לו?.

לגבי מה שאמר על לקיחת עיתונים פסול לעדות, כנראה אמר זה לחדד האיסור, אבל למעשה דברים שאנשים דשים בעקביהם ולא רואים את זה כ"כ כאיסור לא נפסל בכך לעדות.

יוסי 10 כתב:לגבי מה שאמר על לקיחת עיתונים פסול לעדות, כנראה אמר זה לחדד האיסור, אבל למעשה דברים שאנשים דשים בעקביהם ולא רואים את זה כ"כ כאיסור לא נפסל בכך לעדות.

מהיכ"ת לומר כן?

ר' אהרן יהושע בן הינדל לרפו"ש בתשח"י

לא ראיתי את כל הדיון ויתכן שעמדו ע"ז, אבל בח"א דהקונט' אות כ"ח אומר שיש חובה לצפותולא שיבוא עכשיו ממש, ובמחילה הוא היפך נוסח ה'אני מאמין' דהסידורים והיפך דברי כל גדול"י בכל הדורות.

בזמנו שמעתי שכשהוצרך לעבור לפני העמוד בתפילת מנחה קצרה [שמא היה חיוב] בישיה"ק, ביקש שיתחילו עמו תשעה נוספים, מאחר שבלא זה לדעתו תהיה תפילת החזן [עד קדושה] ביחידות. אולי יש מי שזוכר דברים יותר מדוייקים?

חסיד חבד כתב:לא ראיתי את כל הדיון ויתכן שעמדו ע"ז, אבל בח"א דהקונט' אות כ"ח אומר שיש חובה לצפותולא שיבוא עכשיו ממש, ובמחילה הוא היפך נוסח ה'אני מאמין' דהסידורים והיפך דברי כל גדול"י בכל הדורות.

לולא מילת 'כל' שהדגשתי בדבריך, היתה בהם מידת אמת ליעקב. הדברים עתיקין, דוק ותשכח.

ראיתי את האשכול הזה רק כעת

זכרתי ימים מקדם שבהם היה לי איזה קביעות שבועית איתו, ורבות שמעתי ממנו שיחות חולין של ת"ח.

כשבאתי להזמין אותו לחתונה, (שאכן הגיע ל-5 דקות ללא כובע וחליפה רקד קצת והלך), כתבתי לכבוד מורי ורבי ..., ומסרתי לו.
כשראה את התואר צעק, אני לא רב שלך,אני לא רוצה להיות רב שלך.
שאלתי אותו למה, והוא ענה הרי אמרו תלמיד שגלה מגלים רבו עימו, אין לי רצון שאם תצטרך לגלות שאהיה גולה עמך.
אינני יודע אם זה באמת היה טעמו, או שזה היה רק כעין אימרה שנונה.


פעם לויתי ממנו וכשהחזרתי לו אמרתי לו יישר כח. והוא התחיל לצעוק אל תגיד לי יישר כח. והסביר לי שאם לא היה מגיב הרי זה כאילו קיבל את הברכה, ואז אני הייתי עובר, אבל ברגע שצעק עלי, פירושו שאינו מקבל את הברכה, ואז יוצא שלא עברתי שום איסור.

מחקתי דברים מיותרים.

הוגה כתב:המצפה

הזכרת לי,
ליל שבת אחד אחרי מעריב, לאחר תקופה ממושכת שודאי הכירני, עברתי לידו, נפגשתי במבטו ועשיתי לו "גוט שאבעס".
הוא לא הגיב כלום.

פשוט נתן בי עיניו והסתכל עלי במבט קפוא כזה של:
"מה אתה לא יודע שהעברה שאני הכי "מחבב", זה לעבור על דברי חכמים שאמרו "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות...??" (- וכמו שאמר פעם כמדומה. לא בנוסח זה).

זו היתה הפעם האחרונה שעשיתי טעות זו...

לא מבין איזו הנהגה/מדה טובה למדנו מעובדא זו?

יתר10 כתב:

הוגה כתב:המצפה

הזכרת לי,
ליל שבת אחד אחרי מעריב, לאחר תקופה ממושכת שודאי הכירני, עברתי לידו, נפגשתי במבטו ועשיתי לו "גוט שאבעס".
הוא לא הגיב כלום.

פשוט נתן בי עיניו והסתכל עלי במבט קפוא כזה של:
"מה אתה לא יודע שהעברה שאני הכי "מחבב", זה לעבור על דברי חכמים שאמרו "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות...??" (- וכמו שאמר פעם כמדומה. לא בנוסח זה).

זו היתה הפעם האחרונה שעשיתי טעות זו...

לא מבין איזו הנהגה/מדה טובה למדנו מעובדא זו?

