לדרכו של ר' שלמה פישר זצ"ל

[מה שנכון נכון]

היכן אפשר לראות את המאמר של ר' משה?

פורסם באור תורה. (ובגליונות אח"ז כתבו ליישב הנוסח).

[איש_ספר]

בגליון בית נאמן האחרון (או שלפניו) של הרב הנאמ"ן הוא מזכיר שם את הפולמוס הזה, לדבריו בחינם "ירדו" (כך במקור) על הרב פישר, כי באמת אין להבהל מלהגיה (וכידוע דרכו של הרב נאמ"ן עצמו).

הר"מ חיבר ספר הנקרא על שמו: אליעזר משה. מצוי באוצר. מעניין אם יש אח וריע לתופעה כזו.

[בן ירושלים]

בגליון בית נאמן האחרון (או שלפניו) של הרב הנאמ"ן הוא מזכיר שם את הפולמוס הזה, לדבריו בחינם "ירדו" (כך במקור) על הרב פישר, כי באמת אין להבהל מלהגיה (וכידוע דרכו של הרב נאמ"ן עצמו).

הר"מ חיבר ספר הנקרא על שמו: אליעזר משה. מצוי באוצר. מעניין אם יש אח וריע לתופעה כזו.

בפתח ספרו על נדה- מקואות, תשמ"ט מודה בצורה מרגשת להוריו ולר' מת'ס דייויס על מסירותם הרבה .


קוריוז. ר' משה דומה להפליא לאחיו ר' ישראל יעקב. לא אחת אנשים בלבלו ביניהם. פעם נוכחתי שר' משה נכנס לבנק בגאולה ונעמד בתור, אחד האנשים התחיל לומר לכולם שהראב"ד הרב פישר עומד בתור ואין זה כבודה של תורה...

[ניים ושכיב]

הר"מ חיבר ספר הנקרא על שמו: אליעזר משה. מצוי באוצר. מעניין אם יש אח וריע לתופעה כזו.

ספרי הנ''ך... (כמ''ש בהקדמתו)

[ניים ושכיב]

אולי כיון שהם גדלו בבית של בעל תשובה שמרד במוסכמות מבית אבא

לא כתבת שאבא שלו היה גאון כרעק''א?

[שומע ומשמיע]

שאלתי פעם נכד של ר' משה, מי לדעתך הוא התלמיד חכם הכי גדול במשפחה.
והוא אמר לי חד משמעית ר' שלמה בכל קנה מידה.

[בן ירושלים]

אולי כיון שהם גדלו בבית של בעל תשובה שמרד במוסכמות מבית אבא

לא כתבת שאבא שלו היה גאון כרעק''א?

אחוז מזה וגם מזה אל תנח ידיך, וד"ל

[אב בחכמה]

הר"מ חיבר ספר הנקרא על שמו: אליעזר משה. מצוי באוצר. מעניין אם יש אח וריע לתופעה כזו.

ספרי הנ''ך... (כמ''ש בהקדמתו)

ה"מרדכי"

[ישבב הסופר]

ה'ספר יהושע' - באב"ד

[מה שנכון נכון]

ה'ספר יהושע' - באב"ד

שם המילה 'ספר' היא חלק משם הספר עצמו, והשתמש בלשון חז"ל בנדרים אלמלי חטאו ישראל וכו' כמ"ש בהקדמתו.
[ומי שכותב בסגנון בספר פלוני כתב, יצטרך לכתוב כאן בספר ספר יהושע כתב. למרות שהרבה מהמצטטים אותו אינם עושים כך].

[שטייגעניסט]

הרב תיאר את החבורה של מיר, שכלשונו, 'החריבה' את עץ חיים בעזיבתה למיר, וזאת בהוראת מרן החזו"א שבתשובה לשאלת הגאון ר' מענדל אטיק שליט"א, הארי שבחבורה, שבעזיבתם תינזק ישיבת עץ חיים, השיב שאין להם לדאוג אלא לעלייתם הרוחנית.

אצטט המעשה כפי ששמעתיו מאא"ז [אחיינו של ר' מנדל]. ר' מענדל ואחיו ר' אברהם למדו בעץ חיים, ויבוא הר' פינקל ויבקשם שיעברו לישיבתו החדשה כשעבור כן הוא מתחייב לספק כל צורכיהם מלחם ולבוש כדי שיוכלו להישאר בלימוד. אביהם הגאון ר' שלמה אטיק זצ"ל התנגד לרעיון משום שהרמי"ם בעץ חיים היו גדולי עולם [הגידולי שמואל ועוד] והוא חשש לכבוד תורתם. הלכו ושאלו את החזו"א והוא הורה להם שידאגו לעתידם הרוחני בלבד, ואם נראה להם שיצליחו יותר ע"י סייעו של הר' פינקל יכולים הם לעבור למיר.
לבסוף לא התקיימה הבטחת הר' פינקל - הם סבלו מעניות וצרות כל ימיהם.
אביהם שהיה חסיד, לא הסכים להוראתו של החזו"א, אך הדבר לא הועיל לו מאומה. בניו עבור למיר והפכו למתנגדים. כמה חבל!

[הגהמ]

ה'ספר יהושע' - באב"ד

שם המילה 'ספר' היא חלק משם הספר עצמו, והשתמש בלשון חז"ל בנדרים אלמלי חטאו ישראל וכו' כמ"ש בהקדמתו.

הר"ז כמו ההבדל בין יאיר בן מנשה ונבח.

