פורום אוצר החכמה

חלמישצור כתב:אלא שהראי"ה הורה להמתין מסיבה שאינה ידועה לנו, ולבסוף נתברר שהם ערלה בוודאי, וכלשון הגמ' בגיטין ז ע"א ועוד.

לכאורה דברי הגמרא בגיטין שם לא שייכים כלל לערלה בחו"ל שמלכתחילה רק וודאהּ נאסר, ואין בספקה משום "תקלה", כדאיתא בקידושין ל"ט. שאמר לוי לשמואל "אריוך ספק לי ואנא איכול", וש"רב אויא ורבה בר רב חנן מספקו ספוקי להדדי".

סיפור יוצא דופן על מרן הרב קוק זצ"ל,
בזמנו, קראתי סיפור מיוחד ממרן הרב קוק זצ"ל,
הייתי בטוח שפירסמתי אותו היכן שהוא, ואני לא מצליח למוצאו.
הסיפור יוצא דופן מבחינת אישיותו של הרב קוק ולכן נחרת בזכרוני.
עד כמה שזכור לי, אין דיוק בפרטי הפרטים, רק התורף של הדברים,
היה רב אחד שמרן הרב קוק סידר לו סרטיפיקט, ואף סידר לו עבודה בארץ, והיה אותו רב עולה למרן הרב מפעם לפעם לברכו לשלום כהוקרת תודה.
והנה עברו מספר שנים, והנ"ל קיבל איזו מישרה אצל הקנאים ופסק מלבוא אל הרב.
אחר כך הוצרך לטובה וכתב מכתב שהרב יסייע לו, ואמר הרב,
לכפוי טובה איני עוזר.
והמספר, אולי אחד ממזכירי הרב, אמר שהיה זה לפלא בעיניו שהרב תמיד היה כל כך מעביר על מידותיו אבל כאן לא רצה לסייעו.
האם מישהו זוכר כזה סיפור וישיב לי את אבידתי.
תודה רבה

דרשות הראי"ה קוק בוועידת המזרחי -
איני יודע אם נדפסו במקום אחר ורשמתי לזיכרון -

הרב משה אוסטרובסקי, תולדות המזרחי בארץ ישראל, ירושלים ה'תש"ד, עמ' 73-70 [תרפ"ח], עמ' 99-97 [תרצ"ד],

על אודות נסיונו של הרב אליהו ליפשיץ, רבה של גריצה שבפולין, להשכין שלום בין הראי"ה לבין מתנגדיו בהיותו באה"ק בשנת תרפ"ד - הרב שמחה עלברג [נכד הרב מגריצה], ורשה של מעלה, ירושלים תשכט, עמ' קפד.

הדברים נדפסו גם ב'אלה אזכרה', ג, עמ' 101 ; גריצה, מגילת גריצע, עמ' 136 ; עיני העדה [עלברג] עמ' תקמד ; שלמי שמחה [להנ"ל] ה, עמ' סה.

מה המקור למעשה זה?
(מסעי המושבות לא היו באיזור אב או צום אחר).

מה שנכון נכון כתב:מה המקור למעשה זה?

נשמע מוזר
יש סיפור (במועדי הראיה?) שהרב התיר להכין בשר בתשעת הימים כדי שימשיכו לאכול במטבח כשר.

שילה צבי כתב:

מה שנכון נכון כתב:מה המקור למעשה זה?

נשמע מוזר
יש סיפור (במועדי הראיה?) שהרב התיר להכין בשר בתשעת הימים כדי שימשיכו לאכול במטבח כשר.

אכן.
אבל שם זה מנהג, והתירו בסעודת מצוה, ואמר על זה שאם בזכות זה ינצלו מנו"ט, אז אין לך מצוה גדולה מזו.

בברכה המשולשת כתב:

שילה צבי כתב:

מה שנכון נכון כתב:מה המקור למעשה זה?

נשמע מוזר
יש סיפור (במועדי הראיה?) שהרב התיר להכין בשר בתשעת הימים כדי שימשיכו לאכול במטבח כשר.

אכן.
אבל שם זה מנהג, והתירו בסעודת מצוה, ואמר על זה שאם בזכות זה ינצלו מנו"ט, אז אין לך מצוה גדולה מזו.

מסכים. אבל כדרכם של סיפורים (בטח על דמויות כמו הרב זצל שמכל הכיוונים תמיד מקצינים דמותו) אולי אולי מכאן התגלגל הסיפור.