קודם כל הוא עצמו לא אמר דבר כזה, אלא זה הבנה של הכותב כמו שמשמע בלשונו "והסתכל עלי במבט קפוא של".
גם אם אמר כזה דבר באיזה הזדמנות, זה בודאי לא על לענות שלום למי שאמר לו, אלא על לפטפט על כל מיני נייעס.
הרבה פעמים אמרתי לו שלום והחזיר לי שלום.

יכול להיות שבאותו פעם שהרב 'הוגה' מספר, לא ענה שלום מאיזה סיבה אחרת, אולי היה באמצע עלינו לשבח, ומנהגו ההי שלא לרמוז כלום, וכבר רמזתי לו פעם איזה דבר באמצע עלינו לשבח, והוא לא ענה לי כלום, ואחר כך הסביר לי שכך הוא נוהג.

גם לדוגמא, נכתב שם בקובץ "ענינים שונים" הנ"ל, עמוד ס"ה ערך "דלת":

דלת: שאלתי למורי אודות מנהגו שהוא דופק בדלת כשהוא נכנס ואפי' בדלת של חדרו שאין לאיש זולתו מפתח לחדרו ובודאי שבכניסתו לא יבהיל אנשים אחרים, מה טעמו בזה? ----- וענה לי, שאינו רוצה להבהיל את המלאכים ששומרים על הפתח, [ולבחור אחר אמר תשובה סתמית שזה ענינים].

נראה כאילו הבינו התשובה ברצינות... (אני הייתי מוסיף 3 נקודות אחרי קטע כנ"ל...).
כמובן שנוהג כך רק משום שפשוט התרגל... מקסימום אפשר שהרגיל עצמו לכך כדי שאף אם מגיע לביתו וכו' שיש שם אנשים, תמיד ידפוק ולא ישכח, ותו לא.[/quote]

לשון הגמ' אל תכנס לביתך פתאום וכו'

א. צריך לברר, ואולי יש בזה מקורות על שמירת המלאכים [מי שיש בידו יכול לעשות חיפוש בתוכנה].
ב. אף אני אמרתי לו שלום כ"פ והחזיר לי שלו'. ויתכן שהנז' ההוגה דיבר בשפה רפה ולא ידע מה רצונו וכוונתו במלמולו, והוא נתבונן בו בכדי שישוב ויאמר את אשר ברצונו.
ג. יש גם מעשה מענין בענין מה שהי' קונה מקומו מקומו לימים נוראים [מפני שהי' לומד שם בין התפילות, וגם בליל יו"כ], והמודעה שהי' תולה שם [אם לא יבא משיח ח"ו], ומי שזוכר ויודע את הפרטים המלאים יעלם נא [ללא כינויי גנאי ופוליטיקות].

ס''ק כתב:אף אני אמרתי לו שלום כ"פ והחזיר לי שלו'.

הוגה כתב: ליל שבת אחד אחרי מעריב, לאחר תקופה ממושכת שודאי הכירני

המצפה לישועה כתב: זכרתי ימים מקדם שבהם היה לי איזה קביעות שבועית איתו,

חקר כתב: ישבתי תקופה מסויימת בתפילות בישיבה

לא המשכתי לצטט עוד
אבל נראה לי שאנחנו יכולים לעשות מנין יוצאי.
אולי אפילו למדנו פעם חברותא יחד.

ומכל 'מנין יוצאי הגרא"י צוקר' אין מישהו שיוסיף סיפורים מעניינים עליו? הברקות? אתמהה!

חכם באשי כתב:ומכל 'מנין יוצאי הגרא"י צוקר' אין מישהו שיוסיף סיפורים מעניינים עליו? הברקות? אתמהה!

טוב! אני אתחיל
כידוע היה מקפיד בימים טובים על שיטת הרמב"ם שחציו לה' חציו לכם הוא כפשוטו שחציו הראשון יהיה לתורה וחציו השני לסעודה.
ביום טוב של שבועות היה קשה לו ללמוד כל הבוקר כי אז היה נרדם, לכן היה מסדר את כל הספרים בישיבה שנשארו לאחר סדר ליל שבועות, וכדי שזה לא יהיה בורר היה מעיין מעט בכל ספר.
פעם אמר לי שהוא מקפיד על זה בכל החגים מלבד יום טוב ראשון של פסח, שבליל בדיקת חמץ הוא ניעור כל הלילה (היה מגיע לישיבה לקראת עלות השחר בשביל לבדוק את חדרו בישיבה לאחר שהיה כל הלילה בביתו), ובערב פסח אין זמן לישון, ובליל הסדר הוא מספר ביציאת מצרים כל הלילה, ולכן ביום שלמחרת הוא מוכרח לישון.

אינני יודע מה היה עושה בליל הסדר שחל במוצ"ש, שאז היה לו זמן לנוח בשבת, אם בשנה זו היה מקפיד כבכל החגים.