[מחולת המחנים]

אביהם שהיה חסיד, לא הסכים להוראתו של החזו"א, אך הדבר לא הועיל לו מאומה. בניו עבור למיר והפכו למתנגדים. כמה חבל!

לגבי ר' אברהם אטיק שהוזכר כאן במחתא חדא עם אחיו ר' מענדל, לא ידוע כלל שלמד בישיבת מיר אלא בישיבת בריסק אצל הגרי"ד סאלאווייציק, וכמו כן גם נשאר חסיד קרלין כל ימיו.
אשר על כן אף שאר הפרטים טעונים בירור.

ובמבט היסטורי, הסבא מסלבודקה ובנו הגרא"י שעמד בראש הי"ד החזקה הידועה הם שביססו את ישיבתו של הגרא"ז מלצר בסלוצק.

[שומע ומשמיע]

הרב תיאר את החבורה של מיר, שכלשונו, 'החריבה' את עץ חיים בעזיבתה למיר, וזאת בהוראת מרן החזו"א שבתשובה לשאלת הגאון ר' מענדל אטיק שליט"א, הארי שבחבורה, שבעזיבתם תינזק ישיבת עץ חיים, השיב שאין להם לדאוג אלא לעלייתם הרוחנית.

אצטט המעשה כפי ששמעתיו מאא"ז [אחיינו של ר' מנדל]. ר' מענדל ואחיו ר' אברהם למדו בעץ חיים, ויבוא הר' פינקל ויבקשם שיעברו לישיבתו החדשה כשעבור כן הוא מתחייב לספק כל צורכיהם מלחם ולבוש כדי שיוכלו להישאר בלימוד. אביהם הגאון ר' שלמה אטיק זצ"ל התנגד לרעיון משום שהרמי"ם בעץ חיים היו גדולי עולם [הגידולי שמואל ועוד] והוא חשש לכבוד תורתם. הלכו ושאלו את החזו"א והוא הורה להם שידאגו לעתידם הרוחני בלבד, ואם נראה להם שיצליחו יותר ע"י סייעו של הר' פינקל יכולים הם לעבור למיר.
לבסוף לא התקיימה הבטחת הר' פינקל - הם סבלו מעניות וצרות כל ימיהם.
אביהם שהיה חסיד, לא הסכים להוראתו של החזו"א, אך הדבר לא הועיל לו מאומה. בניו עבור למיר והפכו למתנגדים. כמה חבל!

לא הבנתי, איך 'עץ חיים' שימרה את חסידותם יותר ממיר?

[ניים ושכיב]

הר"מ חיבר ספר הנקרא על שמו: אליעזר משה. מצוי באוצר. מעניין אם יש אח וריע לתופעה כזו.

ספרי הנ''ך... (כמ''ש בהקדמתו)

ה"מרדכי"

כמדומני שהמרדכי הוא בכ''ף חרוקה ולא בפתוחה, וכמו האשרי, דהיינו קיצור של מרדכיי.
אבל גם בלא''ה הוא קיצור של פסקי רב מרדכי, וכדרך שאשרי הוא קיצור של פסקי רבינו אשר.
מ''מ זה קרוי על שמו כמו שחידושי הרשב''א ותוס' רי''ד קרויים ע''ש בעליהם, אבל לא כמו אליעזר משה.

אבל גם אם יש אח וריע לתופעה, הגרא''מ התכון להיות אח ורע לתופעה שבנ''ך, וע''כ הוספתי שם ג' ניקודין.

[שטייגעניסט]

למחולת: אכן לא שמעתי מאא"ז את הפרטים הנזכרים אודות ר' אברהם, אני חשבתי שכוונתו על שניהם. כנראה שטעיתי.
למשמיע: בעץ חיים למדו הרבה חסידים, במיר פחות. ובכלל, ההליכה בהוראת החזו"א נגד דעת אביו, והלימוד במיר שכלל מלבד לימוד נגלה גם דרך חיים ומוסר, הרחיקו מהחסידות.

[אורח]

לפני שנים פרסם הגרש"פ בצפונות רשימה קצר התחת הכותרת "אל תשכן באהלך עוולה" ובו פסל ביד חזקה כמה ספרים ומסורות.
בגליונות שאח"כ התעמת איתו בחריפות ר' שמואל אשכנזי.

[אִיךְ-מֶיְין]

ראוי לפרסם לציבור:
אחד הווארטים הטובים שראיתי בספרו 'דרשות בית ישי'.
מדוע הכתב שלנו נקרא 'כתב אשורי'?
שהרי ידוע שעד דור הפלגה הייתה כל הארץ 'שפה אחת ודברים אחדים' דהיינו לשון הקודש.
'ומן הארץ ההיא יצא אשור' כתב רש"י: שיצא מעצת דור הפלגה, וממילא כשנפלגה הארץ לשבעים לשון, לא היה אשור בכלל גזירה זו, ונשאר אותנטי כמו שעת בריאת העולם, וגם הכתב שלו נשאר אותנטי, ולכן כתב שלנו נקרא 'כתב אשורי' ודפח"ח.

[לעומקו של דבר]

הרב תיאר את החבורה של מיר, שכלשונו, 'החריבה' את עץ חיים בעזיבתה למיר, וזאת בהוראת מרן החזו"א שבתשובה לשאלת הגאון ר' מענדל אטיק שליט"א, הארי שבחבורה, שבעזיבתם תינזק ישיבת עץ חיים, השיב שאין להם לדאוג אלא לעלייתם הרוחנית.