בימים אלו מלאו יובל שנים לפטירת חתנו של הרב , הרב רענן
מצ"ב דברים שכתב תלמידו מו"ר הגה"צ הרב יהושע רוזן זצ"ל
[ מתןך ספר הזכרון בשמן רענן]
הרב שלום נתן רענן
הכירותי הראשונה עם מו"ר ר' נתן זצ"ל הייתה בשנות נעורי, כשביקר בכפר הרואה ועברה השמועה שחתנו של הראי"ה נמצא במקומנו מיהרתי לראותו, וזכור לי הרושם הראשון שעשה עלי במראהו ובהתנהגותו, רושם של דמות אצילה ועדינה. התרשמות זו גברה והתחזקה ככל שהוספתי להכירו ולשהות בקרבתו, עם היכנסי ללמוד בישיבת מרכז הרב.
בשיחתו בסעודה שלישית פרשת וישלח עמד ר' נתן על דברי חז"ל שפירשו את הכתוב ויוותר יעקב לבדו בשני פנים, בחולין צ"א פירשו שחזר על פכים קטנים, ובמדרש רבה פירשו "מה הקב"ה כתוב בו ונשגב ד' לבדו, אף יעקב ויוותר לבדו, וביאר ר' נתן שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, ושניהם ענין אחד, כי יעקב החשיב את הכלל ענין אחד, כי גם השאיפה ל"ונשגב ד' לבדו" וגם הטיפול בפכים קטנים שתיהם קדושה אחת, וכמדומה ששמעתי בשם הראי"ה שגדולתו של גדול מתגלית בעיקר בעיסוקו בדברים היומיומיים ב"פכים קטנים" דברים שאדם רגיל דש בעקביו, ואילו בעיסוק בדברים הגדולים, ברעיונות עליונים, בדבקות רוחנית, עניינים נשגבים שרבים נמשכים להם ומתלהבים לעסוק בהם, באלו אין מבחן אמיתי לגדולת האדם,
כלל זה ניתן להיאמר על ר' נתן, שגם מתוך עיסוקיו היומיומיים בהנהלת הישיבה ניתן היה להכיר את גדולתו, מידותיו האצילות, עדינות נפשו ומידותיו התרומיות, וכפי שנוכחתי יותר ויותר בשנים שזכיתי להיות במחיצתו.
אולם עם כל מה שהשגנו אנו תלמידיו מסגולת אישיותו הרי ברי הדבר שבמידת צניעותו המופלגת השכיל להסתיר את עומק מידותיו. פעמים רבות אמר לנו הרב הנזיר זצ"ל- שר' נתן גר בדירתו זמן ממושך קודם נישואיו לבת הרב, והיה ממקורביו ונאמניו- "אינכם מכירים כלל את ר' נתן"..
אציין כאן שני מאורעות שהייתי מעורב בהן שמלמדות מעט על דמותו.
כידוע לכל מי שזכה להכירו אף במעט, לא היתה בו כלל מידת הקפדנות ומעולם לא ראהו אדם כשהוא שרוי בכעס. והנה מספר ימים לאחר שנכנסתי כאברך להתגורר סמוך לישיבה הישנה, פנה אלי ר' נתן בפנים כעוסות ושאלני בטון רוגז מדוע אין אתה ורעייתך באים לבקר את הרבנית. הדברים מצביעים על גודל רגישותו לכבודה של הרבנית, וכהדרכת חז"ל "ומכבדה יותר מגופו". רגישותו המופלאה לכבודם של אחרים התגלה גם ביחס לזרים. סיפר לי הרב אביהוא שוורץ ששהה שבת אחת במחיצתו של ר' נתן בחוליו כששהה בבית חולים, והיה נוכח בשעה שאחד מהאחים התנהג בגסות וכשנתן לו כדורים תחב אותם בגסות לפיו, ור' נתן זצ"ל כמעט ונחנק ובקושי הצליח לבולעם אולם מיד כשבלעם פנה לאח ואמר לו בנעימות, תודה רבה תודה רבה. נפלאים וגדולים מעשיו.
עובדה נוספת שהייתי מעורב בה ומוכיחה על היותו גברא דמריה סייעיה, והתגלגלה על ידו זכות הצלה ממכשול. בליל פסח אחד שהתפללתי תפילת ערבית של החג בישיבה הישנה, הבחנתי קודם התפילה באדם זר ושאלתיו אם יש לו מקום להתארח לסדר, וכשענה לי בשלילה הזמנתיו לביתי. אחר התפילה ניגש אלי ר' נתן ואמר לי שאדם זה אינו יהודי. כששאלתיו מנין לו ענה לי שכששאל אותו מה שמו, אמר לו שם נכרי, וששאלו באיזה שם הוא נקרא לעלות לתורה השיב שאינו נקרא לעלות לתורה. ידיעה זו הצילה אותי מלהכשל ביין נסך ונזהרתי שבזמן אירוחו של אדם זה לא יגע ביין. מאלף הדבר שדווקא מתוך גישתו הלבבית לכל אורח, וקבלתו את כל אדם בספר פנים יפות ובהתעניינות כנה בו, הכיר את שלפניו שלא בא לביהכנ"ס אלא לשם מחקר, וזכה להציל מעוון.
נקודה נוספת שראוי להעלותה היא התקשרותו העמוקה והאמיתית לעמלות בתורה. כידוע עסק שנים רבות בענייני הנהלת הישיבה והדבר גזל ממנו זמן רב שבא על חשבון הלימוד. אולם כשחלה וסבל סבל רב והפסיק את עבודת הניהול הבחנתי שהוא עוסק מהבקר עד הערב, כפשוטו וכמשמעו , בעיון ובהעמקה בתורה. והדבר ממחיש את דבריו הידועים של הרא"ש בברכות פ"א סימן י"ג שבני אדם הגילים תמיד לעסוק בתורה ואפילו כשיוצאין לעסקיהן וממהרים לעשות צרכיהם כדי לחזור וללמוד, ותמיד דעתם על לימודם לא חשיב הפסק לעניין ברכת התורה.מדבקותו והתמדתו הבלתי פוסקים בשעה שזמנו בידו ולמרות יסוריו וחולשתו הרבים, אנו למדים את קישורו הפנימי לעמל התורה, שדעתו הייתה דבוקה בתורת ה'