חכם באשי כתב:ומכל 'מנין יוצאי הגרא"י צוקר' אין מישהו שיוסיף סיפורים מעניינים עליו? הברקות? אתמהה!

פעם הוכיח לי מאיזה גמרא (שכחתי כעת), שמותר לשקר לצורך לימוד.
וביאר לי היכי תימצי לדבר כזה, שהיה ידוע שהסטייפלער לא היה עונה על שאלות בהלכה, ולכן הוא (הגרא"י) כשהיה רוצה לברר את דעתו באיזה עניין, היה אומר לו ששמע בשמו שבמקרה כזה וכזה הדין הוא כך וכך, ואז כאילו הסטייפלער היה מוכרח לענות לו אם באמת הוא מסכים עם דין זה או שאינו מסכים.

בסנהדרין צ"ט: הכי אמר מר, זה לא מעניין זה?

שם מדובר בתלמיד שיושב לפני רבו ומזכיר שמועה ששמע מרבו ובמקום לומר "הכי אמר מר" אומר "הכי אמרינן התם" ואינו ענין לכאן.

אכן אינו ענין לכאן
זה לשון שערי קדושה בשער ב' פרק ח'
והאפיקורוס והוא המבזה תלמיד חכם בפניו, וכן תלמיד דיתיב קמי רביה ואומר דבר זה אסור הוא או מותר דרך פשיטות ולא דרך שאלה,
הרי שמפרש את הגמ' בסנהדרין בלשון דלא אמר הכי אמר מר בלשון שאלה.

המצפה לישועה כתב:פעם הוכיח לי מאיזה גמרא (שכחתי כעת), שמותר לשקר לצורך לימוד.

אולי נדה פ"ק דרבה אמר לאביי טעם היתר מעת לעת דהיתה מרגשת והגמ' דוחה הטעם ואומרת דלחדודי אביי בעי ומכל מקום מכך שאמר זאת בצורה ודאית אף שידע שאין זה כך שמא יש להוכיח הנל

היא שיחתי כתב:

המצפה לישועה כתב:פעם הוכיח לי מאיזה גמרא (שכחתי כעת), שמותר לשקר לצורך לימוד.

אולי נדה פ"ק דרבה אמר לאביי טעם היתר מעת לעת דהיתה מרגשת והגמ' דוחה הטעם ואומרת דלחדודי אביי בעי ומכל מקום מכך שאמר זאת בצורה ודאית אף שידע שאין זה כך שמא יש להוכיח הנל

רמב"ם ה' תלמוד תורה פ"ד ה"ו ויש לרב להטעות את התלמידים בשאלותיו ובמעשים שעושה בפניהם כדי לחדדן. וכדי שידע אם זוכרים הם מה שלמדם או אינם זוכרים.
ואין צריך לומר שיש לו רשות לשאול אותם בענין אחר שאין עוסקין בו כדי לזרזם:

אחד מהכותבים בפורומינו לשעבר שלח לי את הסיפורים המאלפים הבאים אודות הגרא"י צוקער ישלח ה' דברו וירפאהו

פעם היה מדובר שאביו שליט"א יבוא להשתתף בחתונת א' מבנותיו, הגרא"י היה מתוח מכך מאוד, שהרי אם יבוא יצטרך לשמשו בכל עת לקיים מצות כיבוד אב במושגים הגבוהים שלו, ויבטלו כל סדריו...

סיפר שפעם אחת בילדותו כאשר היה כבן שמונה פגש באדמו"ר הגה"ק בעל דברי יואל מסאמאר זי"ע, והיה זרוק על יד מקום הילוכו בקבוק של תינוק, ואמר לו, בטח מעכ"ת אינו מגביהו להשיבו מטעם 'זקן ואינו לפי כבודו', ונהנה האדמו"ר מאוד, ונענה: לא כי אלא אבידה מדעת היא.

באירוסי בתו הגדולה לאברך מופלג מאוד שליט"א, בדרשתו [הנדירה, לפחות באותם ימים, לפני למעלה מ15 שנה] של הגאון רבי אשר הכהן דויטש שליט"א אמר, 'מסופר על הגאון ר' דוד קרלינער זצ"ל, שכאשר חיפש חתן לבתו אמרו, היאך יוכל ר' דוד למצוא חתן תלמיד חכם במושגים שלו, הלא הכל חשובים לפניו כעמי הארצות, אלא שמי אשר לא על נקלה יוכל לחרוץ עליו משפט עם הארץ, ויקח לו יותר זמן לומר עליו כן הוא יזכה להיות חתנו. וכדבר הזה יש לנו לומר, הלא הכל עמי הארצות נינהו לפני ר' אהרן שליט"א, אבל כנראה שעל חתן דנן לא הגיע כ"כ מהר לקבוע עליו כן', ודפח"ח.