אצטט המעשה כפי ששמעתיו מאא"ז [אחיינו של ר' מנדל]. ר' מענדל ואחיו ר' אברהם למדו בעץ חיים, ויבוא הר' פינקל ויבקשם שיעברו לישיבתו החדשה כשעבור כן הוא מתחייב לספק כל צורכיהם מלחם ולבוש כדי שיוכלו להישאר בלימוד. אביהם הגאון ר' שלמה אטיק זצ"ל התנגד לרעיון משום שהרמי"ם בעץ חיים היו גדולי עולם [הגידולי שמואל ועוד] והוא חשש לכבוד תורתם. הלכו ושאלו את החזו"א והוא הורה להם שידאגו לעתידם הרוחני בלבד, ואם נראה להם שיצליחו יותר ע"י סייעו של הר' פינקל יכולים הם לעבור למיר.
לבסוף לא התקיימה הבטחת הר' פינקל - הם סבלו מעניות וצרות כל ימיהם.
אביהם שהיה חסיד, לא הסכים להוראתו של החזו"א, אך הדבר לא הועיל לו מאומה. בניו עבור למיר והפכו למתנגדים. כמה חבל!

כהמעשה הזה היה ג"כ עם ישיבת קמניץ, שבמחזור אחד הגיע ראש הישיבה הרב... והעביר אליו את כל מובחרי השיעור בעץ חיים תמורת מילגה נאה שאכן ניתנה (היה לישיבה מקור כלכלי נאמן בארה"ב), וזה אכן גרם לירידה בעץ חיים
לא יודע לתארך אבל כנראה אחרי הסיפור שאתה מספר עם מיר
ובירושלים אמרו שבגלל הקפידה של הגראז"מ לא הצליחה ישיבת קמניץ.

==
מה התכוונת שהבטחת הרב פינקל לא ניתנה, שהוא לא שילם?

[פרנקל תאומים]

אביהם שהיה חסיד, לא הסכים להוראתו של החזו"א, אך הדבר לא הועיל לו מאומה. בניו עבור למיר והפכו למתנגדים. כמה חבל!

[/quote]

משתדלים להשתתף בצערך (אם כי לא להזדהות איתו).

[פרנקל תאומים]

גיסו ר' חיים ברנד
חמיו ר' אליעזר דוד ברנד היה ת"ח ויהודי חסידי וגם קנאי לא קטן.

האם הגאון ר' אליעזר דוד ברנד זצ"ל הוא בנם של ר' שלמה זלמן ורחל ברנד זצ"ל(בת ר' ישעיה ורייצא קירשנבוים זצ"ל בת הג"ר יהושע העשיל פרנקל תאומים זצ"ל) או שמא הוא נכדם?
(או בנוסח אחר: האם ר' אליעזר דוד היה אחיהם של ר' מרדכי ברנד והאחיות הנשואות לר' יעקב בלוי ור' דוד אייכלר?).

[לעומקו של דבר]

ראוי לפרסם לציבור:
אחד הווארטים הטובים שראיתי בספרו 'דרשות בית ישי'.
מדוע הכתב שלנו נקרא 'כתב אשורי'?
שהרי ידוע שעד דור הפלגה הייתה כל הארץ 'שפה אחת ודברים אחדים' דהיינו לשון הקודש.
'ומן הארץ ההיא יצא אשור' כתב רש"י: שיצא מעצת דור הפלגה, וממילא כשנפלגה הארץ לשבעים לשון, לא היה אשור בכלל גזירה זו, ונשאר אוטנתי כמו שעת בריאת העולם, וגם הכתב שלו נשאר אוטנתי, ולכן כתב שלנו נקרא 'כתב אשורי' ודפח"ח.

כנראה מקורו מזה

אשורית לה"ק ולא עברית, ומה שקורין ללה"ק עברית משום שאברהם שסיפר בלשון עברי והוא לשון הקודש ונמסר לאשור שיצא מעצת הפלגה

הבנה יותר פשוטה היא שאשור זכה לזה כשכר לזה שיצא מעצת הפלגה.

[עט סופר]

הרב תיאר את החבורה של מיר, שכלשונו, 'החריבה' את עץ חיים בעזיבתה למיר, וזאת בהוראת מרן החזו"א שבתשובה לשאלת הגאון ר' מענדל אטיק שליט"א, הארי שבחבורה, שבעזיבתם תינזק ישיבת עץ חיים, השיב שאין להם לדאוג אלא לעלייתם הרוחנית.

אצטט המעשה כפי ששמעתיו מאא"ז [אחיינו של ר' מנדל]. ר' מענדל ואחיו ר' אברהם למדו בעץ חיים, ויבוא הר' פינקל ויבקשם שיעברו לישיבתו החדשה כשעבור כן הוא מתחייב לספק כל צורכיהם מלחם ולבוש כדי שיוכלו להישאר בלימוד. אביהם הגאון ר' שלמה אטיק זצ"ל התנגד לרעיון משום שהרמי"ם בעץ חיים היו גדולי עולם [הגידולי שמואל ועוד] והוא חשש לכבוד תורתם. הלכו ושאלו את החזו"א והוא הורה להם שידאגו לעתידם הרוחני בלבד, ואם נראה להם שיצליחו יותר ע"י סייעו של הר' פינקל יכולים הם לעבור למיר.
לבסוף לא התקיימה הבטחת הר' פינקל - הם סבלו מעניות וצרות כל ימיהם.
אביהם שהיה חסיד, לא הסכים להוראתו של החזו"א, אך הדבר לא הועיל לו מאומה. בניו עבור למיר והפכו למתנגדים. כמה חבל!