גביר כתב:דרשות הראי"ה קוק בוועידת המזרחי -
איני יודע אם נדפסו במקום אחר ורשמתי לזיכרון -

הרב משה אוסטרובסקי, תולדות המזרחי בארץ ישראל, ירושלים ה'תש"ד, עמ' 73-70 [תרפ"ח], עמ' 99-97 [תרצ"ד],

מועדים לשמחה.

ישנו באוצר? תודה

גביר כתב:דרשות הראי"ה קוק בוועידת המזרחי -
איני יודע אם נדפסו במקום אחר ורשמתי לזיכרון -

הרב משה אוסטרובסקי, תולדות המזרחי בארץ ישראל, ירושלים ה'תש"ד, עמ' 73-70 [תרפ"ח], עמ' 99-97 [תרצ"ד],

כמדו' שהוא הנד' במאמרי הראי"ה.

האם יש אשכול על הרב מרדכי פרום?
רציתי לשאול לגבי הסיפור שהיה מסיים חזקת הבתים כל שבת. האם יש מישהו מהמשפחה/תלמידים שיכול לאמת.

הרב פרום היה תלמיד של הסטיפלר

מכתב יפה להג"ר אברהם שפירא לרגל בר המצוה של בנו העילוי הגרב"צ שליט"א

מישהו יכול לשכתב מה שכתוב

על מפגשים של רי"צ קרליבך עם הראי"ה ושיחות עמו -

"קיצה של יהדות גרמניה בפתח" : ‏ הרב יוסף צבי קרליבך הי"ד (1883-1942) - סוף עידן / ‏ מאיר סיידלר
בעיקר עמ' 88, 106-104,
ועוד אזכורים לפי מפתח [עמ' 206]

תיאור פגישה עם הראי"ה [כנראה בראשית תרצ"ג],

כולל, בין השאר -

תיאור אמירת דברי התורה של הרב [כשאליו מצטרף רי"מ חרל"פ],
ותשובתו של הרב ליהודי שעמד לחזור לפולין והתעתד לשוב ולעלות אח"כ לאה"ק בעניין יו"ט שני של גלויות
[השיב לו שהיות ודעתו לחזור ולהשתקע כאן דינו כבן א"י] -

העולם על פי פלקוביץ' : ‏ זיכרונות של תעשיין יהודי ממפנה המאות עד להקמת מדינת ישראל / ‏ עורכים: אמה זהר וגדעון ראובני

רמת גן : ‏ אוניברסיטת בר-אילן, ‏ תשפ"ג [2023].

עמ' 215-214

רי"ל מימון מספר באיגרת מתמוז תרע"א [אגרות הרב מימון, קלז, ח"א ירושלים תשל"ט עמ' 169] על אודות נסיעתו לפתח תקווה 'בדבר הרבנות שמה'
הוא מצין שאנשי פתח תקווה 'שמו עיניהם' ב'מר ברלין עורך העברי'
ומוסיף שהראי"ה קוק 'חפץ מאד שיקבלו את אחיו', אמנם אינו מוסר באיזה אח מדובר.

[הוא גם מודיע שבכוונתו לנסוע לרחובות 'לאכול ענבים' וש'היום נסע הרב קוק לרחובות לאכול ענבים ויתמהמה שם יותר מירח ימים' ].

גביר כתב:רי"ל מימון מספר באיגרת מתמוז תרע"א [אגרות הרב מימון, קלז, ח"ב ירושלים תשל"ט עמ' 169] על אודות נסיעתו לפתח תקווה 'בדבר הרבנות שמה'
הוא מציין שאנשי פתח תקווה 'שמו עיניהם' ב'מר ברלין עורך העברי'
ומוסיף שהראי"ה קוק 'חפץ מאד שיקבלו את אחיו', אמנם אינו מוסר באיזה אח מדובר.

[הוא גם מודיע שבכוונתו לנסוע לרחובות 'לאכול ענבים' וש'היום נסע הרב קוק לרחובות לאכול ענבים ויתמהמה שם יותר מירח ימים' ].

הלא הוא בעל דבביה הרב מאיר ברלין-בר אילן ז''ל.
יתכן שהניסוח "מר ברלין" הוא סוג של הבעת מורת רוח מצידו של רי"ל פישמן-מיימון.