כהמעשה הזה היה ג"כ עם ישיבת קמניץ, שבמחזור אחד הגיע ראש הישיבה הרב... והעביר אליו את כל מובחרי השיעור בעץ חיים תמורת מילגה נאה שאכן ניתנה (היה לישיבה מקור כלכלי נאמן בארה"ב), וזה אכן גרם לירידה בעץ חיים
לא יודע לתארך אבל כנראה אחרי הסיפור שאתה מספר עם מיר
ובירושלים אמרו שבגלל הקפידה של הגראז"מ לא הצליחה ישיבת קמניץ.

הגאון רבי ברוך ויסבקר בהיותו ר"מ בקול תורה, הגיע יום אחד לסדר שני לישיבת קול תורה והודיע שהוא פותח ישיבה מי שרוצה יכול להרשם. במקום נרשמו 125 בחורים.
הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך קרא לו וסיפר לו את הסיפור עם עץ חיים וקמניץ, והבטיח לו שאם לא יקח בחורים מקול תורה יהיה לו הצלחה. הגר"ב הודיע מיד כי הוא מבטל את הרישום, ופתח את ישיבת בית מתתיהו עם קיבוץ של 26 בחורים, מרביתם בוגרי קול תורה שלמדו בעיקר בפונביז' [בזמנו היה מקובל בקול תורה ללמוד עד שיעור ג' ולעבור לקיבוץ למקום אחר]. שנים מתלמידיו המובהקים לא השלימו עם הגזירה והודיעו שהם עוברים לישיבת קוסון, ולמדו [לפי השמועה גם ישנו] בבית המדרש דחסידי קוסון ברח' בן פתחיה ובאו לשיעורים כללים בבית מתתיהו. ורק בזמן הבא הסכים הגר"ב לקבלם לישיבה. [אחד מהם משמש היום נו"נ בישיבה].

[שטייגעניסט]

אביהם שהיה חסיד, לא הסכים להוראתו של החזו"א, אך הדבר לא הועיל לו מאומה. בניו עבור למיר והפכו למתנגדים. כמה חבל!

משתדלים להשתתף בצערך (אם כי לא להזדהות איתו).[/quote]
כוונתי היתה על אביהם, הוא הצטער על הדבר.
ללעומקו: בתחילה שילם, בהמשך נהיה קשה.

[לעומקו של דבר]

.

סיפור נפלא!
בעצם, שני סיפורים נפלאים, לסטרא דא ולסטרא דא...
בלי לשפוט כמובן.

[סגי נהור]

אביהם שהיה חסיד, לא הסכים להוראתו של החזו"א, אך הדבר לא הועיל לו מאומה. בניו עבור למיר והפכו למתנגדים. כמה חבל!

משתדלים להשתתף בצערך (אם כי לא להזדהות איתו).

כוונתי היתה על אביהם, הוא הצטער על הדבר.

ויש כמובן גם מי שמזדהים.

[פרנקל תאומים]

ויש כמובן גם מי שמזדהים.

וצדיק באמונתו יחיה.

[בן ירושלים]

יחסו של ר' שלמה לגאון רבי עובדיה יוסף היה מורכב ואולי זה מלמד על המורכבות בכלל בדבריו והתיחסותו, ותמיד המבט הוא לא חד מימדי. מחד, טען שהרב עובדיה רומם את יהדות ספרד ומאז הבן איש חי לא היה כמותו. הוא גם אמר פעם שיש פוסקים שהם מגיעים לפסק דרך לימודם בסוגיות הגמ' ומה שעולה בידם מהסוגיה הם פוסקים (מנה לדוגמה את ר' משה פיינשטיין, ר' שלמה זלמן ור' חיים גרינמן), וישנם פוסקים שהם יותר בגדר מלקטים מהאחרונים ובנויים עליהם (מנה את המנחת יצחק ואת הציץ אליעזר והרב עובדיה), ואם כבר הולכים בשיטה זו אז הרב עובדיה החשוב ביותר כי הוא הבקי היותר גדול. מאידך כששמע מהרב משה רום זצ"ל שהיה במקסיקו והרב עובדיה בקר שם ודבר בפני בעלי בתים ובענין השמיטה דבר נגד החזון איש בזלזול ("זה לא חזון איש זה חזון אישה") , התבטא ר' שלמה בחריפות יתירה על ה"חוצפה" כלשונו ועוד בפני בעלי בתים שלא יודעים מימינם ושמאלם.

[פרי יהושע]

בתוך אותו ליקוט תשובותיו הנמצא כפי הנראה אצל הרב לש"ד או אצל א' מידידיו, (ונמצא אצלי בתנאי שלא אעבירנו), ישנם דברים נוספים אשר חפצתי להחכים ולידע ענינם.

-כבר המליץ הגאון יעב"ץ על ר"ע מן האדומים לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ולא דמי כלל לכספי כי הוא היה יר"ש. והמאמר שנדפס בעין יעקב בתחילתו ממהר"ץ חיות (בענין אגדות חז"ל איך להבינם) גנוב הוא אתו מר"ע מן האדומים. והיא גישה נכונה יותר מהגישה של המהר"ל בפירושי האגדות שהיא גישה מוזרה מאד (ומה"ט לא נדפסו פירושי האגדות שלו שנים רבות). והקובלנא של הב"י עליו היה בגלל ההתרסה שלו בקול רעש על דברי רז"ל

-ודע שמה שמפורסם בשם הגר"ח ז"ל לתרץ השגת הראב"ד בפ"ג מהל' תשובה ה"ז, כי אפיקורס מסכן גם הוא אפיקורס יחשב, צדק הגר"ח ז"ל מאד בהבנתו דעת הרמב"ם, אבל נעלם ממנו כי ד"ז הוא מהדעות הבעייתיות של הרמב"ם שצווחו עליהן חכמי הדורות

[quote]

ההשוואה בין "גישה מוזרה" של המהר"ל המעלה את חז"ל לרום המעלה לגישה הרואה בדברי חז"ל מליצות כדוגמת עזרא מן האדומים היא מקוממת ומרגיזה, [וכבר כתב קפלן שהמהר"ל היה קרוב ברוחו לחז"ל יותר מכל המפרשים]. איני חושב שבבית ישי דרכו היא דרך עזרא מן האדומים, אבל במכ"ת לא קלע אף לחצי לעמקות דברי חז"ל וכוחו יותר בפלפולים ודרושים, חכמים היזהרו בדבריכם!!.

בקשר למה שמשבח את דברי הגר"ח על השגת הראב"ד על הרמב"ם, דווקא במו"נ ח"א ספל"ו נראה שאין היא באמת דעת הרמב"ם שכתב שלא אמר כן אלא מפני שנמצאים כעת תרגומים כאונקלוס ויונתן עי' שם.

[השואל מרבו]

בתוך אותו ליקוט תשובותיו הנמצא כפי הנראה אצל הרב לש"ד או אצל א' מידידיו, (ונמצא אצלי בתנאי שלא אעבירנו), ישנם דברים נוספים אשר חפצתי להחכים ולידע ענינם.

-כבר המליץ הגאון יעב"ץ על ר"ע מן האדומים לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ולא דמי כלל לכספי כי הוא היה יר"ש. והמאמר שנדפס בעין יעקב בתחילתו ממהר"ץ חיות (בענין אגדות חז"ל איך להבינם) גנוב הוא אתו מר"ע מן האדומים. והיא גישה נכונה יותר מהגישה של המהר"ל בפירושי האגדות שהיא גישה מוזרה מאד (ומה"ט לא נדפסו פירושי האגדות שלו שנים רבות). והקובלנא של הב"י עליו היה בגלל ההתרסה שלו בקול רעש על דברי רז"ל

-ודע שמה שמפורסם בשם הגר"ח ז"ל לתרץ השגת הראב"ד בפ"ג מהל' תשובה ה"ז, כי אפיקורס מסכן גם הוא אפיקורס יחשב, צדק הגר"ח ז"ל מאד בהבנתו דעת הרמב"ם, אבל נעלם ממנו כי ד"ז הוא מהדעות הבעייתיות של הרמב"ם שצווחו עליהן חכמי הדורות

ההשוואה בין "גישה מוזרה" של המהר"ל המעלה את חז"ל לרום המעלה לגישה הרואה בדברי חז"ל מליצות כדוגמת עזרא מן האדומים היא מקוממת ומרגיזה, [וכבר כתב קפלן שהמהר"ל היה קרוב ברוחו לחז"ל יותר מכל המפרשים]. איני חושב שבבית ישי דרכו היא דרך עזרא מן האדומים, אבל במכ"ת לא קלע אף לחצי לעמקות דברי חז"ל וכוחו יותר בפלפולים ודרושים, חכמים היזהרו בדבריכם!!.

בקשר למה שמשבח את דברי הגר"ח על השגת הראב"ד על הרמב"ם, דווקא במו"נ ח"א ספל"ו נראה שאין היא באמת דעת הרמב"ם שכתב שלא אמר כן אלא מפני שנמצאים כעת תרגומים כאונקלוס ויונתן עי' שם.

ממש לא נכון. הוא אמנם גם כותב את הטענה מהתרגומים, אבל גם את טענת הגר"ח [בצורה קצת פחות חדה], עי' שם.

[גלאגוזים]

ה'ספר יהושע' - באב"ד

שם המילה 'ספר' היא חלק משם הספר עצמו, והשתמש בלשון חז"ל בנדרים אלמלי חטאו ישראל וכו' כמ"ש בהקדמתו.
[ומי שכותב בסגנון בספר פלוני כתב, יצטרך לכתוב כאן בספר ספר יהושע כתב. למרות שהרבה מהמצטטים אותו אינם עושים כך].

וכן הוא לגבי "ספר המקנה" [עמ"ס קידושין] ו"ספר כתובה" [עמ"ס כתובות, ושגור בפי העולם כהפלאה]
[למעשה שניהם הם חלקים של הספר "הפלאה"]

[סעדיה]

וכבר כתב הגרא"א קפלן שהמהר"ל היה קרוב ברוחו לחז"ל יותר מכל המפרשים.

כנדצ"ל

[פרי יהושע]

וכבר כתב הגרא"א קפלן שהמהר"ל היה קרוב ברוחו לחז"ל יותר מכל המפרשים.

כנדצ"ל

אכן כך צ"ל.

[פרי יהושע]

בקשר למה שמשבח את דברי הגר"ח על השגת הראב"ד על הרמב"ם, דווקא במו"נ ח"א ספל"ו נראה שאין היא באמת דעת הרמב"ם שכתב שלא אמר כן אלא מפני שנמצאים כעת תרגומים כאונקלוס ויונתן עי' שם[/b].

ממש לא נכון. הוא אמנם גם כותב את הטענה מהתרגומים, אבל גם את טענת הגר"ח [בצורה קצת פחות חדה], עי' שם.[/quote]

אמנם נכון ששם השווה לע"ז בשוגג מחמת שיבוש הדעות, אמנם כיון שחתם דבריו במציאת התרגומים נראה שקיבל ברמה מסוימת את התנצלות הראב"ד בעדם.

[השואל מרבו]

בקשר למה שמשבח את דברי הגר"ח על השגת הראב"ד על הרמב"ם, דווקא במו"נ ח"א ספל"ו נראה שאין היא באמת דעת הרמב"ם שכתב שלא אמר כן אלא מפני שנמצאים כעת תרגומים כאונקלוס ויונתן עי' שם[/b].

ממש לא נכון. הוא אמנם גם כותב את הטענה מהתרגומים, אבל גם את טענת הגר"ח [בצורה קצת פחות חדה], עי' שם.

אמנם נכון ששם השווה לע"ז בשוגג מחמת שיבוש הדעות, אמנם כיון שחתם דבריו במציאת התרגומים נראה שקיבל ברמה מסוימת את התנצלות הראב"ד בעדם.[/quote]

קשה לקבוע כך, יתכן שכתב כן למי שמתעקש. אבל עכ"פ לכתוב בסתמא כמו שכתבת, זה די מטעה את הקורא.

[פרנקל תאומים]

ב"שבעה" על אמו הרבנית דבורה סיפר ר' שלמה שכבר בהיותם ילדים קטנים האבא ר' אהרן הנהיג חינוך מאד קפדני. בהיותם בגיל 5-6 כבר היו קמים לותיקין. הוא תיאר כדרכו בצבעים איך האבא וארבעת בניו צועדים בשורה לותיקין, מרחק הליכה ניכר ואפילו בימי שלג. היתה תקופה שהעיר אותם בגיל צעיר גם ל"תיקון חצות" ואחר כך שוב לותיקין, אך האמא התנגדה לזה ונשארה רק יקיצה אחת.
כל שבוע היו הילדים צריכים לדעת את הפרשה עם טעמיה (עד היום כשחסר בעל קורא, ר' שלמה ניגש לקרוא בלי הכנה מראש).
ר' אהרן הוציא מקצת מכתביו של אביו בספר קרבני לחמי (ובו כמה וכמה שטיקלאך גאוניים) עם הערות עצמו . הוא מודה לבניו ר' מאיר צבי ור' ישראל יעקב על עזרתם בהגהה של הספר. הם היו באותה עת סביב גיל עשר!
ההערצה כלפי האב היתה נשגבה, אבל היה בה הרבה יראת כבוד. שמעתי שדי היה במבט שלו כדי להשקיט כל מריבה וכדומה בבית. הגבורה האמיתית היתה האמא שבמשך כ40 שנה היתה אלמנה שגידלה את בניה גאוני ישראל בעניות משוועת והיתה משענת להם. בניה היו מתכנסים אצלה בקביעות והריתחא דאוריתא היתה בשיאה. בהלויתה היה מענין לראות את האחים (השכלתניים) לבית פישר בבכי מרטיט. הספיד אותה ר' שלום אייזן וקרא עליה "אם הבנים שמחה" -אם אתה רואה את הבנים וכו' אתה יודע מיהי האם.
גם מהגר"ש אויערבאך שמעתי שזה נדיר לראות אם שכל בניה הם ת"ח ברמה כ"כ גבוהה.

אם מדברים על האבא ר' אהרן פישר זצ"ל, יש בנותן טעם להזכיר את מעשה הגבורה שלו המובא ב"האיש על החומה" (וגם במק"א), תחת הכותרת "הצדיק ר' אהרן פישר מציל את מאה שערים מטבח אכזרי", כאשר ביום שישי י"ז באב תרפ"ט, בעקבות "פרשת הכותל", יצאו אלפי ערבים מוסתים ממסגד עומר וצעדו מזויינים בסכינים ובאלות לעבר השכונות היהודיות, הכח העיקרי שלהם פנה לעבר מאה שערים ובית ישראל, כשבראשם 'שייך' המנופף בחרב גדולה ומלהיבם לג'יהאד. אנשי מא"ש וב"י נתקפו פחד איום, וכל היכול תפס מוט או אבן כבידה בכדי להתגונן, גם אנשי ההגנה היו אובדי עיצות. משהתקרבו הערבים לביה"ח האיטלקי, יצאו מטחנת הקמח(היכן שהיום עומד בנין ישיבת ברסלב) שני צעירים, אחד מהם שמתחת לכובעו ביצבצו שתי פיאות מסולסלות הלא הוא ר' אהרן פישר, שלף אקדח מחיקו, כיוונו ישר אל פיו של מנהיג הפורעים והרגו, מה שגרם לבהלה עצומה אצל המתנפלים שהחלו במנוסה לכיוון שער שכם, כאשר שני הצעירים מזנבים אחריהם ומטילים לעברם רימון, והערבים עצמם במנוסתם המבולבלת רומסים וקוטלים אחד את השני.
(למרבה הצער בשונה מהצלתה של מא"ש, מספר הקרבנות שהיו בירושלים באותו יום שישי ובשבת המרה שבעקבותיו, היה י"ז [וגם זה בחסדי ה' ובהגנת הגבורה של קומץ חברי 'ההגנה']. בחברון נרצחו ס"ג ובתוכם כ"ז בני הישיבה, וגם בצפת היה טבח אכזרי).
כ"ז מ'האיש על החומה' ח"ג עמ' 314-317.

ושם בהערות, שכן סיפר הג"ר ישראל יעקב זצ"ל ששמע זאת מד"ר ב"ז ירדן(רופא אא"ג) שהיה הצעיר השני, ושר' אהרן פישר שכונה "אלפרשטיין" הצטרף באותו היום למגינים כחבר שלא מן המנין, ובראותו את המבוכה והפחד, אזר עצמו ברוח גבורה והתנדב לצאת עם הנ"ל אל מול פני לוע הרוצחים.
ועוד הביא שם מ"על חומותיך ירושלים"(לר"מ בלוי זצ"ל, עמ' ע"ז) שכשהתקיימו בחירות לאסיפת הנבחרים, שההשתתפות בהן נאסרה בגלל הסעיף של בחירת נשים, נשלח ר' אהרן פישר לעמוד ע"י הקלפי בבי"ס למל, להזהיר את המשתתפים. ו"קבוצה של צעירים סובבוהו ודקרו את בשרו במחטים ארוכים עד שעשו גופו ככברה, עבר שם אחד ממכיריו ואמר לו מדוע אינך עוזב את המקום, הלא ירצחו אותך. השיב ר' אהרן: עד שלא תביאו פתק מר' משה בלוי לא אעזוב את המקום. האיש הזה בא אליי ומסר לי על המצב, שלחתי מיד הוראה בכתב שיעזוב את המקום, ורק אז הלך".

[בן ירושלים]

כהמשך לר' אהרן פישר:
כשהגיע לארץ באניה, מתוך שמחה והתלהבות קפץ מן האניה ושחה לצידה עד הנמל ביפו.
בתקופה הראשונה הציע עצמו ללמד מתמטיקה בגימנסיה בתל אביב. המנהל שראה ירושלמער לבוש ב"שמונה בגדים" הסביר לו שהוא לא מחפש מורה לדת. לבסוף קבלוהו ותוך תקופה קצרה התלמידים היו כרוכים אחריו, ומלוים אותו בסוף השבוע כשהיה נוסע לירושלים. אחרי תקופה נדרש להחליף את הירמולקע בכיפה רגילה וסרב. לכן נאלץ להיפרד מעבודתו.

הוא היה גם שחקן שחמט מעולה. מושל ירושלים הלורד סטורס שהיה שחקן מעולה שמע על העולה החדש עם הלבוש הירושלמי שהוא שחקן שחמט וביקש לשחק מולו. ר' אהרן התחמק אך כשגברו הלחצים פנה לר' יוסף חיים זוננפלד לשאול מה לעשות. "תנצח או תפסיד" ? שאל הרב. כשאמר שמשוכנע שינצח אמר לו ר' יוסף חיים שילך. ואכן הוא ניצח. המושל האנגלי לחץ על משחק נוסף אך ר' יוסף חיים אמר לו לסרב שהרי עכשיו יש לו רק מה להפסיד מהמשחק. ובאמת אמרו שסטורס ניצח בארץ את כל יריביו מלבד הרב ציטרון (קיטרוני) רבה של המושבה פ"ת וחתנו של הרוגוצ'ובער, ור' אהרן פישר.
בשבתו בבית הכסא היה ר' אהרן מחבר בעיות בשחמט. כשסיים לקח המחברת והעלה אותה באש. שאלוהו מעיקרא מאי קסבר והשתא מאי קסבר. השיב להם: בשבילי אין בעיה של ביטול תורה אבל לקורא זה עלול לגרום ביטול תורה, ואת זה לא אעשה.

[איש_ספר]

הוא היה גם שחקן שחמט מעולה. מושל ירושלים הלורד סטורס שהיה שחקן מעולה שמע על העולה החדש עם הלבוש הירושלמי שהוא שחקן שחמט וביקש לשחק מולו. ר' אהרן התחמק אך כשגברו הלחצים פנה לר' יוסף חיים זוננפלד לשאול מה לעשות. "תנצח או תפסיד" ? שאל הרב. כשאמר שמשוכנע שינצח אמר לו ר' יוסף חיים שילך. ואכן הוא ניצח. המושל האנגלי לחץ על משחק נוסף אך ר' יוסף חיים אמר לו לסרב שהרי עכשיו יש לו רק מה להפסיד מהמשחק. ובאמת אמרו שסטורס ניצח בארץ את כל יריביו מלבד הרב ציטרון (קיטרוני) רבה של המושבה פ"ת וחתנו של הרוגוצ'ובער, ור' אהרן פישר.
בשבתו בבית הכסא היה ר' אהרן מחבר בעיות בשחמט. כשסיים לקח המחברת והעלה אותה באש. שאלוהו מעיקרא מאי קסבר והשתא מאי קסבר. השיב להם: בשבילי אין בעיה של ביטול תורה אבל לקורא זה עלול לגרום ביטול תורה, ואת זה לא אעשה.

תמונה ידועה של סטורס והרב ציטרון בעת משחק

שחמט בפתח תקווה 1925.jpg (64.8 KiB) נצפה 14118 פעמים

[לייטנר]

אם מדברים על האבא ר' אהרן פישר זצ"ל, יש בנותן טעם להזכיר את מעשה הגבורה שלו המובא ב"האיש על החומה" (וגם במק"א), תחת הכותרת "הצדיק ר' אהרן פישר מציל את מאה שערים מטבח אכזרי", כאשר ביום שישי י"ז באב תרפ"ט, בעקבות "פרשת הכותל", יצאו אלפי ערבים מוסתים ממסגד עומר וצעדו מזויינים בסכינים ובאלות לעבר השכונות היהודיות, הכח העיקרי שלהם פנה לעבר מאה שערים ובית ישראל, כשבראשם 'שייך' המנופף בחרב גדולה ומלהיבם לג'יהאד. אנשי מא"ש וב"י נתקפו פחד איום, וכל היכול תפס מוט או אבן כבידה בכדי להתגונן, גם אנשי ההגנה היו אובדי עיצות. משהתקרבו הערבים לביה"ח האיטלקי, יצאו מטחנת הקמח(היכן שהיום עומד בנין ישיבת ברסלב) שני צעירים, אחד מהם שמתחת לכובעו ביצבצו שתי פיאות מסולסלות הלא הוא ר' אהרן פישר, שלף אקדח מחיקו, כיוונו ישר אל פיו של מנהיג הפורעים והרגו, מה שגרם לבהלה עצומה אצל המתנפלים שהחלו במנוסה לכיוון שער שכם, כאשר שני הצעירים מזנבים אחריהם ומטילים לעברם רימון, והערבים עצמם במנוסתם המבולבלת רומסים וקוטלים אחד את השני.
(למרבה הצער בשונה מהצלתה של מא"ש, מספר הקרבנות שהיו בירושלים באותו יום שישי ובשבת המרה שבעקבותיו, היה י"ז [וגם זה בחסדי ה' ובהגנת הגבורה של קומץ חברי 'ההגנה']. בחברון נרצחו ס"ג ובתוכם כ"ז בני הישיבה, וגם בצפת היה טבח אכזרי).
כ"ז מ'האיש על החומה' ח"ג עמ' 314-317.

כמובן שתיאור המעשה הזה הוא כלפי הפורעים שהגיעו מכיוון שער שכם. "קבוצות אחרות של צעירים יהודים קדמו את פניהם של הערבים אשר התנפלו מצד השדות, וגם כאן הצליחו להדוף את התוקפים. היו גם קרבנות".
כך כתב ישראל עמיקם בחוברת שהוציא באלול תרפ"ט. כמו כן, צויין שם כי בירושלים היו 23 הרוגים.

[איש_ספר]

אחד מנכדיו שיח' אשר עינו שלטו באמור באשכול שלח אלי כדלהלן:


לפי שבאשכול זה הועלה בעיקר צד אחד באישיותו של מורי זקני, זה של לחישתו שהיא לחישת שרף, אני מבקש להעלות כאן שני סיפורים עליו שאולי יציגו צד נוסף, של מענה רך ומקל נעם:

א.
ארע פעם שאחת השכנות, אלמנה, ניגשה לסבתי הרבנית ושאלה אותה בחשש שהיא לא יודעת כיצד לנהוג. היא סיפרה שהיא רואה את הרב לפעמים בחדר המדרגות ומברכת אותו לשלום, אך הוא מתעלם ממנה. אולי אין דעתו נוחה מאמירת שלום לאשה והדבר מביך אותו? סבתי הרגיעה אותה כי ודאי אין הדבר מפריע לו, אלא שכדרכו הוא שקוע במחשבותיו ואינו מבחין בקורה סביבו. בהמשך סיפרה סבתי אגב אורחא את הדבר למו"ז, מה שאלה השכנה ומה השיבה לה, כמספרת בעלמא.
כעבור כמה ימים באה השכנה נרגשת, וסיפרה לסבתי כי מו"ז נקש אצלה בדלת, ואמר שהוא בא לבקש את מחילתה. הוא התנצל על כך שהוא לא שם לב לדברים, הסביר לה כי שמיעתו כבדה וככל הנראה לא שמע שפנתה אליו, והעתיר עליה ברכות לכל מילי דמיטב עד שהיה בטוח שאינה מקפידה.

ב.
שהיתי פעם במחיצתו בבית הורי, ואחת השכנות שלחה את אחותי לשאול 'שאלה הלכתית' כבדה: שערו של בנה בן השנתיים גדל והוא מציק לו, האם יש מקום להתיר לספרו לפני גיל שלוש. בהכירי את דעתו של מו"ז על שאלות כגון אלו (כמה פעמים אמר לי: "אל תשאל אותי על דברים שאין להם שורש בגמרא") וכחס על זמנו, העזתי ואמרתי לאחותי שתגיד לשכנה שמותר. אך מו"ז הבחין בחילופי הדברים, עצר אותה בתנועת יד, וביקש לדעת במה המדובר. כשסיפרתי לו, נזף בי בסיפור הבא:
בשנת תר"א, כשהיה ר' שמואל סלנט בדרכו לירושלים, שהה זמן מה בתורכיה. באותה עת היה שם גם מונטיפיורי, והוא אירח בסוכה שהעמיד לו מארחו קבוצת רבנים ולומדים בליל הושענא רבה. מונטיפיורי, שכבר לא היה צעיר, היה עייף, והוא שאל את אחד הרבנים (אח"כ ביררתי שהיה זה ר' משה מגיד ריבלין) אם יש רב אותו יוכל לשאול להיתר לישון. הלה הפנה אותו לר"ש סלנט. ר' שמואל שמע את השאלה בכובד ראש, 'עיין' בספרים, ורק אחר כך אמר למונטיפיורי שהואיל והוא עוסק בצרכי ציבור, ושנתו היא צורך לרבים, אפשר להקל שילמד מעט ואחר כך ישכב וערבה שנתו.
אף כאן, סיים מו"ז, דבר שאשה זו חושבת לחמור, אל לך לבטלו כך בפניה. ולאחותי אמר: לכי ואמרי לה, שאם השער ארוך עד שהוא מפריע לו, כגון שמגיע לעינים, אפשר לקצר אותו מעט.